יערות דבש – חלק ב – קטע 47

והנה שושן היה להם שנהנו מסעודה של אותו רשע והסעודה התחילה בתשרי כדכתיב בשנת שלש למלכו ומלכי או"ה מתשרי וכל סעודה שלו היה שלא נגאלו ישראל והנה הוא היה חושב כי אז יהיה גאולה שלימה גאולה המיועד ע"י נביאים ואמרו בגמ' בניסן נגאלו ובתשרי עתידים לגאול והיינו כי גאולה כללות לכל העולם וכל האומות יהיו מוכנעים זה יהיה בתשרי ראש בריאת עולם אבל גאולה פרטי' לישראל מעם אשר הם מוכנעים לבד הוא בניסן כמו י"מ:

ולכך אחשורוש שחשב שיהיה גאולה כללית לכל עמים בבא תשרי ולא בא הגאולה הי' עושה משתה לכל שרי עמים ונמשך ק"פ ימים עד ניסן כי עדיין חשב אולי תהיה גאולה פרטית לישראל ומשפטים בשושן ועילם שבו היו ישראל כדכתיב ושמתי כסאי בעילם וכאשר הגיע ניסן ולא נגאלו עשה משתה לכל העם בשושן על שגם גאולה פרטית משושן לא היה וזהו ענין תרין משתאות והבן:

והנה אותו שנה מעוברת היה כנודע וא"כ אם תחשוב ק"פ ימים כלו בג' באדר שני וכבר כתב מנות הלוי ימים רבים חמשה ימים נוסיף ימים שנים רבים שלשה הרי ח' באדר שני וז' ימים עשה משתה כלו בט"ו באדר וכבר כתב מנות הלוי כי ביום שביעי שחל בשבת כאמרם בגמרא לא הלכו ישראל היות הסעודה בגינה לבל יחללו שבת בעקירת הנטיעו' כאשר דרשתי בזה פעמים רבים ואשריכ' ישראל אפי' בשעת קלקלכם אתם נזהרים בשבת וזהו הטעם שלא היה מנוחה לשושן ביום י"ד כי אז חטאו במשתה ואיך ישמחו ראוי להם להתענות בו ביום תמור ששמחו אל גיל כעמים ולכך נבחרו ליום מלחמה ועיין ר"ת ריש מגילה שביום מלחמה היו מתענים וצמים ושבו לה' ולכך תענית אסתר ביום י"ג שהיו צמים לה' ולכך בשושן אף י"ד תענית ויום מלחמה רק ביום ט"ו שלא הלכו אז הוקבע להם למשתה ושמחה ולכך אמרו שעשו כן לכל מוקפי חומה מימות יב"ן כדי שיהי' זכר לא"י כי צריך טעם למה בחרו בזה לזכר א"י אבל כבר אמרו למה יתחייבו כליה בשביל אכילות סעודה:

ואמת אמרתי שזהו שאמרו בגמ' והשתיה כדת אין אונס מלמד שהשקה לכל אחד יין ממדינתו וצריך ביאור מנין נלמוד זה אבל הוא הענין כי לכך לא אנסום לשתות כדי שלא יהיה תי' באמרם אנוסים היינו לשתות אך מה כ"כ החטא בשתיה סתם יין לא נגזר אז אבל כבר פי' ר"ת ביבמות דבגלות ראשון לא נתבטל קדוש' א"י וקי"ל אין קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשרות וכיון שהשקה לכל א' יין ממדינתו לישראל השקהו יין א"י שהיה נשלח לאחשורוש מא"י שהיו עושים שם הגוים הדרים שם יש בו חיוב מעשר ותרומה והי' טבל וטבל במיתה ולכך נתחייבו כליה ולכך היה בלי אונס שלא יתנצלו כנ"ל והמפרשים פירשו כי היה שנהנו וקבלו הנאה והסעודה היה שלא היה הגאולה א"כ לא היה להם לשמוח בזה ומדברי כולם היה החטא נוגע לא"י ולכך בזכרון הנס שושן עושים מזכרת לא"י והבן:

והנה אמרתי עוד טעם למה כרכים המוקפים מיב"ן עושים ט"ו כי מתחלה קבלו ימי פורים לי"ט לבל יעשו בו מלאכה כמבואר בגמ' ואיך יתכן יום י"ד לשנות במלאכה הא כל ההרוגים ביום י"ג הוצרכו לקבור בי"ד ואי להניחם מוטל בלי קבורה הא כתיב והיה מחניך קדוש ואיך אפשר להזהר שלא יתטמאו בו ורוח מסאב' שורה כדכתיב ולא תטמא אדמתך אמנם כל זה הכל בכרכים מוקפין מימות יב"ן כי בזה נאמר שאין מקברין לתוכו מת כדי שיהיה מחנה קדוש ואין מצורעים נכנסים לתוכו משא"כ שארי עיירות עיין מס' כלים ביו"ד קדושות של א"י ותמצא מבואר שזהו היה קדושת מוקפי' חומה מימות יב"ן ולכך כרכים הללו לא נחו בי"ד כי הוצרכו לקבור אבל הפרזות הניחו מבלי קבורה ונחו בי"ד והבן. והנה ידוע מה שאמרו הקב"ה מניח תפילין והיינו כי הקב"ה חקוק אצלינו במעשה ומחשבה וזהו תפילין של יד כלי מעשה ושל ראש כלי מחשבה וכך אנו חקוקי' אצל קב"ה ומקרא מלא הוא שימני כחותם על לבך שהוא כלי מחשבה והיינו תפילין היינו חותם וכחותם על זרועך היינו כלי מעשה ואז במעשה חטאו ישראל שהשתחוו לצלם אבל לא במחשבה ולכך חותם על זרוע הסיר הקב"ה וזהו ויסר המלך טבעתו דא חותמא דגושפנק' דעל זרועו והבן. ולכך אמרו גדול הסרת טבעת וכו' והנה בשביל שחטאו ישראל באכיל' אסורים כמ"ש תיקון אסתר כדאמרי' שהאכיל' קדלי דחזירי וכתבו תו' ח"ו היא לא אוכלת ואמרו במדרש כי מלאך היה מביא לה לאכול וזהו שאמר שמואל ותתחלחל המלכה שהוצרכה לנקבים והוא לכאורה תמוה מה זה מן השנוי שאדם נצרך לנקביו אבל שמואל לשיטתו דס"ל דהאכיל' קדלי דחזירי והיא ח"ו לא היתה אוכלת א"כ מלאך הביא ולחם אבירים שמ"ה אוכלים אין מוציא רעי כנודע במן ולכך תמיד לא היתה היא אסתר מוציאה רעי כלל ולא הוצרכה לנקבים ואז מחמת חרדה הוצרכה והוא שינוי גדול בטבעי: ויותר

נראה בפי' הגמרא קדלי דחזירי כמ"ש בדרוש הקדום אשר אמרתי שם כמה פירושים והוא קדלי דחזירי היינו המובחר והוא כי כתבו הטבעי' כי המובחר שבתפוחי' שהוא אתרוג הוא להמשיך חן ולהרבות תאוה ולכך עץ הדעת אתרוג היה וזהו היה כוונת השומר נשים ליתן לאסתר הנ"ל כדי להמשיך חן ותאוה וזהו מעין עבודת כל נשי ופלגשי המלך להצהיל פנים בחן ותאוה וידוע בתרגום רפדוני בתפוחים בחזרי הרי בתרגום נקרא תפוח חזרי וזהו קדלי המובחר שבאתרוגים שהוא חזרי האכיל לאסתר וזהו לטוב להמשיך לה חן והצהלת פנים וזהו אמת כי אין דרך בנות ונשי מלכים לאכול חזרי שהוא מוליד עפוש וריח רע וכדומה ובאמת קודם חטא היה אתרוג והיה טוב וע"י חטא נתקלקל ואדה"ר אח"כ בלשון ארמאי סיפר ונעשה מן תפוח חזירי ואז גבר כח ס"א חזיר מיער תמור תפוח ביער והבן והיא היא ענין חזיר וזהו האכיל לאסתר:

וגם אסתר לתקן המשתה כאשר ביקשה לשפוך חמת תנינים על המן עשתה משתה ואמרו מבית אביה למדה אם רעב שונאך וכו' וכבר דחק רש"י מה זה ומי בית אביה וע"ש:

אבל הענין כי יש להבין בשמואל א' שקצף שאול עד מאוד כאשר לא בא דוד אל הלחם וביקש להכות ליהונתן שהרשהו לילך ומה נ"מ ליה בו ואם רצונו להמיתו לא היה שייך בסעודה שישבו שם אבנר ויהונתן ועבדי מלך משרתי מלך הלא היה יכול לקרות לו לנגן לפניו ולהכותו בחנית וכדומה אבל שאול הצדיק רוח בעתהו כי דוד הוא אויב נפשו וחושב להמיתו ולכך ביקש הוא להמיתו כי דן אותו כרודף ולכך התאמץ שאול להאכיל לחם לדוד כי כך קבלה בידו אם רעב וכו' וה' ישלימנו לך ויהיה נמסר בידו ולכך הקפיד מאד כאשר לא בא אל הלחם ומזה למדה אסתר לעשות כן להמן ושפיר אמרו מבית אביה הוא שאול המלך הוא ראש יחוסים וא"ש:

ובאמת כאשר נאמר למשה צדקת ה' עשה כן הכל מחויבים לרדוף צדק ובצדקה יפדה ציון וכן בפורים העיקר מתנות לאביונים ובאמת מתחלה כאשר שלח מרדכי לעשות שני ימים י"ט לא נזכר מתנות לאביונים רק משלוח מנות ואח"כ כאשר לא קבלו כמבואר בגמרא נאמר מתנות לאביונים והטעם כמו שדרשתי בדרוש הקדום וצריך להאי עניני' כי ידוע מ"ש בזוהר ווי למאן דאכיל בי"ט ולא יהיב למסכנ' ע"ש כי הוא עון פלילי ולכך מתחילה כאשר קבלו לי"ט לא הוצרך לומר מתנות לאביוני' כי הוא ממילא כי צריך ליתן למסכנא אבל אח"כ כאשר לא קבל ליום טוב מ"מ חלק עניים לא יופסד וקבלו מתנות לאביונים:

ואגב יש להבין במה שאמרו כי המן אמר אתיא מלא קומצא דידכו ודחי יו"ד אלפים ככר כסף דידי מה ענין קומץ שהוא קרבן לה' מן יו"ד אלפים ככר שנתן למלך אחשורוש וחברותה כלפי שמיא ואם יתן איש מתנה למלך ב"ו הירצה לה' וכן אמרו גלוי וידוע שעתיד המן וכו' לפיכך הקדים מה זה קדימה זהו שקלים לקרבנות וזהו למלך טפש ורשע וגם לא מצינו בקרא שנתן הלא אמר הכסף נתון לך:

אבל הענין כי אמר הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך כך פי' הכסף והעם שבשניהם תעשה כטוב בעיניך ותכלית הטוב לחלקם לעניים וכן או"ה יודעים כי מצות צדקה רבה ולמדו מנבוכדנצר מלכא וחטאך בצדקה פרוק ואמרו חז"ל צדקה תרומם גוי וזהו שהיה טוב בעיני כל השרים לחלקם לעני' וכן עשה המן וחשב שזהו יותר מכל קרבנות דכתיב ונבחר לה' מזבח ולכך תמה שאיך מלא קומצא קרבן ידחה יו"ד ככר כסף לעני' שהוא טוב בעיני ה' מכל הקרבנות ולכך השיב מרדכי כי הצדקה מיוחס לי כי הכל שלי עבד שקנה נכסים וכו' וא"כ שכל בטחון המן שיצליח היה הואיל פזר נתן לאביונים כהנ"ל ולכך בעת הזכרת הנם צריך מתנות לאביונים והבן:

ומ"מ גרם זכות צדקה להמן שלא נכלה זרעו רק בניו חזרו על פתחים כי צדקה תציל ממות ועי"כ זכה שיצאו ממנו גרים וזהו מאמר חנה שבעים בלחם נשכרו שדרשו חז"ל על בני המן רעבים חדלו פי' הואיל שהי' זן רעבים מכח זה בלחם נשכרו ולא באו למות:

והנה ראוי היה הגאולה בימי עזרא להיות גאולה שלימה להיות ירושלים רבתי עם כאמרם ביומא לעלות כחומ' אמנם הואיל ולא נכרת זרעו של עמלק לגמרי כי ע' בני' נשארו לא היה הכסא שלם ולא הי' גאולה שלימה רק עלו מתי מעט כדלת כמאמר חז"ל ועמים מעוטי' כל הקהל ד' רבוא וזהו מאמר חנה עקר' יולדת שבע' הרצון הגאולה בימי עזרא נקראת עקרה בגולה יולדת שבעה כי לשבעים שנה נפקדת שהיא בחינת שבעה כדכתיב שבעיי' שבטים נחתך על עירך וכו' רבת בנים אומללה כי לא היתה רבתי עם כמקדם רק במתי מעט:

וכן הצדקה שצוה אחשורוש ליתן המן בעדו כי אמרו חז"ל משל לבעל תל וחריץ וכו' וכן מוכרח כי איך לא הרגיש אחשורוש בהמן שהוא משנהו ומשגיח בטובת המלך ומדינה כחוק המשנה למלך ואומר למלך כי יהודי' במלכותו הם לנזק וכדומה איך יתכן שיאמר שיתן מכיסו למלך בגין כך אדרבה לו יחויב ליתן מוהר שמשגיח בטובת הכלל וכי כל משנה למלך שיתן עצה מה לעשות במדינה אם לעקור או לנטוע יאמר שיתן משלו אם יקום עצתו דבר זר הוא והלא היה למלך להרגיש כי עצתו אינו לטובת מדינה רק יש לו שנאה וטינא ואמת אמרתי כי המן לא אמר שיתן משלו כך וכך רק אמר שיכתב לאבדם שיעשה אותם מכר מי שרוצה להמית יהודי יתן כך לגנזי המלך ואמר המן שערב לו למלך שיעלה דמי מחירן יו"ד אלפים ככרי כסף ולכך יתכן שאמר המלך הכסף נתון לך ולא אמר מחול כנודע כי מה שהוא של אדם ולא יצא עדיין מרשותו לא שייך בי' לשון נתינה אבל לפמ"ש ניחא נתון מה שתקבל מאחרים אבל חז"ל לא פי' כך ולכך דרשו כי באמת היה לאחשורוש להרגיש שהמן שונא ישראל כנ"ל רק הוא היה ג"כ שונא לישראל ע"ז אמרו משל לבעל תל וחריץ וכו' והבן והי' ראוי שגם על אחשורוש יעבור כוס פורענות ובפרט כי אמרו חז"ל לומר למלך לתלות מרדכי על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין וצריך ביאור וכבר אמרתי בזה כמה אופנים:

ועתה אמרתי הפי' כך כי ביוספים לרומים וכן הנוצרים בביבולי שבהם נוסח אגרת השני שכתב אחשורוש להשיב ספרי המן נאמר בו כי כוונת המן היה להרוג את אחשורוש כאשר יהיה מושלל מאסתר ומרדכי ע"ש ואגרת זה כתב מרדכי ח"ו לשקר אבל ידעו כי זהו היה כוונת המן וא"כ העץ גבוה נ' שעשו לתלות בו ראשי עם לעשות בו פומבי לכל כנודע הכין המן לתלות עליו אחשורוש ואח"כ חשב לתלות בו מרדכי:

וזהו לומר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו הרצון לו למלך כי בתחיל' הכין אותו לתלות בו המלך וזה מאמר הגמ' תנא לו פי' לאחשורוש ומלת לו מוסב על המלך:

והיה כאשר נגזר מיתה משמים על המן כך יהיה על אחשורוש כי הוא יותר רע כאמרם איש צר ואויב ביקשה להראות בידה על אחשורוש וכו' רק צדקה שעשה ולהגדיל הנס ניצול רק וכי משא פנים יש בדבר אין מרחמים בדין וכיון שיושב בדין אין עושה לפנים משורת הדין:

אך ידוע שהקב"ה אין דן לעכו"ם רק בשעה שישיני' ובלילה הוא נחתם גזר דין של המן והיה בליל פסח העלול להתם רשעים ואלו היה ישן אחשורוש גם עליו עבר הכוס פורענות ולכך נדדה שנת המלך ולא בא לדין ונמלט מגזירה ההוא וזהו בשביל צדקה ולא היה כפוי טובה וחשב לשלם גמול לעושי טובתו:

והנה באמת ישראל באותו דור לא היו דלטורין כי אין אחשורוש יכול לחקור עם אסתר וישראל ידעו משפחתה ומולדתה ואין מגיד בשביל זה היו נגאלים ובמצרים היה עיקר שעב ד שהיה בהם דלטורין כמאמר משה אכן נודע הדבר ואפי' משה שהיה בא להושיע לישראל ונתנבאו עליו מרים וכן סרח היותו מושיע וכן חרטומים אמרו כוכב נולד ללקות מושיע במים וכיון שהושלך משה לא חזי עוד ולכך אמר משה בשבילי נצלת' כולכם ופי' התוס' כי ג' גזירות היו ראשון להשליך במים פן ירבה וכו' ושנים בשביל מושיע ישראל וג' על מצרים וכיון שהושלך בטל כל גזירות ועיין במהרש"א למה ביטל גזירה ראשונה פן ירבה וכו' וכבר תירצתי קושיא זו בדרשות הקודמי' ועתה נראה כי אמרו כי לכך השליכן במים כי נשבע ה' שאינו מביא מבול והנה ידעו כי הקב"ה נשבע לאי"ו לגאול לישראל ממצרים ולהנחילם א"י ולשלח להם מושיע כאמרם פקוד יפקוד וכאשר ראו שנלקה במים המושיע א"כ ראו לדעתם שקב"ה ניחם על השבועה לשלח לבני אי"ו מושיע וא"כ אף משבועת מבול יכול להנחם משבועתו וא"כ בשקר הם בוטחים שלא ידונו במים ולכך בטלו הגזירה כי זהו היה עיקר טעמם כנ"ל ועכ"פ נתודע שמשה מושיע ומ"מ קמו עליו למסרו למלך עד שהבטיחו הקב"ה כי מתו כל האנשים וכו':

ובזה יובן מ"ש בגמרא ותצפנהו ג' ירחים ולא יכלה עוד הצפינו כי ג' ירחים היתה מעוברת מעיקרא קודם גירושין והם חששו מעת נשואים שנים ורש"י בתורה כתב כי המה חשבו לט' ירחי' והיא ילדה לז' מקוטעי' ואיך יתקיימו דברי שניהם:

אבל שניהם אמת כי ודאי מצרים לא היו בקיאים שמולידים לז' וחשבהו הכל לט' אבל רשעי ישראל הדלטורין כנ"ל היו בקיאי' שמולידים לז'. ולעומת זה עמרם שגירש וכי נתפרסם הגירושין בגוים ומה להם לידע אם עמרם מגרש או לא אך רשעים ידעו שגירש' ושפטו כי ודאי אינה מעוברת כי אלו היה מעוברת איך יגרשנה עמרם וא"ש כי כאן היה פחד מצרים ומדלטורין רשעי ישראל בעו"ה ולכך לא יכול להצפינו רק ג' ירחים כי המצרים לא ידעו מגירושין רק לעומת זה הם חשבו לט' חדשים כי לא ידעו שמולידים לז' ורשעי ישראל היו בקיאים בלידת ז' לעומת זה היו יודעים מגירושין וחשבו מעת חזרה כנ"ל וג"כ יכול הצפינו ג' ירחים וא"ש ודברי הגמ' ורש"י אמת ותרווייהו צריכין ודו"ק:

אבל בימי מרדכי היו כשרים אינם מגלי' מסתורין ולכך נגאלו והמן דידע לישנא בישא הוכרח:

ואמרו לולי אגרות ראשונות לא נתקיימו אחרונות ופירש"י כי חשבהו לטפש ולפ"ז לא הדת הזה בלבד כל הדתות שנתן לא היו תוקף לקיימם בחשבם לשוטה והנה התוס' כתבו בשם המדרש כי ממוכן היה דניאל כי ידע כי רע בלבב המלך ויעצהו לכתוב שטות כזה כדי שיהיה אח"כ כל דבריו בלי נשמע וזהו אמרו חז"ל התך זה דניאל שכל דברי מלכות נחתכי' על פיו ולכאורה קשה הא המן היה משנה אבל הכונה על פיו כל דברי מלכות היו נחתכים ונתבטלו כמו שאמרו מקדם שחתכוהו מגדולתו ר"ל נתבטל כן הפי' הזה שעל פיו ועצתו הראשונה כל דברי מלכות נחתכים ונתבטלים פסקים לא שרירא ולכך צוהו ע"י מה זה וכו' כי יש עוד תקוה כי אין לדתו כ"כ תוקף:

אבל עוד יש להבין וכי בשביל שמלך מצוה דברי שטות יסורו לשמוע בקולו אבל הפי' לא נתקיים פירש"י שהיו ממהרים להרוג טרם בוא גבול שגבל י"ג אדר ויש להבין איך יקדימו כיון שהוטב בעיני המלך לתת גבול ש"מ שאין רצונו להקדים ההריגה אבל חשבו באמת אין המלך מקפיד אם יהיו נהרגים תיכף והא דהאריך עד י"ג אדר כי אין דרך המלך לצוות לעשות דבר בלי נתינת טעם ואמרו בגמרא דע"ז גזירה חדשה אין מגלין טעמו אלא לאחר י"ב חודש ולכך האריך הדת מי"ג ניסן לי"ג אדר שני שהוא י"ב חודש ואז יגלה טעמו אך זהו אם המלך אין מצווה בלי טעם אבל באגרת ראשון שצוה להיות כל איש וכו' אין כוונה כפשוטה כי פשיטא וכו' וע"כ שמוכרח לדבר בלשון עמו ואין בידו למחול וזהו גזרה שאין בו טעם הרי שמצוה בלי טעם וא"כ ע"כ הא דנתן זמן יב"ח הוא שאין רצונו מקדם ולכך לא הרגו מקדם וא"ש:

או יאמר מה שאמרתי כבר כי הא דהיו ממהרים להרוג משום דידעו דאסתר נתגדל בבית מרדכי ומשם נלקחה לאחשורוש אולי תבקש רחמים בעד כל ישראל אך המה ראו כי היא מבוזה בעיני המלך כי אינו מדבר עמה רק ע"י מתורגמן כמבואר בגמרא וא"כ אין כחה כ"כ להשיב ספרי מלך אשר בעצם אין להשיב:

רק אולי לא משפלתה מדבר עמה ע"י מליץ רק הוא אינו מבקש לדבר בלשונה והיא דוקא לשונה ולכך הוצרך מליץ אבל נכבדת בעיני מלך אבל באגרות ראשון שגזר אומר שאשה בע"כ תדבר כלשון בעלה א"כ ל"ל זה הטעם וע"כ דהיא אינה נחשבת בעיני המלך ולכך המתינו עד הזמן מבלי מגור ות"ל נתקיימו אגרת אחרונות וזהו הכל ע"י שלא גילו ישראל מסתורין שהיא יהודית ועי"כ נגאלו ממות לחיים והוא שתעמוד לישראל בכל דור לגאול אותם מכל צרה ובא לציון גואל אמן: דרוש נחמד מ"ש הגאון הנ"ל ז"ל בק"ק אלטונא בסיום מסכת בבא מציעא:

מה שהוגה בין זמן זמנים עם גדולי תלמידים ישרים ותמימים והלכות גדולות וקבועות שנו כאן תמידין כסדרן ליל ויומם היו שוין בעיון רב ובגודל חריפות ללמד לבני יהודה כל דבר קשות ומסיים במשנה דשתי גינות ולהיות שנאמר בתוכו ג"כ דברי מוסר הנחמדים מכל אוצר ורב פנינים ויקר ראוי הוא להעלותן על מזבח הדפוס כעת בזה הספר:

בשילהי דמס' ב"מ במשנה ב' גינות זו ע"ג זו והירק בינתים ר"מ אומר של עליון ר"י או' של תחתון וכו' עד סוף הסוגי' אמרוה קמיה דשבו' מלכא אמר להו אפריון נמטי לר' שמעון וכו' ע"ש ועיין מהרש"א בגיטין דף כ"ב דהקשו התוס' על גמרא דאמר רבא בדאשרש כ"ע לא פליגי דשדי נופו בתר עיקרו דהא בערלה ח"ל לר"י היוצא מהגזע פטור מן הערלה ש"מ לא שדי נופו בתר עיקרו והקשה מהרש"א דק"ק דה"ל להקשות מהך דמקח וממכר דתנן ר"י אומר היוצא מהגזע של בעל האילן: