צל״ח – ציון לנפש חיה – פסחים – קטע 27

[קכה] תוס' ד''ה לאו מק"ו וכו' וא"ת נילף מק"ו דאוכל וכו ולענ"ד נרא' דאוכל הבא מחמת שרץ גופיה דמטמא משקין מנין לנו וצריך לומר מטמא הוא מדאיצטרך שאינו מטמא אוכל מכלל דמטמא משקין וכמו"ש רש"י מעל"ד בד"ה ואי ס"ד וכבר כתבתי לעיל בסימן קט"ו דיש לדקדק מאן מוכח שהמיעוט הוא לטמא אוכל והמדאיצטרך מרבה שמטמא משקין ואימא איפוך וכתבתי ששוב אמרינן מסתמא הריבוי הוא לרבות משקין שעלולין לקבל טומא' שלא בהכשר וכל זה כשכבר מצינו שמשקין מקבלין טומא' אבל כל זמן שלא ידענו קבלת טומאה במשקין כלל ועל עקר קבלת הטומאה שלהם אנו באים לדון לא שייך כלל עלולין לקבל טומאה ואדרבה ראוי יותר לרבות אוכל שכבר מצינו לו קבלת טומאה בקרא והיכן מצינו כלל במשקין קבלת טומאה אפילו משרץ עצמו וצריך לומר שכבר מצינו לו קבלת טומאה מכלי שנטמא בשרץ דכתיב בתנור כל אשר בתוכו וגו' וכל משקה וגו' ואם משקה מקבל טומאה מכלי הבא משרץ ק"ו שמקבל משרץ ושוב אנו אומרים טמא הוא המיעוט הוא אוכל כיוצא בו והריבוי מכח מדאיצטרך הוא משקין ואם כן אבוהון דכולהו משקין הוא משקה הבא מכלי ואמרינן דיו כמשקין הבאים מחמת כלי שאינם מטמאין כלי הא חדא לתרץ קושיית התוס' ועוד נר' לע"ד לתרץ קושיית התוס' דמה שאמר משקין הבאים מחמת שרץ מי כתיבי אין הכוונה מי כתיבי שיקבלו טומאה אלא הכוונה מי כתיבי שיטמאו אחרים דאפילו ידעינן שאוכל הבא מחמת שרץ שמטמא אחרים מדאיצטריך טמא הוא שאינו עושה כיוצא בו מכלל שמטמא משקין וידעינן ג"כ ששרץ גופי' מטמא משקין מק"ו מאוכל הבא מכחו אכתי לא ידעינן שמשקין הללו שקיבלו טומאה משרץ ששוב יטמאו אחרים כי אם בק"ו ממשקין הבאים מחמת כלי שמטמאים מדכתיב יטמא וא"כ אמרינן דיו כשמשקין הבאים מכלי שלא יטמאו כלי [קפו] ד"ה וכ"ת אוכל חמור וכו' הו"מ למילף וכו' הנה איחרו התוס' בקושיא זו עד וכי תימא ולא כתבו כן מתחלה על מאמר הגמרא ומה משקה שמטמא אוכל דהו"מ למילף דאין אוכל מטמא כלי מק"ו מכלי וצריך לומר שאין זה קושיא דמה לי אם יליף ק"ו ממשקין או דנילף מכלי ואמנם עתה שעל ק"ו של הגמרא יש להשיב כמו שמשיב וכי תימא אוכל חמור והוכרח לומר שמשקין עלולין כתבו התוס' דהו"מ למילף מכלי ולא היה יכול להשיב שוב וכי תימא ולא היה צריך לומר דמשקין עלולין לקבל טומאה ואף דכתבתי לעיל בסימן קט"ז דהא גופי' דדרשינן שאין אמ"א אבל מטמא משקה ולא להיפך הוא משום דמשקין עלולין ואם כן איך הוה מצי למימר ק"ו של התוס' ומה כלי שמטמא אוכל וכו' והרי גם לזה היה בריך להקדים משקין עלולין דאל"כ היא גופי' מנ"ל שאין אמ"א אומר אני דאעפ"כ לא היה צריך לזה דכך אנו דנין מה כלי שמטמא אוכל ומשקה אינו מטמא כלי אוכל שעכ"פ אינו מטמא אוכל ומשקה דחדא עכ"פ ממועט מדכתיב טמא הוא קל וחומר שלא יטמא כלים [קכז] ר"ה למדנו שלישי וכו' אבל השתא דלמדנו שלישי מן התורה וכו' דר דמפריך ק''ו עיין מהרש"א דאסברה לן דע''י יתורא דקרא אמרינן דאתי לגלויי ללמוד בק"ו דבר מיותר שאינו במלמד דאל"כ קרא צ"ל והרגיש המהרש"א בעצמו דלפי זה שלישי בתרומה איך יליף בק"ו והרי שם ליכא קרא מיותר בשני בתרומה דשני דקרא לגופי' איצטרך לשני בחולין ונדחק מאד בזה ולענ"ד נראה דרבי יוסי לשטתו דמשקין לטמא אחרים לאו דאורייתא ויטמא דגבי משקין על כרחך לאו היינו הכשר לדידי' וכמו"ש לעיל בסוף סימן קכ"ד ואם כן קשה ל"ל תרי יטמא באוכל ובמשקה נערבינבו ונכתבינהו ולכן אמרינן דחד לחולין וחד לתרומה כדי שיהיה קרא מיותר בשני בתרומה ולמדנו שני מפורש בתורה בתרומה ושוב אמרינן שלישי בק"ו מט"י ודיו ליכא למימר דמפריך ק"ו כי היכי דאמרינן בק"ו דמח"כ בקודש אלא דלפי זה קשה איך מקשה רב אשי לר"כ בשלמא וכו' אלא ר"ע לא סבר כר"י מנ"ל הרי ממקומו מוכרח דכיון דר"ע דריש יטמא לטמא אחרים אם כן לא מצי לערבינהו ולכתבינהו וכמו שאמר רבינא דיטמא דרישא לטמא משקין ויטמא דסיפא לטמא אוכלין ואם כן לית ליה לר"ע בשלישי קרא מיותר לתרומה רק מהיכי דנפקא ליה שלישי בחולין נפקא ליה בתרומה ואם כן ליכא למילף רביעי בתרומה מק"ו דאמרינן דיו וכיון דלית ליה רביעי בתרומה ליכא ק"ו בחמישי בקודש ואף דלר"ע למדנו רביעי בקודש מקרא דהרי לדידיה שלישי אקרי טמא וכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' מ"מ איך נילף חמישי משלישי דנימא שלישי שפסול בתרומה א"ד שיעשה חמישי בקודש זה לא שמענו אף דלרביעי לא צריך ק"ו מ"מ אפי' היכי דמפריך ק"ו לא אשכחן בשום מקום בש"ס להעלות הלמד שני מעלות דליתניהי במלמד ואולי גם בזה אהני מה דמפריך ק"ו שצריך ע"י הק"ו להעלות מדרגה אחת יותר ממה שאנו לומדי' מהכתוב אבל אכתי קשה מה דאמר דלא להשתמיט תנא ולתני רביעי בתרומה ונימא רבי עקיבא היא והרי בשלישי בתרומה ליכא לר"ע שום קרא מיותר ואם כן אמרינן דיו ואי אפשר ללמוד כלל רביעי בק"ו מע"י וכל זה לשטת רש"י אבל לשטת התוס' בד"ה ומה מח"כ וכו' דק"ו זה הוה כמו מה מצינו וכו' א"כ הה"ד ט"י לר"ע דאית ליה שלישי בחולין הוה ט"י כמו שלישי שאינו עושה כלום בחולין ופוסל בתרומה והה"ד בכל שלישי שיפסול בתרומה ויעשה רביעי ושפיר קאמר דלא לשתמיט ולתני רביעי בתרומה רק לשטת רש"י צ"ע קצת [קכח] דף י"ט ע"א נתני נמי רביעי בתרומ' וחמישי בקודש ויש להקשות לפי מה שאמרו במנחות דף ק"ב ע"ב דלר"ש דאמר כל העומד לישרף כשרוף נותר ופרה אמאי מטמאין ט"א עפרא בעלמא היא ומשני חבת הקודש משוו להו אוכל ומסיק שם דלמנות בו ראשון ושני הוא רק מדרבנן אם נימא דחבת הקודש מהני רק לאפסולי גופי' ולפי זה לא משכחת אוכל קודש שיטמא אחרים מן התורה אפילו הוא ראשון דתיכף שנטמא עומד לישרוף וכשרוף דמי ועפרא בעלמא הוא וכן אוכל תרומ' שנטמא לדעת התוס' במס ביצה דף כ"ז ע"ב בד"ה ועל תחלה שתרומה טמאה היא מן הנשרפין ששנינו במס' תמורה הנשרפין לא יקברו יעויין שם ואם כן אוכל טמא של תרומה ג"כ עפרא בעלמא הוא ואינו מטמא אחרים מן התורה ואם טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן לא משכחת רביעי בקודש ולא בתרומה לרבנן דס"ל אין שני עושה שלישי בחולין ואם כן השלישי הזה שיעשה רביעי על כרחך אוכל הוא דמשקה אינו מטמא אחרים וע"כ או תרומה או קדשים הוא דבחולין ליכא שלישי וכיון שהוא אוכל כל תרומה או קדשים והוא טמא שהוא שלישי ולשריפה עומד ועפרא בעלמא הוא ואיך יטמא אחרים ואפילו לר"ע דאמר שני עושה שלישי בחולין מן התורה ומשכחת לה שפיר רביעי בתרומ' ובקודש וכגון שהשלישי היה חולין ואינו עומד לשרוף מ"מ חמישי בקודש לא משכחת כיון שהרביעי אינו בחולין וע"כ הוא תרומה וגם אוכל דמשקה בלאו הכי אינו מטמא אחרים וכיון שהוא אוכל של תרומה לשריפה עומד ועפרא הוא ואינו מטמא אחרים ולפי זה קשה כאן מנ"ל דלא ר"י סבר כר"ע ולא ר"ע סבר כר"י דדלמא שפיר סברי ר"ע כר' יוסי ור"י כר"ע ואעפ"כ לא משכח' חמישי בקודש וצריך לומר שעיקר הוכחתו מדלא תני רביעי בתרומה אבל מה דסיים וחמישי בקודש צ"ע ונראה ששפיר קאמר דנתני גם חמישי בקודש דהרי לרבי יוסי קיימינן ור' יוסי ס"ל דיטמא דגבי משקין טומאה ממש ולא הכשר וכמו שכתבתי לעיל סימן ס"ו ומעתה אי סבר כר"ע א"כ ודאי דמשקין לטמא אחרים דאורייתא דהרי גם שם כתיב יטמא היינו יטמא וממילא משכחת שהרביעי היה משקה תרומה ועומד לזילוף ואינו בשריפ' כגון יין של תרומה ועושה חמישי בקודש אבל מה דקאמר דר''ע לא ס"ל כר' יוסי מדלא לשתמיט תנא וכו' וחמישי בקודש ונימא ר"ע היא זה אתי שפיר לשטת ר' יוסי אליבא דר"ע אבל ר"מ אליבא דר"ע דס"ל דגם לר"ע משקין לטמא אחרים דרבנן כמבואר בתוס' דף ט"ז ע"א בד"ה ור' יוסי לטעמי' אם כן אפשר דשפיר סובר ר"ע ק"ו דרבי יוסי ואעפ"כ לא משכחת חמישי בקודש וכנ"ל וצ"ל דהך סוגיא היינו ר"י אליב' דר"ע ולר"מ אליבא דר"ע עיקר ההוכחה מדלא לשתמיט ולתני רביעי בתרומ' ואין להקשות גם לר' יוסי אין כאן הוכחה דהאיך משכחת חמישי בקודש שאם הרביעי היה אוכל עפרא הוא וכנ"ל ואם הי' משקה תרומה כבר נעשה ראשון דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה ולר"ע שלישי פוסל תרומה מק"ו מט"י ועושה משקה תחלה ושוב אין זה עושה חמישי רק שני ונראה דעכ"פ מן התורה לא משכחת חמישי. [קכט] שם רביעי אין חמישי לא שלישי אין רביעי לא לכאורה יפלא למה לאכוחי מדיוקא רביעי אין וכו' והרי בפירוש תנן הרביעי בקודש פסול הרי מפורש שאינו רק פסול ואם כן אינו עושה חמישי וכן שלישי בתרומה תנן פסול והכי הוה ליה למימר פסול אין טמא לא ונראה ע"פי שכתבתי לעיל בסימן הקדום ניחא דאף אם נימא דאיכא רביעי בתרומה וחמישי בקודש מכל מקום אוכל של תרומה או של קודש אינו אלא פסול שאי אפשר לו לטמא אחרים כלל שהרי הוא כעפרא ואם כן איכא לאוקמי הך משנה באוכל של תרומה ושל קודש ובפרט שתני שם קודם לזה הכלי מצרף וזה ודאי באוכלין מיירי דבמשקין לא שייך צירוף וכיון שבאוכלין על כרחך דתני שלישי לאפוקי רביעי דאפילו פסול לא משכחת ותני רביעי לאפוקי חמישי דאפילו פסול לא משכח' לה ולהכי קאמר שלישי אין רביעי לא רביעי אין חמישי לא:

[קל] רש"י ד"ה אמר לי וכו ואוכל שלישי לרבי יוסי וכו' וס"ל טומא' עושה כיוצא בה בקדשים דברי רש"י הללו מרפסין איגרא דלפ"ז דבקדשים עושה כיוצא בו למה כתב רש"י דלא משכחת לר' יוסי רביעי בקודש רק מדרבנן הלא שפיר משכתת לה מן התורה אוכל מאוכל ומהרש"ל ומהרש"א נדחקו בזה מאוד וכבר כתבתי לעיל סימן צ"ז פירוש נכון בדברי רש"י ששמעתי מהמנוח החריף הגדול הרב מוהר"ר פייבש זצ"ל מזלאטשוב והוא דבר נחמד ואמיתי ואמנם הנלע"ד בזה ע"פי מה שכתב רש"י בעמוד הקודם בד"ה ולמדנו שלישי מן התורה שלא תאמר דיו וכוונת רש"י דאי לאו דכתיב קרא מיוחד לשלישי לא היה מהני אף אם היינו יודעים שלישי ממקום אחר אפ"ה לא היינו לומדים רביעי מק"ו והוה אמרינן דיו ועיין מהרש"א מ"ש בתום בד"ה ולמדנו שלישי ועיין לעיל בדברינו בסימן קכ"ז ולפי זה עכשיו דסבר ר' יוסי דבקדשים טומאה עושה כיוצא בה וכתבו התוס' לעיל דף י"ד ע"א בד"ה אבל תרומה וקדשים דנפקא לי' מוהבשר אשר יגע בכל טמא ולפי זה אף דילפינן ממילא מוהבשר אשר יגע בכל טמא שלישי דמי לא עסקינן דנגע בשני מ"מ אינו קרא מיותר לזה דבלא"ה איצטרך לטומא' עושה כיוצא בה ואם כן שוב ליכא למילף רביעי בק"ו דאמרינן דיו דיו וא"כ יפה כתב רש"י דלר''י רביעי בקודש מדרבנן דממ"נ אם אין טומאה עושה כיוצא בה לא משכחת לה מן התורה ואם טומא' עושה כיוצא בה בקדשי' אמרינן דיו ולא מצינו למילף מק"ו אלא דרש"י מדויל ידו משתלים דהרי רש"י עצמו לעיל דף י"ד ע"א לא פירש כפירוש התוס' אלא פי' דבקדשי' עושה כיוצא בה דילפינן מנבואת חגי ולכן אומר אני דלפי פירוש רש"י באן מוכח לר' יוסי משקין אינן מטמאין אוכל אפי' בקדשים וכמו שהארכתי לעיל סימן ס''ו בכוונת רש"י בכאן ולפ"ז שוב ממילא רביעי בקודש לאו דאורייתא שהרי יש לנו פרכא דאיך נילף בק"ו ממח"כ וכו שלישי שפסול בת ומה א"ד שיעשה רביעי בקודש אנו אומרים משקין יוכיחו ואפילו אם ראשונים או שניים שפסולים בחולין ואפ"ה אינן עושים אפי שני או שלישי בקודש והה"ד שלישי אף שפסול בתרומה לא יטמא יותר בקודש וכמו כן מעיקרא דדינא בשלישי בתרומה פרכא דאיך יליף ק''ו מט"י שפסול בחולין ג"כ אנו אומרים משקין ראשונים ושניים יוכיח שפסול בחולין ואפ"ה אינן פוסלים יותר בתרומה ולכן פירש רש"י שהוא רק מדרבנן ומה שכתב רש"י והאיך יבוא לידי רביעי היינו איך נייתי אותו בק"ו דכיון דמשקין אינן מטמאי' אחרים משקין יוכיחו ואין לומר היא גופא נייתי בקל וחומר שמשקין יטמאו אחרים בתרומ' וקדשים בק"ו מט"י שמותר בחולין פוסל בתרומה משקה ראשון ושני שפסולים בחולין א"ד שיפסלו אחרים בתרומה וקדשים יש לומר דבזה שוב אמרי' דיו כחולין מה חולין המשקה פסול ואינו פוסל הה"ד תרומה וקדשים דהרי אין לנו מקרא מיוחד בתרומה וקדשים שמשקים יהיה להם אפי' טומאת עצמן רק כי היכי דבחולין פסולים דילפינן מטמא היא שאוכל מטמא משקה או מכל משקה יטמא והה"ד בתרומה וקדשים ומה שאין לו מקרא מיוחד אמרינן א לדעת רש"י דיו: [קלא] ועכשיו שזכינו לדין זה לדון בק"ו הזה מטבול יום ומחוסר כפורים שמשקין יטמאו אחרים בתרומה וקדשים אומר אני גוף הפירוש לעיל בדברי הגמרא דף ט"ו ע"ב דקאמר ואזדא ר"מ לטעמי' ור''י לטעמי' שנלאו מפרשי הש"ס לברר דבר זה באר היטב דרש''י כאן פי' דלשטתייהו היינו לר"ע דנזכר במשנתינו ועל זה קשה קושיית התוספת לעיל דף ט"ז ע"א בד"ה ור' יוסי לטעמיה דמי לא מודה ר"מ דלר"ע טומאת משקין דאורייתא ותירץ של הרב יוסף ירושלמי שם הוא דחוק ועוד כמה קושיות על זה וכאשר הארכנו לעיל בסימנים הקודמים ועיין סי' ס"ד ס"ה ס"ו ס"ז והנלע"ד כעת בזה דודאי ר' יוסי אף דלא דריש יטמא יטמא ואין משקין מטמאין אחרים בחולין אבל בתרומה וקדשים מטמאים אחרים מק"ו זה עצמו של ע"י ומח"כ כדרך שיליף רביעי בקודש והא דאמר רשב"ל ר יוסי בשטת ר"ע רבו אמרה ולדידי' אפילו לית ליה שטת ר"ע רבו ולא דריש יטמא יטמא אפ"ה אית ליה בתרומה וקדשים מק"ו וא"כ שפיר קאמר לאוכלים טמאים והיינו בתרומה וקדשים וזה קשה ג"כ למה שכתבתי בסימנים הנזכרים דלר' יוסי משקין מטמאים בקדשים מטעם והבשר אשר יגע בכל טמא ומשקה אקרי טמא לר' יוסי כמבואר לעיל ואומר אני הא ודאי דמה דאמר ר"מ לעיל ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור היינו אפילו בתרומה וקדשים דאלת"ה אדמפליג בין ליטמא ובין לטמא היה לו לחלק בלטמא אחרים גופיה וכך היה לו לומר ספק משקין לטמא אחרים בחולין טהור ובקדשים טמא ואז שמעינן חדא דאית בה תרתי שמעינן דלטמא אחרים בקדשים טמא ושמעינן מינה דטומאת עצמן אפי' בחולין יש להם דאל"כ מנא ליה טומאת אחרים בקדשים כלל וצריך לומר או לפי מ"ש בסימני' הנזכרים מקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא או לפי מה שאני אומר כעת מק''ו וט"י ומכלל דעכ"פ משקין עצמן טמאים בחולין דהרי עקר הק"ו הוא מה ט"י ומח"כ שמותרים בחולין וכו' משקין שפסולין וכו' וכן אי ילפינן מוהבשר אשר יגע וכו' צ"ל דמשקין אקרי טמא ואם כן היינו לומדים דבקדשים מטמאים אחרים והיינו לומדים לטומאת עצמן אפילו בחולין משא"כ עכשיו דמפליג בין ליטמא ובין לטמא לא שמעי' לטמא אחרים בקדשים ובפרט לפי מ"ש בעת משום הק"ו אולי לית ליה הק"ו דר' יוסי משום פירכא דדור אחרון אלא ודאי דבאמת לית ליה דמשקין מטמאים אחרים בקדשים ולית ליה ק"ו דר' יוסי וגם לית ליה לימוד דוהבשר אשר יגע וכו' וא"ב הוכחנו דר"מ דאמר לטמא אחרים טהור כללא כי"ל בין בחולין ובין בתרומה וקדשים אם כן ר' יוסי דפליג ואמר לאוכלים טמאים גם כן סתמא קאמר ומסתמא על כל מלתא דר"מ פליג ובין בחולין וכו' קאמר לאוכלין טמאים ולכך אמר רשב"ל דבשטת ר"ע רבו אמרה אבל בתרומה וקדשים שפיר אפי' לשטת עצמו אית ליה מק"ו ושפיר קאמר ר' ירמיה ר"מ לשטתו ור' יוסי לשטתו ומה שמביא לעיל על מימרא דר' ר"מ לשטתו ור"י לשטתו דתניא ספק משקין וכו' אין זה לשונו ירמיה דאמר של ר' ירמיה רכ ור' ירמיה סתם אמר ר"מ לשטתו ור' יוסי לשטתו אלא שהש"ס הביא על זה הך ברייתא והיינו קודם שזכינו לדברי רשב"ל דר' יוסי בשטת ר"ע אמרה והוה סבירא לן דר' יוסי לשטת עצמו אמר כן הביא הש"ס זה לפרש כוונת ר' ירמיה על ברייתא זו אבל לבתר דמסקינן ר' יוסי בשטת ר"ע רבו אמרה ולי' לא סבירא ליה אף שכתבתי שעכ"פ בקדשים שפיר סבירא ליה מכל מקום זה לא נזכר בברייתא זו אבל כוונת ר' ירמיה באמרו ר"מ לשטתו ור' יוסי לשטתו לא על ברייתא זו לחוד ומה דאמר ר"מ לשטתו כוונתו שפיר על ברייתא זו דר"מ מטהר אפילו בקדשים וכמו שהוכחנו ומה דאמר ר' יוסי לשטתו כוונתו על הך ברייתא דאמר ר' יוסי מנין לרביעי בקודש וכו' ואם כן יליף ק"ו וממילא גם במשקין איכא ק"ו זה ולפי מ"ש בסימנים הקודמים כבר פירשתי כוונת ר' ירמי' דלר' יוסי דסבירא ליה דיטמא אינו הכשר א"כ איקרי טמא ושייך והבשר אשר יגע וכמפורש למעלה.

[קלב] ועוד אני אומר לפי מה שאני אומר השתא דטעמיה דר' יוסי דבקדשים משקים מטמאין אחרים הוא מק"ו ממילא מוכח דר' יוסי דאמר לעיל לאוכלים טמאים כוונתו אפילו חולין ויפה אמר רשב"ל דבשטת ר"ע רבו אמר וההוכחה שכוונתו לאוכלין אפילו לאוכלין דחולין דאלת"ה רק דנחית לחלק וכוונתו דלאוכלין משכחת לה שיהיו טמאים דהיינו בקדשים ותרומה אם כן מה דאמר לכלים טהורים היינו דבכלים לא משכחת שיהיו טמאים כלל והרי גם בכלים יהיו טמאים בקדשים ואף שאין משקה שאינו אב הטומאה מטמא כלי מן התורה דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה אומר אני סברא חדשה שלא קדמני שום ראשון או אחרון ומפרשי הש"ס בזה וזהו דלא שייך כלל זה אלא בכלי חול אבל כלי שרת של קודש מקבל טומאה אפי' מראשון ושני דבשלמ' בכלי חול שעקר טעם קבלתו טומאה הוא מצד שהוא כלי ואם היה גוש עץ או מתכת אינו מקבל טומאה כלל דאפילו כלי שלא נגמר מלאכתו אינו מקבל טומאה זה שאינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וכדילפינן דאוכלין ומשקין מטמאים מאויר כ"ח ואין כל כלים מטמאים מאויר כ"ח אבל בקדשים מאן דס"ל דוהבשר לרבות עצים ולבונה הוא לימוד אמיתי ולא אסמכתא בעלמא והיינו ריש לקיש דמבעי' ליה אם מונין בו ראשון ושני מן התורה מכלל דלפסולי גופיה פשיטא ליה שהוא מן התורה כמפורש בחולין דף ל''ו ע"ב דקאמר ריש לקיש לשרוף קמבעיא ליה מכלל דחבת הקודש דאורייתא ודריש לה מוהבשר אשר יגע בכל טמא כמפורש שם ואם כן אפי' מראשון ושני עצים ולבונה מקבלים טומאה וכדאמרינן כאן מי לא עסקינן דנגע בשני וא"כ גם בזה כתיב והבשר לרבות עצים ולבונה וממילא דגם ט"י פוסל עצים ולבונה כשם שפוסל בשר קודש וכיון דגוש עץ של הקדש מקבל טומאה מראשון ושני ואטו כלי עץ בשביל שהוא כלי יהיה גרוע מגוש עץ בעלמא ודל חשיבות הכלי ממנו והרי הוא עץ אפילו הכי מקבל טומאה מראשון ושני ומה שאמרו אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה היינו בכלי חול אליבא דכולי עלמא או בכלי קודש לרב אשי דאמר לקמן דף ל"ה ע"א דוהבשר לרבות עצים ולבונה הוא מעלה בעלמא ומדרבנן וכמו שפירש רש"י בשמעתין בד"ה אלמא קסבר וכו' ואם כן דלמ"ד עצים ולבונה הוא מן התורה גם כלי קודש מקבל טומאה אפילו ראשון ושני וגם מטבול יום ולפי זה כשם שסבר ר' יוסי דמשקין לטמא אוכל בקדשים הוא מן התורה מק"ו הכי נמי משקים לטמא כלי של קודש הוא מן התורה מק"ו זה עצמו מה טבול יום ומח"כ שמותרים בחולין פוסלין בקדש אפילו כלי דלא גרע מעצים ולבונה משקים שפסולים בחולין א"ד שיפסלו כלי של קודש ואיך קאמר ר' יוסי לכלים טהורים אלא ודאי דלכלים טהורים דקאמר ר' יוסי היינו דאיכא כלים שהם טהורים דהיינו כלי חול ואם כן לאוכלים טמאים היינו אפילו אוכל חולין ולפי זה שפיר קאמר רשב"ל ר' יוסי בשטת ר"ע רבו אמרה וליה לא ס"ל והיינו ריש לקיש לשטתו דסובר והבשר לרבות עצים הוא לימוד גמור מן התורה ולכן ריש לקיש לשטתו באמת מפרש לעיל דף ט"ז ע"א מדבריהם דר"א ור"י ולא ס"ל אוקימתא דר' ירמיה אבל ר' ירמיה סביר' ליה כרב אשי דוהבשר לרבות עצים הוא מעלה דרבנן ומדאורייתא אין עץ מקבל טומאה אפילו בעצי קודש ולדידי' שפיר אין כלי מקבל טומאה אלא מא"ה אפי' בקדשים ושפיר אמר ר' יוסי לכלים טהורים דבכלים לא משכחת שיהיו טמאים אפילו בכלי שרת ולאוכלים טמאים היינו שיש אוכלים שהם טמאים דהיינו תרומה וקדשים דיליף להו בק"ו ור' יוסי לשטת עצמו אמרה ושפיר קאמר ר"מ לשטתו ור"י לשטתו: [קלג] כל זה עלה במחשבתי בראשית העיון והדרנא בי' דאפילו אם ק כלי קדש מקבל טומאה מראשון ושני דומיא דעצים ולבונה מן התורה אפילו הכי במשקין ליכא ק"ו שיטמאו כלים או עצים ולבונה אפילו בקדשים שהרי שרשו ועקרו של הק''ו הוא צומח מן החולין מה ט"י שמותר בחולין או מתרומה מה מח"כ שמותר בתרומה וכו' ומק"ו זה אין ללמוד אפילו משקה ראשון שיטמא כלים או אפי עצים ולבונה בקדשים דאנו אומרים דיו בחולין ואין משקה יכול לטמא בקדשים אלא דבר שראוי להיות שני בחולין או שלישי בתרומה אבל דבר שאינו יכול להיות שני בחולין ולא ג בתרומה אין להביא מק"ו זה שאיך תאמר משקה שפסול בחולין א"ד שיטמא בקדשים אנו אומרים שיטמא בקדשים דבר שיכול להיות פסול בחולין ותרומה לאפוקי כלים ועצים ולבונה שאינם יכולין להיות שני לא בחולין ולא בתרומה ומפרך ק"ו אין כאן שאנו אומרים אהני ק"ו ואהני דיו אהני ק"ו שיטמאו משקין אוכלין של קדשים ואהני דיו שלא יטמאו עצים ולבונה וכלים ואין להקשות לפי זה איך כתבו התוס' בד"ה לא לשתמיט וכו' דמשכחת רביעי בקודש ע"י עצים ולבונה והרי כאן ג"כ איכא למימר דיו שלא יטמא אלא דבר שכיוצא בו יכול להיות שני בחולין ושלישי בתרומה נראה דשאני רביעי כיון דלא משכחת לה כלל בענין אחר רק ע"י עצים ולבונה אם כן אי אמרינן דיו מפרך ק"ו וגם על גוף החידוש שחידשתי דכלי הקודש יקבלו טומאה אפילו מראשון ושני דלא גרעי מעצים ולבונה השיב בני הרב החריף ושנון מאוד מוהר"ר שמואל נ"י שאין הנידון דומה דעצים ולבונה אף שאינם מאכל אדם הם אכילת מזבח ולכך אתרבי מוהבשר משא"כ כלים אף שהם כלי שרת אינם אישים למזבח וכיון דלא שייכא בהו אכילה כלל לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח לא אתרבו מוהבשר ואמרתי ישמח לבי בחכמת בני כי סברא ישרה מאד ואמרתי על עצמי דנפק ממך טעמא מאלפך ואעפ"כ לא דחיתי סברתי לחלוטין שהרי במנחות דף ק"ב ע"ב שהקשה לר"ש דכל העומד לישרף כשרוף דמי פרה ופיגול מ"ט מטמאי ט"א עפרא בעלמא נינהו ומשני ג"כ דחבת הקודש משוי להו אוכלא והרי הני אינם שוב אכילת מזבח וגם לא אכילת אדם דעפרא נינהו ואפילו הכי משוי להו חבת הקודש אוכלא ועקר הדבר תלוי שיהיה דבר עב וגוש וקשה כעין אוכל כמו"ש התוס' בחולין דף ל''ו ע"ב בד"ה עצים ולבונה יעויין שם והדבר צריך תלמוד כי מצד הסברא דברי בני ברורים בטעמן. [קלד] תוספת ד"ה נתני נמי וכו וה"ה דהוי מצי למימר וכו' קרי א כאן והבשר אשר יגע וכו' עיין לעיל מ"ש בסימן קכ"ד ולפי דברינו נדחית קושיא זו עיין שם ודו"ק ועוד נלע"ד לתרץ קושיית התוס' ע"פי מ"ש התוס' לעיל דף י"ד ע"ב בד"ה ואלו הכא שנשארו בתימא דשלישי דט"י רביעי בקודש מק"ו ממח"כ יעויין שם והנה התוס' שפיר הקשו שהרי באמת חזינן דשלישי של ט"י אינו עושה רביעי בקודש שהרי בסוטה דף כ"ט ע"ב אמר ר' יוחנן על דברי ר' יוסי טעם בריבי אינו יודע דאיכא למימר אוכל מחמת ע''י יוכיח יעויין שם אבל עכ"פ יש מקום לפרש דברי ר' יוסי דרוצה בא לפסול לרביעי בקודש אפילו ע"י אוכל הבא מחמת ט"י בקל וחומר ממח"כ כקושיית התוספות וט"י שעושה שלישי בתרומה היינו מדכתיב הערב שמש לתרומה אפילו בכלים והוא רק לנגיעה אם כן הכלי שהוא ט"י פוסל התרומה אבל לא מצינו שנקרא טמא שנימא שיעשה רביעי בקודש מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא ואיצטרך לזה כ"ו ואם כן לא הוה מצי לאכוחי דר' יוסי לא סביר לי'ה כר"ע מדאיצטרך ק"ו דיש לדחות דהק"ו אתי לשלישי מחמ' ט''י שיעשה רביעי ולכך הוצרך להוכיח מדלא תני נמי רביעי בתרומה וכיון שכבר מוכח דר"י לא סבר כר"ע שוב באמת אמרינן דר' יוסי לא קאי כלל על שלישי של ט''י: