יערות דבש – חלק ב – קטע 51

וזהו מאמר רש"י אותן ב' שעות ששקעה אותן דייקא שהיו משעות של אחר חצות שהם דין לא יפעלו לרחמים. וא"כ לא היא רפואה לכל עולם זולת יעקב שהי' לו להצלה מהמלאך וגם אף במדת הדין ניצול כנודע גדולים צדיקים שמהפכין דין לרחמים ולכך כתבו ויזרח לו השמש לו דייקא לו לבדו וא"ש. ובזו

יובן גם הנ"ל דמהרש"א כתב דמה ענין נס זה בקיום השמש יותר מן הנהוג לחזקיה עד ששלח שלום לחזקיה ופי' מהרש"א דהיה בשביל כך זריחת חמה יותר כדי לרפא לחזקי' דאידלי יומא אידלי קציר' ולכך הי' ענין נפלא ומחריד שישנה ה' סדר עולמו בשביל רצון צדיק ולכך שאל בשלום חזקי' ע"ש אך קשה הא השמש כבר רד והיה סמוך לשקיעה וא"כ אף שהאריך השקיעה כפעם בפעם הלא אחר חצות הוא הכל רע לחולה מן מלאכי דין ומה ישועה יקרה לחזקי' בזה לחוליו וע"ז קאמר הגמ' כי במות אחז נתקצר היום עשר שעות:

א"כ ד' שעות מקודם חצות לא שמשו אז והם ששמשו אז בחולי' של חזקי' והם רחמים גמורים שלוחי ישועה ורחמים והצלה והם שעמדו לחזקי' בחוליו וא"ש דנשלם אז מה שחסר במות אחז והכל היה בשביל יו"ד שעות הראשונות שהם היו הצלה לחזקי' וא"ש ודו"ק:

ובזו תבין כי במות אחז הרשע נתקצר היום משעת רחמים שהם רוב השעות מן קודם חצות נתקצרו ובא לילה שהוא דין גמור. אבל במות צדיק בא השמש בצהרים כי עד חצות היום ששמשו מלאכי רחמים האירו אבל אחר חצות ששמשו מלאכי דין בא השמש לבל ישלטו במות הצדיק כי מפני רעה נאסף הצדיק ובחבורתו נרפא לנו:

וזהו הלומדים תורה לשמה מתוך אהבה יש להם מרפא דכתיב ואוהביו שהם לומדי תורה לשמה כצאת השמש בגבורתו כי אז מלאכי רחמים ורפואה כן הוא התורה ולכך נאמר כצאת השמש ובאמת התורה מחזקת לומדיה לשמה כאמרם בב"ב במעשה דרבב"ח דראה צפרדע כאקר' דהקרוני' דהוא ס' בתי ואתא נחש ובלעה ואתא פושקנצא ופירש"י עורב נקבה ובלעה ויתיב וסליק באילנא פוק חזי כמה נפיש חילא דאילנא והוא כי חכמי טבע לחקור בטבעי' מחצבי' מתכותי' ב"א ושארי טבעי יסודות ותחבולו' שקורין פיזיקו נדמה לצפרדע כי הוא תמיד מגיד מעשה ה' ונפלאותיו כסדר הטבע וגדולת הסדר מתהום ארץ עד שמים ממעל והוא לתועלת בכל עמים ויושבי ארץ אשר ממנו נתייחדו כל תחבולות פעולתן של אומנים מעשה אדם ובהם נשתרשו ואמרו כי המה ס' בתים רומזים על כל עמים דכתיב ס' המה מלכות ועיקרו של עמים הם ס' כנודע במדרש כי עשרה הם עשרה עמים שנעקרו ונאבדו וזהו הצפרדע שממלא ס' בתים ובזה אין דבר מינות ואין דבר מתעה האדם מתורת ה' ועבודתו וכמאמר הרמב"ם כל מה שדיבר הפילוסוף מתהום ארץ עד גלגל ירח כולו אמת אבל על זה יסדו הפילסופים למודם במחקר השמיימי בענין מלאכים ושכלים נבדלים וענין אלהות וזהו דבר מתעה ונחש ארס בשניהם שיכחשו בבריאת עולם ויאמרו עולם קדמון ויכחישו בבחיר' ושהאל מנב' בני אדם ויהרסו תורה ומצותי' כאשר הזהירו רבים ושלימים להתרחק מחמת תנינים יין אריסטוס ימ"ש וחביריו:

וזהו אתא תנינא ובלעה וכלא נחשב חכמה טבעי מציאות נגד חכמת פילוסופים אלהות וכדומה אבל אתם הלומדים תורתינו לשמה שהם נדמים כעורב דכתיב קווצותיו תלתלים שחורות כעורב שדרשו על ת"ח שמשחירים עליהם כעורב ולכך אמרו נקבה דאמרו תושיה שמתשת כח כנקבה והם הלומדים תורה לשמה והם הבולעים הכל וסומכים בתורה דהוא אילן עץ חיים ולכך סליק באילנא ואמרו חזי כמה נפיש חילא דאילנא דהיא התורה הנותנת חיים ומרפא ללומדיה לשמה כל הוגיה בה יטעמו טעם עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים לנצח אמן: ת"מ מ"ש הגאון הנ"ל ז"ל בא' מגק"ק אה"ו בט' אדר:

אסתר המלכה ונביאה בבאה לבית הצלמים ונסתלקה ממנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני ודרשו במדרש אלי בים ואלי בסיני והדברים צריכין ביאור והענין בשנבין ג"כ מ"ש במדרש והיה לאות כי לא נעשה נס מעולם כנס של המן ולשם עולם שנקראת המגילה ע"ש אסתר מגלת אסתר והדברים צריכין ג"כ ישוב אבל יובן ג"כ דיש באמת להבין הלא כפי מאמר חז"ל עיקר שמה היה הדסה רק או"ה קראו אותה אסתר וא"כ למה יהיה המגלה נקראת בשם שקראו או"ה ולא כפי השם הנכון מגלת הדסה באמת:

אבל יובן כי נבוכו המפרשים בזה אשר לכאורה היא דרך טבע למאוד כי כבר אמרו אין חזק בכל ארץ כאשה ואשה כזה היתה אסתר מהפך דעתו מרע לטוב וביחוד כי מרדכי הציל למלך ממות לחיים ודרשתי בזה בכמה אופנים ואמת אמרתי כעת מ"ש בגמ' ובמדרש אחר הדברים האלה אחר שברא הקב"ה רפואה למכה וכו' ובמדרש הוסיף בישראל מקדים השם רפואה למכה ובאו"ה להיפוך:

ויש להבין למה נשתנה בזה ישראל מאומות ומה תועלת יש אם רפואה קודמת או לא די שהיה בזמנה לחבש המכה אבל ידוע כי נסי ישראל הם שלא כדרך הטבע משא"כ באומות הם כדרך הטבע:

והנה דרך משל לקדחת יש רפואה אם ישא על צוארו אבן אחת מאבני חפץ יתרפא מקדחת ואם ישא אח"כ האבן ויתרפא הרי זה מטבע הסגול' והרפואה אם אמנם כבר נשא האבן על צוארו תמיד מתמול שלשום ומ"מ אחזתו הקדחת א"א לומר שסגולת האבן ירפאהו דמכ"ש הי' לו להצילו מתחלה מרעתו וא"כ אם אח"כ מ"מ ירפאהו אבן הנ"ל הרי זה יוצא מדרך השכל וסגולה ומקרה הטבעי:

וכן הדבר באמת אלו גזר מלך על א' להמיתו ואח"כ קרה מקרה שמציל למלך ממות לחיים זהו דרך טבע ששינה דעתו מהרעה אשר דיבר לעשות וחפץ חסד אמנם אם כבר הצילו ומ"מ גזר המלך עליו למות קשה אח"כ שיתהפך מרע לטוב בשביל זה שהצילו מתחלה דהא ידע זה ומ"מ גזר עליו למיתה ומתחלה מה קסבר ולבסוף וכו' וזהו חוץ לשכל:

וזהו ענין אחשורוש אלו היה מרדכי מציל לו מעצת בגתן ותרש אחר גזירת המן אין לתמוה אם הפיר עצת המן והגביה כס מרדכי אמנם מרדכי כבר הצילו וידעו ושם בזכרונו ולא עברו זמנים טובא ומ"מ גזר עליו ועמו למיתה בתכלית החשק וזריזות א"כ הרי לא עמדה לו הצלתו ולא זכר טובתו ומה יועיל זה אח"כ שעי"כ יתנחם מהרעה וכהנ"ל מתחלה מאי קסבר וכו' ואין זה אלא מה' שלב מלכות בידו ופעל דרך נסי:

וזהו מאמרם ז"ל אצל ישראל הקדים רפואה למכה ומ"מ בא המכה א"כ אח"כ בבא רפואה להועיל מורה כי מה' הי' דרך נסי חוץ לטבע אבל באו"ה אין בא רפואה רק אח"כ אחר המכה וא"כ הרפואה דרך הטבע ולא נסי וא"ש וכן הדבר במרדכי כהנ"ל ולכך אמרו שהקדים להראות שהשגחת ישראל חוץ לטבע אמנם מ"מ צריך להבין מה כ"כ נס הזה וכי אינם נסים אחרים לישראל שהיו יותר יוצאים מחק הטבע ומפליאים לעשות:

אבל ודאי אם ה' בקרבנו לא נפלא דבר מעמו גדול או קטן וכל שבתם וקומם ע"פ ה' יחנו והכל למעלה מטבע והיפוך הסדר ונימוס הברואים אין מעצור שמים וטבעים לא יעצרהו ולא יפלא דבר העמק או הגבה אבל אם ה' סר מקרבנו בעו"ה הרי אנו תחת הטבע ונימוס היצירה אז קשה להיות לנו נסים וכאשר העפילו לעלות אמר משה ה' אין בקרבכם ויעלו וינגפו כי הם תחת הטבע לא ישונה הסדר:

והנה אז בימי המן היה בעו"ה שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודות הרשע ונכריות נשאו עד אשר ה' סר מקרב עמו ולא היה שוכן אתם כלל רק הסתיר עצמו והיו ישראל בהסתרת פנים למאוד ולכך כתב מהר"ל מפראג ז"ל בס' אור חדש שאין שם במגילה להורות על הסתרת פנים וא"כ אין מהראוי להעשות אפי' נס קטן שבקטנים ומ"מ קרה נס כזה להרוג אויבים ולהרם קרן ישראל אשר ה' ברוב רחמיו וטובו לבית ישראל הציץ מחרכים לפעול עמם זהו נס גדול מכל נסים וכמוהו לא היה מיום בחר ה' ישראל לנחלה לו:

ולכך נרמז השם רק בר"ת וס"ת להורות כי הציץ מחרכים וזהו שהקב"ה היה בהסתרת פנים מורה שם אסתר כמאמר חז"ל אסתר מה"ת מנין שנאמר אנכי הסתיר אסתיר פני ולכך נקרא המגילה תוקפו של נס מגלת אסתר בשם הזה ולא הדסה כי שם זה מורה על הנס שהיה בהסתרת פנים ומ"מ פעל זאת:

וזהו כונת המדרש לאות עולם שלא היה נס כזה מיום בריאת עולם ומפרש למה מפליג בנס זה כי שם עולם שנקראת מגילת אסתר על שמה להורות על הסתרת פנים ונס כזה בזה אופן לא היה מיום בריאת עולם והבן והנה אמרו בים הראה הקב"ה עצמו כגבור ובמ"ת כזקן ויושב בישיבה ופי' האר"י ז"ל בים שעשה נס חוץ לטבע הראה כגבור ובמ"ת כדרך הטבע כזקן וכבר דרשתי בזה בפנים שונים עכ"פ נשמע בים הי' חוץ לטבע ובמ"ת בטבע הנס:

וזהו כוונת אסתר כי היא נסתפקת בראתה סילוק השכינה אם יקרה הנס כדרך הטבע או למעלה מטבע לכך הרבתה להתפלל אלי בים שהוא חוץ לטבע אלי בסיני שהיה בטבע יהיה איך שיהיה למה עזבתני הראני ה' לפעול עמנו נסים והדברים ברורים:

ועוד לאלוה מילין במה שדרש המדרש אלי בים ואלי ביבשה במה שהיום היום הזה אשר קבענו לדרוש ברבים כי בז' אדר מיתת רבינו אדון נביאים משה ז"ל היה בע"ש והיום ט' אדר שיש בו תענית יום שנחלקו שמאי והלל כמבואר בש"ע א"ח ואמרו אותו יום קשה לישראל כיום שנעשה בו עגל והענין למה קשה כזה כי ידוע בשביל שאמרו למשה דבר אתה ונשמע חזר יצ"הר לקרבם כי מקדם היה חירות מיצ"הר ונעקר יצ"הר מלבבם בשום אופן ולא היו חוטאים בעגל ובפרט כל ענין עגל כי זה משה לא ידענו מה הי' לו ואלו לא אמרו דבר וכו' לא היו צריכים לסרסו' כלל ולא היה מליץ בינותם וא"כ לא יתכן קום עשה לנו אלהי' דבר ממוצע לחול עליו חול אלוה כי ה' הי' בקרבם וידוע ע"י שקבלו התורה ממשה נעשה מחלוקת ושכחה ולכך לע"ל יעד הנביא וכל בניך למודי ה' שיקבלו התורה מה' ורב שלום בניך ולא יהי' מחלוקת בתורה כלל ולכך אמרו אותו יום שהחל המחלוקת בתורה מעת שנחלקו שמאי והלל כי מקדם לא היה מחלוקת כלל בסנהדרין כמבואר בגמרא היה קשה כיום שנעשה עגל שהיה שרש המרי מן שאמרו דבר אתה וכן הדבר כזה היה בתורה בעו"ה:

והנה עוד ענין כי יש ליתן טעם למה פרזים עושים ביום י"ד ומוקפי' בט"ו כי לא הי' נח להם יום י"ד ויש להבין הבדל הענין אבל כבר אמרו בהמן כנפל פור על אדר היה שמח הגיע ירח שמת משה רבן ולא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה וכו' ויש להבין למה ידע ממית' ולא מליד' וכן מה בכך דנולד באדר מ"מ אחר אחרון אני בא דגבר' המזל בעו"ה וכבר דרשתי בזה בדרכים שונים:

אבל יובן כמ"ש במדרש קהלת שומר מצוה לא ידע דבר רע זה אסתר שהיתה עסוקה בביעור חמץ לא ידעה מהמן וחכם לבב יודע עת ומשפט זה מרדכי דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויש להבין בלי ספק שגם מרדכי עסק בביעור חמץ ועדיין למה נתוודע לו ולא לאסתר וגם מה זה שאמר יודע עת ומשפט גריד' ידע וכהנה יתר דברים שיש בו לתמוה:

אבל יובן מה שאמרתי בשנה דאשתקד וצריך כעת להאי ענינים ונתחדש בו דבר בעתו מה טוב ראוי לאומרו שנית כי הובא בילקוט מגילה כי יום י"ג אדר שקבע המן להרוג יהודים ונהפך כו' היה בשלישי בשבת ע"ש ולפ"ז היה ט"ו אדר בה' בשבת וניסן כי אדר הסמוך לניסן חסר בו' וידוע בירושלמי כי אותו שנה היה מעוברת והיה הגזירה על אדר שני ולכך כשנתעבר' השנה קורין המגילה באדר שני וא"כ לפ"ז לפי מה דאמרו בשנה מעוברת יש בין פסח לפסח ה' ימים אם תחשוב למפרע אימת חל ניסן העבר כשגזר המן גזירה זו ונכנס' אסתר לבקש על עמה חל ביום א' שהוא ה' ימים בין א' לוי"ו ולפ"ז חל ערב פסח בשבת ולפי מ"ש המדרש כאשר דרשתי כמה פעמים היה גזירת המן בי"ג בניסן ואז מרדכי ידע ואז שלח לאסתר כי שלשה צומות היו י"ג בניסן י"ד ס"ו ע"ש:

וידוע י"ד שחל בשבת ר"מ אומר מבערין מלפני שבת וח"א מבערין בזמנו וזהו שנחלקו אסתר ומרדכי כי אסתר סברה כר"מ ולכך ביום י"ג בערה חמץ ולא ידעה כשומר מצוה אבל מרדכי חכם לבב דייקא דס"ל כחכמים יודע עת הראוי דהיינו בי"ד בשבת ולא מקדם ולכך מרדכי ידע וכו' כי לא עסק בע"ש בביעור חמץ וא"ש:

אבל הענין למה תלה הידיעה בעסק ביעור חמץ הנ"ל. הוא כי יש להבין במה נחלקו ר"מ וחכמים הוא כי אמרו שבת מכפר' אפי' עע"ז כאנוש ויש בזה סבר' כי שבת בעצמו מכפר וא"צ לתשובה עוד וביטול יצה"ר או שבת לבד לא מהני רק צריך ביטול יצה"ר ותשובה בצדו וידוע כי ביעור חמץ מור' על תשובה וביעור חמץ ושאור בעיסה יצ"הר מקרבו לבערו ברוח נשבר ונדכה וזהו דס"ל לר"מ מבערין מלפני שבת א"צ ביעור חמץ כי שבת מבטל כח יצ"הר אמנם חכמי' ס"ל דשבת צריך ביטול יצה"ר ותשובה ולכך מבערין הכל בזמנו:

והנה ישראל נהנו מסעודתו של אחשורוש וכתב בעל מנות הלוי בשם מדרש כי ביום השבת לא הלכו לסעוד ושמרו קדושת שבת ולפ"ז אסתר לא ידעה כי לא השיגה סבת החטא כאמר' על מה זה ולמה זה ואי שאכלו בסעודה הלא שבת מכפר כי שמרו שבת אבל מרדכי דס"ל שבת בלי תשובה אינו מכפר ולכך ידע כי השיג שרש המרי הזה וידע אשר חטאו בנפש:

ובזה תבין כי בקרא נאמר ותצפנהו ג' ירחים ולא יכלה עוד הצפינו א"כ היהודים ידעו כי נולד ג' חדשים קודם אבל או"ה חשבוהו בו ביום שנמצא במים בו ביום נולד והוא שלשה חדשים שלאחריו והוא הדבר שלא ידע המן בסיבת לידת משה על בורי' כי נפתה לקול שמועה של או"ה שאמרו שנולד בג' חדשים מאוחר וזהו אינו באדר אבל באמת משה נולד ג' חדשים מקודם והוא באדר ובגמ' דסוטה אמרינן כי ג' חדשים אח"כ שהושלך ליאור הי' בכ"א בניסן כי אותו שנה מעוברת היה נולד בז' אדר ראשון וידוע כי נולד בשבת א"כ חל ר"ח אדר ראשון בא' ואדר שני בג' ור"ח ניסן בד' וא"כ היה כ"א ניסן ביום שלישי בשבת וחשבו כי אז נולד משה:

וזהו הענין כי המן הפיל פור תחלה על ימי שבוע איזה יצלח להרע לישראל ולא עלה בידו ואח"כ על חדשים וצ"ל דחשב כי מזל חודש להרע ידחה מזל יום דשבוע וע"ז היה ספק בידו כי י"ג באדר היה ביום שלישי אם מזל יום שלישי כ"כ חזק לדחות מזל חודש או לא ולכך שמח באדר כי חשב כי משה נולד בכ"א בניסן והיה ג"כ נולד ביום ג' ומ"מ מזל חודש דוחה א"כ ש"מ שענין מזל יום ג' כ"כ חזק ואף אצל ישראל ידחה והוא לא ידע כי שקר כי משה נולד בז' באדר והיה אז שבת ולא יום שלישי וזהו מזל להירוס ולאבדן כנודע במזל שבתאי אבל מזל יום שלישי חזק וכן היה כי נהפך להטיב לישראל ולהרע להמן:

והנה באמת לכך היה י"ג אדר יום אשר נהפך וכו' כי כלו אבילות משה ואז נסתלק הנשמה למעלה וחשב המן זהו לרעה לישראל כי אז סליק משה לגמרי ובאמת הי' לטובה כי בעת עלו' נשמתו אז כל אשר תאמר ינתן לה מבית המלך מלכו של עולם ותמיד נקרא הלול' דמשה וא"כ היה מגין לישראל אשר נהפך היום וכו'. והנה התוס' ורא"ש נסתפקו אימת חל מיתת משה אי בשבת או בע"ש כי כתב כמה ס"ת וזה לא יתכן בשבת ותי' העשרה מאמרות נשמתו נסתלק בע"ש והי' ז' אדר באמת אבל נפשו נשאר בו עד שבת במנחה ואז נסתלק:

וזהו ענין ט' אדר שנחלקו שמאי והלל כי עיקר מחלוקת היה הסיבת הסתלקות נשמת משה במותו בעו"ה באה השכחה וחשכה בעולם ולכך נאמר בזהר כד אנת תסתלק מעלמא אתמר יחשכו כוכבי נשפו וא"כ ז' אדר היה בע"ש ומ"מ נשאר נפשו עד שבת סמוך לערב כנודע והרי ח' באדר וא"כ אימ' היה סילוק לגמרי בס' אז היה השורש למחלוקת וזהו נחלקו בט' באדר כי אז היה סילוק משה לגמרי כן העגל היה סיבתם כי השטן הראה להם מיתת משה:

וזהו מאמרו של משה הן בעודני חי באמת רק השטן הראה דמות מיתתו ממרים הייתם אף כי אחרי מותי באמת ובזה ל"ק קושית העולם דלמא בעודנו חי היו ממרים שבטחו שזכות משה יגן עליהם כדאמרי' בגמרא בהני בריוני דהוי בשביבותא דר"ז וכו' ולפי הנ"ל לק"מ ולכך אמרו שהיה קשה כיום שנעשה העגל וידוע כי כל ישראל אחוזים בנשמת משה כי הוא כלול כל הנשמות:

ובזה תבין דברי מדרש איש יהודי וכו' מרדכי היה שקול בדורו כמשה בדורו שנא' דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו והיינו כי משה בעת שראה שנגזר עליו מיתה אמר אלהי הרוחות יפקוד איש וכו' ופירש"י כי א"א לכוון דעת כולם וכו' ויש להבין למה לא ביקש זה על עצמו אבל ענין שינוי דיעות הוא מפאת שינוי הצורות שהוא הנשמות והנשמות משתנות מאיש לאיש ואך בצלם יתהלך איש ולפ"ז משה דהיה כלול כל נשמת ישראל וכולם כלולים בנשמתו הרי יכול לכוון כי כל נשמות בו ולכך ביקש אח"כ על מי שאינו כלול כל נשמות יפקוד וכו' ולכך במרדכי נאמר דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו ואיך יתכן שכל הדעות שווים בו ולזה אמר שהיה בדורו כמשה שהיה כלול כל נשמות ישראל ושפיר היה רצוי לכל ולכך נאמר איש יהודי היה בשושן כאלו לא היה בשושן רק איש אחד והיינו כמ"ש שילדה אשה א' ס' רבוא כך מרדכי היה לבדו בשושן כי כלול כולם:

אמנם צדיקי הדור הם אחוזים בנשמת משה ושארי ישראל בנפש משה וידוע כי סימן משה בפרזים או במבצרים מי שהוא חלוש שוכן במוקף וכן לענין צדיקים צדיקים גמורים שוכנים בפרזים כי סומכים על צדקתם משא"כ אותן שאינם צדיקים גמורים שוכני' במוקפים ולכך דרשו חז"ל אל תדוני כיושבי כרכי' וכן דבורה בשירת' אמרה חדלו פרזון בישראל כי פסו צדיקים בישראל עד שקמתי דבורה וכו' שהתחילה להעמיד צדיקים גמורים בישראל ואז חזרו פרזים:

וא"כ יובן היושבים בפרזות הם שרובן צדיקים גמורים ואחיז' שלהם בנשמת משה שמת ז' אדר וכלו אבלו י"ג אדר ובי"ד נייחא אבל יושבי מוקפים אחיזה שלהם בנפש משה ומת בח' אדר כנ"ל וכלו אבלו בי"ד אדר ואין כאן נייחא לגמרי כי אז כלו אבלו ולכך עושים ביום ט"ו. והבן כמה עמקו תורתינו והנה בזה במדרש על איש יהודי דמרדכי הי' שקול כמשה יש לכוון דמה ביקש המדרש בזה על פסוק איש יהודי אמנם יובן במ"ש בגמ' קרי' ליה יהודי וקרי' לי' ימיני ומשני אמו מיהודה אביו מבנימין ויש להבין הלא לא מצינו בשום מקום שיהיה אחד מיוחס מצד אביו ואמו רק הל"ל משפחת אב אם מה בעי הכא ולא עוד אלא שהקדים ואמר ראשון איש יהודי מצד אם ולבסוף סיים איש ימיני מצד אב ודבר זה לכאורה אין לו שחר אבל ענין הדבר במ"ש כי נדב ואביהוא הלכו אחרי משה ואהרן ואמרו מתי ימותו זקנים הללו ואנו נוהגים הדור ויש להבין למה קוו למיתתם דבר תמיה ולמה חשבו שהם ינהגו וכי לא היה בישראל עוד זקנים הראוים למנותן ולשון זקנים הללו ג"כ תמוה למה דוקא זקנים יען כי ע"ז דקדוק אמרתי כבר בדרך פשוט בפירש"י פ' שמיני ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש וכו' פירש"י היכן דיבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרא בכבודי אלא במכובדי יודע הייתי שיתקדש הבית וכו' סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים וכו' ע"ש והיינו אם השכינה נראי' בלי לבוש אז נסערה מאוד וצריך דקדוק ושמירה לבל יענש בקל אבל אם מתלבש בלבושים כדאמרינן מלך לבוש עשרה לבושים והיינו יו"ד כתות מלאכים כמ"ש הרמב"ם אז אין מדקדק כ"כ אם אינם מהודקי' במלך רק בלבושו ומסך מבדיל בינותם והלבושים הם קרוים כבוד ה' כדאמרי' דר"י קרי למאנא מכבדות':