יערות דבש – חלק ב – קטע 42

לכן בניי עזרו נא משכנותיכם ותנו כבוד לאביכם ואמכם ואחיכם למען תכבדו ה' ויהיה שכרכם רב בזה ונשוב להנ"ל כי עיקר הדבר מה שאמר יצחק ליעקב בני אמך כי היא הי' הסבה לעשו לרעתו אבל יש עוד בזה טעם כי יצחק לא הכניע ליעקב רק עשו אבל לא נטלה ברכת ישמעאל ואלו אמר בני אביך מוסב אף על אברהם דנקרא ג"כ אביו כמ"ש אף הם אמרם א"א ולכך לא אמר רק בני אמך לשלול ישמעאל משא"כ יעקב אמר בני אביך כי אף ישמעאל הכניע ליהודה שכולם יעבדו לו וכחו של עשו בחרב ישמעאל בקשת כדכתיב והוא רובה קשת ולכך אמר ליהודה ללמד יהודה קשת דאף ישמעאל יכבוש דכן כתובה בס' הישר באמרות בני אביך לכלול ישמעאל:

ומזה תבין מ"ש ויהי כאשר שמע עשו כי ברך כו' ושלח אותו פדנה ארם ויקח בת ישמעאל והוא מחוסר ביאור דלמה לקח השתא ולא מקדם הלא כבר צווי זה מימות אביהם אברהם מבלי לקחת אשה מבנות חת וגם בלא"ה מה יועיל בלקיחה זו אם לא ניתר נשי הראשונות אבל הענין כי עשו נתחכם להיות בניו חפשי משיעבוד יעקב ולכך לקח בת ישמעאל וא"כ בניו הם כבני נח מיוחסים אחר משפחת אביו והמה נתייחסו לזרע ישמעאל ואינם משועבדי' ליעקב כי יצחק אמר בני אמך לשלול ישמעאל רק מתחלה חשב אולי לכך אמר בני אמך להורות כי עשו בא בסבת רבקה שהלך אחרי אחי אם לבן אמנם עכשיו שיצחק פקד לילך לבית לבן וליקח אשה וא"כ אילו החסרון בחיק לבן א"כ איך יוסיף ליקח אשה ממנו והבנים בניו וע"כ הטעם השני משום לשלול ישמעאל ועבודתו א"כ נתחכם לילך ליקח אשה מישמעאל לפרוק עול בני יעקב ויעקב הופר מחשבותיו נתן ליהודה הברכה אפי' לבני אביך שהם בני ישמעאל וכן הי' אם אנו בקול ה' הולכין:

ובאמת נחנו עם ה' קדושים צריכים שמירה וזירוז כי כל הגדול יצרו גדול כי מלבד כי הבכור צריך שמירה ויצה"ר יותר שלט בו כמ"ש בחזקיה מלך יהודה שמנע ליקח אשה משום דחזי ברו"הק דנפקו מיני' בנין דלא מעלו וי"ל א"כ היאך עלה לו בדעתו ח"ו לכזב ברו"הק ולנצחו שיהיה שקר מה דחזי וח"ו לצדיק כמותו לחשוב כן אבל הענין כי דוד אמר בחטא יחמתני אמי כי הזיווג נולד ע"י תאוה והוא חלק רע יצה"ר מזה גורם לבן לחטוא וא"כ ודאי בלי תאוה בזה עולם א"א לזווג. אמנם כפי יותר החימום והתאוה כן התגברות יצה"ר וכחו יותר גדול בזרע הנולד ויש לו יותר אחיזה בו ולכך נאמר וישראל אהב את יוסף כי בן זקונים פי' נולד לזקנתו וכבר מילא תאותו א"כ לא הי' כח תאוה וחימום יצה"ר גדול וא"כ אין לס"א כ"כ ביוסף ולכן אהבו וא"ש. וזהו חזקי' כי חשב מחשבות לבל יהיה מסייע וגומר לבניו לסור מאחרי ה' וחשב אם אקח אשה בעוד אני צעיר לימים וכאיש גבורתו וחימום א"כ אסייע לתולד' מחמת היצה"ר ובחטאו יחמתני ולכן חשב להמתין עוד לרגוע החום וכמעט אפס התאוה א"כ אין ליצה"ר חלק בו מצדו ואם בכל זה המה יחטאו אולי לא יהי' עון כ"כ וגם ידיו נקיי' ולכך הוכיחו ישעי' בהדי' כבשי' דרחמנא כו' כי זריזין מקדימין למצות כו' וחשב אולי יהיה המניעה והמרי מצדו מה דלא נשא אשה כי זהו גורם אשר בנים זרים יולדו ולכך התחכם ליקח בת ישעיה הנביא באופן שהמכוון מצדו לא יחסר דבר והאשמה בראשם:

ולכן בכור צריך שימור היותו ראשון לתאוה וחימום יצה"ר וראשית אונו של חמדה ויש ליצה"ר וס"א חלק גדול ועלול לחטוא כמו שבאמת בכורים עבדו עגל ולכך צוה תורה קדש לי כל בכור להוציאן במצוה זאת מעל יצה"ר ועליהם הי' הגזרה במצרים כאשר אמרתי שהם נולדים מפאת יצה"ר אלא שריחם ה' ולכך צריך קדושה כי זה הכל כל מקום שיש לתאוה אחיזה צריך קדושה ולכך כל ראשית ס"א שולט כי קליפה קודם לפרי ובראשית הי' תהו ובהו וכן קין הוא ראשית ולכך ביכורי ראשית תביא בית ה' כי לולי זאת שולטים חיצונים בו עד שאמרו כי לכך נאמר במרגלים והימי' ימי בכורי ענבים להורות כי בכורי' שולט יצה"ר כי כל המוקדם לחיצוני' אחיזה ומרגלי' אכלו מהם ובאו לכלל חטא למרות פי ה' כי מאוד צריך שמירה באכילה לקדשו לבל יאחוז חיצונים ולכך יריחו ראשית השלל והבוז החרים יהושע ומזה קרה לעכן שנלכד בו: ולכך אמרו דיש לברך על היכי דקדי' בשולי' דפת המוציא כי בזה נאחזי' החצוני' היותו מוקדם ולכך צריכים לברך עליו ולקדשו בברכה ולבטל מהם כוחו דיצה"ר וזהו כוונה ששאל לר"א חברין קרית לי מהיכי קשרי' המוציא כי מנשה התנצל עצמו כי לכך נמשך אחרי היצה"ר היותו גבר בגוברין וחשב כל הגדול יש לו יצה"ר ולכן הראה לו דמברכין המוציא על היכי דקדם בשולי' מפני שהי' ליצה"ר אחיזה בו וכן במנשה שהי' גדול למאוד הי' היצה"ר אחיזה בו למאוד וזהו מאמר יעקב ליוסף קחם נא אלי ואברכם תפלה שיתפלל על צאצאיהם שלא ילכדו בכח היצה"ר:

ולכך אמר מי אלה דלמא אתה גרמת שלקחת אשת זנונים ונמשכת אחר היצה"ר וזה גורם והראה לו שטר אירוסין וכאשר שיכל יעקב ידו ושם ימין על אפרים אמר לא כן כי זה הבכור א"כ עלול יותר לחטוא כמ"ש כי הבכור יותר עלול ולכן אף הוא צריך שמירה כהנה ביותר ולכן ביקש לשים ימינו על הבכור. אמנם יעקב השיב אמת ידעתי אף הוא יגדל וכל הגדול יצרו גדול א"כ הוא צריך שמירה ביותר ולכך שם ימינו על אפרים ליותר שמירה וזירוז ולכן אנו עם ה' צריכין זירוז ביותר ותוכחת מגולה מה שראיתי בגלילת אשכנז שממתינים הבחורים עד ל' שנים ויותר טרם ישאו נשים כי חושבים שיגדלו הנערים שיהיה להם במה לפרנסם ולכך רואים ראשון להעמיד להם פרנסה ומ"מ אם שעושים כך אני קורא אותן מחי' וקלקלה חזקיה ביקש להמתין בשביל זרעו ומ"מ כעס ה' בעמליו ואיך לא יקצוף השם שאתם גורמים על היד ה' תקצר לשים להם לחם הלא הוא המשפיע לכל חי ורבים שהמתינו והון ועושר בביתם ומ"מ עוללים ששאלו לחם ושמלה ופורש אין להם ולהפך רבים שמיהרו ולא היה בידם לכלכל יום או יומים וח"ו לאבד רגע אחת מעניני עה"ב בשביל חיי עה"ז והלא ישראל קדושי' בשביל אהבת ה' כל הון בוז יבוזו ואיך לא יחוס מבלי לעשות מורת רוח לה' הוא האל הגדול והנורא:

ולכן חדלו לכם הרע והוי זריזים לדבר מצוה הלא לדעת שינוי מעתיקי במה שכתבן וירכיבם על החמור וכתבו על נושאי בני אדם ופירש"י ששאל וכי לא היה למשה סוס לרכוב עליו מה בוז וכליון למשה שאין לו סוס וכי ברב עשרו יתהלל הלא בדבר רוח ה' וגדולים נבראים התפארו על עניות כמ"ד גבי דוד אבל ידוע כי סוס רוכב מהר למחוז חפצו מרוכב חמור שהולך לאט לרגל המלאכה והנה משה הלך למצרים לבשר ישועת ישראל היה לו למהר לילך וליתן בניו ואשתו רוכבי סוסים רצים ששים ושמחים לעשות רצון קונם ולא ילך מתון כלל וזהו ח"ו גנאי בחיק משה אמנם מבואר במ"ש דלכך הרכיבם על החמור שרמז להם שישלטו ישראל על מצרים שדומים לחמורים כנודע:

וזהו היה העתקה למלך מצרים כמ"ש רש"י תלמי מלך מצרים היה ואם כן יקפידו על שנמשלו לחמורים ולכן כתבו נושאי ב"א ואתי שפיר ואולי לזה כיון רש"י במ"ש תלמי מלך מצרים היה וא"ש. כלל העולה כמה יש לנו להזהר בכל אפשרי לעשות רצון ה' ואל יתגאה לפני המקום ואמרו במדרש ראה בקרבנות כתיב אדם כי יקריב מכם אבל בנגעים כתיב אדם כי יהיה וענין כי האדם חשוב למאוד כנודע אבל אין אדם רשאי להתגאה בעצמו אבל גדולתו יהיה מצד אחרים שינהגו בו כבוד כראוי באדם שיראה לו דבר חכמה או יראה יש לנהוג בו כבוד והוא כבוד המקום שחלק מטובו לבריות וכבודו הוא כבוד המקום ואין ראוי להיות כל אפין שוין אבל אדם בעצמו ראוי להיות צנוע ומעלי שפל ברך מכיר בחסרון ויודע שפלותו:

וזהו אדם כי יקריב מכם הרצון אתם תתארהו בתאר אדם וחשוב ולא הוא בעצמו וזהו קרבן הנרצה אדם כי יקריב לעצמו אבל בנגעים כתיב כי יהיה בעור בשרו ולא נכתב מכם היינו שהוא מחזיק עצמו לאדם ומתגאה צרעת נדבקה בו וכמה הקפידה תורה על רוממתו ואמרו לכך לא נכתב ולא נקרא ספר נחמיה על שמו הואיל והחזיק טובה לעצמו שאמר זכרה לי אלוה לטובה ופריך הש"ס דוד נמי קאמר ומשני דוד רחמי הוא דבעי וכבר אמרתי הפי' דודאי אף נחמי' אמרה בדרך תחנונים ובקשה אבל הענין מי יקדמני אמר ה' קבעת לי מזוזה ואני עשיתי לך בית ציצית ואני זמנתי לך בגד כללו של דבר מי יצדק לפניו בדין. אמנם ברחמים אין זוכר מה שקדמני לאדם רק מה שאדם עושה במצותיו אף שהוא הקדים תחלה וזה פי' נחמד באמרם מעביר ראשון פי' שאין עושה שהוא המצי' ראשון בגד ובית וכדומה דא"כ כלא יחשבו המצוה אבל כאשר אין מזכיר גדלה המצות למאוד למחוק בזה עבירות וכלל בדין א"א למצוא שום זכות רק ברחמים השם יתן לנו רחמים:

וזהו מאמרם דוד רחמי הוא דקבעי כי בדין לא יצדק איש וכבגד עדים כל צדקותיו ולכך לא נענש אבל יש עוד פנים לחלק בין דוד לנחמיה והוא לעולם יכלול אדם עצמו עם הצבור הן בתפלה או בכ"ד ואמרתי דרך משל הקונה סחורה מסוחר חתיכת משי או פשתן וארגמן יבקרה בין טוב לרע אם יש בו מום עובר ובאם לא יראה בו כתם גדול וקטן וכהנה הצבע אם קלטוהו היורה וצריך להיות בעמר נקי אבל הקונה מן סוחר מובחר לא יבקר בכל רק ע"פ הימנותו כי יודע הסוחר מובחר לא יוליך סחורה גרוע:

כך הדבר יחיד המתפלל התפלה יבקרהו אם יש בו מחשבה זרה או לאו אבל רבים אין כ"כ ביקור בתפלתם ומעשים עושה פרי ולכך דוד אמר זכרני ה' וכו' וכלל עצמו כנ"ל אבל בנחמיה אמר זכרה לי דייקא והוציא עצמו מכלל ולכך נענש לבל יהי דבר פרטי ולא נעלה הספר על שמו וכן ראוי לשתף עם הצבור ויראה בנחמות צבור בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל אמן סלה: ת"מ מ"ש הגאון אמיתי הנ"ל ז"ל בק"ק המבורג בז' אדר

במדרש ויקרא אל משה זש"ה אז דברת בחזון לחסידך לאדם ג"כ קרא ולמשה היה חביבה ביותר וכו' ולהבין למה הי' קריאה זו חביב ביותר נראה מ"ש בגמר' דסנהדרין אדה"ר בלשון ארמי סיפר שנא' ולי מה יקרו ריעך אל ופירשו כי יקר מלשון ארמאי וכבר הרבו להשיג כי יקר הוא ל' עברי בכמה דוכתי יקר בעיני ה' וכו' אבל נראה כי במדרש שאל ויקרא אל משה ולאדם לא קרא וכו' ופי' המפרשים כי ויקרא אל משה הוא כ"כ חשיבי עד שאמרו כי לכך כתב משה א זעירתא לרב ענוה הלא כבר היה כזאת לאדה"ר:

והנה יותר יש לתמוה למה עשה משה כזה א' זעירתא הלא במעמד הר סיני כתב ג"כ ויקרא אל משה ומה אולמ' הך מהך ולמה לא עשה שם כזה:

אבל הענין כל חשיבות כמ"ש המפרשים שהיה יוכל לקרוא ע"י מלאך והקב"ה בעצמו קרא היש חשיבות יותר מזה וא"כ במעמד הר סיני שהיו שם מלאכים רבים אולי באמת הי' קריאה ע"י מלאך ואין כאן מעלה יתירה אבל בהך כ' מאהל מועד מק"ק כמ"ש רש"י ושם כתב וכל אדם לא יהיה ודרשינן אפי' מלאכים א"כ ע"כ קב"ה קראהו וזה מעלה יתירה ולכך הקטין עצמו והנה ודאי אם היה בדרך פשוט לקרוא ע"י מלאך וקראהו הקב"ה בעצמו היא מעלה יתירה אבל אם אינו אפשרי בדרך פשוט אין כ"כ מעלה וכבר אמרו אדה"ר בלשון ארמאי סיפר שע"י חטא נשכח הימנו לשון הקודש קדשי שמים ובלעגי שפה ידבר ולא נשאר בו רק שיורי לשון קודש שהוא תרגום וא"כ לא היה במציאה פשוט לקרותו ע"י מלאך כי אין מ"ה מכירין בלשון ארמאי ואין כ"כ חשיבות אבל במשה שהיה באפשרי לקרותו ע"י מלאך העומדים חוצה לאהל וקראהו קב"ה בעצמו מאהל מועד זה חשיבות והיה חביב ביותר. כלל הדברים מזה שמקטין משה א' ולא קשי' הא לאדם נמי קרא צ"ל דאדם בלשון תרגום סיפר וכמש"ל רק יש להבין מה קשי' לי' למדרש ולאדם לא קרא די בחשיבות זו ששקול כאדם יציר כפו של הבורא ודיוקן דמלכא קדישא:

אך מבואר במדרש ולמה יקרו רעיך אל מאן נינהו רעי' אי"ו משה ואהרן אמר אדם אני רואה שהם יקרי' ממנו שאני עברתי על מצוה אחת והם קיימו כל תורה מאל"ף עד תי"ו ולפ"ז שפיר קשה קושי' מדרש דהא משה הי' חשוב וכו' וזה ענין הגמ' אדם בלשון ארמאי סיפר והיינו דאל"כ למה הקטין משה הא' הא לאדם נמי קרא אלא דבאדם לא היה נאות ע"י מלאך דסיפר לשון שאין מ"ה מכירין רק דלמא משה לא הי' חשוב כמו אדם ולזה מביא הגמרא ולי מה יקרו רעיך אל דמשה היה נבחר ממנו וא"כ שפיר ק' וא"כ צ"ל דבלשון תרגום דיבר וא"ש ודוק:

כללו של דבר כמה נבחר משה וראוי יום זה אשר יום זה חושך ואופל לא סדרים להתאסף ולעשות אבל יחיד ובכל שנה ושנה ביותר כי בעו"ה התורה מתמעט ומורגש בהעדרו ומיתתו ביותר כי עי"כ חשכו הרואים בארובות שמים כמבואר בזוהר לרעי' מהימנא כד אנת תתכנש עליך אתמר יחשכו כוכבי נשפו והמן הרשע הרגיש בזה באמרם כיון שנפל הפור בירח אדר שמח שהוא הירח שמת משה רבן ולא ידע כי בז' באדר מת ובז' נולד וכבר דרשנו פעמים רבות והענין אחד כי מה בכך דנולד משה אחר אחרון אני בא אבל באמת למה ידע המן מן המיתה ולא מהלידה והטעם כי אצל או"ה היה מקובל ורשום בזכרון שלהם מיתת ולידת אדון ישראל אשר עשה כ"כ נפלאות אשר רגזו וחלו כל שוכני תבל רק מבואר בגמרא ותצפנהו שלשה ירחים ופירש"י כי הם חשבו שילדה לט' ובאמת ילדה לז' א"כ האו"ה ועם מצרים ששפטו כי הילידה לט' הי' לידת משה ז' סיון ולכך לא ידע המן שנולד בז' באדר רק אצלינו היה הדבר מקובל שהולידה לז' והיה בז' באדר וא"כ זהו הענין כי ודאי בשביל שמת משה בז' באדר לא היה שופט שהיא רע מזלא כי מיתה הוא טבעית ומי יחיה ולא יראה מות וצריך להיות באיזה זמן שיהיה רק המן חשב כי משה נולד בסיון ומת באדר וידע כי ענין צדיקים למות ביום שנולדו וזהו לא היה במשה א"כ אין זה טבעית וע"כ דמזל רע בחודש הסיב לו המיתה דאלו טבעית היה מת בסיון ולכך שמח אבל באמת טעה כי באמת נולד משה בז' באדר ומת ביום שנולד והרי זו מיתת טבעית ולא גרם המזל כלל וזהו פשוט:

אבל עוד ענין מה שאמרתי כבר כי מה ששפט המן כי מזל וירח אדר רע לישראל הוא כי ידוע כי כ"י ליונה נמשלת וע' ב"ב דף פ' שכתב רשב"ם כי כל חודש מולידים יונים זוג זכר ונקבה חוץ בחדש אדר אינם מולידים כלל הרי שטבע אדר למעט היונה לבל יפרה ומזה שפט שאדר מזל רע לישראל שהם נמשלים ליונה:

אך כבר ידוע בירושלמי כי גזרת המן היה בשנה מעוברת ואדר שני ולכך צריכים לקרות מגילה בשני ובזה נסתפק אם אדר ראשון רע או אדר שני אך היה שמחתו כי הוא ירח שמת משה ולפי פי' מפרשים היה ג"כ אז עיבור ומת בשני ומזה שפט שאדר שני רע. אבל אמרו שוטה לא ידע שבז' אדר נולד משה אשר בלידתו אמרו שילדה אשה ס' רבוא כי הוא כלול מכולם וא"כ איך אפשר לדמות ליונה שאינו מוליד באדר הא ס' רבוא נולדו באדר וא"כ לשוא לימוד שלך ועוד י"ל במה שיש עוד לדייק כי לפי שמועה זו משמע דהמן טעה וחשב לירח אדר לרע והיה לטובה ובאמת אינו כי הלא באמת נגזר כליה ח"ו וחותם בחותם טיט רק ע"י תפלה וצעקה נתהפך וכדכתיב החודש אשר נהפך וכו' זו מורה שהיה לרוע רק בחמלת ה' נהפך וא"כ הלא לא טעה המן כלל:

אבל הענין כי חכמי תולדה וחכמי איצטגנין שפטו כי יש מזלות שגזרתם הוא החלטי אם לטובה אם לרעה ויש מזלות שאין החלטי ומתהפך ונחלקו איזה מזלות הם ויש שאמרו שכל מזל שהוא כפול כמו תואמים דגים הוא החלטי כי לחיזוק בו צורות כפל וזהו היה ענין המן כי ודאי ידע כי ישראל ישובו רק היות מזל דגים רע ומת בו משה והוא חשב כי מזל דגים גזרתו החלטי וא"כ א"א להתהפך וזהו אמרם כי באדר נולד משה ובאדר מת א"כ אין כאן החלטי שהרי היה פעם לטובה ופעם לרעה וא"כ אף בזה יהופך כאשר היה באמת ולכך נאמר והחודש אשר נהפך וכו' כי מסגולת המזל שגזירתו ומשטריו הם בלתי החלט וגזרה קיים אך מתהפך פעם כה ופעם כה:

ולכן ודאי במיתת משה היה גרם לפורעניות של ישראל בימי המן לולי רחמי ה' ולכך הוקבע בי"ג באדר מהמן להשמיד כי כל ז' ימים עדיין צלם מהמת בבית כמ"ש האר"י ז"ל ובי"ב כלו ז' אבל דמשה ונסתלק לגמרי וקבע אז להרוג וכו':

ובאמת אסתר חשבה לפנים אחרת כי אמרו בגמרא כי כשנכנסה לבית צלמין ונסתלק שכינה אמרה שמא אתה דן אונס כרצון והקשה מהרש"א הא נכנסה ברצון אבל באמת על כניסה זו לא עלתה בלבבה שיהיה לה עונש כיון שנכנסה להציל וברשות מרדכי וב"ד הגדול רק כאשר הוגד לאסתר רעת המן היה בי"ד בניסן כי גזרתו היה בי"ג ופשוט והיא אמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום א"כ בי"ג באדר נקראת להתבעל לו וחשבה אסתר שבעון זה שנבעלת אז לעכו"ם גברה כח המן שגזר בי"ג אדר להשמיד כו' כי יום ההוא קרה עון זה ולכך אמרה שמא אתה דן על אונס כרצון כי באמת אז אונס היה ובעו"ה הכל ע"י מלשינים ומרגלים ורוכלים קרה כל התלאות ויגונות כאשר אמרה כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך ויש להבין מה הדמיון הזה ומה שאבד' מבית אבא אבידה זו מה טיבו ואם כי מתו הלא היו אשת דודה ועכשיו אשת מלך בקצת ספרים גרס כאשר אבדה בית אביו:

אבל הענין כך כי תוס' הקשה למה לא גירשה מרדכי ותהי' פנויה ותי' שמא יתפרסם הדבר ולכאורה תמוה וכי בכל ישראל בשושן לא יהיה שנים צנועים מכסים סוד שלא יפרסמו הדבר והלא אמרו שהיתה מראה דם נידה להנשים ולא פרסמהו אבל הענין מה שאמרתי כבר וצריך כעת להאי ענינא דכתיב מרדכי בן יאיר בן שמעי ודלג דורות רבים מן יאיר עד שמעי והטעם כי רבים שהיו בשושן שנקראים מרדכי בן יאיר ואפי' בשם אבי יאיר היו שם זקנים ג"כ ולכך הוצרך הקרא לדלג עד שמעי ליתן סימן ולפ"ז בגט א"א לדלג וא"כ אילו היו כותבים מרדכי בן יאיר ואבי יאיר ג"כ עדיין היו הרבה בשושן שנקראים כך וקי"ל שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחד אינם מגרשים אלא זה בפני זה וא"כ לגט כזו הוצרך לאסוף כל מרדכי בן יאיר הנמצאים בשושן והם רבים עד למאוד ובהם פוחזים מרגלים אית מרדכי לטב אית מרדכי לביש והם יתגלו וזהו כוונת התוס' פן יתפרסם הדבר וא"כ כל הענין היה בעו"ה הואיל ויש מרגלים ורוכלין דלולי כן היה מרדכי יוכל לגרשה. והנה ידוע כל אבדן בית שאול היה ע"י אנשים דלטורים ואמרו דורו של שאול היה צדיק רק מחמת לה"ר הלכו למלחמה ונפלו וזהו שאמרה כשם שאבדתי מבית אבא או כשם שאבדו בית אביו והכל הולך למקום אחד כמו שנאבדה המלוכה והיה כל בית שאול לבוז והלכו לטמיון בשביל לה"ר כך אבדתי ממך כי לולי כן היה אפשרי גט. ולכן עיקר הענין בדרשה זו לכבוד המקום וכבוד רבינו משה לקבל על עצמנו מדות טובות כי משה כלול כל חמדה והוא המנחיל לישראל וממנו יש ללמוד כל מדות ישרות וכאשר אמרו כי מרדכי הי' בדורו כמו משה מה משה עניו אף מרדכי וזהו פשוט כי רצוי לרוב אחיו אף שהיה משנה למלך: