צל״ח – ציון לנפש חיה – פסחים – קטע 26

[קטו] תוס' ד"ה לא מצינו וכו' ולשון לא מצינו וכו' דמשמע דמעלמא נ''ל כוונתן דאם כוונת רב פפא מדקרינן יטמא אם כן לא יליף ממקום אחר דהרי במשקין גופייהו קרינן יטמא והנלע"ד בהא בין יטמא דבאוכל ובין יטמא דמשקין דדרשי' כתיב וקרי ודרשינן שיש דבר שמטמא ויש דבר שאינו מטמא קשה מנ"ל דבאוכל הקרי שאינו מטמא אוכל והכתיב שמטמא משקה ודלמא נהפוך היא הכתיב שמטמא אוכל כיוצא בו והקרי שאינו מטמא משקה וקושיא זו הוא גם אי דרשינן דרשינן מטמא הוא גם כן קשה דלמא הוא ממעט שאינו מטמא מסקה ומדאיצטרך למעט משקה מכלל דאוכל כיוצא בו מטמא וכן יטמא דכתיב גבי משקין ג"כ קשה כנ"ל דלמא הכתיב דכתיב יטמא היינו שמטמא משקה כיוצא בו והקרי דקרינן יטמא היינו שאינו מטמא אוכל ולתרץ זה אומר אני הקדמה אחת שבאוכל אם מצינו בו ריבוי ומיעוט אמרינן מסבר' שהריבוי הוא שמטמא משקה והמיעוט שלא יטמא אוכל לפי שמשקין עלולין לקבל טומאה ויכול האוכל לטמא בכל אופן משא"כ אי אמרינן שיטמא אוכל כיוצא בו אז אינו יכול לטמאו בכל אופן שהוי אם לא הוכשר אינו מקבל טומאה אבל במשקין אם מצינו ריבוי ומיעוט שני הצדדים שוים שליכא למימר מסתמא מרבה לטמא משקין לפי שעלולין לקבל טומאה שהרי גם אוכל עלול לקבל טומאה ממשקה שהרי המשקה הזה עצמו כשם שמטמאו כך מכשירו ואפילו שלא לרצון שמש ה טמא מכשיר בין לרצון ובין שלא לרצון אם כן במשקה אין לנו הכרע אבל באוכל יש לנו הכרע וכיון שכבר מצינו באוכל שהמיעוט הוא שאינו עושה כיוצא בו שוב גם במשקה אמרינן שהמיעוט הוא שאינו עושה כיוצא בו וזה כוונת ר"פ לא מצינו וכו' דאף דיליף מדקרינן יטמא כמו"ש רש"י מ"מ ביטמא דגבי משקה איכא למימר להיפך וכנ"ל וצריך למילף מאוכל ושפיר שייך לא מצינו ומתורץ קושיית התוס' על רש''י [קט''ז] ועפ''י זה שוב אני לעצמי מפרש דברי רבינא ושנא יוקשה כ לרבינא דלמא להכי לא ערבינהו משום דיטמא דאוכלין הוא רק לטמא משקין ויטמא דמשקין היינו לטמא בין אוכלין ובין משקין עיין מהרש"א מה שנדחק בזה בדברי התוס' בד"ה. רבינא אמר ועיין לעיל בדברינו בסימן ק"ו מ"ש בכוונת התוס' ואמנם מה שנר' לע"ד בפשט דברי הגמרא דגם רבינא כוונתו על מה דקרינן יטמא אלא דלא יליף משקה מאוכל ע"פי מה שכתבתי בסימן הקדום לפרש דברי רב פפא ורבינא קאמר מגופי' דקרא דמשקין עצמו לא מצית אמרת להיפך דיטמא משקין ולא יטמא אוכלין דהרי יטמא דרישא ודאי לטמא משקין ולא אוכלין וכמ"ש לעיל בדברי רב פפא משום דעלולין לקבל טומאה ואם יטמא דסיפא ג"כ לטמא משקין ולא אוכלין הרי הם שוים ממש א"כ נערבינהו ונכתבינהו והנה היה באפשר לכוין דברים הללו בכוונת רש"י אלא היה נשאר קשה על רש"י מה שהוצרך להקדים מדאיצטריך למעוטי אוכל ועיין לעיל בסימן קי"ד וק"ל:

[קיז] ע''ב לא מק"ו קאתי ומה משקין הבאים מחמת כלי והא דלא קאמר ק''ו ומה כלי שמטמא משקין אינו מטמא כלי משקין שאינה מטמאים משקים ק"ו שלא יטמאו כלים ומהרש"א כתב דהוה עצי למימר כן אלא דהאי ק"ו אלים טפי עיין בדבריו בתוס' בד"ה וכ"ת ולי נראה דלא היה מצי למימר כן דערבך ערבא צריך דהיא גופיה מנא ליה דאין משקה מטמא משקה הוא משום דאם כן לערבינהו ולכתבינהו ואי הוה אמרינן דמשקין מטמאין כלי אם כן לכך לא ערבינהו דאוכל אינו מטמא כלי ומשקין מטמאין כלים ולעולם דמשקין מטמאין גם משקין לכך צריך הך ק"ו דמשקים הבאים מחמת כלי לא יהיו חמורים מהכלי שהם באים מכחו שאינו מטמא כלי ואז שוב ממילא מוכח מדלא ערבינהו שאין משקים מטמאים משקים כדלעיל ובזה יש לחזק תירוץ שתוספות בד"ה לאו מק''ו וכו' שהקשו דמשקין הבאים מחמת שרץ נילף מק"ו מאוכל הבא מחמת שרץ ונימא דבין אוכל ובין משקין הבאים מחמת שרץ יטמאו כלים וכתבו התוס' וי"ל דע"כ אין אוכל מטמא כלי וכו' ולפי דברי התוס' נשאר קושיית מהרש"א דהרי על כרחך צריך לק"ו דלא אלים כל כך א"כ נימא תכף ק''ו של מהרש"א מה כלי שמטמא משקה אינו מטמא כלי משקה אפילו בא מחמת שרץ שאינו מטמא משקה ק''ו שלא יטמאו כלים ולפי מ"ש ניחא דסוגיין קאי לרבינא דלא יליף מכח לא מצינו טומאה עושה כיוצא בו אלא יליף מגופיה דקרא ואי לאו דידעינן שאין משקין מטמאים כלי היא גופא לא ידעינן דמשקין אינן מטמאים משקים אלא דלפי מה שכתבתי לעיל דגם רבינא דריש מדקרינן יטמא ועיין לעיל בסימן הקדום אלא שכוונתו דלא נימא בהיפך שמשקין מטמאין משקים ואין מטמאין אוכלים ולפי זה הדרא קושית מהרש"א לדוכתא א דנימא ק"ו ומה כלי שמטמא בין אוכל ובין משקה אינו מטמא כלי משקה שעכ"פ אינו מטמא בין אוכל ובין משקין דהרי קרינן יטמא אינו דין שלא יטמאו כלים ולכן נלע"ד דאי הוה אמר כן אז הוה קשה ודלמא יטמא דמשקין היינו לטמא בין אוכלין ובין משקין והא דקרינן יטמא היינו שלא יטמא כלים דאי הוה קרינן יטמא הוה אמינא שמטמאים הכל בין אוכלין ובין משקין ובין כלים לכר קרינן יטמא שאינו מטמא כלים לכך הוצרך בגמרא למילף ק"ו שאינן מטמאים כלים מק"ו המבואר בגמרא דמשקין הבאים מחמת כלי לא עדיפי מכלים שהם באים מכחו ואם כן אף אי הוה קרינן יטמא אפילו הכי הוה ידעינן שאינן מטמאים כלים ואם כן למה קרינן יטמא על כרחך שאינו מטמא משקין

[קיח] שם או אינו אלא לטמא את הכלים הא דלא אמר גם כאן א"א אלא לטמא את האוכלים כדאמר לעיל ביטמא דגבי משקין דקאמר מתחלה א"א אלא לטמא משקין אמנם הדבר פשוט דבאוכל לא הוה מצי למימר כן דהרי אפילו באוכל הבא מחמת שרץ כתיב טמא הוא שאינו עושה כיוצא בו ק"ו מאוכל הבא מחמת כלי אלא דלפי מה שכתבתי לעיל בסי' קט''ו דמטמא הוא אין הכרע אם הוא ממעט אוכל כיוצא בו ומכח המדאיצטרי' ילפינן דמטמא משקין או להיפך דטמא הוא ממעטינן שאינו מטמא משקה ומכח מדאיצטרך ילפינן דמטמא אוכל וכתבתי לעיל ההכרע דמטמא משקין הוא משום דעלולין לקבל טומאה ולפי זה הרי כאן אכתי לא אסיק דמשקין עלולין לקבל טומאה שהרי בסוף הוא דמסיק הא מה אני מקיים וכו' ואם כן כאן בתחלת הדין דיטמא היה לו לומר או אינו אלא לטמא את האוכלין ונראה דלתרץ זה המתיק מאור עינינו רש"י בלשונו הזך בד"ה יטמא דרישא וכו' היכי דריש ליה רבי עקיבא והוא שפת יתר דמה חסר לו אם קאי על רבי יוסי דהא ודאי ר"י דדריש גבי משקין יטמא פשיטא דדריש כן גבי אוכלין דהרי בשטת ר"ע אמרו ונראה דר"מ דאמר לטמא אחרים דרבנן גם כן בשטת ר"ע אמרו וכמבואר בדף ט"ז ע"א בתוספת בסוף ד"ה ר' יוסי לטעמי' בשם הר"ר יוסף מירושלים ואם כן לר"מ דריש ר"ע יטמא דמשקין היינו הכשר ולדידי' לא מצינו למשקין טומאה מפורש בתורה כלל אלא כיון דידעינן דאין עושה כיוצא בו ע"כ יטמא דאוכלין לטמא משקין וכן טמא הוא דגבי אוכל הבא מחמת שרץ אם יש בידינו לפרש המיעוט לטמא אוכל והריבוי לטמא משקה ויש בידינו לומר להיפך ע"כ המיעוט שאינו מטמא אוכל והריבוי מכח מדאיצטרך הוא שמטמא משקה דאל"כ למה לי כלל הוא ונכתוב טמא ושמטמ' ועושה שני הוא ק"ו מאוכל מחמת כלי שעושה שלישי ק"ו אוכל מחמת שרץ שהוא ראשון שעושה שני וממילא אמרינן שמטמא אוכל שמצינו בתורה שאוכל מקבל טומאה ומהי תיתי נימא שמטמא משקין שלא מצינו בתורה שיקבלו טומאה כלל ומדאיצטרך הוא מכלל שבא ללמד שיטמאו משקין וכל זה לר"מ אבל לר' יוסי שדריש יטמא במשקין לשון טומאה שפיר הקשיתי דלמא להיפך והוכרחתי לבוא לטעם דעלולין לקבל טומאה וכאן ביטמא דרישא הסוגיא סובבת על ר' עקיבא לא על ר' יוסי ולכן לא הקשה ואימא לטמא אוכל שקושי' זו אינה רק לר' יוסי וקושיית ואימא לטמא כלי הוא בין לר"מ ובין לר"י וזהו שכתב רש"י היכי דריש ליה שהה ר' עקיבא: [קיט] שם מאי אריא משקין וכו' ויש להקשות דהא מהאי ק"ו דדנין ממשקין שלא יטמא אוכל כלי איכא ג"כ למידן שלא יטמא אוכל משקה דמה משקה שמטמא אוכל אינו מטמא משקה אוכל שאינו מטמא אוכל א"ד שלא יטמא משקה אלא דלמעט תרווייהו אי אפשר דא"כ לא יטמא אוכל שום דבר והיכי משכחת לה יטמא ועיין בבעל המאור ומהרש"א ועכ"פ המשקל שוה אם לסתור ק"ו זה או זה ולכך צריך לומר דמשקין עלולין לקבל טומאה ונראה ליישב דהרי על אוכל הבא מחמת כלי אין כאן ספק שיטמא היינו לטמא משקין דליכא למימר לטמא כלים דהרי איכא ק"ו דלעיל גבי משקים וכך אנו דנין מה כלי זה שאוכל בא מכחו אינו מטמא כלי אוכל הזה הבא ממנו ק"ו שלא יטמא כלי ועל כרחך דיטמא היינו לטמא משקין ועיקר הק"ו של הגמרא שלמד ק"ו ממשקין היינו באוכל הבא מחמת שרץ וכמפורש ברש"י בד"ה משקה שמטמא כלי ובתוס' ד"ה ומה עלילתן וא"כ שפיר מקשה התלמוד מאי אריא דעלולין וכו' ותיפק ליה וכו' ואין לומר אדרבה נדון ק"ו שלא יטמא משקה דק"ו זה א"א לדון שהרי אוכל הבא מחמת כלי יוכיח שאינו מטמא אוכל ואפ"ה מטמא משקה ובזה ניחא דקאמר ומה עלילתן וכו' דלכאורה אין לזה המשך להך וכ"ת אוכל חמור וכו' ובתחלה מהו קסבר מהו עלילתן ולפמ"ש ניחא דמתחלה היה סבור עלילתן של המשקין הוא נגד כלים שמשקין עלולי' יותר לקבל טומאה ממה שכלים עלולין לקבל טומא' והוה ניחא שהרי משקין עכ"פ מקבלין טומאה מכלי שנטמא בשרץ משא"כ כלי שאינו לא מכלי בנטמא בשרן ולא ממשקין שנטמאו בשרץ אבל וכ"ת אוכל חמור וכו' וצריך למצוא עלילתן דמשקין נגד אוכל קאמר ומהו עלילתן [קב] שם וכ"ת אוכל חמור וכו' נטמ' לכלי קצת קשה דהא עקר הפלפול כאן הוא על אוכל מחמת שרץ אבל אוכל מחמת כלי כבר ידענו מקבל טומאה שאינו מטמא כלי מק''ו מכלי עצמו שזה בא מכחו וכמו"ש בסימן הקדום בשם רש"י ותוספו' ואם כן איך נימא אוכל כיון שחמור שמטמא משקין יטמא כלי והרי אוכל הבא מחמת כלי יוכיח שגם כן מטמא משקין ואפילו הכי אינו מטמא כלי ואכתי ל"ל טעמא דמשקין עלולין לקבל טומאה ואם נימא שלכך אמר שעלולין שעכשיו די לו בק"ו הזה ממשקין וא"צ כלל לק"ו מכלי דאם כן הדרא קושי' ראשונה לדוכתה דבלא"ה צריך לומר דעלולין לקבל טומאה דלא נימא ק"ו זה עצמו גם כן להיפך שאוכל לא יטמא משקה מק"ו דמשקה דמטמא אוכל ואינן מטמא משקה וכמו"ש בסימן הקדום ועל כרחך אתה צריך לומר דאוכל מחמת כלי ודאי אינו מטמא כלי מק"ו מכלי עצמו א"כ ע"כ צריך לק"ו ההיא ול"ל לומר שמשקין עלולין וצריך לומר כיון שעכ"פ מצינו חומר באוכל יותר ממשקה שוב אין לדון ק"ו ממשקה:

[קכא] שם חד במשקין הבאים מחמת שרץ וכו' הדברים תמוהים דהרי במשקים באמת לא כתיב רק חד קרא אלא שרש''י המתיק הדבר בד"ה חד למעוטי משקין וכו' דגלי באוכל והה"ד למשקין מ"מ על הגמרא קשה למה שבקי לאוכלין דכתיבי בהדיא והוי לי' למעבד הצריכי באוכלין גופייהו ועוד קשה לי מה דקאמר אבל במשקין הבאים מחמת שרץ דחמירי אימא עושה טומא' כיוצא בה ולענ"ד הדבר תמוה דאטו משקין הבאים מחמת שרץ מי כתיבי והלא בק"ו ממשקין הבאים מחמת כלי הם וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון גם תמוה לי מה שאמר מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא איך שייך כתב הלא הכתוב אינו מיותר דאיצטרך שיטמא אחרי' אלא הקרי דקרינן יטמא דרשי' שאינו עושה כיוצא ואיך שייך טרח וכתב וכעת לא ראיתי מי שהרגיש בזה וצ"ע:

קכב שם מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא הנה יש לתמוה בעיקר דרשה דר"ע דדריש הקרי והכתיב שיטמא אחרים ולא יטמא כיוצא בו ומתוך כך צריך לדחוק ולומר מלתא דאתיא וכו' וחידש לנו דבר חדש ששני עושה שלישי בחולין והלא יש לפנינו דרך מרווח בהאי קרא דהרי קרא סתמא כתיב ואיירי בין בחולין ובין בתרומה ודלמא הכתוב שהוא יטמא בא ללמד שמטמא אחרים בתרומה והקרי יטמא בא להורות שאינו מטמא אחרים בחולין שאין שני עושה שלישי בחולין ואין לומר דלתרומה לא צריך קרא דילפינן בקל וחומר מטבול יום שמותר בחולין אלא ודאי לחולין רבי קרא זה אינו דהרי לר"ע קיימינן והרי אמר רבא לקמן דר"ע לא סבר כרבי יוסי ולא דריש האי ק"ו משום פרכא דדור אחרון דמה לט"י שהוא אב הטומאה וכמו שפירש רש"י לקמן דף י"ט ע"א ד"ה אמר ליה וכו' וא"כ הדרא קושיא לדוכתא והנלע"ד דאי ס"ד שהקרי בא למעט חולין והכתיב לרבות תרומה אם כן לא מיירי קרא רק מהסוגים ולא מפרטים ובסוג אוכלים ומשקים שווים שמטמאים תרומה ואינן מטמאים חולין לערבינהו ונכתבינהו חד יטמא אתרווייהו ואף שבאמת חלוקים שזה מטמא משקה וזה מטמא אוכל מכל מקום הרי קרא לפי פירוש הנ"ל לא מיירי כאן מזה כלל:

[קכג] שם א"ל רבינא לר"א והאמר רבא לא ר"י סבר כר"ע ולא ר"ע סבר כר"י הנה היה די בתחלתן דברי רבא דלא ר"י סבר כר"ע ולמה הוצרך להביא דלא ר"ע סבר כר"י ונראה דתחלת דברי רבא היה מקום לפרש דר"ע דאמר לימד על ככר שני שעושה שלישי היינו ככר שלישי וסובר טומאה עושה כיוצא בו ואני שמעתי שדחה רש"י לעיל עמוד א בד"ה לימד יעויין שם ואם היה זה דעת ר"ע על כרחך ר' יוסי לא ס"ל כוותיה דאם כן היו בין אוכלין ובין משקין הבאים משרץ מטמאים כלים שהרי התוספת בד"ה ולאו מק"ו וכו' כתבו וא"ת ונילף מק"ו דאוכל וכו' וי"ל דע"כ אין אוכל אפילו מחמת שרץ מטמא כלי מק"ו דמשקין הבאים מחמת כלי וכו' ומעתה אומר אני דאם אוכל מטמא אוכל נסתר הק"ו של התוס' ואעפ"כ הקושיא של התוספות היא בכחה שאף שאין אנו יכולין לדון משקין מחמת שרץ מצד הק''ו שכתבו התוס' מ"מ למדין מק"ו מה אוכל שאינו עלול לקבל טומאה מקבל טומאה משרץ משקין שעלולין לקבל טומאה ק"ו שמקבלים טומאה משרץ וכן כתב מהרש"א ומעתה בין אוכל ובין משקה הבא משרץ מטמא כלי ואיך אמר ר' יוסי לכלים טהורים אלא ודאי שר' יוסי לא סבר כר"ע שאוכל מטמא אוכל ונשאר תירוץ התוס' על מכונו ולכך לכלים טהורים אבל לעולם גוף הלימוד של ר"ע דטמא לא נאמר אלא יטמא שפיר סובר ר' יוסי ושפיר קאמר ריש לקיש דר"י בשטת ר"ע רבו אמרה דדריש יטמא יטמא ולכך הביא גם סוף דברי רבא דר' עקיבא לא סבר כר' יוחי ועל כרחך היינו משום דלא לשתמי' תנא וכו' כדמסיק בסוף ואם כן על כרחך גם ר' יוסי לא סבר כלל כר"ע ולא דריש יטמא כלל דחל"כ אכתי לא לשתמי' תנא וכו' וקשה על רשב"ל דאמר בשטת ר"ע רבו אמרה והא דלא הקשה מדברי ר' יוסי גופיה דאמר שלישי פסול בתרומה וכו' ועיין בפ"י שנדחק בזה ועיין בדברינו בסמוך:

[קכד] רש"י ד"ה והא אמר רבא וכו' וכיון דאי' ליה לר"י וכו' ע"כ לא משכחת ראיה אלא מיטמא וכו' לפי הנראה כוונת רש"י בזה דלא על רשב"ל בא רבינא להקשות שאם היה רש"י מפרש קושית רבינא על רשב"ל הרי בהדיא אמר רשב"ל דדריש יטמא יטמא ולמה הוצרך רש"י להקדים דלא משכחת ראיה אלא מיטמא אלא ודאי כוונ' רש"י דעל רשב"ל ליכא לאקשוי מרבא וגברא אגברא קרמית אלא מדברי ר' יוסי עצמו הקשה כיון דאמר לאוכלים טמאים אם כן סובר דמשקין מטמאים אחרים מדאורייתא ועל כרחך לא משכחת ראיה אלא מיטמא ואם כן איך קאמר רבא דר"י לא סבר כר"ע ובזה נלע"ד לתרץ קושיית הפ"י דלאיזה צורך הביא כלל דברי רבא והלא מדברי ר' יוסי עצמו בסמוך דקאמר שלישי שפסול בתרומה ונלע"ד משום דלפי הנחת רש"י הנ"ל עפ''י פירושינו דלא על רשב"ל בא להקשות אומר אני דאף דסבר ר' יוסי דמשקין לטמא אחרים דאורייתא אפילו הכי אין ראיה דסבר כר"ע דדריש יטמא לא נאמר וכו' וסובר רבי יוסי דיטמא דגבי אוכל היינו טמא טומאת עצמן וקמשמע לן דכלי הבא משרץ מטמא אוכל דמקרא ונפל מנבלתם וגו' טמא הוא לא שמענו אלא ששרץ מטמא אוכל לפי ששרץ הוא אב ואכתי לא שמענו שאוכל יקבל טומאה מראשון ולכן כתוב בתנור הבא משרץ שהוא ראשון מכל האוכל וגו' יטמא שהתנור שהות ראשון עושה האוכל שני אבל יטמא דגבי משקין שבתנור על כרחך יטמא הוא דאי טומאת עצמן למה לי קרא והא מדכתיב באוכל משרץ טמא הוא שאינו עושה כיוצא בו מדאצטריך למעוטי כיוצא על כרחך מטמא משקין ומעתה ק"ו ומה אוכל הבא משרץ שאינו מטמא אוכל מטמא משקה כלי הבא משרץ שמטמא אוכל ק"ו שמטמא משקה וא"כ יטמא דגבי משקה ל"ל אלא על כרחך אם אינו ענין לטומאת עצמן על כרחך יטמא הוא לטמא אחרי' ולפי זה לא סבר ר' יוסי כר"ע דדריש באוכלין דככר שני עושה שלישי אבל במשקין שפיר שני עושה שלישי שמשקה שני עושה שלישי בחולין ומעתה לא הי' יכול להקשות מגוף דברי ר' יוסי בברייתא דבסמוך דקאמ' מנין לרביעי בקודש וכו' דשם רצונו ללמוד אפי' שני שהוא אוכל יעשה שלישי בתרומ' ורביעי בקודש ושלישי זה באמת טהור הוא בחולין דבאוכל לא דריש יטמא לטמא אחרים והוצרכנו ללמוד שלישי בתרומה אף משני זה בק"ו מטבול יום ורביעי בקודש מק"ו ממח"כ אבל לעולם שני שהוא משקה שפיר עושה שלישי בחולין וממילא עושה רביעי בתרומה מק''ו מט"י ועושה שוב חמישי בקודש מק"ו וכל דברי ר' יוסי נכונים ולכן הוצרך להביא דברי רבא וגם סיפא דר"ע לא סבירא ליה כר''י שלכאורה היא אך למחסור בכאן לקושייתו ועיין מ"ש בזה בסי' הקדום אבל לפי ענינינו כאן בלא"ה ניחא דעקר הקושיא ממה דלא ר"ע סבר כר"י ועל כרחך ההוכחה מטע' דלא לשתמיט תנא ולתני רביעי בתרומה וחמישי בקודש ואם כן על כרחך דגם במשקה לא דריש ר' יוסי יטמא אחרים דאל"כ אכתי לא לשתמיט תנא ולתני רביעי וחמישי ונימא ר' יוסי והיכי שהיה השני משקה ונתני רביעי בתרומה מן התורה וחמישי בקודש ואף מדרבנן לא משכחת לה שהרי המשקה הזה נעשה תחלה דרבנן דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה אבל על כל פנים מדאורייתא משכחת לה ועיין לקמן בדברינו בסימן קכ"ח ואין להקשות לפי ההודעה הנ"ל דיטמא דמשקין ודאי לטמא אחרים אם כן גם יטמא דאוכלין ע"כ לטמא אחרי' דאל"כ הוא מיותר לגמרי שהרי יטמא דמשקין היינו לטמא אוכל שהרי לא מצינו טומא' עושה כיוצא בה ואם משקין הבאים מחמת כלי מטמאים אוכל ק"ו שהכלי הזה עצמו שהמשקה בא מכחו שיטמא אוכלין ואם כן מיותר אוכלים בפסוק זה ואא"ע לטומאת עצמו ע"כ לטמא אחרים הוא וכמ"ש במשקין נראה לענ"ד שזה אינו דאוכלים אינו מיותר דאיצטרך למכתב כדי לכתוב אשר יבוא עליו משום הכשר ואף דכתיב גבי שרץ וכי יותן מים מ"מ צריכי חד לשרץ וחד למת כמבואר בחולין דף ל"ו ע"ב ואם כן אינו מיותר ולמסקנא דר' יוסי בשטת ר"ע רבו אמרה ואיהו לגרמיה אפילו משקין לטמא אחרים מדרבנן ועל כרחך יטמא דגבי משקין לא ס"ל היינו הכשר דאל"כ גם בשטת רבי עקיבא מנ"ל משקין לטמא אחרים ולפי זה דר' יוסי עצמו יטמא היינו טומאת עצמן קשה אם כן ל"ל יטמא כלל וכמו"ש לעיל יש לומר עפ"י מ"ש בסימן קט"ו דאי לאו דכתב דרחמנא שמשקה יש לו טומאה הוה דרשינן טמא הוא להיפך שאינו מטמא משקה אבל מטמא אוכל.