יערות דבש – חלק ב – קטע 43

ואמרו בגמרא רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו שפירשו ממנו סנהדרין ויש להבין מנ"ל דלמא כפשוטו כי מי גבר אפילו בתכלית שלימות היצירה שלא יהיה מקצת אשר אין דעתם נוחה הימנו משה בחיר ה' יוכיח כמה רבו עליו והוציאו עליו דיבה כנודע אבל הענין כי אחרי רבים להטות כתיב ומזה נלמוד בכל דברים הן בדעות בני אדם שבטילים ברוב והן בעניני תערובות טמא בטהור דחד בתרי בטילי והעלה הרא"ש דטמא שנתערב בשני חתיכות טהור מותר לאדם א' לאכול כל ג' אף דאיכא ודאי חד טמא בתוכם דכיון דכבר נתבטל חזר איסור להיתר וא"כ אף בדעות ב"א אם הרוב מכריע בטילים יחידים בדעתם והוי כמו דעת הרוב וא"כ עדיין הל"ל כל אחיו כיון דמרוצה לרוב ולכך הוצרך חז"ל לומר בפרישת סנהדרין מטרדתו בדבר המלכות ולא שייך כאן ביטול כי נגד סנהדרין לא שייך ביטול ופשוט:

גם אמרו מה משה מסר נפשו בשביל ישראל אף מרדכי וזהו דרשו במדרש על איש יהודי וכו' והוא כי משה אמר מחני נא מספרך וכו' בשביל ישראל ונתקיים כי שמו אמיתי שקראו לו אביו ואמו וקב"ה לא נזכר בתורה רק שם משה שם מצרי שקראה לו בתי' ע"ש המאורע וכן מרדכי שמו אמיתי היה פתחיה ולא נזכר רק מרדכי שהוא רק תואר על בשמים ראש מרי דכי כמבואר בגמרא כי מחה שמו בשביל ישראל:

וזהו כוונת המדרש על איש יהודי צדיקים שמם קודם להם דכתי' ושמו מרדכי וכפי שם רבים מצדיקים דכתיב ושמי ה' לא נודעתי להם ודבר זה משם ה' לא נודעתי להם מחוסר הבנה ובאור ויפ"ת לא פי' בזה כלום אבל זהו ענין דלכך בצדיקים שמם קודם כי לא נזכר גוף שם רק שם תואר שחל אח"כ לפי ענין מעשיהם ופעולתם כמו משה שנמשך ממים ולכך שמו קודם כי תואר השם בא אח"כ ונתן טעם דלמא באמת רק שם תואר נזכר בצדיקים ולא שם עצם וקאמר כמו הקב"ה כביכול שמי ה' לא נודעתי שלא התראה בשם עצם שם הויה ב"ה רק בשם תואר אדני ושדי וכדומה:

ואמרו ג"כ שם מה משה החזיר בתשובה אף מרדכי ותשובת מרדכי גלוי דיש להבין מה כוונה אסתר שבקשה מאחשורו' עוד יום אחד בשושן להרוג וכי בזה יעקר עמלק לגמרי וא"כ מה יוסיף אם יהרגו עוד עמלקים עד שהתחכמה מאוד מאוד להתפלל בזה למלך ואולי י"ל כי הרבה שלא הרגישו בנס נפלא ושינוי טבע רק שפטוהו לטבע כי המלך בשמעו כי אסתר מזרע יהודים התנחם לעשות רעה לעם אשר מלכה שלו ממנם והא דגזר להרוג עמלקים היינו כי דת המלך אין להשיב וניתן בתוך פתשגן גלוי לכל העמים להיותם עתודים ליום הזה והוצרך עכ"פ לומר על אנשים מיוחדים שיהרגו לבל ישוב דתו ריקם והוצרך לומר לעמלקים שיהרגו ואסתר למען ידעו כל כי אינו בדרך טבע רק מה' לכך בקשה להנתן גם יום י"ד ליהודים להרוג בעמלקים וזה אין לו דבר בדת המלך כלל וע"כ כי מה' היה להפוך לבב אחשורוש לאהוב יהודים ולשנוא עמלקים וזהו מ"ש י"ל בדרך פשוט:

אבל יותר נראה למה ביקשה דוקא שושן ולא על שאר מקומות:

אבל אמרו מפני מה נתחייבו ישראל באותו הדור כליה א"ל מפני שנהנים מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ בשושן יהרגו א"ל שהשתחוו לצלם א"ל וכי משא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו רק לפנים אף הקב"ה לא עשה רק לפנים עכ"ל. וכבר תמהו מנ"ל שהיו נתחייבי' כליה הלא לא הי' רק לעורר בתשוב' כמאמרם הקב"ה מקים מלך כהמן לעורר לבבות בתשובה אבל שיהיה נגמר דינם לחייב עד שאמרו במדרש שהיה כבר חתום בחותם של טיט מנ"ל וגם מלת דור ההוא מיותר הל"ל סתמא למה נתחייבו כליה. וגם הקשה דשאלו וכי משא פנים יש בדבר הלא אין לך דבר שעומד בפני תשובה עגל יוכיח ועוד דא"כ לא יועיל רק הטעם הואיל שלא עשו רק לפנים א"כ יהודים שבשושן שנהנו מסעודתו בפועל ולא בפנים עכ"פ הם יהרגו ועליהם קשה וכי משא פנים יש בדבר אבל הדברים האלה הם פשוטים כי אמרו מודעה רבה לאורייתא שנא' ויתיצבו כו' ואעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש וכו':

ויש להבין הלא אונס אחשורוש היה יותר מן אונס מ"ת כי קבלוהו כי ראו שגזירת המן נתרצה עליהם והם לטבח מוכן ודוד נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה וא"כ ה"ז יותר אונס מאונס דסיני שהיה ביד ה':

אבל כבר כתב מהרי"ק וכן הוא בש"ע אם אחד מעליל על אחד תן לי מאה זהובים או עשה כך והוא עשה כך הרי זה אונס להנצל מן מאה זהובים אבל אם חייב מאה זהובים ואמר הרי נתונים לך ע"מ שתעשה כך ונתרצה אין זה אונס כי מי מכריח ליתן לו חובו במתנה וא"כ א"ש בשלמא דלא היו ישראל חייבים כליה שפיר יתכן אונס היו מפחד המן אבל באמת חייבים כליה רק הקב"ה וויתר להם ע"מ לקבל התורה אין זה קרוי אונס וקבלה ברצון מיקרי ושפיר פריך מפני מה נתחייבו באמת כליה דע"כ היו חייבים כבר כליה ומ"ש בדור ההוא יתבאר לקמן:

והנה אמרו בגמ' גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד ולמעלה מכסא כבוד ואמרינן כאן מאהבה וכאן מיראה. וידוע מ"ש בזוהר ובכל ספרים כי העובר עבירה ושונה אין מ"ה מניחים לקבל תשובתו אלא שה' חותר חתירה מתחת כסא כבוד וזהו שנאמר אם תשוב אלי תשוב ולפ"ז ע"כ צריך תשובה מאהבה דאלו מיראה הוא רק עד כסא כבוד היינו עד מ"ה ולא ה' בעצמו. והנה ישראל שהיו משתחוים לצלם שנו בו בעו"ה בימי נבוכדנצר והמן שהיה צלם על לבו:

וזהו שאלתם וכי משא פנים יש בדבר דודאי ידעו כי אין לך דבר שעומד בפני תשובה אבל תשובה זו היא מיראה כי ראו כי כלתה הרעה ח"ו להשמיד וכאמרם גדול הסרת טבעת וכו' א"כ דהיה מיראה אינה מגעת לשם ואיך יועיל והשיב אמת אם גוף עבירה בכוונה אז בשונה באולתו אין מקבלו אלא ה' אבל זהו גוף עבירה נעשה רק מיראה וכהחטא כן התשובה וזהו תשובתו הם לא עשו רק לפנים וכו' והועיל התשובה ולכך לא קשה מן אכילת סעודה דזה הי' רק פעם אחד ולא קשה וכי משא פנים דהועיל התשובה אף דהי' מיראה ודוק.

כללו של דבר כל הענין הי' בתשובה ע"י מרדכי ואמרו בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות והנה כל ישראל בכל מדינות לא חטאו רק שהשתחוו לצלם ונעשה בתשובה זכות אחד אמנם בשושן השתחוו לצלם כמו שארי מדינות ונהנו גם כן מסעודה א"כ בשובם נעשה כאן שני זכיות ולכך זכותם יותר משאר מדינות ולכך ינתן גם מחר לשושן כי זכותם ביותר כי הרבו בתשובה ביותר. והנה אמרו ג"כ כמו שמשה לימד תורה כך מרדכי וזהו הענין אשר מרדכי צוה עליה מבלי להגיד עמה ומולדתה ואמת יש טעם כאמרם לולי אגרת ראשון לא הי' מתקיים אגרות אחרונות וכו' וכבר דרשנו בזה דברים רבים:

אבל הענין בזה בשני ענינים והכל הולך למקום אחד כי בדתי המלך הי' נכתב להרוג יהודים אבל בפתשגן כתב שתנתן להראות לכל שהוא פי' הדת לא הי' כתוב רק להיות עתידים ליום י"ג אדר ולא נפרש מי למי יהרגו. והענין הבדל בין גוף הדת ופתשגן שפירושו פירוש הדת היינו שגוף הדת היה בלשון פרסי לשון המלך כי אינו כבוד למלך לכתוב דתו בלשון אחר אבל פתשגן הכתב הי' נכתב כל עם ועם כלשונו למען הבין טיב הדת ולכך בספרים שכתב מרדכי לא נעשה פתשגן אבל נאמר שנכתב גוף הדת לכל עם ועם כלשונו:

והנה באגרת ראשון נאמר להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו ופי' ראב"ע כי זהו שדבר כלשון עמו ענין נפרד אינו מוסב על להיות איש וכו' והוסיפו ליתן קיום לבל יאמרו בשביל הראשון נכתב הדת. ולפ"ז דאינו מוסב על לעיל צ"ל פי' כמו שכתבו המפרשים שיהיה כל עם ועם מדינה ומדינה מדברים בלשונם ולא יאותו לדבר בלשון פרסי ולשון ארצות אחרים כדרך השרים שמדברים לשון שמדברים בו בחצר המלך וא"כ א"ש כי רש"י פי' לא נתקיים אגרת אחרונות שלא היו ממתינים עד זמן מוגבל רק הא לא ידעו כי הלא הי' כתוב סתם אמנם אלו לא אגרת ראשונות היו לומדים לשון פרסי והיו מבינים גוף דת המלך שכתב בו להרוג יהודים אבל באגרת ראשונות ששחקו עליו ותפסו לעיקר סוף הדבר מבלי ללמוד ולדבר בלשון פרסי ולכך לא ידעו כי אם הנאמר בפתשגן ולכך נתקיימו אגרת אחרונות כי הוצרכו להמתין עד שיתברר מי הם הנהרגים כי לא ידעו ולא קראו לשון פרסי:

אבל יש עוד ענין כי ידוע מ"ש חז"ל כי מתחלה דבר אחשורוש עם אסתר על ידי מתורגמן ויש מקום לומר כי מ"ש אחשורוש מדבר כלשון עמו כי אחשורוש הי' תמיד עם ושתי בסכסוך כי ושתי דיברה לשון כשדים והוא לשון פרסי וכל א' לא רצה להיות נע מלשון עמו וא"כ י"ל גם באסתר היא אינה רוצה לזוז מלשונה והוא מלשונו ולכך המליץ בינותם אך זהו שקר כי כבר ניתן הדת להיותה מדבר בלשון בעלה וע"כ הטעם להיות כי חשבה לשפחה אם כי לא ידע עמה ומולדתה גלל כן לא יקרה בעינו לדבר עמה והנה פירש"י כי לא נתקיימו כי לא היו ממתינים עד י"ג אדר היינו הטעם כי ידעו כי אסתר נתגדלה בבית מרדכי ושפט היותה יהודית ואם כן פן תשוב לבב המלך להנחם ולכך לשנאתם ליהודים היו נמהרים להרגם אבל בשמעם כי המלך בעצמו אינו מדבר עמה רק ע"י מתורגמן מזה שפטו כי ודאי אינה יהודי' רק עם בזוי ושסוי כנ"ל דזהו לא חשבו כי הטעם מחמת חילוק לשונות כי ניתן הדת לדבר בלשון עמו ולכך לא מיהרו אבל לולי כן היו שופטים כנ"ל והיו מהירים להרוג וא"ש:

והנה זה טעם ג"כ שלא גילתה בצווי מרדכי עמה כי מרדכי ידע בעו"ה נגזרה כליה רק התנחם כי טובה הסרת טבעת ועי"כ יחזרו בתשובה רק תשובה לזה צורך זמן ולא יכופר העון ביום יומים רק יבכו ירחי' לה' והנה המן לא מיהר ונתן זמן י"א חדשים ולכך היה סיפוק לחזור בתשובה ואלו ידע המן עם אסתר הי' מפחד אולי באהבת' וברב לקחה תטה לב מלך לטובה וימהר בהדת בהגבלת זמן קצר ולא הי' סיפוק לתשובה כלל. ולכך צוה מרדכי מבלי להגיד ועי"כ נעשה רווחה לישראל ולכך אסתר היתה אוכלת קדלי דחזיר ודרשינן מן וישנה ואת נערותיה לטוב ופי' התוס' היא לא היתה אוכלת ויש להבין הא בקרא כתיב וישנה אסתר ונערותיה לטוב ובדרך רמז אמרו קדלי הוא עורף וגם הדבר כי עורף בתרגום קדל וחזיר בשרש לשון חזר ואותיות אחר ח' ט' ואחר ז' ח' אחר ר' ש' הרי שחט היינו שהאכילה שחוטה וכן יש לומר כי קדלי דחזירי היינו מובחר שבחזירי: ודרך

פשוט הפסוק שנתן לה יותר מאכלים טובים משארי פלגשי מלך אמרינן במדרש מגילה לעשות כדת לחזירתא כדת ולעמא קדישא שלא כדת הרי שקורא לושתי חזירתא ע"ש והנה לושתי היו מביאים סעודות רבות ומאכלים רבים לאכול יש בהם בינונים ויש בהם מובחרים אבל לאסתר היו מביאים כל מעדנים המובחרים שבמובחרים שהביאו מקדם לושתי וזהו ששינה אותה לטוב ודרשו שהאכילה המובחר של ושתי החזירתא היה מאכילה לאסתר וזהו קדלי דחזירתא המובחר של מעדני ושתי הנקראת חזירתא:

גם י"ל כי הוא נתן לכל הנשים מבחר המאכל לשמן הבשר קדלי של חזירתא אבל לבל ירגישו באסתר שהיא מונעת מלאכול חזיר גם לה נתן אבל שינה אותה לטוב והיינו כי ידוע כל מה שיש בים יש ביבשה ומה שביבשה מטמא בים טהור האכיל אותה חזיר הים והיא טהורה וזהו לטוב כי נתן לה ממאכל הטהור שהוא הטוב האמיתי:

אבל גוף הענין בתו' הוא מה שאמרו בגמרא בערב היא באה ובבקר היא שבה מגנותו של אותו רשע אתה לומד צניעתו שלא היה משמש מטתו ביום ויש להבין אי' גנותו ובמה הוא גנותו בכל זה ענין:

אבל יובן כי בזוהר תמה איך זכה אחשורוש הערל טמא להתדבק בגוף קדוש כזה ותי' שדית נכנס במקומה וכדמותה וצלמ' ואמרינן בגמרא אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה שמא שד ופירשו התוס' דביום יש אפשר לראות בבוא' א"כ אילו היה אחשורוש משמש ביום לא הי' אפשר לשדית לכנס כי היו ניכרות בבוא' אבל מתוך צניעותו שלא היה משמש רק בלילה היה נכנס שדית וזהו היה גנותו שלא שימש כלל עם אסתר רק עם שד חלק אדם רע ולא זכה להתדבק בטוב:

וזו ענין מ"ש חז"ל שהיה יושבת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי ודחקו רש"י ותוס' מה טיבו של טבילה זו אבל כבר הזהיר הזוהר לבדוק באשתו קודם הזווג אולי שדית היא וא"כ ביותר יש לחוש בזה ששדית כדמות אסתר נכנס לאחשורוש אולי אף בזה יקרה למרדכי ולכך טבלה ומבואר בגמ' דסנהדרין בכל כישוף ואחיזת עינים דשדים אין להם תקומה במים ע"ש ולכך כשטובלת נתברר שהיא אסתר האמיתי. ולכך למען ברר לכל שאינה יהודית כי למראית עין שנמצאת בבית מרדכי תמיד אכל' בשר חזיר רק היא לא אכלה כי אם שדית שנכנסה לאחשורוש גם היא אוכלת בשר חזיר וכבר כתב רמב"ן בתורה כי שדי' אוכלי' בחירות ממאכל וידוע כי חזיר יש בו טוב ורע כי סימן א' טהור ואחד טמא ויונקים הם הטהור וזהו קדלי דחזירי הטוב שבחזיר שהוא סי' הטוב זהו הי' אכלם ולכך כתוב לטוב:

עכ"פ כל ענין אסתר הי' להסתיר לבל ירגישו שהיא יהודית והיינו מטעם הנ"ל וזהו אשר דייק מפני מה נתחייבו ישראל בא"ותו ה"דור דייקא כי ידוע מ"ש ראוי' להיות ישראל לעשות להם נס בימי עזרא וכו' אלא שגרם החטא ופי' רש"י שנשאו נשים נכריות (היינו כי למראית עין נתגיירו אבל לא היתה גיורת שלם רק לשם אישות) וא"כ מרי וחטא זה כדאי להביא חטא זה כליון ח"ו לבעול בת אל נכר ומשקרא בברית קדישא גדול עונם מנשוא רק זהו עשו כל ימי גלות בבל בעו"ה ואדרבה אז נתגלגל טובה עי"כ כי כבר כתבנו שזהו שלא ידעו באסתר שהיא מזרע ישראל היה טובה גדולה כנ"ל רק לכאורה י"ל איך לא הרגישו הא מרדכי לקחה לו לבת ונהג עמם שנים רבים מנהג אישות בפומבי דכי ידע שאח"כ תובלנה בהיכל המלך שיצניע אותה אבל זהו אם לא היו יהודים לוקחים לנשים מעמים בני נכר א"כ הי' אות וראיה שהיא מעם מרדכי אבל כיון שאז לקחו יהודים נשים מבני נכר א"כ אין מופת בשביל שהיא אשת מרדכי שתהיה מזרע ישראל וא"כ הי' לטובה:

וזהו שאלתו באותו דור דייקא כי אדרבה יותר היה להיות בשאר זמן חייבים וע"ז השיב כי ודאי בדור אחר אף כי קצת העם לקחו נכרית מ"מ אין להעניש לכל ישראל ואי שלא מיחו לא היה סיפוק בידם כי ישבו תחת ממשלת העמים. אבל כאן שנהנו מסעודת של אחשורוש וגזרו על פתן משום חתנות והם הסכימו לאכול ש"מ דמינח ניחא להו החתנות ובאמת כל ענינם היה להכשיל לישראל בזנות ולכך השקה בכלי בהמ"ק כדכתיב וכלים מכלים שונים ודרשינן כלים של ב"המק ויין מלכות רב כיד המלך כי כן יסד וכו' לעשות כרצון איש ואיש ודרשינן מרדכי והמן ולהבין המשך הפסוקים בזה אבל כוונת הפסוק למה נתן לשתות בכלי בהמ"ק:

אבל טעם הדבר כי המן ביקש להשקות כוסות רבות וא"כ ישתו הרבה יין וישכרו ומרדכי רצה שלא ישתו רק כוס אחד דא"כ לא ישתו רב יין ולא ישכרו וא"כ לעשות רצון איש ואיש התחבול' היה ליתן בכוס של ב"המק וכלי קודש מועט מחזיק מרובה כנודע וכמו כלים של אשת עובדי' בשמן וא"כ שתו רק כוס א' והיה בו הרבה יין יותר מאלו שתו כוסות רבים וזהו שאמר הפסוק והשקות בכלים מכלים שונים היינו כלי ב"המק והטעם כי יין מלכות רב ששתו הרבה יין וזהו היה בכלי ב"המק שכוס אחד החזיק הרבה יין והוא כי כן יסד המלך לעשות כרצון איש ואיש ואיך אפשר והוצרך לכלי בהמ"ק:

והנה רעה זה דהמן דגרם לישראל לחטוא היה יותר רעה ממחשבתו אח"כ כי מחשבתו לא קם ונהפך לטובה משא"כ זה שגרם לחטוא וכל המחטיא יותר מהורגו ולכך צ"ל ארור המן וב"מ כשאינו משכר אבל כשמשכר א"כ הרי מורה שלא יעץ המן לרעה וזהו אמרם חייב אינש לשכורי בפורים עד דלא ידע וכו' כי אז הוא חיוב קללה על המן אבל הטעם לשכר הוא כל המפרשים כתבו טעם שהיה אז חרון אף על ישראל כי ראו כי יגיע פקידה ואין ישועה היה להם להתפלל לה' כאשר עשה דניאל שהתפלל בראותו כי הקץ נתאחר וחשב שגרם חטא וזהו בעו"ה המרי ג"כ עכשיו שאין איש שם על לבו להתפלל בכונה ובדמע על אריכות הגלות ומהירת קץ ישועה והוא אחד משאלות ששואלים לאדם צפית לקץ ישועה:

ואמרינן בגמ' יכול אני לפטור עולם כולו מן הדין שנא' שכורת ולא מיין כו' ופריך הגמ' והתנן שכור חיוב בכל מצות אלא שפטור מתפלה ומשני כי קאמינא מדין תפלה והנה לפ"ז אז שהיו שכורים מגול' פטורים מתפלה אין להרבות עליהם אשמה שלא התפללו כי שכורי' היו ואין הם בגדר תפלה וזהו שעמדה לנו ולכך אמרו חז"ל הרכבת אנוש וכו' ותוציאנו לרויה בימי המן כי רויה לשון שכרות כנודע ועי"כ יצאנו לרויה כי טענת שכורים אנחנו הגין בעדינו ולכך לרויה יצאנו בימי המן וזכר לזה יש לשכר בפורים וכמו כן אמרו שהשקהו לכל א' יין מדינתו והטעם שלפ"ז ישתו ישראל מיין א"י ואין קנין לנכרים בא"י להפקיע מידי תרומה ומעשרות וא"כ יין שביד אחשורוש טבל ושתו טבלים וכל מגמת אחשורוש היה להרע לישראל ואמרו בגמ' המולך שמלך מעצמו דלא היה ראוי לכך והיינו דאמרינן בגמ' בן גילו של נ"נ זה החריב וזה ביקש להחריב ופירש"י יסודות המקדש שכבר יסדו ויש להבין למה באמת לא החריב יסודות וע"ז אמרינן שלא היה מלך רק מלך מעצמו ואמרי' בגמ' דגיטין דאין מי שאינו מלך יוכל להחריב ב"המק מנ"ל לבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך ולכך לא פעל רק חשב וכל המיצר לישראל נעשה ראש ולכך אמרו תחלה מלך על ז' ואח"כ על עשרים ואח"כ על מאה והיינו כאשר חשב להרוס יסוד ב"המק תיכף נתעלה להיות מולך על עשרים וכאשר חשב להחטיאם בסעודה ולהצר להם עלה יותר ומלך גם על מאה:

וזהו אמרם ויהי ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד האידנא לאו טוב ביין אלא שבת היה וכו' ועדיין קשה אטו עד האידנא וכו' דבפסוק משמע דהיה יום שביעי לסעודה ג"כ אבל נראה דעיקר קושי' היה הא כל מגמת אחשורוש בסעודה היה להכשיל ישראל בזנות. וא"כ איך קאמר כטוב לבו ביין דמשמע דעשה מחמת שכרות ויין השיאו לכך וע"ז קשה הא בלא"ה היה דעתו לכך כדי להכשיל ואפי' לא היה שותה יין כלל היה דעתו לכך ולכך קאמר דבשבת היה וכתב בס' מנות הלוי דבשבת לא היו ישראל נכנסים לסעודה שלא יחללו שבת בירק שבגינה וא"כ לשוא עמל כיון שאין כאן ישראל ולכך לול' דנשתכר לא היה מבקש כן רק מחמת טוב לבו ביין וזהו שדייק ביום השביעי כטוב לבו ביין דבשאר ימים היה מצוה אפי' לא היה שותה יין כלל כדי להכשיל ישראל אבל ביום שביעי דלא הי' ישראל הוצרך לזה שתית יין ולכך אחשורוש בשלחו לושתי להראות העמים ושרים יפיה ולא ישראל בכלל כי לא היו ישראל שם ולכך דייק עמים ולא העם דמשמע ישראל בכלל וכו' וכששמעה ושתי לא רצתה לבא דכל כוונת' היה להכשיל לישראל וכיון דאין כאן ישראל למה תבוא וזהו ותמאן לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסי' דייקא שלא הזכיר רק עמים ושרי':