יערות דבש – חלק ב – קטע 38

ולהבין למה צוה ה' לכתוב יום מר הזה אשר קשה למאוד ולאיזה צורך עשה עט סופר הלזה וגם באמרו שם היום ועצם היום הזה ויפ"ת פי' בו בעצם המלות כי שם היום היינו יום של השבוע באיזה יום היה אם בא' או בב' וכדומה ועצם היום הזה היינו החודשי ויש להבין למה צוה להשגיח בימי השבת מה שלא מצינו בכל התורה ממש דיכתוב המקרא יום השבוע וכדאיתא בר"ה ב' בשבת לא אשכחן דלא מנה התורה ליום השבוע וביותר אין לו מובן המשל כי מה כוונת ה' בזה ומה הנמשל הנרצה:

אמנם להבין כבר ידוע מ"ש ריש פסחים על הך וידבר ה' אל משה בחודש הראשון וכו' ממאי דבריש ירחא וכו' אתי' מדבר מדבר ופריך ונכתוב וכו' ויש להבין מה ענין קושי' זו כאן ולא על התורה אבל כבר פירש"י בחומש למה לא פתח בזו מפני שהוא גנותן של ישראל שלא עשו במדבר רק פסח אחד וידוע ברבה פ' במדבר צדקתך כהררי אל צדקה שהקדוש ברוך הוא עושה מפרסם כהררים ומשפטיך תהום רבה משפט שהקב"ה עושה אין מפרסם כמו שהיה בחורבן בה"מ וכו' ע"ש כאשר דרשתי בזה כמ' פעמים ולפ"ז י"ל לכך לא נכתב באיזה יום בחודש נאמר ויעשו בנ"י את הפסח היות גנותן של ישראל והרי זה בגדר משפטיך תהום רבה אמנם ידוע מ"ש בשבת התורה מכסה ואתה מגלה והוא גמיר ג"ש ופירש"י ותוס' מה דנילף מג"ש הוי מגולה וכאלו נכתב בפירוש וא"כ תו ליכא למימר דהוי פורענות דהא בג"ש ילפינן דהוי בא' לחדש במדבר ממדבר והרי הוא מגולה וא"כ מקשי הש"ס שפיר ונכתוב ברישא וכו' משא"כ על הקרא הוי אמרינן כמ"ש רש"י דהוי גנאי ולכך לא מפרסם וק"ל:

והנה ידוע במגיל' אמרי' אם כותבה דלא יצא ונתנו המפרשי' טעם דאין כ"כ פרסום בכתיב' כמו אמירה בפה ומגילה בעי פרסום וזהו ענין כאן כי היותו בעו"ה משפט שסמך מלך בבל ומאז חדלנו והלכנו הלוך וחסור בעו"ה והכל הולך אחר התחלה בעו"ה וא"כ לא רצה קב"ה שיאמר בפה היום ההוא כי הוא פרסום גדול ולכך אמר שתמורת אמירה יהיה כתיבה ולא יהיה כ"כ פרסום כנ"ל אך באמת למה לא העלימו היום לגמרי ולמה פרט זהו היה מן התימה לישראל ולכך צוה הקב"ה להמשיל להם המשל הנ"ל דהרב"י הביא בשם אבודרהם אם חל יו"ד טבת בשבת בזמנים מקדם שהיה מקלע דוחה שבת וחייבין להתענות אפי' בשבת ותמה הרב הנ"ל אן רמיזא ודחק עצמו להוציא מדכתי' בעצם היום הזה ע"ש רק כבר תמהתי לעיל למה אמר בזה לכתוב יום השבוע אבל ידוע דלפי מ"ש הירושלמי והובא בטור א"ח דבית ראשון נחרב בא' באב ובמוצאי השבת נחרב הבית כנודע וא"כ היה לפי סדר החדשים ר"ה לאחר חורבן ביום ד' וא"כ ר"ה אשתקד אשר בשנה ההיא קרה המצור והחרבן בעו"ה הי' ביום שבת דאין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים וא"כ היה ר"ח חשוון לפי סדר הקביעות ביום ב' וכסליו ביום ג' וטבת ביום ה' וא"כ היה י' בטבת בשבת וזהו שהקפיד הכתיב לכתוב יום השבוע להורות דבשבת היה ובשבת קרה הצרה ואף בהזדמן בו יש להתענות ולכך צוה לכתוב יום השבוע למען ידעו דורות כנ"ל ומזה הוציא אבודרהם את דינו דאל"כ מה טיבו של יום השבוע כלל וכלל:

והנה המובן דבצדקה וטובה מפרסם הקדוש ברוך הוא היום השבוע וחדש משא"כ להיפוך והוא דודאי אם המזל היום החדש לטוב והקב"ה משנה כחם להרע ח"ו ואין הדבר כ"כ במהירות בלי פקפוק כיון שהמזל מעכב וכן להיפוך אבל אם כח ושפע אלהות מסכים עם משטרי הכוכבים הן לרעה הן לטובה א"כ נכון הדבר וממהר לעשותו עד מאוד והנה הוא המזכיר הכתוב הזמן במעשה הנעשה הוא להורות שהזמן גורם ומזלו משטר העת ההיא היה בעזר וסעד לכך וראוי הדבר לזמן ההיא ובדבר טוב הקב"ה חפץ חסד שיהיה נעשה בלי פקפוק ונעשה בעת שהמזל היום והחודש לטובה ומסכימים לכך ולכך פרט בו היום הנעשה וזמן הנעשה כי הוא היה בעזר הדבר ההוא משא"כ בדבר פורענות אלו היה מסכים היום וזמן לכך היה ח"ו כליון נחרץ ולכך מסבב הקב"ה שיהיה בעת המניע' מכוכבי שמי' ואין כפי מערכת' ועי"כ יש בזה קצת עיכובים ולכך א"א לפרש בו זמן המוגבל כי אין הזמן גורם ולא היה בעכרם כלל:

והנה בזו הפורענות היו כוכבי שמים ג"כ לרוע כי היה ביום שבת עת שליט' שבתאי היא המור' על שבית' וחרבן כנודע ובפרטות לאומה ישראלי השמחים ושובתים בו כי כפי גזירתו כל השמחים בו יקר' רעה ח"ו הוא היום ומפאת החודש המזלות שהוא גדי כבר כתב ראב"ע במגל' בגורל המן כי מזל דלי הוא מזל לישראל ולעומתו הוא מזל גדי מזה ומזל דגים מזה מערכה רעה ח"ו וע"ז נאמר צוה ה' ליעקב סביביו צריו וכשושנה בין החוחים וכו' והנה נודע כי כל כ"ז ימים מקיף לבנה כל י"ב מזלות וא"כ בתחלת טבת שהלבנה במזל גדי והתחיל לסבב א"כ בט' ימים סובב ארבע מזלות כי ג' פעמים ט' הוא כ"ז וכבר נודע כי מזל שור אויב לישראל ולכך אמרו יונים כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלקי ישראל כי הוא המוכן להיזק ובמדבר שבאו למדבר שור ששולט מזל שור ראו החרטומי' כי רעה נגד פניהם כי שור למולם ולכך התחכמו כאשר חשבו כי אבד מגינם מרע"ה התחכמו להקטיר בצל' ודמות לשור לבל יריע להם ולכך כאשר הלבנה בט' ימים היא מסבב ד' מזלות היינו גדי דלי דגים טלה בעשרה בטבת כבר באה נגד מזל שור ושם שפעת אורו והוא לרוע וא"כ הכל היה לרוע מזל השבת והחדש ויו' החודש וא"כ כלה ונחרצה וא"כ פשיטא דיש להזכיר זמן כי המה ג"כ היו בעוכרם וכוכבי שמי' ג"כ נלחמו למול ישראל בעו"ה והטעם הוי כמו שנותנין בשר טוב ושמן הממהר לבישול ומים בתוך הסיר ומחמם תחתיו עצים יבשי' שמהם מרבים חום ומדור' אפס יתבשל בטוב ובמהירות כפי רצון ה' למהר הפורענו' וישקוד ה' כו' כי צדיק הוא שמיהר כדרשות רז"ל וא"כ היה בכוונה מאתו שיהיה כל הכוונות מסכימי' כמו בבישול אם יסכימו כל הכנו' הענין נגמ' מהר אף כאן הואיל וכל הכנות מסכימי' הרי ממהר הדבר בלי פקפוק ולכך אמר להם זה המשל ליתן טע' למה בחר ה' זה הזמן שכל מערכ' שמי' מסכימי' לרע' ח"ו ויהי' הכל מוכנים למהר הענין ולכך צוה לכתוב הזמן בפרטות להודיע שזמן גורם ג"כ לרעה אוי נא לנו כי חטאנו:

והנה כאשר בחר בזה לרוע וגם למה תואר לו בזה בן אדם הוא באמת ימים אלו ימי רעה ושלש' ימי' אלו ימי חושך בהעתק התורה לתלמי מלך יוונים ובו ביום מת עזרא ובברייתא דמגילת תענית לא נזכרו ימי מיתתו והיינו כמ"ש כי יום מיתתו הי' צרה גדולה לישראל כי היה בדורו כמו משה וראוי היה התורה להנתן על ידו כמו ע"י משה ולכך כסהו בתהום ובמת משה לא ידע איש קבורתו וג"כ כסה בתהום רבה ולכך נאמר לא נודע מה היה בו אבל בעו"ה ימים אלו מסוגלים מן ימות עילם וחובה עלינו לשוב בתשובה וזהו עיקר ותשובתינו בתוכחה לשוב בתשובה עד מתי לא ירוחם ציון ויבנה חומות ירושלים עד מתי יעברו צומות האלה ונחנו לא נושענו האספו ובאו בני יעקב חדלו הרע ושובו לה' והעיקר תשובה לב נשבר ונדכה ובפרטות בימים אלו ימי צום וצעקה וכמאמר הנביא צום כזה אבחרהו התר חרצובות רשע וזהו עיקר התענית:

אמרו בש"ס דר"ה קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה דכתיב את צום וגו' ומשני בזמן שיש שלום ואין שמד רצו מתענין כו' ע"ש וכבר הקשה הט"ז מאי קושיא קרי ליה וכו' הא קרא ה"ק מה שהיה מקדם בחורבן צום יהיה בבנינו לשמחה וגם התירוץ רצו וכו' אין מספיק לקושי' אבל כבר אמרנו כי ביום שקרה לנו יגון ואנחה אינו בטבע רק מפאת החטא שחטאנו ביום ההוא והחטא של אותו יום עומד ומקטרג ונכתב עונו לפני הקב"ה עד שיבא הזמן לפרוע בו ביום מן בעלי עבירה ולכן יום הוא עלול לפורענו' כי הקטרוג מחטא לא סר ולא מש וכמו בט"ב הוקבע בכי לדורות בשביל בכי של חנם וכן כל הצומות ולכן חובה להתענות ולא התענית ענות נפשו אלא התשובה התר חרצובות רשע ולשוב אל ה' בכל לב אמנם גם מטעם זה כי בימים אלו רוע מזל אשר קרהו צרות רבות ויש להתענות לה' לבקש רחמים להשיב אפו ולא יוסיף ה' לייסרם ואולי ישוב וניחם:

והנה נ"מ בין שני טעמים כי יש להבין אם בימים אלו קרה לנו מקרה בלתי טוב ולזאת התענו וה' ריחם עלינו והושיענו אמת דאין עוד להתענות הואיל והסיבה סר אבל למה יהיה צווי מה' להיות לששון ולשמחה הלא אין היום גורם לשמחה כלל והלא היה יום שקרה עלינו צרה ואף כי ריחם ה' מ"מ יום ההוא אין בו טעם לששון ומה שמץ נמצא בו שנהי' שמחים. אבל לפי טעם הנ"ל שהתענית הוא לתשובה בשביל עון שנעשה בו ביום ואין הגאול' והרווחה תלי' אלא בתשובה שלימה ובתשובה זדונות נעשו כזכיות וא"כ כאשר יבנה הבית ב"ב על תלו אי"ה ודאי יהיה בתשובה וא"כ יהיו החטאים כאלו פעלו בו ביום מצות וסגלו מ"ט למאוד וראוי להיות בו ביום ששון ושמח' כי עשו וסגלו מצות רבות משא"כ לאידך טעם יהיה בהיפך ואף גם יש ספק דסתם צום הנאמר בקרא פי' לילה ויום כמו שמצינו גבי אסתר והלא ימים אלו חוץ מט"ב אין מתענין רק אוכלין ושותין כל הלילה:

אבל ידוע כי משטרי הכוכבים ושפעת המזלות משתנין ביום ולילה ואין במערכת א' וכח א' כששמש זורחת הלבנה שוקעת וכשהחמה שוקעת הלבנה זורחת וא"כ לפי טעם הנ"ל שהתעני' מפני רוע מזל והצרה קרה ביום כדכתיב בעצם היום הזה א"כ אין להתענות כלל בליל' כי הוא לגבי המשלת המזל זמן אחר וכיום אחר יחשב ענין של זה לא כשל זה אבל טעם הראשון מפני החטא יום ולילה כא' יחשב ויש להתענו' ליל' ויום וזהו כוונת הש"ס קרי לי' צום וא"כ משמועתו לצום לילה ויום ואנו אין מתענין וא"כ הטעם משום רוע מזל וא"כ למה קרי לי ששון ושמחה כיון שאין הטעם משום תשובה כמ"ש וע"ז משיב לעולם משום תשובה והא דאין מתענין בלילה הוא כמ"ש הרמב"ן דרצו מתענין ורצו אין מתענין היינו בלילה וא"כ מן הדין אין חיוב ליל' ולכך לא קבלוהו ללילה אבל באמת בזמן שמד שחיוב להתענות בלילה באמ' אסור וא"ש:

באמת ענין הנרצה בתענית לשוש בתשובה שלימה ולתקן ביחוד הפגמים ובפרט בעת החורף אשר בו חיוב עלינו לשוב ולתקן חטא אד"הר קין והבל כי היה תחלת המרי ומאז החל השנא' והמחלוק' ולא פסקה וזהו עיקר בעו"ה המונע מתשובה ומ"ט וחלול שפעת אלהים הכל מן שנאה מאחד על חבירו כל אח עקוב יעקב וכל ריע רכיל יהלך צא ולמד מתחלת הבריאה הי' תיכף עיקר המרי והחל קנאה ושנא' וזהו המרקד בנו וכל זמן שאין זה נפסק אין תיקון שלם בעולם ויש לנחש קיום ואילן גדול לתלות בו צא ולמד מקין והבל שהיו תחלה בעוכרים:

ואמרו במד' למ"ד בניסן נברא העולם נולד הבל בפסח ולמ"ד בתשרי נברא העולם נולד הבל בחג למ"ד בניסן מהו מקץ הימים עצרת ולמ"ד בתשרי בחנוכה לדברי כולם לא עשה הבל בעול' יותר מחמשי' יום:

והדבר תמוה ולא הרגישו בו המפורשי' איך מחג ועד חנוכה אפילו מתחלתו הוא רק נו"ן יום הלא חשון וכ"ד מכסליו הוא יותר מנו"ן יום ומכ"ש חצי תשרי בצירוף וגם מדרשו מקץ הימים על חנוכ' היינו ימים ידועים ומורה בקץ על ימי הספירות מבחורף עד ימי חנוכ' שהם ידועי' שהם ימי רצון מאוד וגם מלאכת משכן נגמר כנודע וא"כ בצירוף ימי חנוכה דהא כתיב מקץ הימי' הוא סך מרובה מחמשים כבר דרשתי בזה כמה פעמים אבל כבר נודע מ"ש בירבע' בחג שבדה מלבו ופי' רש"י שעשה סוכות בחשוון וצריך טעם מה ביקש ירבעם בזה ואם כי מקדם אמרתי כי ישראל במדבר חשבו כי מזל טלה נלקה במצרים כדכתיב באלהי מצרים אעשה שפטי' וחשבו כי מזל שור שלאחריו ירש גדולתו וכחו וראשית אונו ולכך עשו תבנית שור וכן ירבע' עשה כמוהו וא"כ תחילת חדשים מאייר וחודש ז' בחשון ולכך עשה חג בחשון:

ולהבין ביותר ע"פ מ"ש במדרש והיה מדי חודש בחדשו וכו' כי לעתיד יהיה כל חודש וחודש רגל לעלות לציון. ניסן פסח. אייר פסח שני סיון עצרת. תמוז טו"ב אב ט"ב. אלול ר"ה תשרי צום חשון חג הסוכות כסליו חנוכה. טבת יו"ד בו. שבט ט"ו בו אדר פורים וראוי עכשיו החג להיות בחשון כי הוא סוף אסיף אלא אמר הקב"ה לא רציתי להטריח בניי שיעלו לרגל וישובו בימי הגשמים עכ"ל ולפ"ז ירבעם שכל מחשבותיו היו לבטל עליות רגל ולעקרו ולכן קבע חג בחשון כי ראוי לו לולי ימי הגשמים וכן יהיה לע"ל אשר לא יהיה טורח כי אלה כעב תעופינה וא"כ אף הוא קבע בחשון וכמו שיהיה אחר תיקון כן היה בימי אדה"ר ובזמנו וא"כ היה אז נקבע חג בחשון צא וחשוב מט"ו חשון הרי חשון י"ו יום וכ"ד יום דכסליו הרי ארבעים יום וח' ימי חנוכה הרי מ"ח ואח"כ הקריב קרבנו ונהרג ביום שלאחריו הרי נו"ן יום לכך החשבון מכוון דלא עשה מעול' יותר מחמשים יום דכתיב שבעתים יוקם קין ולפ"ז היה הריגת הבל בג' בטבת וז' ימים היה קין בנידוי קודם שהעתיר לו הקב"ה וקללו לכפרת עונו להיות נע ונד בארץ ויום גזירתו נע ונד להתם עון ולכלות פשע ביו"ד בטבת וכן היה בעו"ה לבנים אשר הוצרכו לתקן חטאו וגם הם תפסו עונו בשפיכת דם אחיהם כמו שהוכיח יחזקאל באמרו כי דם שפיכת דמים היה על הסלע והיה עון קין והיה ביניהם שנאה עד שבעו"ה גדול עונם מנשוא ונגזר עליהם לכפרת פשע גלות נע ונד בארץ כי נגזר על בית ישראל כמו על קין בכל אופן ולכך קאמר בעצם היום הזה לכתוב כי הוא יום המוכן מששת ימי בראשית לכך מיום גזירת קין וכן שמור לדורות ולכך קאמר בן אדם כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל יחזקאל הנביא היה גלגול קין ולכן נאמר בו בן אד"ם דייקא וקין היה כל המרי בשביל תאומ' יתירה כנודע ולכן אשת יחזקאל שהיה נשמת' ונקראת מחמד עיני כי ע"ז חרד כל החרדה ליקח מאתו במגפה ולכך נאמר לו בן אדם כתוב עצם היום הזה לאות כי הוא היום מתחלת הבריאה ומוכן לכך מיום יומים להיות כי התענית הנ"ל לתשובה ועיקר התשובה של קין היה בשבת כמבואר במדרש ולכך נאמר שם היו' דהוא בשבת לקיים מזמור שיר ליום השבת שבו גמר התשובה ועיקר תשובתו תלוי בו ולכך אף בשבת יש להתענות:

ולכך אחיי ובניי יום הזה הוקבע לתשוב' ולכך חזקו ואמצו בתשוב' כי מובחר יום הזה לכך מכל הימים ואמרו במ"ר וישם ה' לקין אות הזריח לו חמה והדבר תמוה וכבר תמה במ"ר גופ' לאותו רשע יזריח ה' חמה אבל בזה יובן ג"כ דברי גמרא שביום שבת חרד אדם ואמר עולם חשך בעדי עונותי הטו את אלה כיון שרא' אח"כ שיום הולך ומאיר אמר סדר של עול' כך הוא ועשה יום משתה והוד' לה' וכבר תמהו פקח שכמותו לא ידע סדרן של מהלכי כוכבי' וכדור הארץ וכבר הארכתי בזה במקו' אחר אבל כבר אמרו חז"ל בשביל ד' דברים חמה לוקה וא' מהן על אב"ד שמת ולא נספד כהלכה:

וכבר הבינו רבים זה הכוונה בליקוי הוא הניגוד שקורין ליקוי חמה ליקוי לבנה ולכך צחקו צעירים על דברי חז"ל שדבר זה טבעי הוא ע"פ חשבון ויכול אדם לחשוב מהיום עד סוף עולם כמה שנים יהיה בו הליקוי המאורע באיזה יום ובאיזה שע' ובאיזה מקום ועל המדינות יאמר איזה ירגישו ואיזהו לא ירגישו וא"כ מה זה דיתייחס לחטא ועונש אך באמת אין זה שם ליקוי ואם יעמיד אדם דבר בפני נר החוצץ בינו לאורו וכי הליקוי בנר הלא הנר מבהיק אורו מבלי חסרון רק חסרון במקבלים שיש כאן דבר חוצץ ואף כאן בזמן נגודי הנ"ל כי השמש והירח הולכין ומאירין מבלי השתנות רק הלבנה חוצץ בפני חמה או צל ארץ חוצץ בפני לבנה ומה זה ליקוי אשר יקרה לו:

אך באמת הוא כך כאשר דרשתי כבר כי לפעמים נמצא בחמה עצמה כתמי' גדולים כאשר מצאו בזמנים בכלי הבטה וכתמים אלו אין להם סבה ידוע ומכ"ש זמן ידוע וחשבון וכאשר יהיה בו כתמים אין אורו מבהיק כ"כ כמו בלי כתמים וא"כ זהו ליקוי חמה באמת כי החמ' אפס אור' וזהו סיב' עונש וזהו מאורות לוקין ובאמת לעבירות שנולד בנו אין לנו מרגישי' בו כולם בהעדר קצת אור מהחמה אבל קדמוני' הרגישו למאוד בחסרון אור' ברוב או במעט כי הוא חשכת אור וכל כך מיעוט שפעת בבני אדמה בצחצחו ובמתכונתו וכל פעולתו בתולד' כמאמר הפילוסיף אדם יולידהו אדם משמש ולכך עונש גדול במה שקר' כתמים לחמה וקדרו' כי למאוד גברו וזהו בסיבו' חטאים שהזכירו חז"ל ולפי גודל כבד עון כן יקרה הליקוי והקדרות במאורות והנה אין לך אב"ד גדול מהבל שהיה נשמת משה ומשיח וממש עיקר המרכבה ונשפך דמו מאין קובר כלל והיה קדרו' גדול בשמש לפי גדול החטא וזהו היה בטבת כמש"ל כי אז נהרג והיה חשכה מרכב' לפי קדרות השמש יום ביומו עד ששב קין בתשובה שניתן לו אות שנתקבל תשובתו כי החמ' שב לאורה ותמו ספו הכתמים בה וזהו מאמר' ז"ל הזריח לו חמה שהחמה שבה כמקדם וזהו ענין כי אדה"ר כראותו כ"כ קדרות וחשכ' עולם תלה בעצמו וכאשר שבה למקדם עשה י"ט ולכן תבין מ"ש במגילת תענית כי ג' ימים ח' ט' י' היה חשך כי חזר וניער חטא קין שהיה על ידי שנאה וכן היה בימי תלמי שהיה הכל מ' מלשינות של פוחזי ישראל כמ"ש יוסף בן גריון ולכך היו ימים אלו חושך בישראל בעו"ה כאשר היה בימי קין ובתשובת קין שקבל גלות נע ונד נתכפר וכן היה בישראל ששמש אסף אורה בחרבן וע"י גלות חזרה לאורה ולכך נאמר בעצם היום הזה בעצמו של יום צר מלך בבל כי עי"כ נעצם היום ושב לאורו:

ע"כ הביטו וראו כמה גדולים מעשה ה' ועמקו מחשבות תורתינו וחז"ל והחכם יבין את אלה ליתן על לב כי לא במקרה העולם נהוג ונדון כי אם הכל בכונה וכל יום גורם לטובה ולרעה ח"ו אשרי איש שומע לקול ה' ועושה נחת רוח ליוצרו ומבלי לתלות הכל במקרה וסדרן של עולם וכאשר יסד הפייט בסליחה שאומרים ומעת הודחו והולכים עמו קרי היו הולכין וחוסרין ועיקר לאהוב איש את רעהו בכל דבר ובעו"ה ע"י שנאה באים כמה עונות כי אין מוכיח לרעהו ויתן שמחה בלבו בראות חבירו עובר עבירה משמח בחלקו כי הוא אינו עובר ובזה יש שטות גדול משני טעמים א' כאשר אמרתי פעם בפעם כי כל ישראל איש אחד וגוף אחד: