יערות דבש – חלק ב – קטע 50

ולמדו זאת מאד"הר שאמר האשה אשר נתת עמדי וכו' והוא ג"כ להיותו בלתי חסר טובה כאמרם כל מי שאין לו אשה חסר טובה וכל ב"ח מהדרים למצו' מינו ואינו נח לו. אבל אד"הר לא חסר לו דבר היה לו אשה שוה במזגו צלע מצלעותיו והיתה עמו תמיד בחיקו תשכב. ולא היה חסר בשלימות הקנין בעו"הז דבר וירום בלבבו להיות כאלהים יודע טוב ורע וזהו אמרו האשה אשר נתת עמדי וכו' ולכך בקלקולו אמר לו השם בזעת אפך תאכל לחם להיפוכו שיהיה יגע ולא יהיה לו רום לבב לשכוח אלהים עושהו וממנו למדו ישראל שהיו כפויי טובה וחשבו ענין מן לרוע ולכך לא אמרו משה אלא לבסוף ארבעים שנה כי עד אותו זמן חשב משה שחי יחי' ויהי' ג"כ ענין מן קיים אבל בסוף מ' שנה שימות ויפסוק המן שהיה בזכותו אמר והוכיחו שלא ביקשו תן אתה להתמדת המן וא"ש ודוק:

ומזה נלמוד ב' דרכים לביטול קנין שלימות אבל ירא ה' יוצא ידי שניהם עושר ורש כאמרם זה מחייב עניים וזה מחייב עשירי'. וכן הדבר פה הבחורים הבאים מרחוק ללמוד תורה אומרים על לומדי תורה התושבים פה עליכם יותר חיוב להתמיד בתורה כי אנו מטולטלים וכימי שכיר פעלינו כי לסוף ג' שנים אנו מוכרחים להלוך וכמה טורח לנו בשבתות תמידין ומקום ללון לינת הרבה בבית ספרים וכהנה מדוחק וצער וטלטול. זכו חולקיכון קמי מלכא קדישא העושים לשמה ולהיפוך התושבים כאן אומרים לבחורים אתם אין לכם שום עסק כי אם לתורה הלא על זה נבחרתם לתת לכם טרף יום ביומו מחק הקהלה כאוכלי מן ולא כן נחנו. אבל באמת אין נמלט לשום איש תי' ואמתלא על ביטול תור' ובכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב שהוא מקום ציה וצלמות אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ולכן נא חזקו בתורה לשמה כי היא חיינו וקיום הגלות ובו עיקר מצב ישראל כאומרו לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' והיינו התורה כי היא הנותנת חיים לעוסקים בה לשמה ולמה תרחקו מחיים ובאמת האר"י ז"ל דורש בקרא כי הוא פי' שבכל ארבע יסודות יש ניצוצות קדושה אבל בדומם הניצוצות יותר עכורים ונוטי' לרע יותר מן מה שיש בצומח ובצומח יותר מן חי ובחי הוא קרוב למעלת אדם וזהו מאמר חז"ל לא בעניותי אכלי ירקא דמגרר גריר ולא בעתירותי דבאתרי' דליעול ירקא ליעול בישרא וכוורי וכבר תמהו ולעגו ע"ז דחז"ל נתנו מקום להיות זולל וסובא רודפי' מותרות ותאוות:

ולכן פי' האר"י כי סכנה גדולה לאכול ירקות עשבי השדה כי הניצוצות בקרבו הם לרוע וכאשר יאכלנו האדם יוכל להיות שהם מתעים נפשו לרוע ח"ו כאשר קרה ביוחנן כה"ג שנעשה לבסוף צדוקי וכן קרה כמה פעמים בבני אדם שהם בחזקת טובים ובזקנת' סרו מדרך הטוב והוא באכלם ירקות כאלה אשר ניצוצות בקרבם רעים למאוד ותועי' נפשו ח"ו אמנם ליודעים כוונת אכילה להוציא יקר מזולל יונעם שמהפכים בכונתם הרע לטובה וזהו אמרם לא בעניותי דהיינו עני בדעת של תורה טרם שלמד כוונת אכילת לא אכלי ירק' דמגרר גריר הרצון החלק רע שבקרבו ישיב נפשו וימשכנו אחריו בתוהו לא דרך טוב ח"ו. ולא בעתירותי היינו שהי' עשיר בדעת שלמד חכמות הכוונות ג"כ לא אכל דלמה יתקן וימשך לנפשו ניצוצות שבירקות שהם עכורים ונוטים לרוע ליעול בשרא וכוורי שהם בחלק חי שמדריגתם גבוה וקרובים לנפש אדם ובפרט דגים שיש בהם ניצוצים טובים למאוד ויותר נח ליתקן:

וזהו כוונת המשנה כי נודע כי הגוף של אדם הוא נקרא גינה כי הוא להזריע זרע ולעשות צמחים ותולדות וכגנה בארץ יצמיח זרעים וכן הנשמה נקרא גן אלהים כי הוא לעשות פרי למעלה ותולדות של צדיקים מ"ט וזהו שני גינות זו למעלה מזו הגוף והנשמה והירק בנתיים לאכלו לקיום הגינות זו בזו הנשמה בגוף ור"מ אמר כי הוא ג"כ לתקן הנשמה כי מוציא ניצוצות כי עיקר אכיל' מצד נשמה כי כל כחות עיכול ותאות אכילה ולעיסה וכדומה הכל מכחות הנפש שהוא כח נשמה כי אם יקח עפרו שהוא כח נפש כי גם נשמה כלולה ד' יסודות וכח עפר שבה היא המדבקת עם הגוף כמין למינו. והוא נפש החיוני אשר נאמר עליו כי דם הנפש העושה חיל לגוף לכל הכחות לתנועת הגוף הוא כח העפר בנשמה ולכך נאמר הכל היה מן העפר ולכך כל כח הטחינה ועיכול וכדומ' באכיל' הוא הכל מעפר נשמה:

וזהו אמרו אם ירצה עליון ליקח עפרו אין כאן ירק והכל סובב לנשמה ור"י חולק ואומר כי נצוצי ירקות רעים ונוטים לחומרא והם מתדבקים בגוף העכור ולא לנשמה ואמר של תחתון ונתן טעם לזה כי הם מגרר גרירי ומולידים תאוה ומותרו' אכילה כאמרם דמגר' גרי' וכל מה שיש בו מכח הזה הוא כח רע וגורם נזק לנשמה ולכך הכל רק לגוף וזהו אמרו אם ירצה תחתון למלאות גינתו והיינו להרבות במותרות לאכול ולשבוע זולל וסובא ויהי' נבל בריבוי מותרות ודאי שיחליש כח הנשמה שבקרבו עד שלא יהיה נשאר רק רוח חיים בקרבו נמשל כבהמות נדמה וא"כ ירק הזה שגורם כח זה לגוף מאין יהיה כח לנשמה ומה יהיה לנשמה חלק בו הלא הוא הגורם כל מדה רעה וע"ז אמר ר"י הואיל ושניהם יכולים למחות רואים מהיכן ירק זה חי הרצון על ניצוצות שבקרבו שהוא עיקר חיות של הירק וכל ד' יסודות הם עיקר חיות וניצוצות שבקרבו וזה מלקט הנשמה ומותרות נדחה לגוף. אבל ר"ש מכריע ואמר אם יודע כוונת אכילה לברר טוב מהרע:

וזהו אם יכול העליון לפשוט ידו וליטלו היינו בכוונת אכילה שיטול הניצוצות הרי זה של עליון ואם לאו הרי הוא לתחתון דמי שאינו בקי בכוונת אכילה להוציא ולברר הניצוצות גורם להרבות החומר ולמעט הרוחני ולכך אמרו אפריון נמטי לר"ש כי מי הוא אשר בא בסוד ה' לכוין כראוי ולברר הכל על בורי' ולו כח לפתח אסורי' ביתה ולהעלות הנופלים בתוך יסודות הללו ר"ש שהוא רשב"י אשר נודע ענינו ומעלתו בסתרי תורה ובתעלומות חכמה וא"ש:

והנה אתם בניי בעו"ה אין אתנו יודע עד מה בענין כונת אכילה לכוין על בורי' בסודות נעלמות ובמופל' מכם אל תדרשו אבל לבל ח"ו יהיה לכם האכילה לרוע לגרור גריר ולמעט כח גינה עליונה אשר ממנו אנו חיים הבו לנו עצה והיא ראשון מבלי להתקוטט כלל בתוך סעודה או להיות כועס. כי אם בסעודה יהיו הכל בטוב ובשלום. ואז ברכת ה' שורה וזהו ואכלתם לחמכם לשובע ופירש"י ושמא תאמר אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום בארץ והוא הנרצה דאם אין שלום אין כלום הרצון דמה יועיל האכילה לשובע דהוא לחזק כח הגוף וכח הנפש יתחלש והלא במה יחשב ולא על זה יחיה האדם ולכך אמר ונתתי שלום בארץ וע"ז צווח שלמה טוב ארוחת ירק שהוא קשה להוציא הרוחני כנ"ל ושלוה בו מבית מלא זבחי ריב. כי אף שמבע"ח נח להוציא הרוחני כנ"ל מ"מ אם יש בו ריב וקטט קשה להוציא ושנית שיהיה כל מחשבתו בתוך אכילה בדברי תורה וחכמה ומוסר ואז יונעם לו ויהיה אכילה לש"ש כי הכל הולך אחר המחשבה והשלישית ליתן מכל אכילה לעניים ובזו אין חלק רע יוכל לשלוט בו לגרור גריר ואדרבה ע"י נכנע והנשמה גוברת ומבררת לנפשו הרוחני וזהו תכלית עצה טובה מבלי לאכול דבר מבלי נתינת עני:

ולכך מה טוב אם יש תמיד אחד מבני תורה מאוכלי שלחנו מפתו יאכל ומכוסו ישתה וא"כ ינצל מכל רע ומה מאוד הי' נוהג זה בק"ק פראג אשר הי' בעו"ה לשמה כי מיום שחרב ב"המ נגזר על בתי צדיקים שיחרבו ומזה רבתה תורה כי כל ב"ב אם עשיר אם דל הי' מחזיק על שלחנו בחור ואפי' בימי רעבון כאשר היתה העיר במצור ובמצוק כאשר שכנו בקרבה חיל צרפתים כנודע מ"מ לא פסקו אלו מעל שלחנם. ועוד זה זמן קיץ שהיו יושבים שם על קרן צבי בעו"ה הי' שם יותר מק' בחורים ובשביל זה לא חסר לנפשם מטובה ולא הענו כלל בשבילם וממנו ילמדו כולם:

ובחנוני אתם רעי וראו אם יקרה בשביל זה איזה נזק בממונכם. וזהו מאמר ר"ש כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול היינו שנשמתו של אדם יש לה יד עליונה לפשוט וליטול וליתן למסכנא הרי הוא של עליון אבל אם רשות לעליון ליתן צדקה והתחתון מחזק בו למאוד ואף שנותן צדקה הוא ע"פ אונס והכרח כי מה יעשו והעני בפתח צועק ככרוכי' ולהשיב דך נכלם ריקם אין אפשר אבל לבו בל עמו זהו אינו מועיל ולכך אמר ר' ינאי ובלבד שלא יאנס כי הוא צריך להיות בחדותא דלבא ורעותא שלימתא כנודע. וראו כמה דברים ישרים ואורחת חיים שהורו לנו חכמי תלמוד:

וכבר אמרו האי מאן דבעי למהוי חסיד' יקיים מילי דנזיקין כי הרבה מוסר יש בו והעיקר כי טרם שיעשה אדם מצות בינו לבין קונו צריך לעשות מצוה בינו לבין חבירו כאמרם מילי דנזיקין שהוא בין אדם לחבירו ובאמת שלשה אבות הם כנגד שלשה כתות צדיקים בינונים רשעים החוזרים בתשובה. וזהו הי' ג' פתחי' בהיכל שער הגדול וב' פשפשי' הי' לו בימינו ובשמאלו. והן ג' שערים לג' כיתות והם תלת בבא שהוא מלשון שער כי הם ג' שערים לג' כיתות וזהו כי צדיקים גמורים אינם עלולים מעצמם לחטו' רק מחטא אד"הר ונחש קדמוני כרוך בעקבי תולדות וזהו גורם לחטוא:

וזהו כוונתם באמרם על צדיקים שמתו בעטיו של נחש אין הכוונה שלא חטאו כלל רק ה' גזר מיתה על אד"הר: דלמ"ד אין מיתה בלא חטא מא"ל וגם מקרא מלא אין צדיק בארץ וכו' אבל הרצון כי מה שחטאו לא הי' בעבור רוע מזג גופם ורוע סדר ענינם רק הוא כי הנחש כרוך בעקבי התולדות מיום אדם וכן במ"ת הי' הנחש סר לולי שחטאו בעגל דכתיב וימירו כבודם בתבנית שור אוכל עשב והוא כהנ"ל. כי השור אוכל עשב להעלות הניצוצות מן ירקות לגדר חיים ומה שמץ טוב נמצא בו שכל רוחני שלו הוא מלקיטת רוחני ירקות שדה והם השוטים עבדו לו לקבל ממנו רוחני ושפעת אלהים כאשר קבלו מטרם מן משה דכתיב ואצלתי מן הרוח וזהו היה כוונת מעשיהם כנודע בספרי מפרשים וכאשר כבר הארכנו בזה במקום אחר וגם לא הונח בזה אלא שע"י מרגלים גרמו להצית אש בציון וכמו שדרשו אתם בוכים בכי' של חנם וכו' ומזה גרמו להבעי' אש במקדש ה' אשר שם נחלש כח הנחש בעבודת הקרבנות וכדומה. והסירו כל סוגי' ובדילים מישראל על שאמרו הלן בירושלים לן בלא חטא ועל כולם הי' סיבת מכירת יוסף אשר זה הי' מעורר חטא קדמון ונתחלק לס"א לשלוט:

וזהו אמרם ד' אבות נזיקין יש שהם גורמים לצדיק גמור לחטוא והוא שור שהוא עגל כדכתיב וימירו כבודם בתבנית שור:

והבור ענין יוסף שהשליכו לבור והבע' הוא מרגלים שהציתו אש בלה"ר שלהם כי הם המבעירים הבערה וגרמו שריפת בהמ"ק ומבעה זה אדם חטא אדה"ר או זה שן כי אכילת עץ הדעת גורם הכל ולכך אמר לא ראי זה כראי זה כי יש לכל עון בחינה אחרת ואמר על כולם שיש בהם רוח חיים משא"כ הבער והוא כמאמר המשנה דעל עצים ואבנים לבד דיברו המרגלים וזהו שאין בו רוח חיים והמה הגורמים לאדם לחטוא:

והן הנה בעוכרי' ולכך צריך צדיק שמירה ביותר מאלו ד' לבל ילכד בארס נחש הכרוך בעקבו ולכך שנו שם אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד וכו' מדבר בצדיקים וסביביו נשער' מאד הקב"ה מדקדק אפי' כחוט השער' הן שוגג הן מזיד והנה ב"מ מיירי מן בינונים הנטי' לכף זכות דאמרינן ורב חסד מטה כלפי חסד וזהו פשפוש בצד דרומי דפונה לימין והבינוני חייב לפשפש במעשיו הן נוטי' להימין או להשמאל ח"ו ולכך נקרא פשפוש והוא בבא מציעא ולכך בינוני חלק רע וחלק טוב מחלקי הגוף שהוא כתנות אור אם בא' ואם בע' ושנים אוחזים בו הטוב והרע זה מושך לכאן וזה לכאן:

זה אמר כול' שלי וזה אומר כול' שלי ויחלוקו כי הוא חצי לטוב וחצי לביש וזהו ענין מס"כת וכבר נודע כי אמרם אין ב"ד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף ופי' שלמעלה עומד כעין גוף שממנו הנשמות יוצאות וזהו ענין שלשה חדרים יש באשה חדר כל מה שנמצא בחדר טמא והוא מקור לרשעים גמורים כמאמר זורו רשעים מרחם ובפרוזדור פעם טהור ופעם טמא. וזהו מקום בינוני' אבל בעלי' כל מה שנמצא בעלי' טהור והוא מקום צדיקים גמורים ולכך אמרו ראיתי בני עלי' והמה מועטי' בני עלי' דייקא:

והנה ידוע מ"ש הזהר וביחוד האר"י בגלגולים ובשאר חיבורים שכאשר האדם חטא וה' רוצה לזכותו לבל ידח ממנו נדח כי חפץ חסד הוא ברוך שמו לנצח שולח משמים איזה נשמת צדיק גמור להתעבר בו בסוד עיבור ושוכן אתו עמו לנהלו בדרך הישר אור ולא חשך עד שמביאו לתכלית הטוב והשלימות וזהו כוונת הבית והעליה שנפחת הבית היינו שהוא רוצה לסור מדרכי ה' וזהו שנפחת הרי בעל עלי' יורד ודר למטה והיינו צדיק גמור כנ"ל יורד ממדריגתו ושרשו ומקורו בנועם צרור החיים ודר למטה עד שיתקן הכל בשורשו וגלגולו:

וזהו ענין צדיק מחזיר הבינוני לטוב. ולכן סיים בב"מ בפ' הבית והעלי' אבל מס' ב"ב מסיים ברשעים החוזרים בתשובה זהו פשפוש הצפוני שרומז על יצ"הר דכתיב והצפוני ארחיק ממך. ובעלי תשובה כל פמלי' של מעלה מקטרגים מבלי לקבלו. רק הקב"ה חותר חתירה ומקבלו בסוד לבל יוודע לבעלי תריסין לקטרג. ולכך נקרא צפוני מלשון צפון טמון באש ונסתר ולכך נאמר על פשפוש צפוני זה השער סגור יהי' ולא יבא בו שום איש אלהי ישראל בא בו כי הוא השער אשר הקב"ה כביכול בא בו להשיב שובבי' ולקבל תשובתן וזהו ב"ב ואמרו השותפים שרצו לעשות מחיצה שהם גוף ונפש נשתתפו לעשות גדר מבלי לשמוע בקול היצ"הר ובאמת לולי חסד ה' אין לקבל תפלתם כדכתיב גדר דרכי בגזית גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי אבל הקב"ה בריחי ברזל יגדע. וזהו כאשר יעשו גדרים גדולים (בדרך הממוצע שיבו' לו האדם וזהו בונה באמצע גויל וגזית והעיקר להיות שפל ענו) להם:

וכבר נודע מ"ש חכמי מוסר שבכל הדרכים יש לאדם לילך בדרך הממוצע זולת ב"ת יש לילך בקצה אחרון ולעשות גדרים גדולים ומחיצות של ברזל ואבנים ולא מחיצה גרוע אשר בקל ליפול ולזה בונים גויל וגזית ולא בפחות כמ"ש הרא"ש בפחות מזה גרוע הוא וצריך לעשות גדרים גדולים בדרך הממוצע שיבוא לו האדם וזהו בונים באמצע גויל וגזית והעיקר להיות שפל עניו לילך שחוח מבלי להתגאה כי אמרו חז"ל כל המתגאה כאלו עובד ע"ז:

והענין כי נודע בכל עבירות אין הקב"ה מענש על המחשבה רק בע"ז מענש על מחשבה והנה הגאוה כל הענין במחשבה שגבה לבבו עד להשחית ורם רוחו בקרבו וכנודע כי כל הענין גאוה הוא ענין מחשבה ורמות רוח וע"כ אלו יצויר שלא יהיה נענש על מחשבה זו א"כ לעולם אין כאן עונש על הגאוה ח"ו וע"כ דנענש במחשבה זו והרי הוא כע"ז דהא אין מענשין על מחשבה אלא בע"ז וא"ש:

ולכך מאוד יהיה איש ובפרט המגואל בחטאים ומלוכלך בעונות עיני' שחי' לעפר ועוצם עינו מראות ברע ולכך פתחו בהיזק ראי' דשמיה היזק ולכך כולו נזיקין חדא מסכתא כי ישראל צריך להיות באגודה אחת ועמך כולם צדיקים עם משולש והנה בסיומא דמלתא נימא מ"ש כל הלומד תורה לשמה יש לו מרפא לכל גופו שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו להבין נקדים במ"ש בסנהדרין בימים ההם שלח מרודך בלאדן בן בלאדן לדרוש את המופת אשר היה בארץ ומה היא כד מית אחז נתקצר היום עשרה שעות וכד חלש חזקי' נתוספו אלו עשרת שעות ושאל בלאדן מאי האי וא"ל חזקי' חלש ואיתפח וכו' ושלח לדרוש המופת וכתב שלמא וכו' עכ"ל הגמ' דסנהדרין פ' חלק:

ויש להבין דמה ביקש הגמ' בזה דבימי מיתת אחז נתקצר היום עשרה שעות והם שנתוספו בימי חליו של חזקי' הלא לא על זה סובב כוונת שלוחי בלאדן רק הוא בהרגש המופת מעמידת השמש יותר מיו"ד שעות כפי יום טבעי' שלח שלמה וכו' ודבר זה מבואר בקר' ששב השמש ט"ו מעלות ומה ענין זה לכאן אם היום נתקצר במיתת אחז או לא וגם יש להבין במה שאמרו והבאתי השמש בצהרים זהו יומו של יאשיהו הצדיק והרי קרה יותר מזה למיתת אחז הרשע שירד השמש קודם חצות כאשר זרחה רק ב' שעות וכבר דרשתי ע"ז בפ"א והארכתי בזה:

אבל להבין הענין נקדים מ"ש רש"י בחומש והם לקוחים מדברי המדרש ויזרח לו השמש וכי לו לבדו זרחה והלא לכל העולם זרחה אלא לרפאותו מצלעתו והיינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא ואותן ב' שעות ששקעה בעבורו זרחה בעבורו עכ"ל ויש להבין מה שייכות יש להך דקודם הך ענין דאותן ב' שעות ששקעה בעבורו וכו' אבל יובן כי מ"ש חז"ל והטבעים ג"כ כי קודם חצות היום יש נייחא להחולי. ולמול זה אחר חצות היום יחליש ויגבר החולי למאוד. והטעם כתבו חכמי חן כי על החמה ממונים מלאכים המנהיגים אותה וכל פעולת החמה על ידיהן וכל שעה ושעה מלאכים אחרים ומתחלפים והן י"ב כתות ביום וי"ב כתות בלילה ולכך הסכימו לחלוק היום לי"ב שעות והלילה י"ב שעות ונלאו הטבעים למצוא טעם לסיבת חשבון זה:

אבל הוא כי הוא נגד י"ב כתות הנ"ל שהם נגד י"ב צירופי הוי' ב"ה ומנהיגי חמה כל שעה כת אחרת וקודם חצות מלאכי החמה מלאכי רחמים ולאחר חצות מלאכי דין ולכך קודם חצות נייחא לעולם כי בשפעתם רחמים גמורים אבל אחר חצות היום מנהיגי חמה מלאכי דין לית נייחא. ולכך כל המכשפים ינחשו אחר חצות והוא כאשר ינטו צללי ערב ואז גובר כח הדין ונקראים בשביל כך ערב רב. כי אחר חצות הי' כח שלהם וכן בית מחמדינו ומאויי חיינו בעו"ה נחרב אז:

וזהו שצווח הנביא אוי לנו כי פנה היום ונטו צללי ערב:

ובזו יובנו דברי רש"י הנ"ל דפי' על לו לרפאותו וכו' ועדיין קשה וכי לו לבדו זרחה הלא לכל חולים שבעולם לכולם השמש מרפא אמנם כיון שאין נגרע מעבודת שום מלאך דבר ולא יאונה מה' לשום נברא גריעותא ליטול מה שהוכן לו מה' ולכך השמש ששקעה שני שעות שלא בעונתה א"כ אותם המלאכים הממונים על ב' שעות הללו נגרע מעבודתם ולא היו משמשים אז כלל למען לא יאבד מאתם דבר. זרחה עכשיו ב' שעות מקודם ובאו מלאכים אלו לעמוד ולשרת ולנהוג חמה כראוי וא"כ ששמשו אז אותן מלאכים של ב' שעות השקיעה שהוא לאחר חצות א"כ הם מלאכי דין גמורים מאין לחולי זה תרופה ע"י כי הם פועלים בחמה כמו אחרי חצות יום וזה דין: