יערות דבש – חלק ב – קטע 40

אך דעו נא כי רבים אומרים מי יראנו טוב הלא ה' שומע תפלת בים ולמה לא שמע תפלתינו אך באמת הנחה ועיקר כזב כי באמת אך טוב לישראל לילך בדרכי אבותינו הקודמים יעקב שהתפלל ונדר לה' אם יהיה לו לחם לאכול ובגד ללבוש ולא בגדי מלכות כי אם ישתה חלב צאן ומגז כבשים יתחמם יהיה לו דירתו אהל שכן באדם מכוסה בעורות עזים לבל יכהו הגשם והשלג וביתדות יחזקהו וכן היה אדון הנביאים נוהג צאן אחר המדבר מי הכינו לשם מטבח וכדומה הלא לחם ומים וחלב היו לו ובכ"ז היה צריך רחמים מה' ליתן לו שארית בארץ והם סוחרים בקרב ארץ באני' סוחר יום ולילה לא ישבותו והארץ חפישה לפניהם מאין מחריד וא"כ ישפטו נא כל בעל שכל אם הטבע יחייב שיהיה להם לחם ובגד מאין מגורן או מיקב ובפרט שהם עמוסים במסים וארנוני' הוצאות כפלי כפלים מהגוים ובפרט באכילה ושתייה כי להם כל דבר ראוי משא"כ לעם קדוש לה' הם מובדלים בכל ואין לנו דבר שאין לו הוצאות רב למאוד ומ"מ ת"ל הם יושבים בגוים ונותנים מס כבד ומ"מ לא יחסר לחמם ובגדיהם ובתיהם ממש אין עני מישראל שאין לו לחם ומים ובגד עדיו מזור ללבוש ואוהל ללון להנצל מקרח ומטר לצל יומם זהו ממש בכ"י לא נעדר אחד היש ענין פלא יותר מזה וזהו כי שמע ה' תפלתינו וממלא בקשתינו אפס כי עז העם לשאול שאלה שלא כהוגן לאכול יום ביומו מעדנים בשר ויין ותענוגות ב"א וללבוש מחלצות בגדי שש וארגמן הם ונשיהם משבצות זהב לבושם לוקחים כלים מכלים שונים ממנו זהב וכסף חרס וזכוכית מיני מגדנות ותמרוקי נשים ותכשיטיהם ומטמונים לרוב כאשר ברך ה' עמו ישראל שהרבה נגידים ספוני ארץ הגיעו לכזאת וכזאת. אבל גם בזה לא מצאו מנוח ואין חצי תאוות' בידם כלל ומכ"ש שארי העם שלא הגיעו לידי מדה זו צעקו כי לא ישמע ה' צעקתם ובזה מבוקשם וידל ישראל עד מאד וכהנה דברי שטות:

ובאמת זה רעה חולה אי' ספר כריתות ברית ה' עמכם לתת לכם כל זה וכי על זה נכרת ברית הסתפקות וביטול תורה והשבתת התאוה המותרת וזהו מאמר דוד בתהלים ה' אל אבושה כי קראתיך יבושו רשעים ידמו לשאול והיינו כמ"ש אם אקראך לא אבוש כי נבזה תפלתו לא שמעה ה' כי מבוקשו נשמע כי אני שואל רק דברי' הכרחיים והמותר לא אבקש ובזו שומע ה' אבל יבושו רשעי' שדומי' לשאול שאומרים הב הב כדאמר שאול ועוצר רחם לא תשבענו כן הרשעים הדומים לכך אשר אין תאוותם בידם וזהו אשר אין תפלתם נשמע והם יבושו ולכן עיקר הדבר בתפלה וכפי עצה היעוצה ממוהר"ר יונה ז"ל מפראג בצוואתו כי תפלה היא מצוה דאורייתא וצריך כוונת לב ובעו"ה הואיל ואדם רגיל בו ידבר בפיו ולבו בל עמו ולכן יראה בכל יום להתפלל דבר מה לצורכו כפי התחדשות חדשים לבקרים היום על הפרנסה ומחר על הצלחה בתורה וכדומה לפי מקרים המתחדשים זהו אם בעל תורה יאמרו בלשון עברי ואם לא יאמרו בלשון שמדבר איש ואיש כלשונו וא"כ יתפלל מקירות לבו וזה יעשה מידי יום ביומו ואעפ"כ יצא ידי תפלה וישמע ה' בקראו אליו והטיב אשר דיבר ואשרי מי שמתפלל בלשון עברי שהוא לשון קודש כי הלשון מסוגל וכבר אמרו אין מ"ה נזקקין ללשון אחרת וכבר הארכתי בזה בדרוש אחר:

אבל ביותר תדע מעלת לשון הקודש במה שאמרו שהתירו התורה לכתוב יוונית בימי תלמי ואמרו דווקא יוונית משום מעשה שהיה ע"ש ברש"י דכתב תלמי מלך מצרים היה וכוונתו בזה דק"ל מנ"ל יוונית דווקא ואי דכ' יוונית משום מעשה שהיה שכך הוה וה"ה לשאר לשונות וכיון דהותר לכתוב התורה בלשון עמים מ"ש יוונית ומ"ש שאר לשונות לזה פרש"י תלמי מלך מצרים הי' ולמה לא העתיקו בלשון מצרית שהוא נקרא בל' חז"ל לשון גיפטית שהוא לשון מצרית כי בלטיין קורין למצרים גיפטית ולמה כתבו בלשון יוונית דוקא שהוא אינו לשון מצרית רק החכמים שבהם דיברו בל' יוונית ולזה הוכיח דלא התירו רק לשון יוונית:

אבל למען תדע ולמה דווקא לשון יוונית התירו ולא לשון אחר וכבר הוקשו המפרשים הא התורה נכתבה באר היטב בע' לשון לכל העמים ותירץ דכל הלשונות נשתבשו חוץ מלשון יוונית ולהבין למה לא נשתנה לשון יוון אבל תדע במ"ש אין מ"ה מכירין בלשון ארמי הא בפ"ב דסנהדרין לחד מ"ד הא דהמלאך היה כותב על כותל בלשצר היה ארמית ואיך היה המלאך יכול לכתבו אבל תדע כי מרכבה קדושה ומלאכים למעלה וכן נשמה שלנו היא מלא אותיו' והפרצוף והדמות הכל באותיות כשהם נצבים יחד הם מורים דמות חיות הקודש והכל אותיו' ואת זה לעומת זה באותיות שקורין בטומא' עד שמכשף אומר בלחש יכירו בחוש תבנית אותיו' וישפטו בהם תידור כללו של דבר כל נשמה של אדם היא אותיות לכל המלאכים ולכך לכל מלאך אחד יש צירוף מיוחד להשביעו כי זה ענין אותיות עצמותו וזה שמו של אדם שהוא כולל לנשמתו וכשאדם חוטא נמחקים ונשברים האותיות ולכך הרשעים אינם יודעים שמם לאחר מותם וכמו שמרכבה קדוש' עיקרא אותיו' לשון הקודש כן כל שר ושר מאומה עיקרו הלשון מאותו אומה וכאותיות אלו כן עצמותו ולכך אנו אומרי' ורוממתנו מכל הלשונות כי כל שר עיקר הלשון והוא כאלו תאמר מכל שר ושר רומם אותנו ולכן אין להתפלל בלשון אחר כי זה מגיע רק לשר האומה בעל הלשון אבל לא למלאכי רחמים מקבלי התפלה כי הם אינם משתתפים עם השרים ומה טיבן לשרים עליונים כי כל שר ענינו הלשון ולכך מפלת בלשצר כתבו השר בבל וזה עיקר לשונו ארמית ולכך כתבו בל' ארמי:

והנה ידוע במדרש כי אמרו ישראל בעת החרבן אנו משביעין לשרים מלמעלה מבלתי יזיקו אותו מה עשה קב"ה החליפן את של זה בזה והנה כמו כן השביע הקב"ה לשרים שלהם שלא יזיקו לישראל לשר בבל היה משביע שלא יזיקם מלכות בבל וכן כדומה לזה לכל העמים אשר לא באו לצור להם ואף המה לבטל דעתם החליפן הקב"ה זה בזה ולפ"ז היה כאן קלקול לשונות כי שר של מצרים שעקרו מצרים נחלף לבבל ושם עיקרו ארמית א"כ יש כאן בלבול וגמגום ושיבוש בלשון ארמית במצרים וכן כולם וידוע מ"ש המד' מזמור לאסף אלהים אל דמי לך כו' גבל ועמון כו' כל אומו' נאספו ג"כ לסייע להרע לישראל חוץ מלכו' יון לכך רבו להצליח יותר במלכות מפרס ומדי ולכן לא היה חילוף בשר שלהם כי לא באו למצור לירושלים ולא היה קלקול בלשונות ולכן הותר לכתוב יונית כי הוא לשון כמקדם כעת שכתבו משה בע' לשונות ודוק היטב בזה כי הוא ענין פלא:

ותדע כמה הוא עמקי תורתינו איש בער לא ידע כו' ועי"כ נלמד תוקף מעלות ה' ובעו"ה כל אחד בנו בילדי נכרים יספיקו ללמדו לשון צרפת ולשון איטליא ואין איש שם על לב ללמד לבנו לשון עברית בצחות הלשון כראוי וזה גורם ענין בזיון התורה כי אין התורה נחשבת לכלום בעו"ה אוי לנו מעלבונה של תורה הלא היא חיינו ואורך ימינו והיא תוסיף אהבה בין ישראל להקב"ה בכל אופן והנה מ"ש בענין תמימות ושלום שמוסיף שלום בפמליא של מעלה ושלמטה יש עוד תוספת ברכה בענין השלום דכתיב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף וכו' ויש להבין וכי לא ידעו מקודם שמת אביהם והלא עברו ימי בכיה וחנטה ואבל למצרים ומה זה שנולד כי אמרו כי מת אביהם ואמרינן מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. והכוונה דמיתה הוא מורה בצדיקים אינו בשביל הפירוד מגוף החומר דכבר אמרו חכמי הנגב למלך אלכסנדרוס בעודנו בגופו אנו קבורים ובמות נפרדים מעל קבורים ויצאו חפשי רק עיקר המיתה ההסתלקות לעולם העליון ונסתר איש מרעהו אבל יעקב לא נסתלק לעולם עליון כי אם תמיד נשמתו חופף ודבק בזרעו החיים ותמיד עמנו להיות לנו למגן כמו שמצינו בקריעת ים סוף וירא ישראל ישראל סבא במ"ת ויחן ישראל נגד ההר ישראל סבא כי הנחש תמיד נגד ישראל בקללת ה' הוא ישופך ראש אמנם יעקב שידו אוחזת בעקב עשו הוא הנחש הוא המבטל כח הנחש וזהו כי לא נחש ביעקב רק אימת כשהן בעולם צדיקים אבל כשאין צדיקים בעולם גרמו לנחש לגבור כי יעקב נסתלק מכל וכל.

וזהו מאמר חז"ל באמרם מה זרעו בחיים הרצון כשזרעו צדיקים אף יעקב בחיים ודבק בזרעו אבל אם אין זרעו בחיים שהם רשעים אף יעקב מת ונסתלק וכחו של נחש גובר ואימתי יעקב דבק בנו כשהכל בכרך ואגודה אחת כי זהו מורה על תמימות ויעקב איש תם אבל כשבעו"ה נחלקת התיומת אז א"א ליעקב להתדבק בנו כי תתן אמת ליעקב ומדתו אמת ואיך יתדבק כשנחלקו הלבבות והשנאה כבושה ויפתוהו בפיהם וכו' הלא זה תכלית שקר ונסתלק יעקב ואז כחו של נחש הולך וחזק ולכך אמרו וי"ו דגחון תמן מת יעקב כי אמת יש בו פי' כי ידוע מ"ש במדרש לא מת יעקב עד שהיה למ"ד רבוא כי אח"כ כתיב ויפרו וירבו מאוד מאוד היינו ס' רבוא וביעקב לא נאמר רק מאוד לבד היינו למ"ד רבוא:

וידוע ס' רבוא אותיות לתורה היינו כנגד ס' רבוא לישראל וא"כ חצי של תורה דהיינו וי"ו דגחון כדאמרינן פ"ק דקדושין הוא למ"ד רבוא ושם מת יעקב כי לא היו ישראל יותר אבל זולת זה הפי' הוא כך דוי"ו דגחון מורה על נחש וכשהיא שולטת סימן דמת יעקב ולכך כאשר ראו השבטים דנסתלק מהם רוח יעקב וזהו כאשר ראו שמת יעקב אביהם ונתקשה להם הא לא מת ויש לו להיו' דבק עמנו ואין זה אלא שנחלקו הלבבות ואין כאן חיבור ותמימות וחשבו מה"ת לא יהיה חיבור אין זה אלא לו ישטמנו יוסף וזהו גורם למיתת אבינו וא"ש:

וא"כ צאו וראו כמה חטא גורם בעו"ה ע"י חילוק לבבות ופירוד דבקות גורמים למיתת יעקב ואלו יאמרו לאחד שממית יעקב הלא היא תוקע נפשו בכפו ע"ז ובעו"ה ע"י קנאה ושנאה גורם להסתלק יעקב שהוא מיתה באמת דע כי תבין במד"ר אחלקם ביעקב כשמתו כ"ד אלפים משבט שמעון במעשה זמרי היו כ"ד אלפים אלמנות וכל שבט נשאו ב' אלפים וזהו אחלקם ביעקב והדבר תמוה שבשביל שאלמנות שמעון נשאו אנשים מכל שבטים יתכן על שבט שמעון אחלקם ביעקב ומה טיבו של חלוקה זו והלא אז לא היה שייך ליקח דוקא מאותו שבט וא"כ מה ענין אלמנות שבטו של שמעון:

אבל תדע כי הזוהר מזהיר מבלי ליקח אלמנה כי רוח דבעל שריא בה ואם תקח אחר אפשר כי יגבר חולי על חולי' וימת אמנם מי שהוא מזגו או שהוא בן גילו נפשו מתדבק בנפש החי וזהו תורת הייבום שיתדבק נפשו בנפשו ויהיה לעם א' והנה זולת זה נפש כי תמות אזלי ערטילאי ושומם מאין להתדבק תיכף בארצות החיים כי אין לו מקום להתדבק תיכף באור עליון: אמנם

נשמת יעקב חופף על כל בני ישראל כי משם רועה אבן ישראל ותיכף בעת הפירוד מהגוף היא מתדבקת ומשם סולם מוצב השמימה וזהו החלום מלאכי אלהים עולים ויורדים היינו כל נשמות הנולדים בישראל באין ממרום עליון דרך יעקב וכן במות' אבל תדע כי המתים במגפה מדה"ד מתוחה מאד על נפשות האלו ורחוק להתדבק במקום טהור ולכן קלל ירמיה שונאיו בעת אפך עשה בהם והנה כ"ד אלף משבט שמעון בעון פעור מתו בחרון אף ובמגפה לא היה יעקב מתדבק בנפשותם כלל:

וזהו מאמרם בסודם זה מעשה זמרי אל תבא נפשי נפש"י דייקא להתדבק עמם ונתן לבסוף הטעם ארור אפם כי עז היינו האף והחמה שיהיה עליהם בעת המגפה עד למאוד תוקפא דדינא קשיא ולכך פירש"י ומדרש כשקלל' לא קלל אלא אפם והיינו משחיתי' ניתן להם רשות לנגוף אותם אבל מה יהיה תקוותם ותקנתם שיהיו נשארים דביקים בהך רוחא דשביק בגויה דאיתתא בנשיהם נשארו והן דנשאו לאנשים בכל השבטים נתדבקו הנשמות בם כי חילם גבר והוי כמו ייבום ובזה נתקנו ושבו לתקוותם וזהו אחלקם ביעקב כי ע"י נשיהם נתחלקו נשמות בכל שבטי ישראל וזהו היה תקונם בכל אופן והתחכם משה ז"ל להיות כי שבטים בצירוף אפרים ולוי הם י"ג שהם אחד כי הם אחדות מוחלט זה כלול בזה וכל שבט ושבט כלול מי"ג ובו כל י"ג סוגים וראה משה לחלק לכל שבט ושבט סוגיא ומינו וענינו כדי שיהיה האי רוחא מתדבק ביה ביותר כייבום גמור כי שבטים אחים ממש כאחוי דבני יעקב דמניה ילפינן יבום והיה ליבום גמור וזהו אחלקם ביעקב והבן:

כמה עמקו תורתינו ומה יפה דברי חז"ל ומה טוב התמימות והאחדות והשלום וריחוק השנאה ואמת הכל תלוי אם כל כוונת האדם לש"ש ולא לשם יהורא או פנים אחרות כי אז לא יהיה בקל שנאה דאם פרנס אחד שיאמר דעתו לכך וחבירו רבו עליו ובטלו דעתו הלא בלבו ישים שנאתו על כי לא האזינו דבריו ואם כוונתו לש"ש מה נפקא ליה אם קיימו או בטלו דבריו ה"ה אמר לש"ש יהיה איך שיהיה וכן כולם:

והנה אמר על בסודם תבא נפשי זה מעשה זמרי ואמר הטעם כי באפם הרגו איש זה שכם והיינו כמ"ש כי וודאי זמרי וסייעתו שהקריבו מדיני' דהיינו שנתגיירו וקבלה ע"ע דת ישראל כאומרו בת יתרו מי התיר לך וכן כתב היוסיפון בסיפורי התורה להדיא רק משה ובית דינו אמרו שאין זה גירות שהוא רק לשם אישו' ולא לש"ש והנה אנשי שכם עשו וקבלו ע"ע להיות כבני יעקב אבל היה ג"כ שלא לש"ש רק בשביל שנתנו עיניהם בבנות ישראל ושבטי' וזהו מאמרו הן הרגו שכם מוכח דס"ל דלא שמיה גיורת וא"כ היאך התאספו אח"כ בענין מעשה זמרי ולכן בסודם אל תבא נפשי ובגמ' סנהדרין אמרו בסודם זה מעשה מרגלים וכבר תמה מהרה"א מה ענין מרגלים לשמעון ולוי הלא שאר השבטים היו ג"כ במעל הזה וכבר אמרתי כי עיקר המרי ועון המרגלים לא היה מפני ששמעו לקול מרגלים כי הלא מתחלה שלח משה מרגלים ואלו היה דעתו אף שהם גבורים וענקים מ"מ יד ה' יהיה בהם א"כ מה טיבו של מרגלים יהיה איך שיהיה הוא אמר ויהי אלא שדעתו לשמוע אם קשה לכבוש לא יעשה ה' נס חוץ לטבע א"כ כשבאו ואמרו שהם חזקים וראינו בני ענקים והלא היה להם להתאיים ולומר אחינו המסו את לבבינו אבל עיקר המרי ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה ופירש"י ראש לעבוד ע"ז כדכתיב אנת רישא די דהבא וזהו מהמרי הגדול למרוד בה' ולשוב מצרימה לעבור על מצות ה' לא תשיבו מצרימה:

וידוע כל מקום שנאמר איש אל אחיו היא שמעון ולוי ולכך העוי מיוחד לשמעון ולכך ביקש יעקב בסודם אל תבוא נפשן לכתוב שמעון בן יעקב ולכך סתם וכתב איש אל אחיו אבל מה שייכות וטעם שנתן יעקב הואיל ובאפם הרגו איש יובן אשר ממנו יש ללמוד שמעולם לא יהרהר אדם אחר מעשה גדול היינו אפילו אמר לך על ימין שמאל ובפרט לאיש שמוחזק בתורה ויראת ה' נוססה בקרבו כמו משה ראה בכל התורה מה קרה תמיד בהרהורים אחר משה וכן כל דור יפתח בדורו וכו' אין ראוי כלל להרהר אחריהם כי ה' בקרבם והכל לפי הדור אם הדור הגון למאוד מנהיגם כעומד לנס עמים כולו מחמדים ואם אין הדור הגון פני הדור כולו קמשונים כמו שנראה קב"ה למשה בסנה ומ"מ רוח ה' בקרבם וראו ענין מרגלים היה באמת לכאורה מקטני אמנה ממשה וסייעתו כי כבר היה להם הבטחה מה' לכבוש א"י ומנ"מ בחקירה כזה אם חזק הוא הרפה וכדומה לזה ה' שובר ארזים וכו':

אבל כבר אמר דוד ה' סלעי ומצודתי וכמו מצודה לצוד עופות מטילים להם לחם וכל דבר טוב להם וכאשר יעופו לאכול ולהתענג מטוב' ילכדו וכן הדבר במצרים כשפרעה רדף אחר ישראל אלו ראה עמוד הענן ה' הולך לפניהם לא היה שוטה כזה לרדוף וה' נלחם להם וכדי לאבדו בבואו בקול מלחשי' וחרטומי' כביכול עמוד הענן שהיה הולך לפניהם לתור להם הדרך סר מאתם ולא הלך כפעם בפעם רק סר לאחוריהם ומזה אמר פרעה ה' סר מאתם ומאחריהם ואין הולך לפניהם לתור להם הדרך ואין זה כ"א רצונו שילכו ויבריחו ממצרים רק דרך שלשת ימים חפץ ולא יותר ולכך התאמץ בזדון לבו לרדוף ושם נפל שדוד וזהו מאמר הכתוב ויסע מלאך ה' ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם וכו':

וזהו המצודה שניצד בו פרעה וחילו וכן הענין בעם כנעני וכל שרי העמים יושבי א"י אשר שמעו שמע ישראל במצרים והוביש להם י"ם ומלחמת עמלק וכדומה שנתן להם לחם מן השמים במדבר נמס רוחם בקרבם כמאמר רחב ונתנו לבם לברוח מעל פני אדמת קודש וארץ רחוקה מחמת ה' והדר גאונו ולהניח ארץ ריקם לפני ישראל ובאמת רצו לנקום בהם מבלי להשאיר נשמה כי גדלה עונם וחטאם מאוד ולכן שלח מרגלים שילכו בכל א"י וכאשר הלכו בא"י ונתוודע הדבר כאשר נתוודע בימי יהושע שהיו שנים ולא הלכו רק קת א"י יריחו מכ"ש אלו י"ב והלכו בכל א"י א"כ ע"כ בטבע הם באים ללחום עלינו ולא דרך נס וחוץ לטבע כי לולי כן מה צורך למרגלים בכן התאזרו אז לקו' נגד ישראל ובטחו בחילם ובגבורתם ולחמו בישראל והיה בחרון ה' שלו וזהו המצודה שצדו לאו"ה ולכך אמר דוד ה' סלעי ומצודתי אתה:

ומזה תבין שלח לך אנשים לדעתך אני איני מצוה אותך וכו' וי"ל מה לדעת משה אבל יובן כמ"ש בש"ס כשעלה למרום אמר הקב"ה ארך אפים שאל משה מה אפי' א"ל הקב"ה לרשעים ולצדיקים אמר משה לצדיקים ניחא רשעים יאבדו אמר ליה הקב"ה חייך דתצטריך ליה במרגלים אמר משה ועתה יגדל נא וכו' א"א אף לרשעים עכ"ל וי"ל למה נתאכזר משה כל כך לרשעים הלא תמיד נשא בעדם רנה ותפלה לה' והכתוב צווח לולי משה בחירו עמד בפרץ ועיקר הקושי' למה אמר במרגלי' והלא בעגל היה מרי גדול להמיר כבוד ה' בתבנית שור והיה צריך יותר תחנוני' וארך אף לרשעי':

אך יובן במ"ש כבר במ"ש מקדם שאין ישראל מתוארי' כלל בתואר רשעים והכתוב אמר ועמך כולם צדיקים וכאמרם מלאים מצות כרמון ובפרט שהיו לאחדים והצדיקים והרשעים כגוף א' חשוב ואם א' לו תואר פנים למאוד רק יש לו חסרון ברגל ממש יתארהו בתואר נחמד הואיל ופניו יאירו וכן הדבר באומה ישראלית צדיקים שבהם מאירים כשמש ולא נקרא חסרון שאר איברים רשעים שבדור אמנם למי יתארו תואר רשעים לעכו"ם כל גוים כאין נגדו כאפס ותוהו נחשבו לו הם נקראים רשעים באמת אין בהם חפץ ותבונה והקב"ה אמר שמאריך אף אפי' לעכו"ם הם הנקראים רשעים וע"ז חרה למשה כי כל כוונתו היה להתגדל טובת ישראל ולא של גוים וכמאמר הנביא שפוך חמתך אל הגוים וכן משה אמר ובמה נפלינו מכל העמים אשר ע"פ האדמה ולכך אמר רשעים יאבדו ואמר הקב"ה דאיצטרך ליה וזהו לא הי' בעגל כי בעגל לא הי' אריכת אף רק לישראל שהם בתואר צדיקים אבל במרגלים שהיה בחסד ה' מבלי לכלות כרגע דור המדבר רק במדבר יהיו מ' שנה ושם יכלו שנותיהם כנודע וכבר שלם עון האמורי בצאתם ממצרים והגיע עונת של ז' עמים לא"י לכליון להרוג ולאבד כי עלתה רעתם והוי ראוי שיבואו ישראל תיכף להרגם ועכשיו שהאריך לישראל להמתין לו במדבר מ' שנה ובין כך ישבו העכו"ם בא"י אף לעכו"ם האריך אפו וקיצם המתין עוד מ' שנה והרי שהאריך אף לרשעים והיה זה בגלל צדיקי' לטובת ישראל כי זולת זה אף בישראל יצא תיכף אפו וחמתו וזהו דלא צריך ליה בעגל יהי' ארך אפים לרשעים והבן כי זה אמת והנכון והנה זה הכל שייך בהקב"ה ורחמיו על כל מעשיו כתיב ואינו חדי במפלת רשעים אמנם משה הוא דנתעורר חימה על הגוים האלה ברצונו שחפץ שלא יאריך להם הקב"ה אף כלל וכאמרם אחרים משיש והוא אינו שש לגודל רחמיו ומדת טובו ולכך אמר משה לדעתך מבלי חס על הרשעים הארורים האלה שלח מרגלים ולא לדעתי כי ה' חפץ חסד לכל ברי' וא"ש: