יערות דבש – חלק ב – קטע 46

אמרינן בגמ' בן ק"כ שנים אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי שבז' באדר נולד וז' באדר מת ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנא' את מספר ימיך אמלא ויש להבין וכי בשביל שכך הי' במשה נלמוד ממנו שבכולם הוא כך דלמא רק במשה לבדו והרבה דברים שהיה במשה ולא בזולתו ובאמת הגמ' מסיים שנא' את מספר וכו' הרי דמשם נלמד וא"כ מה קאמר מתחילה ללמדך וכו' כאלו ממשה נלמד וי"ל דמהרש"א פי' אמלא מספר ע"א דצדיק ד"מ נולד בא' בניסן א"כ בכ"ט אדר נשלם ע' שנה והוא מת בא' בניסן הרי יום ח' משנת ע"א שני' כי יום א' חשוב כשנה הרי שנות צדיק ע"א ולא ע' וזהו אמלא ע"ש ולדבריו צ"ל במשה דנולד בז' באדר וא"כ בז' באדר נשלמו ק"כ שנים וז' אדר הרי שנת קכ"א ואיך אמר בן ק"כ שנה אנכי היום:

ולזה נראה דאמר לא אוכל לצאת ולבוא ודרשו חז"ל שנסתמו הימנו מעיינות החכמה והטעם כמ"ש בעל מ"ע כי הנשמה נסתלק יום מקודם וא"כ א"ש בן ק"כ היום כי יום ההוא שכבר נסתלק' נשמתו ונסתמו מעיינות חכמה כלא יחשב והנה הך דיוקא דמהרש"א דהואיל דכתיב אמלא שהוא מוכח דמת ביום שנולד תלי' במחלוקת רש"י ורמב"ן בפ' כי תשא אם מונין שנות אדם מע"ל או בתשרי ר"ה ולפירש"י דתשרי ר"ה א"כ הנולד בז' אדר דרך משל כשמגיע תשרי שנת שבעי' הרי מתחיל שנות ע"א ואף דמת קודם ז' אדר עדיין הוא בן ע"א שנים וקרי' בי' אמלא ואין הכרח דימות ביום לידה אבל לרמב"ן דמונין מע"ל דברי מהרש"א נכונים:

אך לפירש"י א"כ משה בהגיע תשרי שנת ארבעים לי"מ הי' מגיע לשנת קכ"א ואיך אמר בן ק"כ שנה ובזה לא יספיק תי' דנסתמו מעינות החכמה כנ"ל דזהו אינו רק ליום אחד כנ"ל אבל לא ממש כל ששה חדשים וכל משנה תורה אמר בשבט והשתא א"ש בל"ז לא יכול ללמוד מן אמלא דמת ביום לידה דהוי ע"א די"ל כפירש"י וא"כ אף מקדם הוי ע"א אבל במשה שאמר היום מלאו ימי ושנותי וכו' מוכח כמ"ש הרמב"ן וא"כ שפיר מוכח מן אמלא כמ"ש מהרש"א ושפיר קאמר ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של כל צדיקים ובזה שיום מצטרף לשנה יובן דברי גמר' דר"ה דפריך מנלן ניסן ר"ה לחדשי' ומשני דכתיב בחודש הראשון הוא ניסן הפיל פור וח"א דכתיב בחודש י"ב הוא אדר וח"א דכתיב ויקראו סופרי מלך בכ"ג לחודש ג' הוא סיון ופריך הגמ' מ"ט לא ילפי מהך דכתיב בחדש הראשון ומשני דלמא מאי ראשון למילתי' והקשה מהרש"א א"כ הכי נמי דלמא למילתי' וגם יש להבין הך דמייתי מן סיון למה לא מייתי מהך מקוד' י"ב חודש אדר:

ונראה כי כבר אמרנו בדרוש הקדום וצריך כעת להאי עניני' במ"ש במדרש קהלת שומר מצוה לא ידע דבר רע זהו אסתר שהיה עוסקת בביעור חמץ וחכם לבב יודע עת משפט זהו מרדכי שנא' ומרדכי ידע וכו' ולהבין הלא כפי המדרש נתודע הדבר לאסתר בי"ג בניסן שהם היו ג' ימי צום י"ג י"ד ט"ו כמ"ש במדרש ומה עבידת' לביעור חמץ וגם וכי מרדכי התעצל בביעור:

אבל מבואר בילקוט זה י"ג לירח אדר שהי' בו גזירת המן להשמיד ח"ו הי' ביום שלישי לשבוע ומזלו מזל אריה ומתהפך וכו' והיינו שבו מזל מאדים כנודע ואשיד דמא ולכך חשב המן להשמיד אבל נהפך עליהם כי ישראל ע"י מילה הפכו הדם ולכך נאמר ליהודים היתה אורה וכו' זהו מילה וא"כ אדר הסמוך לניסן חסר היה ר"ח ניסן ביום ו' ואותו שנה מעוברת היה כמבואר בירושלמי וגזירת המן הי' באדר שני צא וחשוב ה' ימים לשנה המוקדם שבו גזר המן והפיל פור כי בשנה מעוברת בין שנה לשנה ה' ימים א"כ הי' ר"ח ניסן בא' בשבת וכן פסח וא"כ חל י"ד ניסן בשבת ואסתר סברה כת"ק י"ד שחל בשבת מבערין הכל מלפני שבת ולכך עסקה בי"ג בביעור חמץ אבל חכם לבב יודע עת זהו מרדכי כי פסק כחכמים כהלכתי' דאין מבערין אלא בזמנו והבן:

והנה הך דאותו שנה היה מעוברת יש סמך דאמרו במדרש ויבכו על יעקב ע' ימים אלו ע' ימים שבין אגרת לאגרת ופירשו המפרשים בין אגרת המן לאגרת מרדכי להשיב ספרי המן וכבר אמרו פירושו כי לכך שהה מרדכי ע' ימים כי ישראל היו חייבים כליה וכל זמן שלא השיב ספרי המן היו ישראל בצער וכל יום היה כאלו מתו על קדוש שמו ית' כי הוטבע במחשבתם המות ועסקו בתשובה ויום לשנה יחשב כאלו שנות אדם שהוא ע' בתשובה והריגה על קדוש השם ונכפר עונם וכן הטעם שבכו על יעקב ע' ימים להורות כי בו תלוי חיי כל אדם והוא מקור חיים לכל חי ובצלו חיו ושנות אדם ע' לכך בכו ע' ימים יום לשנה כי חשכו שנות אדם:

וזהו כוונת המדרש אלו ע' ימים בין אגרות לאגרות ר"ל הכוונה בשניהם שוה והכל הולך למקום אחד שיום לשנה נגד שנות אדם והבן כללו של דבר ע' ימים היה בין אגרת לאגרת מטעם הנ"ל א"כ מוכח דע' יום היה מן י"ג ניסן עד כ"ג סיון ולא עד בכלל דבכ"ג סיון כבר נשכחת אבל ויגון והי' הרוחה וא"כ ע"כ מוכח דניסן ואייר היו מלאים אז ח"י דניסן ול' דאייר הרי מ"ח וכ"ב סיון הרי ע' וא"כ מוכח דהי' מעוברת דאל"כ כיון דניסן לאחר גזרה הי' כנ"ל ביום ו' וא"כ ניסן שלפניו הי' ביום ב' דבשנה פשוטה אינו הבדל רק ד' ימים וא"כ אייר הי' ביום ד' סיון ביום ו' והי' כ"ג סיון בשבת ואיך צור מרדכי לכתוב בשבת ועכצ"ל דמעוברת הי' והי' ניסן ביום א' וא"כ חל כ"ג סיון בע"ש ואם כן א"ש דהך מ"ד לא מייתי ראי' מן ראשון בחודש ניסן די"ל למילתי' אבל י"ב דחודש אדר ל"ל למילתיה דהא באמת הי' בחודש העיבור וא"כ הרי כאן י"ג חדשים אבל לשנה שפיר קרוי י"ב אף דהי' חודש י"ג כנודע רק מי יאמר דהי' עיבור לכך מביא ראי' מן כ"ג לחודש סיון דמזה מוכח דהי' עיבור וא"ש ודו"ק:

ובאמת אמרתי בתוספת ביאור כי ע' ימים לא כנגד שבעים שנה רק נגד מאה שנים כי הוא עיקר הקצוב לאיש כדכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות והוא כי אמרו כי מדה טובה מרובה ת"ק וכו' הקשו בתו' מרים דהמתינה למשה שעה המתינו עליה ישראל ז' ימים וכתבו התוס' דאינו מדוקדק לפי חשבון ת"ק ותי' לא המתינה רק שליש או רביע שעה ותמהו רביע שעה אינו עולה לת"ק:

ונראה דבב"ק איתא דבסיון נסגרה מרים ואין סוגרין רק בד' שעות ביום אם כן מה שלא נסעו מקודם הסגרה לא הי' בשביל מרים וא"כ לא נסעו ביום ההוא בשביל מרים רק ח' שעות והוא בחשבון יום א' מימי הסגרה וידוע בשבת למ"ד על תחומין אפקדי לא נסעו בשבת ותוך ז' ימים הסגר של מרים הי' שבת כי א' בסיון הי' ביום א' וא"א שכ"ב סיון יהי' בשבת וא"כ דל יום שבת שבלא"ה זולת סגירת מרים לא הי' נוסע ותוספ' חול לקודש ב' שעות לערך מקדם ולאחריו אא"כ לא הי' ממתיני' בשביל מרים רק ה' ימים ה' שעות לערך שהוא קכ"ה שעות לערך שהיא ת"ק רביע שעה והחשבון מכוון ולכך כתבו התוס' אז כי זהו בפלוגתא אי תחומין אפקדו ונסעו בשבת או לא וא"ש:

והנה שנה הוא עיקר ש"ן ימים כי ד' ימים אינם עולים לשבוע וא"כ מאה שנים בכל שנה ש"ן ימים הרי שלשים וחמשה אלף ימים וא"כ הם שהתאבלו ע' ימים ת"ק פעמים ע' הרי ג"כ שלשים וחמשה אלף והרי מכוון מדה טובה חלק ת"ק ודוק:

והנה במיתת משה נפסק כל אורות ונאמר בי' יחשכו כוכבי נשפו ולכך ראוי להתאבל שנה בשנה במיתתו וכ"כ בלידתו נפסק נבואה מכולם כי הוא כנר באבוקה שנמשך האורה מנר לאבוקה ונר כבה כן נמשך שפע נבואה מנביאים למשה שהיה אור גדול:

וזהו יובן מ"ש ותקח מרים הנבואה את התוף וכו' אחות אהרן ולא אחות משה אלא שהיתה מתנבא כשהיה אחות אהרן וכו' יש להבין דמה בכך מ"מ אחות משה היא ג"כ וגם למה נזכר זה מכוון גבי שירת הים אלא הענין אחות אהרן היינו כל זמן שהי' אחות אהרן הי' נביאה אבל כאשר הי' אחות משה שנולד משה פסק נבואה מאתה כמ"ש ולכך טפחה על ראשה היכן נבואתה כי נסתלק נבואתה וזהו ותתצב אחותו מרחוק וכו' כי נסתלק רוה"ק וזהו שעמדה מרחוק:

והנה בשירת הים יצאו נשים ומרים בתופים ומחולות ולמה לא יצאו אנשים בכלי שיר אבל ידוע כי כלי שיר הוא לעורר שמחה כדי שיחול רו"הק כדכתיב קחו לי מנגן וכו' וישראל היו אז במעלה נשגבה וחל עליהם רוה"ק בלי התעוררת כלי שיר אבל נשים הוצרכו הכנת כלי שיר לחול עליהם רק קשה הא מרים כבר הי' נביאה וחל רוה"ק לזה אמר אחות אהרן אז חל אבל בלידת משה פסק ולכך אז החילה בכלי שיר לעורר הרו"הק וכן הי' וחל כמקדם:

ובאמת משה תכלית יצורים וכולל כל ישראל ממש ואמרו בגמ' מכדי משה מת בחלקו של ראובן וקבור בחלקו של גד רחוק ג' מילין מי הוליכו לשם אלא משה מוטל בכנפי שכינה ומ"ה אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל וקב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים וכו' להבין זה הענין הך תשובה להשאלה וגם מה ענינו של השאלה הקצור קצרה ידו של הקב"ה ג' מילין ומה זהו שאלה:

אבל כבר תמהו תוס' איך טימא הקב"ה למשה היותו כהן ותי' דקרוי בן למקום ומהרש"א תמה דכה"ג אף לבנו אינו מטמא ותי' דהוי מ"מ דלא ידע איש קבורתו ואף לכ"הג מותר ובקושיW מהרש"א אמרתי במ"ש בגמ' דאצטריך לאביו ולאמו יטמא דה"א אמו ודאי אביו אינו ודאי והקשה רשב"א מ"מ יטמא בממ"נ דאם אינו אביו הרי אינו כהן:

ואמרתי ליישבו די"ל סברא כך דודאי הא דטומאת קרובי' דוחה טומאת כהנים אף דבקום ועשה לא אמרי' גדול כבוד הבריות וכו' ע"ש רש"י בפ"ג דברכות דדחק בי' ולפ"ז ה"א ודאי אינו מצות טומאת קרובי' יהי' ראוי לדחו' טומא' כהני' רק הא דמטמא לאמו משום דטומאת קרובים ודאי וטומא' כהן ספק דאולי לאו אביו כהן א"כ הודאי דוחה ספק אבל אביו בממ"נ אם מצות טומאת קרובים ודאי אף מצות טומאת כהן ודאי וה"א אין זה נדחה מפני זה כנ"ל ולכך איצטרך לאביו:

ולפ"ז י"ל ג"כ האי דכה"ג אינו מטמא לבנו מן הדין ראוי שיטמא כי נפש אב ובן אחד הם כדאמרינן כמה פעמים בש"ס שבן הוא גוף אחד עם אב רק הואיל שהיותו כה"ג ודאי ואם הוא בנו הוא ספק ולכך לא דחי כנ"ל ולפ"ז במשה שקרוי בן למקום לא שייך ספק הותר לטמא וצדקו דברי מדרש ותוס' שהם לקוחים ממדרש והנה במדרש הנעלם דייק איך קרוי משה בן למקום הלא כתיב וימת משה עבד ה' ותי' כי משה התנהג במד"הר ובמדת הדין כדכתיב היה אתה לעם מול האלהים משה איש אלהים כי עשה שפטים בעוברי עבירה בקרח וכדומה אז נקרא עבד אבל כשהוא במדת הרחמים מ"מ קרוי בן:

ובזה יובן שאלת הגמרא מן נחלת ראובן לגד ג' מילין מי הוליכו דל"ל השכינה א"כ אף הוא לא הי' מ"מ דקיימ"ל מת מצוה קונה מקומו ואינו מזיזי' כלל וקשה איך נטמא לו ול"ל כתי' התו' דקרוי בן דהא קרוי עבד כנ"ל וע"ז תירץ הגמ' לעולם מוטל בכנפי שכינה והוליכו לשם רק מ"ה אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל שהיה לישראל בגדר מדה"ד כנ"ל ולכך נקרא עבד אבל למעלה צדקת ה' עשה והיה בסוד בן ולכך יש להטמא לו. רק הקושיא מבואר אם נגזר על משה עבור חטא מי מריבה לבל יכנס לארץ למה לאחר מיתתו לא יכנסו עצמותיו לא"י וכמ"ש במדרש שהתפלל עצמות יוסף נכנסי' לא"י וכו' רק לתי' מהרש"א דהיה מ"מ וקנה מקומו הקושיא מיושב אבל לפי מה שהוכחנו דלא היה בגדר מ"מ קונה מקומו הקושיא במקומו אבל מבואר במדרש כדי שע"י משה יזכו כל דור מדבר אפי' רשעים גמורים לתחית המתים כי בקום משה הם יאחזו בו ויקומו עמו משל לרועה שאוחזין בו הצאן וזהו מאמר השכינה מי יקום לי עם מרעים וכו' כי לולי זאת רפאים בל יקומו וע"י יקומו וא"ש והבן כי משה מגן ומחסה לכל ישראל אפי' רשעים ובעד פושעים יפגיע והרבה טעם יש במה שלא ידע איש קבורתו:

וגם יש טעם כי ידוע באיש שהיה רשע והשליכו על קבר אלישע וקם כי אין קוברין רשע אצל צדיק והנה לא קם כמשה אלו ידעו קבורתו היו רשעים מתכונים להיותם נקברים אצל משה כדי שיהיו חוזרים וחיים כמו באלישע ולכך נעלם קבורתו:

וזהו היה טעם עשו שביקש להקבר במערת המכפלה עד שקטלוהו וראשו נקבר שם וכתב האריז"ל כי ראשו היה בקדושה ולכך נאמר ציד בפיו ולא לש"ש נתכוון עשו להקבר במערת המכפלה כי לא היה לרשע נ"מ איך ואנה יקבר רק הוא ידע בנפשו היותו רשע גמור ואברהם ויצחק צדיקים גמורים וחשב להקבר שם וא"כ חיה יחיה כמו עובדא דאלישע וזהו מחשבתו ולכך קטלוהו רק לראשו היותו משרש קדושה שם יקבר והגוף השליכו לחוץ כפגר מובס:

וזהו שנאת המן שנאמר בפיוט שהמן נטר איבת אבותיו אין הכוונה על שאול כי אדרבה בחמלתו נולד רק אמרו איש יהודי היה וכו' מרדכי מוכתר בנימוסו הי' ופירשו כי מרדכי הי' מוכתר לראש הדיינים וכל נימוסים ממנו היו יוצאים והיה ראש גולה בבבל וזהו מוכתר בנימוסו היינו ראש לבעלי נימוס ודת וזהו יושב בשער כי הוא מקום משפט כנודע:

וכבר אמרנו שאין לראש גולה כח אם לא בבאי' משבט יהודה דכתיב לא יסור שבט וכו' ועיין ברמב"ן פ' ויחי כי חשמונאים נענשו שעברו על זה וגם מרדכי לא הי' לוקח זה לעבור על צואת יעקב רק אמרו כל שלשלת הלל הי' מנוקבא מן משפחת יהודה הרי אפי' מצד אם יכול להיות נשיא ור"ג ולכך אמו שהיתה מיהודה יכול להיות מוכתר בנימוסו:

וזהו כוונת הגמ' דביקש ליישב מה דקרו ליה יהודה ואם כי אמו הי' מיהודה מה ראה הפסוק לייחסו אחר אמו וע"ז השיב מוכתר בנימוסו היה ולא הי' רשאי זולת כי אמו מיהודה וזהו היה אצל או"ה כי יש להם שאר אם ולכך אצל או"ה הי' מיוחס לשבט יהודה ולכך הקימו לראש גולה וראש הדייני' לישב בשער וכבר כתבו תוס' בפ' הניזקין כי קבלה באומות כי יהודה קטל לעשו ולכך אף המן נטר וזהו המן נטר איבת אבותיו היינו עשו שנהרג והוא חשב למרדכי ליהודה:

והיום הזה מיתת אדון הנביאים חובה עלינו להתאבל כי באמת לא מת ותמיד אורו חופף להוגי תורתו והולכי אורחותיו לאחוז בדרכי ענוה אשר היא מביאה לאדם לשלימות ולכך משה עניו מאוד מכל אדם כך לא קם כמשה ולכך חשב שלמה במלכים קם כי במלכים אין צריך ענוה ומלך אסור למחול כבודו אך זהו אם באמת מצוה למנות למלך י"ל במלכים קם אבל למ"ד לא היה רק לתרעומות של ישראל ואין ראוי לישראל למלך וה' להם מלכם לא יתכן זה במלכים קם מה שאינו תואר אמיתי כי תואר מלך הוא רק לתרעומת ישראל ולמ"ד צריך להיות מלך הוא כי מלך במשפט יעמיד ארץ כי הוא אינו נישא פנים ודן דין אמת לאמיתו ולכך ר"ת "מקרב "אחיך "תשים "ר"ת אמ"ת וזהו היה לימוד שלמה ולכך ביקש להיות כמשה אבל הב"ק משמיע כתוב יושר דברי אמת ולא כהנ"ל שאין ר"ת אמ"ת כסדרן והנה מה מועיל הספדו אם אין תפסי' מדותיו עכ"פ אפס קצהו והעיקר התמדת התורה כי היא המגין עלינו בגלות ובצלו נחיה:

ואמרו בגמ' דתענית בפ' שני שאמר ליה לומר ליה מהני מילי מעליותא א"ל אין משיחין בסעודה וכו' לבתר דסעיד אמר יעקב לא מת והדבר צריך ביאור למה בחר דוקא בזה ונר' לפי מה שאמרתי כבר וצריך כעת להאי ענינ' ועתה יותר מבואר כי אמרו התורה כתריס בפני פורענות ונחלקו במדרש ח"א אף בעה"ז וח"א בעה"ב כי אין לך יותר עוסק בתורה מיעקב ואעפ"כ כתיב וירא יעקב וכו' אבל כבר נאמר במד' וברש"י כי יעקב ירא שמא יהרוג עשו ומה יעשה נגד אביו יצחק אך זה לא יתכן דאם הוא בטח שתורתו יגין עליו גם עשו ינצל כי רבקה התנבאה שיהיו נשכלים ביום אחד ומזו דיעקב לא מת מוכח דאיך התנבא' רבקה שימותו שניהם ביום א' דהא יעקב מת במצרים וזמן רב לאח"כ כשהגיע למערת מכפלה נהרג עשו ואיך היה ביום א' וצ"ל דבאמת לא מת רק מיתה יקרא הסתלקות כשנעלם ומכוסה מן הבריות וזהו הי' בעת קבורה ואז נהרג עשו והיה הכל ביום אחד:

וזהו אמרו אין משיחין וכו' וקשה הא התורה כתריס בפני פורענות וצ"ל לא בעה"ז והראי' מיעקב ול"ל דהי' מתירא מעשו דהא שניהם נשכלים ביום א' כנבואת רבקה וקשה הא לא נתקיים באמת נבואת רבקה כי יעקב מת מקודם כנ"ל ולכך א"ל יעקב לא מת ונחשוב מיום קבורה והכל היה ביום א' ולכן כל עיקר הגנה שלנו בתורה מבלי לבלות זמן בהבלי עולם וכן שמחת פורים עיקר הוא כי קבלו ישראל התורה שני' ולכך ליהודים היתה אורה זו תורה וגם בתורה צריך להיות בלב שלם וכן כל העבודה לה' צריך להיות עבודה בלב תמים:

ואמרו בגמ' דמגילה מפני מה נתחייבו ישראל כליה אמרו שנהנו מסעודות אחשורוש אמר א"כ רק בשושן יהרגו א"ל שהשתחוו לצלם א"ל וכי משא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו רק לפנים וכו' ויש להבין למה מתחלה שאמרו שנהנו מסעודה ונתחייב שושן למה לא שאל וכי משא פני' יש בדבר הלא גם שושן ניצל וכבר דרשתי בזה הענין בדרכים שונים ולחדש כעת בסיגנון אחר הוא כך:

כי אמרו כתיב ישא ה' פניו וכתיב אשר לא ישא פנים ומשני כאן קודם גז"ד ולאחר גז"ד אז אין נושא פנים והתוס' כתבו דגם יש הבדל בין ישראל לעכו"ם דלישראל אפי' לאחר גז"ד נושא פנים וכבר כתבו הטעם דעכו"ם מחשבה רעה מצרף למעשה ולא לישראל חוץ מעכו"ם והטעם דישראל שעבד עכו"ם יצא מכלל ישראל ודינו כעכו"ם וא"כ א"ש דאז נתחייבו כליה וכבר היה גז"ד ומ"מ לא הי' יכול להקשות וכי משא פני' דלישראל נושא פנים אפי' לאחר גזירת דין:

אבל באמרו שהשתחוו לצלם שהוא ע"ז א"כ דינם כעכו"ם ואין נושא פנים לאתר גז"ד ושאלו וכי משא פנים יש וע"ז השיב אמת דינם כעכו"ם אלו עבדו בלב אבל הם לבם היה לשמים ורחמנא לבא בעי ולכך נדונים כישראל וביטל קב"ה גז"ד ועי' מהרש"א שלכך אינו נושא פנים כי לאחר גז"ד מסתיר פנים ולכך אמרו אסתר ואנכי הסתר אסתיר וכו' אבל באמת לא הי' הסתרת פנים ולכך אין שם בגלוי במגילה רק ברמז בר"ת וס"ת להורות כי בגלוי היה הסתרת פנים אבל דודי חמק ומציץ מחרכים:

ולכך אמרו או"ה קורין אותה אסתר כי או"ה חשבו יש כאן הסתרת פנים אבל צדיקים ישראל לא חשבוהו להסתרת פנים ולכך לא קראו אסתר רק הדסה וכן נקראים צדיקים הדסים אשר במצולה והיינו כאמרם רני עקרה דלא אולידת רשעים כמותם והיינו כי לפי ענין הדור כך לידת צדיקים ורשעים אם הדור זכאי נולדים זכאים בעולם ואם אינם הגונים נולדים רשעים ולכך יותר טוב שהם עקרים מבלי להוליד ולכך נאמר בגולה שאין הדור זכאי רני עקרה ואמרו דלא אולידת רשעים כי לולי דהיה עקרה הי' מוליד רשעים ולכך בגולה צדיקים דומים להדס שאין עושה פרי רק מריח כי בגולה הם עקרה ולא ילדה וזהו הדסה אשר במצולה בגולה עמוק במצולה נקראים הדסים אין להם פרי ואינם מולידים וכן אסתר הי' עקרה ולא הולידה עד לבסוף אשר י"א שהולידה לדריוש: