יערות דבש – חלק ב – קטע 44

והנה שאל לבני יששכר יודעי עתים שיודעים לעבר שני' ולקבוע חדשים וכבר אמרנו בזה דברים רבים מה ענין קביעת שנים לדין של ושתי אמנם עוד יש כי האלשיך כתב דושתי חשבה כי היא מלכה יורשת מדינות בבל ואגפי' מן אביה דנשארת בת יחידה והוא מלך על מדינתו וא"כ אינה היא טפל' לו אבל אחשורוש טען כי לו לבדו כל הארצות והיא רק אשתו וטפלה לו ע"ש והנה ידוע בגמ' כי לבנה קטרגה א"א לב' מלכים לשמש בכ"א ואמר הקב"ה לכי מעטי ומזה נתהוו' שינוי ירחים ותקופות השנים להשוות המהלכים ונמסר להפסת דעתה לישראל ע"ש בגמ' וא"כ מזה מקביע' ירחים ושנים מופת דא"א לב' מלכים לשמש בכ"א ולכך יפה טען אחשורוש כי א"א שיהיה שני מלכים משמשים בכ"א ולכך מסר משפטה ביד בני יששכר יודעים קביעות כי בזה יבורר כי הנכון אתו:

והנה יעצו לו לילך למואב דכתיב שאנן מואב היינו כי בזה רמזו לו להגין עלי' כי האלשיך כתב כי ושתי טענה היא בת מלך ואינה כשאר נשים ואין כבודה בשביל כבוד אחשורוש וא"כ אין ראוי לה לבזות אבל הוא חשב במות בלטשצר אפס הכבוד ואין שלטון ביום המות והכל מכבודו ואף היא ראוי לה להתבזות בשבילו והנה ידוע במדרש כי לכך שאנן מואב מנעוריו ובגולה לא הלך בזכות אברהם ולוט שהלך מארצו לא"י עם אברהם וצריך טעם למה נשרף כל ארץ מואב ואש אכלה ארמנותיו וטעם מבואר בנביא עמוס על ג' פשעי מואב ועל ד' לא אשיבנו על שרפם עצמות מלך אדום בסיד לכן תאכל אש וכו' ופירשו מפרשים כי אע"פ שמת מלך היה והיה ראוי להם לנהוג בו כבוד ולא לשרוף עצמותיו בבזיון וזהו כוונתם זילי לגבי מואב דכתיב שאנן וכו' וע"כ השרפ' בארצם היה כמאמר הנביא שנהגו בזיון בעצמות מלך אדום וא"כ ש"מ הגוף במותו עדיין כבוד מלך עליו וא"כ יש לושתי טענה:

והנה מלבד החטא בעצם היה ח"ה גדול שישראל נהנו מסעוד' שעשה על איחור בנין בית המקדש ואמרו גבי בני עלי שהי' בידם ח"ה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ולכך מרדכי למד תורה ברבים ותקן ח"ה הזה ולכך צוה על אסתר שלא תגיד עמה כי אז יתודע כי מרדכי דודה ויעשהו המלך למלכו ויתבטל מד"ת כדאמרי' שכאשר נעשה באמת משנה פרשו ממנו סנהדרין ולכך צוה אשר לא תגיד ולכך אח"כ בפורי' אשר אמרינן בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה וג"ח ליהודים היתה אורה זו תורה ומתנות לאביונים זהו ג"ח:

ותבין כי כאשר שלח מרדכי לקיים עליהם לעשות ימי פורים ימי משתה ויום טוב לא נאמר ומתנות לאביונים אבל אח"כ כאשר נאמר שקבלו על עצמן לעשות ימי משתה ושמחה ואמרו חז"ל י"ט לא קבלו על עצמן נאמר מתנות לאביונים והלא דבר הוא אבל כבר ידוע מרוב העונש שיש מאן דאכיל וחדי בי"ט ואין שולח ממנו מתנות לאביונים והפליג מאוד בזוהר בזה עיין שם כי בשבת מותר אבל בי"ט אסור לאכול בלי ליתן חולק' למסכנא. ולפ"ז א"ש כי מרדכי חשבהו לעשות יום טוב א"צ להזהיר על מתנות אביונים כי דינו שוה לכל יום טוב שצריך ליתן למסכנ' אבל הם שלא קבלו ליום טוב מ"מ עניים אל יפסדו חלקם וקבלו על נפשם מתנות לאביונים ולכך נאמר אח"כ מתנות לאביונים כיון שאינו י"ט ובאמת ע"י תורה הכניע מרדכי להמן ועמלק:

ואמרו ויאמרו לו חכמיו אפי' מאו"ה אם אמר דבר חכמה נקרא חכם שאמרו לו אם מיהודים הוא אם התחיל ליפול לפניו נפול תפול וכו' יש להבין מה דבר חכמה יש בזו ומה היה שאלת המן ומה היה התשובה:

אבל הענין אמרו אין עשו נופל אלא ביד זרעו של רחל שנאמר והיה בית עשו לקש ובית יוסף להבה ומקשי' הא כתב בית יעקב אש ואף זה כדאי לשרוף קש ותי' כי ודאי פשיטא אם כבר החל עשו ליפול כל בני יעקב גוברים עליו אבל תחילת הנפילה צריך ע"י יוסף ולכך נמשל ללהבה שמתחלת הדליקה ואח"כ בית יעקב אש לגמור השרפה ולכך נאמר ביהודה ידך בעורף אוביך היינו שכבר התחיל לנוס ואמרינן תחילת נפילה ניסה אז יהודה ג"כ גובר לגבור בידו החזקה והנה כתבו המפרשים על מרדכי שנקרא איש יהודי כי אצל המן היו כל הגולים עם יכני' מירושלים ששם מושב שבט יהוד' נקראי' יהודי' כי רובם היו יהודים והי' אצל המן מתואר לשבט יהוד' ע"ש ברש"י ואבן עזרא ויתר מפרשים:

ומזה תבין כי המן הלך אחר שיחות המון וחשבהו ליהוד' דכתיב מרדכי היהודי וא"כ לא פחד לנפשו כי ידע כי אין לזרע עשו פחד רק מבני' של רחל אבל הם השיבו לו דבר חכמה אמת אם כבר לא החלות ליפול אבל כיון דניכר דמשמים נלחמו בך שהחילות ליפול אף שהוא מזרע יהודה נפול תפול לפניו כיון דכבר החילות ליפול וזהו דבר שאמרו לו. אמנם בית יעקב אש הוא ע"י תורה דהלא כה דברי כאש נאום ה' ולכך למד מרדכי תורה ובזה כל לשון תקום למשפט תרשיע כי בעו"ה צרי ישראל רבים עד שאמרו שגם חרבונה הי' אויב למרדכי רק משנאתו להמן אמר כן:

ונראה דלמדו כן דמה ביקש בזה באמרו למלך כי העץ העומד בבית המן גבוה נו"ן אמה מה נ"מ אם גבוה או נמוך אבל ידוע כי מנימוסי מלכות אם שרי מלך הקרובים למלכות מגיע להם משפט למות אינם נהרגי' פומבי כי זהו גנאי למלך רק בהצנע בחדרי חדרים ולכך זה חרבונה לא ביקש להצדיק את מרדכי כי אין לו משפט מות אדרבה זהו נכון שחייב מיתה כי עבר מצות מלך כי רק הואיל הוא משרי מלך ודיבר טוב עליו אינו ראוי שיהי' נדון בפומבי ויהי' למלך ללעג ולא יאתו עוד אנשים להציל למלך מרעתו כי יאמרו מה עשה מרדכי ומה הגיע לו רק הי' לו לדונו בצנעה אבל הוא עשה עץ גבוה נו"ן אמה לתלות עליו שיהי' לעין רואה לכל בני עיר מרחוק וזהו מרידה במלך ונתכוון לדעת שניהם והבן ובאמת המן עשה עץ גבוה נו"ן היינו כמ"ש כי מרחיקי' הקברות מהעיר נו"ן אמה מפני ריח רע והוא ביקש להרגו בתוך עיר ולכך הרחיק הגבוה נו"ן אמה ודא ודא אחת היא אך ידוע צדיקים אף במותם אין להם ריח רע אדרבה מעלי' ריח כבשמים ולכך אילו הי' העץ למרדכי לא היה צריך גבוה כ"כ רק הואיל הי' להמן הרשע הוצרך הגבוה הזה:

וזהו כוונת מאמר חז"ל על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין ולכאורה מחוסר ביאור ולפ"ז ניחא דלמרדכי א"צ הכנה בעץ גבוה כ"כ רק כל הכנה הי' להיות שהוא יהי' הנתלה וצריך גבוה כך ולכן עלינו לשבח להקב"ה שעשה לנו נס בצרה כדאמרינן והי' לה' לשם אלו ימי פורים ולאות עולם לא יכרת זו מקרא מגילה והיינו כי יד על כס יה מלחמה וכו' ופירש"י שאין השם שלם עד שיהיה נקמה בעמלק והיינו כי מתחלה שם של י"ה רק יד כי ה' הוא די כי צריך יד להלחם בו ולהכרית יד פושעים אבל כשכבר נעשה נקמה נעשה מן די ה' והוא שם יה והוא השם העיקר וזה כי יד על כס יה מלחמה קודם גמר מלחמה יד ואח"כ י"ה ואז השם מלא וכן ימי פורים הוא יד כי אז מלחמה בעמלק להכניע כאשר בשושן בי"ד הרגו עדיין בעמלק השם שלם ונעשה י"ה והוא ט"ו והוא והי' לה' לשם שהיינו שהשם מלא ולכך מוקפין מימות יב"ן כי ביהושע הי' שם י"ה שהושיעו כדדרשינן יה יושיעך וכו' והנה אמרינן זה שמי לעולם לא כשאני נכתב אני נקרא וכו' הרי שם הויה לעלם ושם אדני לעולם כי זהו נקרא לעולם והנה אדני מספרו ס"ה ומגילה נקראת בי"א י"ב י"ג י"ד ט"ו יחד ס"ה וזה לאות עולם לא יכרת זו מקרא מגילה כי ימים שנקראת מגילה הוא יחד ס"ה כמנין אדני שהוא אות עולם:

ואמרינן בגמ' כה אמר ה' למשיחו לכורש אמר הקב"ה למשיח קובל אני על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי והוא צוה מי בכל עמו ויעל וכבר תמהו מפרשים מה קובל בזה למשיח אבל הענין אמרו בגמ' אין בן דוד בא עד שיפלו פרסיים ביד רומיים ודייקו מפרשים מדלא קאמר קודם שבן דוד בא יפלו פרסיים ביד רומים אלא להורות אפי' יגיע זמן קץ מכל מקום יתמהמה עד שיפלו פרסיים ביד רומים וכן משמעו בגמ' דדייק מדכתיב יתן עת ירחי לידה דיתפשטו רומים ט' ירחים בכל עולם זהו ראי' דלאחר שכבר הגיע העת מ"מ צריך להיות בושש ט' חדשים להתגברות הרומי' ופריך הגמרא בונים ביד סותרים ומשני גזירת המלך הוא ויש להבין מה תירץ בזה ויש לומר דבשביל גזירת המלך מי בכל עמו ויעל ושינה צווי הקב"ה נענשו:

וזהו הנ"ל דמשיח בראותו כי הגיע העת והוא סובל מרעין ממהר על הגאולה רק צריך להמתין עד שיתפשטו הרומים על פרסיים וזה קשה למשיח בונים ביד סותרים ואמר הקב"ה קובל אני על כורש שעבר על צווי ולכך יענשו וזהו גורם עיכובו ה' ימהר הגאולה וישועה ובא לציון גואל וכו' אמן: ת"מ מ"ש הגאון הנ"ל ז"ל בנק"ק אה"ו בז' באב:

אמרו בגמ' סוף סוטה מיום שחרב בהמ"ק פסקו אנשי אמנה היינו שאומרים מה נאכל למחר שנאמר הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו' ולהבין למה זה דוקא בחרבן בהמ"ק ומה ענינו. יובן זה בשנבין ג"כ מאמר רבב"ח בפ' הספינה אמר רבב"ח אמר לי האי טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי אזלי וחזאי דעביד כווי כווי שקלי לסלתאי ואנחתא בכוותא דרקיעא אדמצלינ' בעיתא ולא אשכחי' וקמתמי' ואמר לי גלגלא דרקיע דהדר נטר עד למחר וכו' והדבר תמוה בעצמותו: אבל הענין כי בני חיי מזוני לאו בזכותא רק במזל' תליא כפי מערכת השמים במזל תולדה וכדומה אבל בא"י ולישראל לא כן הוא וזהו שאמרו אין מזל לישראל ולכך נא' בתורה בשכר מצוה למען ירבו ימיכ' אף כי תלוי במזל רק זהו בא"י ולכך דייק הכתוב על האדמה ולכך שאל איכא סבא בבבל תמה דאז תלא במזל והמזל שונא לישראל כמ"ש כי לפי המזל אין אברהם ושרה ראוי' להוליד וכל תולדותיהם לפי המזל לאבד ולעקר ח"ו קאי והשיב דמקדמי ומחשכי לבי כנישת' כי ע"י שרית שכינה שם מקבלת מעלת וטיב א"י וגם הוא בחינת אין מזל לישראל והנה

בענין מזון נגזר בחרבן על ישראל שיהיו עניים לכפרת פשע כי עניות מכפרת על הכל ואמרו י"ב שעות הקב"ה תלת קמייתא דן תלת שניה עוסק בחורה תלת שלישית יושב וזן וזהו הכל זולת המזל ומאתו יבא אבל לאחר חרבן זהו העוסק בדין ותורה נשאר ואמרו תורה כתיב ביה אמת אין עושה לפנים משורת הדין והיינו כשאין נחנו עושים לפנים משורת הדין אבל כשאנחנו עושים לפנים משה"ד זהו הדין לאמיתו לגמול ג"כ אתנו לפנים משה"ד ולכך אמרו שחרבה ירושלים בשביל שלא הלכו לפנים משה"ד והעמידו דבריהם על ד"ת ולכך הקב"ה עשה בהם בדין ולכך לא פסקה מירושלים תורה ואנשי אמת כי באמת עסק הקב"ה אבל לעסוק לזון נפסק בעת החרבן ואין הקב"ה זן רק נמסר למזלות והם מריעים לישראל וזה ענין שמקונן הפסוק ובא השמש בצהרים בעת החרבן והיינו כמ"ש כי עד חצי היום נפעל פעולת אבל פעולת ה' לאחר חצות לזון ולפרנס מול המזל פסקו כעת ואין קב"ה עוסק בו ולכך בא השמש בצהרים דייקא כי פסקו מזונות והנה לכל עולם זורח שמש אף לאחר חרבן אחר חצות אבל לנו בעו"ה חשכה כי פעולת המקום לאחר חצות פסק כמ"ש:

ואמרו בגמ' דלכך אין השמש שוקע בחצי יום מפני עוברי דרכים שלא ידעו לנטות ימין ושמאל ואלו חשך שמש ובא בצהרים לכל העול' כמו שבאמת באה אצלינו הי' מבוכה גדולה לעוברי דרכים וזהו מאמר המקונן לא עליכם כל עוברי דרך היש מכאוב וכו' כי אלו הי' השמש באמת בא בצהרים כמו לנו הלא הי' מכאובתכם גדול למאד ולכך לא עליכם כל עוברי דרך שישקע השמש בחצי היום כמו ששקעה לנו בעו"ה בפעולת המקום ולכך עכשיו קשה בתפלה להשיג מזונות כי נמסר למזל ולכך אמרו בחרבן פסקו אנשי אמנה ואומרים מה נאכל למחר כי בזמן הבית לא היו דואגים על מחר כי בכל יום הי' אחר חצות מזונות מקב"ה חדשים לבקרים אבל לאחר חרבן המזונות תלוי במזל וא"כ מי שטרח הוא יאכל בזעת אפו ורב יגיעה ופשיטא שצריך לדאוג ממה נאכל למחר וזהו משחרב בהמ"ק פסקו אנשי אמנה שאמרו מה נאכל למחר ואמרו בגמ' חסידים ראשונים היו שוהין שעה אחת וכו' ופריך הגמ' א"כ יבלו זמן תשעה שעות ביום תורתן מתי נעשית וכו' וכ"כ הקושיא ממה נתפרנסו והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה רק בזמן הבית דמזונות ביד קב"ה רגלי חסידיו ישמור וזהו מאמר הפסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד היינו חסידים הנ"ל כי פסו אמונים כי צריכי' לדאוג על מזונותם להבא וא"כ א"א לעשות כן:

ובזה תבין באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש למה תקנו דוקא אז אבל ידוע כי באושא היו תיכף אחר החרבן כמבואר בגמרא דר"ה ביו"ד מסעות שגלתה סנהדרין ע"ש ולכך מקודם בזמן הבית שהיה קב"ה קוצב מזונות יום ביומו ואין לדאוג על מזונות מחר היה רשות לבזבז מה שירצה כי מה נ"מ במזונות הנותרים והוי כמו שאמרו בעת מיתה מותר לבזבז אבל אח"כ שחדלו מזונות מה' ונזונים ע"י מזל וצריכים לדאוג על מזונות להבא תקנו מבלי לבזבז ביותר לבל יצטרך לבריות וא"ש:

והנה אל יאמר איש א"כ מה זו תפלה בשביל מזונות כיון שהוא ביד מזל והתפלה קשה להשמע בזה כי מ"מ מקבל שכר ע"ז ששם בטחונו בה' והתפלל לו וידוע כי ע"הב קרוי מחר כאמרם היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

וזהו ענין רבב"ח דראה מקום דנשקו ארעא ורקיע היינו ב"הכ וב"המ כי המה בבחינה ב"המק שמכוון לשער שמים ועיר שחובר' לה יחדיו וכל תפלתנו צריך להיות דרך ב"המק כי שם מחוברי' ארץ ושמים חזי' בי' כווי חלונות מקומות לעבור התפלה כנודע כי יש חלונות ועל כל חלון מלאכים להניח לעבור תפלה ודבר זה מבואר בפייט ואנח' בי' סלא הרצון כי בטח בתפלתו ישיג מזונות ומשם יקבל שפע מזונות דרך חלוני רקיע אבל אדמצלינא שהרבה להתפלל מ"מ בעית' ולא אשכח והי' חסר לחם א"ל מה האי א"ל גלגלא דרקיע דהדר כי הדבר נמסר לעניני מערכות וסבובי גלגל ובמזלא תליא אבל מ"מ אל תדאג בעבור תפלתך נטר עד למחר היינו לע"הב ותמצאנו ושכרו בעקב והדברים נכונים:

ולכן בעו"ה לאחר חרבן נגזר על ישראל חוסר לחם ובפרט במיתת צדיקים כי הם מגינים וע"י העולם נזון כאמרם כל עולם נזון בשביל רחב"ד וכו' ולכן צריך תפלה לבטל הגזיר' והפסד וכן דוד המלך כאשר נהרגו שאול ויהונתן פחד שיהי' עצירת גשמים כי מיתת צדיק עושה רושם ולכך הרבה להתפלל רק בכ"מ שנגזר גזירה דבר ה' לא ישוב ריקם וצריך מקום לחול גזירתו אם רב או מעט רק חל כל דהו לבל יהיה דבר ה' ריקם ולכן נתן מקום שיחול גזירה של מקום וחרון אפו על הרי גלבוע שיחל במקצת גזרתו של מקום וכן בעגלה ערופה בשפיכת דם נגזר הארץ לא יתן פרי' ח"ו וזקיני דור וכהנים מתפללים כפר לעמך וכו' ולמען יהי' חל גזרתו של מקום במקצת נאמר שיהי' נחל איתן לא יזרע וגו' וכן הענין כי בתפל' יש תקוה וממש בגול' אין לנו שיור רק תורה ותפלה אבל בעו"ה הכתוב אומר יען כבדוני העם בשפתם ולבם רחוק הנני יוסף להפליא וכו' ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר וכבר אמרתי בזה ענינים רבים:

וזהו השיור כי כבר כתב הרמב"ם מיום שחרב בהמ"ק אין לקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכ' ופי' הרמב"ם היינו ת"ח וצדיק שהוא ערך ד' אמות ובו שורה שכינה ולכך מתאוים המלאכי' שיהיה צדיק למעלה במדור שלהם כדאמרי' אראלי' ומצוקי' תופסים וכו' כי עי"כ משיגים הארת השכינ' כי שם בצדיק מקום מקדש ה' וידוע כי הקב"ה בוחן לבבות משא"כ מלאכים ולכן הואיל שכבדוני בשפתם ולבם רחק כי חושבי' ה' אין בקרבם רק מלאך והוא אינו בוחן לבבות ולכך אבד' חכמת חכמיו כי כל זמן שהם בעולם השכינה שורה ובוחן לבות ורואה כי לבבם פונה מעם ה' ועקב רוח אחרת ולכך בהעדר הצדיק בעו"ה נסתלק השכינה והמלאכים אינם מרגישין בבחינת הלב ולכך נאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב פי' בשביל שעובדים ה' רק משפה ולחוץ ואין איש שם על לב לכך הצדיק אבד כמ"ש:

וזהו מפני הרעה נאסף הצדיק כי כל זמן שהצדיק בעול' שכינה שורה מרגיש בלבם שפונ' מהם ונפיש חרון אף ולכך בהעדר הצדיק נסתלק שכינה ואין כ"כ חרון אף וגם כמ"ש כולם כי אין דומה העובר על צווי המלך בפני מלך או שלא בפניו ולכך בהעדר הצדיק נעדר השכינה ולכך אמרו שקולה מיתת צדיקים כשריפת ב"המק:

ואולם ידוע כי דור הולך ודור בא וזרח השמש ובא השמש עד לא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של זה א"כ אין דור יתום בהעדר ת"ח וצדיק כי בא אחר וא"כ לכאורה אין כ"כ היזק להדור:

אבל באמת הכל תלוי בטיב הדור כי אם הדור זכאי הת"ח הנולד נתגל' לכל והדור נהנים מתורתו וצדקתו ולאורו ילכו אבל אם אינם זכאים לא יחסר המזג שיבא צדיק בעולם אבל הוא נחבא אל הכלים יושב מצד בכפר וכדומה ולא יודע טיבו לעולם רק קמיה שמיא גליא ואין העולם נהנים מטובו:

וזהו קללת הנביא ואבד' חכמת חכמיו רק קשה הא לא אפשר דבמות זה נולד מיד אחר וא"כ אבידה זו מה טיבו ולזה קאמר ובינת נבונים תסתתר שיהיו נבונים בדור אבל יהיו נסתרים ומכוסי' ולא ירגישו בם הבריות וא"כ א"א להיות נהנה מאורו ולכך דייק תסתתר וכן הדבר בזמנינו כי ודאי יש חכמי' בעולם אבל אלהים ידע מקומם:

וכל זה ענין תפלה וכמו ענין חזקי' עם ישעי' שאמר ישעי' ליתב חזקי' גבאי וכו' ויש להבין איה ענותנותו של ישעי' להקפיד שמלך כשר וצדיק כמוהו יבא דוקא לביתו וכי כך המדה של צדיק כמוהו בשלמא חזקי' חשב שמלך אסור למחול על כבודו אבל ישעי' מה קחשיב ועוד הא אמרו סוף הוריות מלך קודם לכה"ג וכה"ג קודם לנביא וא"כ מכ"ש דמלך קודם לנביא וא"כ מה זו קפיד' של ישעי' וכבר דרשתי בזה בכמה אופנים:

אמנם כעת נראה כך כי ישעי' ראה שכלו ימיו של חזקי' והוא ביקש ליתן לו חיים ולכך נתחכם בזה דאמרינן בריש חגיגה דיש נספה בלי משפט וכו' ואמרינן הני שנין מה קעביד בי' א"ל חזינא צורבא מדרבנן דמעבי' במילי יהבינן ליה ולכך נתחכם ישעי' שיעביר חזקי' על מדותיו להכניע עצמו לבוא אליו אשר לא כדת וחוק ומשפט המלך וא"כ דיעבור במילי יש תקוה למיהב מהני שנין דנספה בלי משפט כנ"ל והיה כוונתו לטובה אמנם חזקי' לא בא והוא הודיעו כי קרוב קיצו: