יערות דבש – חלק ב – קטע 41

ובזה תבין במה דנמס לבב העם בדברי מרגלים וכי לא בטחו בה' וראו עוצם גבורתו בפרעה:

אבל ידוע כי לפני שבר גאון והטעם כי משגיא לגוים ויאבד וכבר ברח יונה מן נינוה כי אמרו הגוים נוחי תשובה הם וידוע כי ה' אל ארך אפים חנון ורחום וכן הי' באמת שם ולכך אם רצון הקב"ה להעביר האומות אם ישלח להם פורענות מעט מעט תיכף ישובו בתשובה וה' חנון ורחום וכמו בנינוה ולכך שלח להם גאון לפני שבר ובלי ספק שלא ישובו אפי' תשובה של רמיה כי בדבר גאון ישכחו ה' בדרכם הרעה ולא יעשו טוב אין גם א' ואף ה' יעלה בם לכלותם וכאן אמרו מרגלים ארץ אוכלת יושביה היא שמתים למאוד וכנעני' מקברים בכל מקום א"כ אין זה לפני שבר גאון ובלי ספק ישובו וישמע ה' כמו נינוה וה' חנון ורחום ישמע קולם בלי ספק וא"כ לשוא אנו משמרים ועמלים כי לא נירש הארץ ולכך טוב לשוב מצרים וא"ש. ולכך הוכיחן יעקב באמרו כי באפם הרגו איש ופירש"י וכן במד"ר כל העכו"ם נדונין כאיש אחד והיינו אף דדנו שכם בדין א' למות דב"נ מצוה על הדינין כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים ולא הי' להם להניח שכם לחמוד בת יעקב מ"מ הא אין דנין שני' ביום אחד ולמה הרגו כל העיר לבטח ביום אחד רק דכל העכו"ם נדונין כאיש אחד ואמרי' בש"ס דר"ה דביחיד אין הקב"ה מתנחם לאחר גזר דין ובצבור מקרע. ולפ"ז מה יראו אולי ינחם ה' על כליון כנענים הלא כבר חרץ משפטם והם כאיש א' ותו ליכא בי' חזרה כלל ולכך אמר הואיל ובאפם הרגו איש שוב אין להם אמתלא כלל בענין מרגלים שרצו לשוב מצרימה:

וכן אמרו בקהלה אל תחד שזהו עדת קרח כאשר אמרנו שבהיות מחלוקת בישראל ובטלו האחדות ותמימות שוב אין יעקב שורה בהם ולכך אמר אל תחד כבודי שהוא כינוי לנשמה כנודע ונתן הטעם כי ברצונם עקרו שור יוסף כנודע כי לא הי' בכעס רק ראו כי השבט יוסף יהושע יטול גדולת משה וזהו הרע להם כי חשבו אם יהי' הגדולה לזרע משה אחריו יגן זכות משה שלא יקרה להם בטול תורה וגלות ולכן חשבוהו להרגו אף שהיה חסיד כי זהו לכבוד משה ואם אם יוסף ביקשו לעקור בשביל כך איך נקהלו בעדת קרח על משה וכל העדה כולם קדושים ולכך אל תחד כבודי:

ולכן העיקר להיות בתמימות ולשקוד דלתי תורה כי הוא הנותנת חיים לנחול בדרך הישרה ובעו"ה כל העולם נכשלין כך בביטול תורה קטן וגדול שם כי מה יאמר אין לי פנאי הלא מבלים זמן בהבלי עולם ושיחה בטילה וזמן תכלית נבראים איך יבלה זמן ביקר הנבראים בדבר של שטות ואם ה' עשה ימים חרוצים ע' שנה ד"מ ויבא א' ויאמר הא לך עשרת אלפים ככרי כסף מת יום א' קודם לזה הלא יקצוף על שאלתו וכל הון בוז יבוזו לו וא"כ לא שוה לו מעות הנ"ל כיום א' והוא מאבדו בתוהו ובוהו והבל וטוב יום מותו משהוא חי ומקצף בוראו בדברי שטות ורשע ועבירות גדולות בנפשו מאד אשר אם אמרתי אספרם מחול ירבון אוי לנו כי רב חטאנו אין קץ לחוטר אשמתינו והכל מ' בולע הזמן וביטול תורה וראשון לנבראים וזהו ענין מעתיקי לתלמי המלך שכתבו אלהים ברא בראשית שלא ימצאו פ"פ לטעות וכבר תמהו התו' הא הכל כתבו בלשון יון באר היטיב שמתחילה ברא ה' שמים וארץ ומה מקום טעות לכאן ותי' תוס' דחוק ע"ש אך כבר עמדו רבים מן אפיקורסים וטענו שהעולם קדמון דלמה לא ברא העולם קודם כי הטוב האמיתי לא יכיל טובו וא"כ למה לא הקדים טובו מאז ומקדם ובאמת אלו הי' הזמן קודם לבריאה הי' מקום לשאלתם אבל הזמן הוא ראשון לבריאה כי התחלת הבריאה הוא מציאת הזמן וקודם לזה לא היה הזמן כלל וא"כ סגר אליהם המדבר בשאלה זו למה לא ברא קודם בזמן כי לא היה מקדם זמן כלל ולא שייך לברוא קודם:

וזהו ענין חכמי ישראל כי יכתבו בראשית ברא אלהים ויקשה למה לא קודם ויכחישו הכחשה דעולם קדמון ולכך כתבו אלהים ברא בראשית פי' התחלת הזמן הנקרא בראשית ברא ה' והוא מהנבראים ולא היה מקדם זמן כלל וא"כ הקושיא נופלת למה לא ברא קודם וא"ש ויסכר פי דובר נבלה וכל לשון תקום עם התורה למשפט יורשע:

ולכן עלינו לחוס על יקר ותכלית הבריאה שהוא הזמן שלא לבלותו בתוהו ובוהו ואפס ואין לעסוק בהם דבר שטות והבל ורעות רוח ומכ"ש לדבר בו לשה"ר ושקר ונבול פה ח"ו אוי לנו בגולה יש לבכות יום ולילה על חרבן בהמ"ק ואבדן כליל חמדת ישראל ומי יתן ראשנו מים ואם אנו צוחקים בלב שלם יחרד לבנו וכי לא זכר חמדת ישראל אורים ותומים נעדרה ורה"ק הפסיק אין לנו מכפר ומגיש מנחה איך נשמח ובעו"ה קלקלנו תקוותינו שיש לנו אמתלא שאין אנו מרגישין בקלקלה כ"כ כמו שלא יודע החולי הארסי בכאבו וצועק כי אין לו שום כאב וכן קרה לנו בעו"ה וכל חולי שהוא הארס באה בראש ולב לא ירגש שום כאב ובעו"ה יצעק כי אין לו מחלה וזהו מאמר ישעיה על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כי אינכם מרגישי' שום כאב כי כל ראש לחלי ולב דוי והחולה המתדבק ר"ל באיברים הללו לא ירגיש החולה כלל במחלתו:

וכן הדבר בעו"ה אצלינו וימים אלו מסוגלים בלילה לשפוך שיחו לפני ה' קומי רוני בלילה לראש ובפרט בחצות הלילה להתפלל ולקונן על חרבן בהמ"ק ולגלות ישראל ואח"כ להתפלל כי עת רצון הוא לה' ואז יעתר לה' וה' ישמע בקולו ואמרי' בש"ס דברכות חצות לילה אקום השתא משה לא הוי ידע דוד וכו' ומשני כנור היה תלוי כו' ויש בזה המאמר ספיקות רבי' שהאריך אפשר דדוד ומשה לא הוי ידע חצות לילה מה שיכירו וידעו כל הספני' ועושי כלי השעה כי חצות היום הוא שכיח ע"י השמש וכלים מכלים שונים בכלי חמה להבחין חצות היום בקל וכל כלי מהלך שמש שקורין זאנין ווייזר מורה על זה אם נעשה זה כהוגן בלי טעם וא"כ הלא יוכל אח"כ ע"י כלי חול וכלי מים לדעת י"ב שעות במכוון ואז הוא חצות לילה וכן הוא לכל הספנים וכלום חסר מבית המלך דוד לעשות כלים מכלים שונים לכוונם על י"ב שעות מן חצי היום לחצות לילה וביותר יוקשה על משה למה לא אמר בלשון ה' בחצות הלילה וה' ידע עתו ובא יבא לעשות כאשר יעד באיזה זמן וכי צורך השליח לדעת הלא אין לו לומר רק בלשון המשלח ואם אדם שיש לו שעה אמיתיות יאמר לשלוחו צא ואמור בשעה פלוני אני בא וכי צורך השליח להיות לו כלי שעה הא אמר בלשון משלח וגם אל כנור שהוא מנשבת ברוח צפונית למה דוקא אחר חצי לילה ואפי' נאמר שנעשה בתחבולות וכלים במלאכות ומשקולות כמו שעושין רחים של רוח שקורין ווינד מיהל דהרוח מנשב בתוכן ונגד הפרוש עליו ועי"ז מתנועע הקורה והגלגל וא"כ כשהיה רוח צפונית נושב ומתנועע הגלגל הי' בגלגל תוקע היותו להכות בכנור להשמיע קול וכאשר כתבתי ע"ז במקום אחר בטוב טעם באריכות מ"מ לא ימלט שלפעמים הי' רוח צפונית מנשב גם כן קודם לזה ואם כן הי' מעורר קודם חצות ולא הי' החשבון מכוון וע"כ שהי' בדרך נסי ולא בתחבולו' טבעית וא"כ צריך ביאור מה כונה הי' בזה הנס אך יובן במהלך הכוכבים כי היות ארץ ושמים כדורי' סביב יתהלכו כי לא יחול היום לכל יושבי תבל ובזמן א' ושוה לכל כי כאשר יהי' שחרית ליושבי מזרח אמצעי יום ליושבים בטבור הארץ נוכח כנקודת הארץ יושבי חלק צדדי ליושבי טבור הארץ בחלק זה העולם וחצי לילה ליושבי מערב וכאשר יהיה ערב ביושבי טבור הארץ נוכח לכפות רגלים הנקרים אנטי פאדי יהי' רביע חצות היום ליושבי דרום וערב ליושבי טבור בארצות וסוף ליושבי מערב וכאשר יהי' ערב ליושבי מזרח אז יהי' חצות היום ליושבי טבור בחלק זה העולם וחצי לילה ליושבי טבור כנקוד חלק מכח ארצות ורגל היום הורי' ליושבי מערב וכן תמיד עד שאמרו יום ולילה לא ישבותו פי' שתמיד בכל רגע יש בחלקי העולם הכדורי יום ולילה בקצת ארצות יום ובקצתן לילה וזה פשוט וחצות לילה הוא כשהוא למעלה עת רצון להקב"ה כנודע עת רצון:

וזהו אינו כל הלילה ואינו מחלק לאנשי מים וגופי ארצות רק בפ"א מעת לעת בחצי לילה יש עת רצון כלפי שמים וא"כ ספק עצום באיזה חצות שעת רצון לפי מדרגה אם הוא כחצות לילה של יושבי מזרח שהוא תחלת עולם לפי הזרחת השמש או באמצע וטבור העולם שהוא ג"ע או א"י בסמוך לו או מארץ מערב כי השכינה במערב ולפי הארצות האלה יתחלק רגע בחצי הלילה והקב"ה אין לו עת רצון רק באחד מהן כמ"ש שאין משתנה לאלקמים וא"כ שאלה היא באיזה חצות והוא שאלה עצומה וספק לדוד שקם בחצות לילה באשר הוא למעלה עת רצון באיזה חצות דיבר הכתוב ואיזה רגע הוא חצות אף משה לא ידע כי לא ידע אם מה שאמר השם בחצי הלילה אני יוצא איזה חצי הלילה כי אולי הוא כוונת השם לא"י ואצטגניני' יחשבו שהוא חצות לילה מהילוך מדינה שלהם והי' שקר רב כי יחסר כמה שעות כפי הבדל רחוק מא"י למצרים ולכך נתחכם ואמר כחצות והוא דבר אמיתי:

ולכן השאלה על דוד ולזה אמר שהוא בדרך נסי שהיו מעוררים אותו בשמים דרך רוח צפונית ונגן בכנור והבין אימתי עת רצון למעלה אבל הענין במה מורה נס בזה להתעוררת רוח צפונית ולנגן מאליו הוא תבין במה שאמרו במ"ר כי בקשו כ"י ויבא כגשם לנו והקב"ה אמר גשם פעמים נמצא פעמים לא אהי' כטל לישראל וכן בקשו שימני כחותם על לבך כחותם על זרועיך והקב"ה אמר הן על כפים חקותיך ולהבין כי אין רוח קדישא שורה ממרום אלא בהתעוררות דלתתא אבל כשיעשו מעט הכנה ברוח טהרה ויראה אז ארובות שמים נפתחו להוריד שפעת ה' ברוב עוזו וזהו ברוב צדיקים וגדולים שנמצא בעולם ע"י תורה ומ"ט:

אמנם כאשר אפס עצור ועזוב ואין התעוררת כלל לתתא בעו"ה ויראה כי אין מחזיק בזה הקב"ה ברוב חסדו ה' יעשה להשפיע ממרום קדשו שפע להחיות שריד בארץ בצדיקים ות"ח ואנשי מעשה ממרום בלתי שום הכנה מתחתונים וזה ענין גשם שאמרו אין לך טפה שתרד מלמעלה שאין לך מתהום עולה כנגדו וזהו בהתעוררות דלתתא כנמשל בשיר השירים התעוררת למעלה:

ולכך דימו חז"ל במס' תענית הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי' טפה מלמעלה נגד טפה מתהום העולה למעלה ע"ש אמנם טל בא מלמעלה לבד בלי התעוררת התהום כלל וכלל וזהו כאשר ירד השפע למעלה בלי התעוררת דלמטה וזהו כ"י אמרו ויבא כגשם לנו היינו כשיש לנו למטה התעוררת שישפע ברוב טובו עלינו ואמר הקב"ה בתי דבר זה אין נצחי ולפעמים אין התעוררות כלל לתתא ולכן אהיה כטל לישראל שא"צ התעוררות ומ"מ אהיה כטל שהוא הנצחי שלא יחדול לעולם וכשאנו למטה בלי התעוררת ומ"ט הרי אנו ממש כפגרים מתים ובטל יורד השפע אלוה וזה טל של הקב"ה מחיה מתים אמנם יובן איך יתכן שהקב"ה ישפיע בלי התעוררת כי הוחק ברית כ"א אין אדם לעבוד אדמה בתורה ומ"ט לא ירד הגשם וטל אך ודאי א"א לעולם שלא יהיה בישראל עוסקי התורה ומ"ט רק בעו"ה שלא לשם שמים בלי לב רצוי וכמצות אנשים מלומדים אבל בלי לב והנה כ"י אמרו שימני כחותם על זרועך הזרוע כנוי לכלי המעשה ולב לכלי המחשבה והכ"י אמרו אימת אהי' כחותם נגד ה' כשהיה על לבך היינו בכונה ואז יהיה על זרועו יד המכוון נגד הלב אבל בלתי כונת הלב לא. אבל הקב"ה אמר שזה אינו תמיד רק על כפים חקותיך על כלי מעשה דניזול בתר מעשה וזה תמיד במעשה בלי מחשבה יש בישראל עוסקי תורה ומ"ט ואף למול זה כטל לישראל כי זהו לא פסק ג"כ אך ההבדל בין גשם לטל כי אם השפע בא על גשם בא בפרהסיא ויכירו כל העם מי המה האנשים אשר ה' קרא אליהם ויהיה לנס עמים כי מאתם היה זאת אבל אם השפע בא מחמת טל בא על האנשים אבל הם בספיקא ולא ידעו זרוע ה' אל מי נגלתה והם נקראים חדל אישים כמ"ש באשת לוט שלא היה יכולה להביט הואיל ולא היה בזכותם וכן הדבר הואיל ואינו בזכותם כך הקב"ה למענו עשה:

וזהו המכוון בדחז"ל בחצות הלילה שהוא כאשר אור השמש והאור בתכלית הריחוק וכן הדבר כאשר היה בישראל בתכלית הריחוק מאור ה' המאיר לארץ כשמש ואם יהיה בתכלית החושך עד אשר לא יהיה התעוררת כלל להשפיע רוח הקודש בהתעוררת דלתתא אשר הוא מרומז בכנור להמנגן ותהי עליו רוח ה' אז רוח צפונית בא מלמעלה והיה מנגן מאליו והיה השפעת רו"הק בלי התעוררת דלתתא כלל להיות כי לא הרגישו בו בני אדם כלל וכמ"ש וזהו ההבדל מה שמבואר בקרא יומם יצוה ה' חסדו כי חסד ה' ביום ולילה נקרא רע והוא בחצות הלילה מעורר רחמניות ועת רצון וכבר עמדו בזה רבים מהמפרשים אמנם במ"ש יובן כי ביום החסד ורחמי ה' מגולה כיום ובלילה מכוסה כסהו כלילה אע"ג דהוא עת רצון וזהו רוח צפונית וא"ש:

ולכן בניי ראו כי שלשה דברים שמביאים שפע למעלה בלי התעוררת דלמטה א' בחי' טל כמ"ש שנית כאשר יגדלו זקן בלי גילוח פיאות כלל כי הם המעוררים י"ג מדות רחמים דמשה כו' הם התעוררת רב להעיר השפע ולכן בחורבן נאמר כל ראש קרחה וכל זקן גדוע כי הזקן מביא התעוררת רחמים. שלישית אם יש שלימות ואהבה וריעות בין ישראל אז הקב"ה משפיע להם כל טוב וזהו אמרם אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום וזהו ענין דור הפלגה שבנו מגדל וכוונתם להוריד השפע וזהו אמרם ראשו בשמים והיה זה עבור שהיה השפה אחת ודברים אחדים בלי מחלוקת כלל וכלל ולכך נאמר לא יבצר מהם דבר:

וע"ז אמר דוד מה טוב ומה נעים וכו' אמר שהוא הפעולה כמו שמן טוב הוא שפע קדושה היורד על זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו דהיינו מכילין דרחמין י"ג מדות שהם בזקן המשפיעים טוב ושלום ולכן נקרא זקן אהרן הרודף שלום ואמר כטל חרמון בלי התעוררת כלל ענין שלום ואהבה ואחוה ושלום וריעות:

נא אחינו היו בשלום ואל תשלחו יד בתער בזקן כאשר כבר קבלתם על עצמיכם השמרו והזהרו בזה ואל תעברו ח"ו כי בזה יערה הקב"ה רוח קדשו עליכם ויהי נועם ה' עליכם וביחוד תנצלו מחרב ובסטרא דעשו יהיה מושלכת וצריכין להבין במה דאמרו חז"ל רוח צפונית מרפא מחלה הא מצפון תפתח הרעה וכל מסטר צפון הוא מסטרא דילי' ואיך היה בזה רפואה עד שאמרו במדבר דלא נשבה רוח צפוני' לא מלו:

אך כבר כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו' והקשו לטעם הזה דאם אין מחלה אין צריך רפואה אבל הכל כמ"ש דמשה אמר לאהרן הקטורת יעצר המגפה דמלאך המות מסר לו דאל"כ מנא ידע והדבר תמוה מה קושי' מנא ידע הלא רוח ה' דיבר בו וכל התורה יצא מפיו וכל רז לא אנס ליה אבל יובן הכל כי כל חלי וכל מכה הנאמרים בתורה נמסרים לסטרא אחרא וע"י צריך להיות רפואה כי נתן להם והם שלהם ולכך חלאים רעים ונאמני' בשליחותן כי הם עושין שלוחין לרפא אבל הרפואה ע"י שכך הי' מקדם בימי חזקיה ספרי רפואות כולו לחשים וכשפות וענייני שמות טומאות כי זהו הכל ע"י ומסוג דלהון. ובמ"א כתבתי כי ביותר יש לאדם לזהר כשחלה ויתרפא שיהא עובד ה' כי הואיל רפואות ע"י עלול בעו"ה לסור מאחרי ה' ויראתו ולכך צריך שימור ולכך המגפה שהוא מאתו איך אפשר הרפואות ע"י קטורת שהוא קודש הקדשים וחלק שמים ממעל וע"ז אמרו כי בא יבא ומשלהם יתנו להם וזהו מאמר הפסוק כל מחלה וגו' מצרים לא אשים עליך כו' ואם אשים כן עליו אלה הם אשר נאמרו בתוכתה ונמסרה ביד ס"א ורפואתה יהיה צריך ע"י וזהו חולי לא אשים עליך כי אם שארי חולי ובזה רפואה ע"י שמים מסטרא דדכורא וקדושה והן יסורים של אהבה ולכך מכת חרב הוא מסטרא דלהון והרפואה צריך דוקא ע"י כמ"ש ולכך רוח צפונית מרפא דוקא שהוא מסטרא דלהון רוח דלהון כמו מצפון תפתח הרעה והוא מקום הרע ומשם יבא הרוח להתרפאות והוא מאתם והבן:

כמה גדול כחה של תורה בכל דבר ומה עמקו מחשבותיו ובעו"ה הולכים ודלים ואין שמים על לב וביחוד ביטול תורה וכמה כחה של תורה להכניע עשו וישמעאל רובה קשת וזהו מאמר הפסוק בשמואל ללמד בני יהודה קשת הלא הוא כתובה על ספר הישר וענינו פי' במ"ר אמרי' יצחק שהיה לו אשה א' אמר וישתחוו לך בני אמך יעקב שהי' לו נשים הרבה אמר בני אביך ואין זה תי' מספיק דלמה לא אמר יצחק ג"כ בני אביך דאב א' לכולם ובאמת חוץ להנ"ל אזהרה לנשים להדריך בניהם לתורה ומע"ט כי עיקר תלוי בהם כי האב הן ת"ח הן ע"ה טרוד ואין עסקו להשגיח בהם ואין רואה כ"כ ענינ' והכל תלוי באם ולכך אמרו ביומא ששאלו חכמים אם של בן קמחית הכ"ג מה זכית להיות לך כ"ג ולא שאלו לאביו כי הכל תלוי באם:

וע"ז אמר החכם בן חכם ישמח אב ובן כו' כי הכל תלוי בה ולכך אמרה רבקה ליעקב עלי קללתך בני רצונו אם ימשמש אבי' ויהיה נחשב כמתעתע תלוי ברבקה ואמר ג"כ בני אמך אבל ב"י שהיו צדיקים תלוי באב בן חכם ישמח אב ועוד יש בזה פי' כי אמרו ואת אמך לרבות אחיך הגדול כתבו התורה אצל ואת אמך להורות כי מחויב לנהוג כבוד לו כי אלו גורם היזק לאמו בבטן ויציאה הי' נמנע לידתו וא"כ יש לנהוג כבוד כמו אביו ואמו שאף הוא סיבת לידתו אמנם אח מאב א"צ לנהוג בו כבוד לכך נאמר הריבוי באם ובזה תבין מ"ש רש"י בפ' שמעון ולוי אחים להוכיח דהמכיר' הי' משמעון ולוי דא"א לומר בני השפחות דלא היו לו שונאים וא"א לומר יששכר וזבולן שלא דברו בפני אחיהם הגדולים וקשה א"כ הך הוכחה קאי ג"כ על בני שפחות אבל לפי הנ"ל ניחא שהם היו מאשה אחרת ואין כאן חיוב לנהוג בו כבוד בגדולים משא"כ יששכר וזבולן שהם בני לאה וחיוב עליהם לנהוג כבוד באחיהם הגדולים ויצחק יצא להסכים על יעקב הבכור' ולכך אמר בני אמך ומזה מורה כי אתה בכור דאל"כ היאך ישתחוו לך מה"ת הא אתה חייב בכבודם והיותם בן אם אחת:

וזהו בעו"ה חטא גדול לזמנים שאין נוהגים כלל כבוד באחיהם הגדול קטן קופץ בראש ואין כאן כבוד כלל ומכח זה בטל ג"כ בעו"ה כיבוד אב ואם ואין נזהרין ג"כ כנ"ל ויהי' לשמצה בקמי' אשר בעו"ה כבר דרשתי בזה כמה פעמים רבות אשר הגיע הדור שהאב ואם צריכים לנהוג כבוד בבנים וייראו מפני' ודור כזה קראו הכתוב דור סורר ומורה זה מביא שהאם בבטן שיולד היא ג"כ יעשה כך מדה כנגד מדה ובפרט בכבוד א"וא בעו"ה הגוי' מכבדי' מאוד או"א בכל אופן ופ"פ למקטרג ח"ו וכאשר הארכתי בזה במ"א דלכך אמרו חז"ל צא ולמד מה עשה גוי כו' והכתוב אומר אם אב אני איה כבודי ובעו"ה עכשיו הוקש כבודם לכבוד המקום אפילו ק"ו אם למקום אינו מכבד והוא אב כל הנבראים כ"ש לאביהם. ובעו"ה לא בזה ובזה נזהרים כראוי ומצוה זו שכלי' וטבעי' ויותר עונש והעובר עובר על מצות אלוה שאין בו טעם טבעי ושכלי כי בזה יצה"ר מקטרג אבל לא בזה: