יערות דבש – חלק ב – קטע 39

וא"כ היתכן שישמח אבר א' על חבירו אני צדיק ואתה רשע א"כ מה יועיל אם אני אין מגלח זקני בתער וחבירי מגלח הרי אני חצי מגולח וחצי אינו מגולח וכן הכל אבל ביותר אם יש לאחד אב ואהבת בן לאביו למאוד והבן משגיח מבלי להכעיס לאביו או לעשות לו דבר שלא כרצונו ואם יבא אחד להכעיס לאביו ולעשות לו מורת רוח הלא בנו אורה לו למסור נפשו להסירו מאביו ולגעור בזה האיש ולרדוף אותו מלא וא"כ הרי אנו בנים למקום ואיך נניח אף שאין אנו מכעיסין לאבינו שבשמים מ"מ אם אחרים מכעיסים הרי הוא שלא לנחת לפני ה' ואיך נוכל לסבול שיקרה לה' מורת רוח והכעסה הלא חוב עלינו למסור נפשינו למחות באותו איש ולבער רשעים ומבלי להחניף אותו אלא בעו"ה כל זה גרם מיעוט אהבתינו למקום וכל מי שיש לו אהבה שלימה אף יש לו קנאה בעושי חטאים ומהדר למאוד להשיב רבים מעון והנה באמת חילוק לבבות ושנאת איש רעהו הוא מכח חטא אדה"ר בעץ הדעת כי הוא המחלק לבבות בטוב ורע וקראוהו הזוהר עולם הפירוד הוא עץ הדעת טוב ורע והוא המעורר שנאה בעולם ולכך עשה פירות בקין והבל וכן תמיד והוא חלקו של נחש כי לעורר מדנים צריך התחכמות וקרח פקח הי' ונחש הי' ערום מכל ולכן מרגלי' בפומיה מי שעושה מחלוקת ומשבית שלום הוא שחולק שלום לשנים והוא דשלום הוא במנין שע"ו והמחלוקות לשנים הוא קפ"ח אותיות פקח וזהו פקח וזהו חכמתו לבטל שלום ובעו"ה חכמה כזה המכלה עולם אוי נא לנו כי חטאנו זהו שאור מכאיב בגולה וטוב לנו להיות שוטים כל הימים משנהיה שעה א' רשעים ויציאת אדה"ר מג"ע היה צריך התבודד' צ"ח יום מ"ט יום ימי טומאה שהיא ז' פעמים ז' ימי נדה ושבעה ימים ימי נקיים וימי טהרה שהיא ג"כ ז' פעמים ז' שהוא מ"ט ימי טומאה ומ"ט ימי טהרה והן ביחד צ"ח ימים ואח"כ טהור גופו וישב במי גיחון כנודע לתשובה ואם תחשוב מר"ה צ"ח יום חדש אחד חסר וא' מלא שלמו בט' ויו"ד בטבת והן ימים שישב אדה"ר בתשובה כאשר האריך בזה האר"י ז"ל למאוד ולכך בעצם היום הזה יש לטהר ולשוב בתשובה ולכך נגזר אז גלות על ישראל שג"כ אדה"ר קיבל על עצמו כן ולכך מימים אלו והלאה יש לשוב בתשובה וכן הוא השנה בתקופת עץ הדעת טוב ורע ט' ויו"ד לרעה ואח"כ לטובה תקופת ניסן יו"ד בו נס גדול נעשה בו כנודע והוא ענין שבת הגדול ונבקע הירדן ט' תמוז לעת ערב אתחלתא דעשירי נבקעה העיר בראשונה כדכתיב וכמבואר בירושלמי בתשרי עשירי יהיה קודש לה' צום הנבחר ולא הי' י"ט לישראל כמוהו:

וזהו אשר תבין ותשכיל כמו שהוא בעץ הדעת לטוב הוא עשירי ולא ט' והוא יו"ד קודש לה' הוא בלי פירוד וחילוק לבבות ואחדות גמור ולכן ביה"כ חובה עלינו להיות הכל באגודה א' ושפה אחת ודברים אחדים משא"כ חלק רע הוא ט' כי הוא מספר נפרד ותשעה כפל שלשה בעצמותיו וג' תכלית הנפרדים כאשר אמרתי כמה פעמים כי השקרנים אומרים ששילוש אחד והוא כי כל מספרם יש שמקבלין בכפל וריבוי אחדות כי מספר שנים ה' פעמים שנים הוא עשרה ובמ"ק הוא אחד ארבע כ"ה פעמים ד' הוא מאה ובמ"ק אחד כנודע בספרים מספר חמשה כבר אמרנו ב' פעמים חמשה הוא עשרה וכן לשבעה ארבע פעמים ז' הוא כ"ח היא במ"ק עשרה שמנה פעמים שמנה הוא ס"ד ובמ"ק הוא עשרה. אבל שלש הוא שרש למספר ששה ותשעה לזו לא יזדמנו מספרם בשום פעם למספר אחד כי הוא מהנפרדים ולכן כל חלק רע הוא תשיעי וחלק טוב בעשירי והבדל האחדות כאשר אמרנו ולכך כל הפורענות היה בתשיעי ועשרה כמו ט' בטבת וט' לתמוז וכל טוב ביו"ד ועץ הדעת הנ"ל הוא לפירוד מחלוקת ושנאה ושרש לכל המרי בעו"ה וכן היה בשבטים כי אלו היה באחדות היו נאחזים בעץ החיים אבל כאשר נחלקו השבטים היו לעץ הדעת טוב ורע בעו"ה והנה ראובן היה גלגול קין ג"כ ויוסף גלגול הבל והוא ביקש לתקן חטא קין בהריגת הבל ולכך התאמץ לשוב יוסף לאביו אבל נכשל בענין תאומה יתירה שהוא גלגול בלהה ולכך פחז כמים אל תותר כמו שכתב הזוהר ודי בזו כעת:

עכ"פ כל המרי השנאה והמחלוקת הוא עץ הדעת טוב ורע ולכך נא' ליחזקאל קח שני עצים דהיינו עצים בתוך הגן ע"הח היא יהוד' מלכי בית דוד מלך ישראל חי וקים ועץ הדעת הוא יוסף וזהו עץ שני בית יוסף שהוא עץ הדעת טוב ורע וסימן יוס"ף דעת יוס"ף מכאוב שהיה בעת הדעת ויוסף מכאוב ולכך היו מלכים מיוסף פעמים טוב ולפעמים רע ולע"ל הבטיח הקב"ה שיהיה לאחדי' ועץ הדעת יהיה לטובה ולכך היו לאחדים ויהיה הכל אחד וזהו היה בלקיחת שני עצים ולכך נאמר לו בן אדם כהנ"ל להודיע על עצים הנ"ל שהיה סיבת קין והבל:

הדור אתם ראו כמה קשה שנאה ומחלוקת בעולם ועבירה גוררת עבירה שבאין עי"כ כמה עבירות גדולות וחמורות איסור שעטנז אין מוחה כי שמחה לאיש בדליקת חבירו והאמת עיקר זהו מעשה יצה"ר והוא רדיפת התאוה והכבוד המדומה כי יתן איש אל לבו מבלי לכת אחרי הבל ובקשות מותרות הלא יבטל ממנו קנאה ותחרות וכבר אמרו עושה שלום במרומיו זהו למעלה דיש אש ומים והם שונאים זה לזה וה' עושה שלום ביניהם וכבר הקשו הלא זו בכל הגשמים אבן ואפר דומם וצומח וכולם הכל מורכב מד' יסודות ובהם בטבעי נקודי ומ"מ עושה שלום בטבע הבריאה ומה זה במרומים וכבר אמרנו עליו אבל עוד זה אדרוש בו כל מורכבים נפסדים והטעם ההפסד הואיל ויש בו נקודות והבורא חיברן בכרך אחד מ"מ הוא רק לשעה וסופו להפריד כי כל ענין נקודי הוא סופו לאבדן והפסד כי לא נשא הטבעים יחדיו זה רוצה כך וזה רוצה כך ולכך כל מורכב עלול ומוכן כל שעה להפסיד והוא מפאת מורכב הפוכים ונקודים ואלו היה מין א' שוה לא היה עלול להפסיד והנה השמים הם נצחיים ואף דאפשר לפשיטת הכתובים הם נפסדים הוא מרצון הבורא אבל מפאת עצמי' אין עלולים להפסיד כאשר זה אלפים שנה לא קרה בהם שום דבר הפסד וזהו מוראה שהם בטבעים נצחים ואף ביש בו הרכבה מהיפוכא וצריך להיות ששם הפוכים בטלו הניקוד הטבע ורחוקים נעשו קרובים וזהו עושה שלום במרומיו והבן:

ולכן בנבואה ההוא שבא ליחזקאל ליקח שני עצים לכתוב לאחד יהודה שמורה על עץ החיים ועל שני אפרים שמורה על עץ הדעת ולקרבן שיהיו לאחדים כי הכל יהיה אחד ונאמר לו עוד לבסוף וכרתי להם ברית שלום ברית עולם וכו' וזהו הנרצה דאם יהיה ברית שלום יהיה גם ברית עולם דכל דבר שאין בו הפוכים הוא נצחיים וכל שאין בו שלום רק מריבה א"א להיות נצחיית ולכך כאשר אכל אדם מעץ הדעת טו"ר שהם הפוכים נגזר עליו מיתה ולא יתכן בו נצחיית ולכך כאשר יהיה שלום יהיה נצחיית ולכן כמה כח השלום ולא בפה ידבר ובלבו ישים ארבו כי זה שלום של רמאים וכן עשה עשו ליעקב וע"ז אמר הנביא איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו שכתב לו צפון לבו שיהי' לרע:

אהובי רבותיי בניי כמה גדולות מעלות טובות למי שאין שנאה על חבירו והולך תמים כי אין תמימות רק בשלום ותבין מה שאמר הקב"ה לירבעם ואחז בבגדו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל מי בראש א"ל בן ישי בראש אמר א"ה לא בעינא עכ"ל וכבר מלתי אמורה בזה דברי' רבים ולחדש באתי כי מלבד שהדבר בעצמו תמוה למה ימנע בשביל זה לשוב לה' גם הלא הקב"ה אמר אני ואתה ובן ישי הרי הקדים אותו לבן ישי ומה"ת ישנה בהליכה אבל יובן במ"ש הזוהר התהלך לפני והיה תמים כי קודם שנימול היה הוא הולך לפני השכינה ושכינה אחריו לבל יסתכל ויהנה מזיו השכינה משא"כ כשנימול היה הולך אחר השכינה כדכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו להנות מטוב ה'. ובזהו תבין בהבדיל בין א"י לקדושת מקדש דהשכינה שורה בכל א"י רק בא"י אדם הולך לפני שכינה וזהו מאמר דוד אתהלך לפני ה' בארצות החיים לפני דייקא אבל בבהמ"ק נהנית מאור השכינה וראה יראה באור ה' ובזו יובן שאלת וספק ירבעם כי הקב"ה אמר אני ואתה ובן ישי כי הוא יהיה קרוב לשכינה מעם דוד רק נסתפק בסדר אם הפי' ששכינה ילך בראשון והוא אחרי' ואחר כך בן ישי ויהיה בן ישי אחרון ומלך ה' בראשם או להיפך אני אלך ואתה לפני ובן ישי לפני' והיינו בן ישי בראש וכך יהי' הסדר בן ישי ואתה ואני ואמר אם כן לא בעינא דמה נ"מ לילך לירושלים ולעלות לרגל כיון דמכל מקום לא אזכה לראות פני השכינה ומעלה זו יש בא"י גם כן ואם כן מה תועלת יש בעלותי לירושלים אם לעתיד לא אזכה מכ"ש עכשיו אם כן אין אני חוזר מדעתי לילך לירושלים לקבל פני השכינה וא"ש:

וראו כי מעלה עליונה ונשגבה יש בין תמימות לבלתי תמים זהו רואה פני שכינה ולכך אמרו ארבעה כיתות חשמ"ל אינם רואי' פני השכינה והוא הטעם היותם בלתי תמימות דבכל אנשים אלו ליכא תמימו' ולכך א"י לראות פני שכינה רק השכינ' הולכת אחריהם ובעו"ה עבירות הללו דשים ברגליהם ואינם שמים על לב עונש גדול שיש בזה אוי לנו מה נעשה ליום פקודה על קלות וחמורות ומכ"ש בעתים הללו הלא כל זה תוחלתנו וישועתינו ליום נחמה כי כבר כתב הרמב"ם כי מה שאנו מקוים ליום הגאולה לא לענין הבלי עה"ז להתענג ולהתעדן טוב ומשמני הארץ כמלכי חורי ארץ ולהיות רוכב על במות שררה וגדולה כי הכל הבל ורעות רוח ומה נ"מ הלא שוא הוא והבל כאשר יגיע אדם לכך יקץ בו וכאשר יותן בו יום יומים יהיה לו טורח וימאס בו למאוד הלא ראינו שרים ונסיכי אדם להם טורח וחיי צער יותר מעבדיו עובדי אדמה אשר כח אבנים כחם ובשרם נחושה ואלו שרים תמיד ימיהם מכאובים הלומי כח עלולים לכל מקרה הזמן בקיץ ובחורף יתפעלו משינוי העיתים ואויריהם עד אשר לא ימיש מביתם רופאים ורוקחים וא"כ איפא למה יהיה תקותינו אבל יהיה הכל להתעדן באור ה' ובנועם עדן העליון הוא התענוג שאין מתהפך כי תענוגי עוה"ז מתהפכים לנגע בחילוף אתוון בעץ הדעת טו"ר ולא תענוג עליון שאין בו היפוך כי כולו תמים עם ה' ואין בו עצב וע"ז תוחלתינו לה' שנזכה לע"ל:

וזהו מאמר דוד בתהלים שנאתי השומרים הבלי שוא והיינו השומרים בגלות וסובלים גלות ומשמרים ומייחלים להבלי שוא ותענוגים גשמי הבלי הבלים אין בהם ממש רק אני אל ה' בטחתי שאזכה לראות ה' בטובו ואמנם יעידו הנבראים הגשמים אם יש בהם משל דרך דמיון לתענוגי רוחני ותענוגי עליונים ואם הוא כי גם זהו מהשלימות כי דרך משל אם יאמר לאדם כי לילך במחולות ובמקום אשר לצים קורין קאמעדיא אפרא וכדומה הוא תענוג גדול מאוד הלא יתאוה לו למאוד ובכל תענוגים שיעשו לו לא ינוח דעתו ויתקורר בו תמיד לטעום טעם תענוג הלזה אמנם כאשר ילך וינסה פ"א יראה כי כולו הבל בין לילה היה ובין לילה אבד ויצא נחת בהפסדו שנתקורר וכדומה מהניזקין בפחת גוף ומקרי שגורם לו:

ולכן כדי ליישר ישראל שיפנו לבבם מכל הבלי עולם ולא יתאוו להם כלל כי יכירו וידעו כי הם הבל אין בהם מועיל ונחת אמיתי יתן להם הקב"ה כל נחת ועידוני עה"ז לא יחסרו כל טוב מזה ידעו כי בכל זה לשוא שמרו והלא מעשה תעתועים ורעות רוח רע החלי וכאשר יגיעו אח"כ לנועם ועדן עליון לא ישובו לכסלה להתאוות לשטות ותענוגי רוח כאמרם אל תתאוה לשלחן מלכים כו' וזהו המאמר ז"ל בחלק אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה וזהו הפירוש ייעוד משיח בעניני עה"ז אין לישראל כי מה צורך לשטות הזה רק תיכף יגיע לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וא"כ מה צורך למשיח ה' בראשם ואם כדי להראות כי שקר הוא עניני תענוגים עה"ז ולנסיון יבאו הלא בחנו כן מימים ימימה שכבר אכלוהו בימי חזקי' ויכירו וידעו כי הוא שטות כי דורו של חזקיה שהיה להם כל טוב מה הגיע להם וא"כ תו אין צורך ליתן אות ומופת שעניני עה"ז הוא שטות והבל וא"ש וא"כ שכל חפציהם לראות בטוב ה' איך נאבד זמנינו בדברי שטות והבל בדברי חשמ"ל והרי הוא מסך מבדיל בינו ובין ה' מלך חיים ומלך עולם:

נא חדלו הרע וזכרוהו אחרי' התקוה אשר זה כל אדם לשוא אנו עמלים ובעו"ה הכל מכח גאוה ורום לבב כמו ירבעם שאיבד עולמו קבל רוח יתירה דהוי בי' אוי לנו דור שפל אישים אשר לא ידעו בין ימין ושמאל וכל רז אנס להם יתגאו וילכו אחרי הבל חובה לנו לבכות תמיד יום ולילה על חרבן בהמ"ק ואורך הגלות הגיע יו"ד טבת תקיא"ל אין קול ישועה ואלו היו אבותינו יודעים מזמן ארוך כזה היו מאבדין עצמם ויעקב שביקש לגלות את הקץ ונסתם הימנו שכינה הוא הטעם כשהשיג ראה זמן ארוך והיה מצער מאוד על בניו אוי והוי כל זמן ארוך יהיה ישראל בגולה בלי תורה וארון ה' מזבח נביא אורים ותומים שכולם מביאין שלימות וכאבו נעכר וא"כ נסתלק השכינה כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולכך נסתם הקץ מכל נביא כי כאשר יגיע לאורך הגלות תיכף היה לו צער כדרך הנביאים השלימים אשר בצרתם להם צר וקוננו יותר מאתנו כי הם הרגישו וידעו בחסרון שלנו ולא נחנו כפגרים מתים בעו"ה לא ידענו חלינו וחסרינו כאיש שכל חושיו בטלים וא"כ פסקה רוח הקודש ולא היה להם אפשר להשיג יותר ועכ"פ מה לנו הגאוה והכתוב צווח אל יתהלל חכם וכו' כי אם השכל וידוע אותי והטעם כי הכל מה' וא"כ במה יתגאה אם היותו חכם אלו לא נתן לו ה' לא היה לו כן אבל ביראה יתהלל כי זהו מפאת הבחירה ואינו בידי שמים עכ"ז לולי ה' בעזרו אף יראת ה' בעו"ה יצה"ר כהר גבוה ולולי עזרו ה' נגד יצה"ר אינו יכול לו ולכן במה יתגאה איש ואין לו אלא תפלה לה' יתברך שיעזור לו מיצה"ר וכן דוד שאמר בחנני ה' היה כי לבו היה חלל בקרבו וחשב כי אין יצה"ר אבל כשבא לידי נסיון סילק הקב"ה עזר וסעדו ממנו ונשאר לבדו ולוחם עם יצה"ר ונכנע תחת יצה"ר להסיתו:

וזה מאמר דוד ע"ה ואני אמרתי בשלוי רצונו כשהיה בשלוה ממלחמת יצה"ר כי כבשו ועשהו חלל בל אמוט כי ידו רב לו לכבוש ולכך שאל בחנני ה' אבל ברצונך העמדת להררי עוז הרצון היצה"ר שהוא נגדי כהר העמדת להררי עוז ותעצומות נגדי נתתי לי כח וחיים לגברו ולהכניע אבל הסתרת פניך הייתי נבהל כי היצר הרע כבשני והגיעני בהלות מיצה"ר ולכך בחנו בפה להתפלל לה' נגד יצר הרע מלחמת פנימות למאוד:

ונא תשמרו מתחבולותיו ומה עמקו מחשבותיו לרוע כי בודאי אינו בא בתחלה לאדם לומר היה ממרה את פי ה' ותורתו כי מי גבר ישראל ישמע בקולו להמרות פי עליון הלא עליו הורגנו כל היום רק כל עוזו הוא בהסתר פנים כאלו הוא כולו מצות וטוב ולש"ש אם ימסור אדם חבירו אצל עכו"ם יאמר לש"ש כי הוא גורם ח"ה אצל עכו"ם ורודף כל ישראל ואם יהיה ידיהם רמה בעשירות יגרום רעות רבות ולכן מצוה לקצות ידיו וכחו לדבר לה"ר על אחד הוא מצוה כי הוא בעל מחלוקת ומותר לומר לה"ר על בעלי מחלוקת ומותר לעורר שנאה בין רעים אהובים ולהיות נרגן מפריד אלוף כי אם יהיה לאחדות יתגלגל רעות רבות לקהלה ולפרקים הוא מלבין פני חבירו ברבים הוא בעיניו למצוה כי הוא חציף ותמיד במושב נגידים בעם קופץ בראש ומצוה לבייש מתגאה הוא מצוה לזרוק מורא בעם ועי"כ הנהגה טובה בעם ועי"כ לאו כל אפין שוין וכהנה בכל דבר פשע מחשבת יצ"הר לרוע בתחבולותיו וציד בפיו כי הוא דבר מצוה:

ובזה תבין מאמר חז"ל פושעי ישראל מלאים מצות כרמון אשר לכאורה תמוה הלא הרמון מלאים גרעונים עד שאין פנוי לשום לתוכה כחוט השערה ואם הם מלאים כ"כ מצות א"כ אין מקום לשום דבר עבירה למצוא בו מנוח ואיך קוראם פושעי ישראל וקראוהו ריקנין שבך מה הוא מקום רק אבל כך הכוונה כי בעו"ה מלאים עבירות אבל רובם לא במרי לדעתם מלאים מצות כרימון כי נלכד בחלקלקות יצ"הר כי כולם מצות לפושעי ישראל כי לכל העם בשגגה ולכך צריך זירוז למאוד ושמירה ביותר להנצל מפח יקוש והעיקר הוא רפואה כוללת:

ואני אמרתי לכם כפעם בפעם וגוזר אני עליכם ליתן תשורה זאת חלף עבודתי ויהיה לי למנה אפים שיקבע כל אחד כל יום רביע שעה ללמוד ספר מוסר דף או חצי דף והלא מצער היא ותחי נפשכם ותראו כמה העון גובר וכי הכל הם מעשה יצה"ר בעו"ה התורה שפל ועמוד התפלה בעו"ה בתכלית הבזיון והם לנו שריד בגולה בקול קול יעקב בתורה ובתפלה וב"א מזלזלי' בהם ביחוד בגדר התפלה:

אמרינן בגמ' לעולם יהא אדם זהיר בתפלה שהרי משה לא נענה אלא בתפלה שנא' ויאמר ה' עלה ראש הפסגה וכו' כי בעיניך תראה ושמה לא תבא והדבר תמוה מה ראי' יש שלא גרמו מ"ט לכך ובזכותם נעשה כך ועוד הלא כל תפלתו היה לכנוס לא"י כדאמר אעברה נא וכו' אבל הענין כי כבר אמרו המתפלל בח"ל צריך שיתפלל דרך א"י כדכתיב והיה עיני ולבי שם והיינו שיהיה כוונתו שיעבור תפלתו מח"ל לא"י ושם מעלת בית אל כי בח"ל יטרפוהו חיצוניים והנה כל מצות אינם אלא בא"י כמ"ש הרמב"ן דלכך לא קיימו אבות התורה בח"ל ויעקב נשא שתי אחיות ועמרם נשא דודתו כי עיקר תורה בא"י ומה נעשה בעו"ה אשר אנו על אדמה טמא' בח"ל צריכין אנו לכוון בכל עשיית מצוה כאלו עומדין בא"י ועושין שמה המצוה וכך כונתו ומחשבתו וה' ירצה כונתו. והנה א"כ אשר נבא לידי גמול בחסדי ה' המשלם גמול לפי עבודה א"כ ראוי נגדו שיהיה מחשבתו כעומד בא"י ועושה המצות שיזכה לבא באמת לא"י ולהיות עובד שם בתפלה יהיה כוונתו שיעבור דרך א"י וע"ז עינו ולבו אף הגמול שיראה בעין בא"י ואוירו הטהור מחכים כאשר היה כוונתו בתפלה:

ובזה יובן כי משה חשב הואיל בכל מעשים טובים שעשה היה כונתו לה' כאלו עשה אותם בא"י א"כ יזכה לבוא לא"י אך לא נענה אלא בתפלה שהיה עינו ולבו לא"י שיעבור דרך א"י ע"ז הגיע לו הגמול מדה כנגד מדה שגם הוא בעינו יראה ארץ ושמה לא יבוא כלל רק מכ"מ כמו תפלתו בכל אופן ולכך אמרו שהרי לא נענה אלא בתפלה הרצון שלא קיבל שכר בעו"ה רק בתפלה קיבל שכר ולכך צריך שמירה ואזהרה בתפלה למאוד וביחוד תפלת רבי' והיינו אם אין פירוד לבבות וכול' בתמימות כי אם יהיה תמים יהיה תפל ציבור ואינה נמאסת ואל כביר לא ימאס: