צל״ח – ציון לנפש חיה – פסחים – קטע 23

צב שם רבינא אמר התם רביעי הכא שלישי הרמב"ם לפירושו אמר שרבינ' חידש דאשתביש בשני השאלות והשיבוש כאן שאמרו על שלישי יטמא ובאמת עושה גם רביעי ואופן כרב שהוא שלישי פי' הרמב"ם שאם יגע טמא נפש בהכנף הרי הכנף אב כמו הטמא נפש דהרמב"ם לשיטתו דלאו דוקא חרב אלא כל כלי שטף שיש להם טהרה במקוה אמרינן בהו הרי הוא כחלל חוץ מכלי חרס וא"כ הכנף אב והלחם ראשון ונזיד שני ויין או שמן או כל מאכל שלישי ודבריו צריכין עיון דא"כ למה לרב אמרינן שלא אשתביש בשני' ואטו רב לא ס"ל דחרב הרי הוא כחלל ולמימר דרב ורבינא פליגי בפלוגתא שבין הרמב"ם והראב"ד אם כל הכלים דינם ככלי מתכות או לא הוא דוחק שהרמב"ם יפרש פלוגתא דאמוראי בזה ונראה דרבינא סובר כלוי משקי בי מדבחיא וכשמואל דאמר דכן מלטמא אחרים וכו' וכיון שהם השיבו יטמא כאחד הן על היין והן על השמן והן על כל מאכל על כרחך לא ידעו שהכנף נעשה אב הטומאה וחשבו זה לרביעי ואם כן היין והשמן וכל מאכל שוים שהם עצמם פסולים ושוב אינם עושים חמישי אבל אם ידעו שהכנף נעשה אב ממ"נ אשתבשו שאם הם בקיאים בטומאת מת וידעו ששלישי עושה רביעי אם כן איך השוו כל מאכל ליין ושמן והרי כל מאכל עושה שוב רביעי ויין ושמן אינן עושין רביעי דמשקי בי מטבחיא דכן מלטמא אחרים ואם לא ידעו ששלישי עושה רביעי גם במת ולכן השוו היין ושמן לכל מאכל ממילא אשתבשו גם בשני' שגם בטומאת מת לא היו בקיאים אבל רב לשיטתו משקי בי מטבחיא אבל מדבחיא אפי' אחריני נמי מטמאי כמו משקי חולין וא"כ בקיאים הם בטומאת מת וידעו ששלישי בעי מנייהו ששלישי עושה רביעי במת ואעפ"כ השיתו יטמא על שלשתן שוה שבאמת שוים הם והרמב"ם שם שנקט לרבינא שוב ושהכהנים בשני' שלא ידעו שכנף הוא אב חדא מנייהו נקט והה"ד דאיכא למימר שהשיבוש היה שגם בטומאת מת לא ידעו מרביעי

[צג] שם גופא רב תני משקי בי מטבחיא וכו' הא דבאמת לרב גזרו חכמים על משקי בי מדבחיא ולא גזרו על בי מטבחיא ומדוע חסו יותר על מטבחיא ממדבחיא ואידי ואידי קודש הם והפני יושע נדחק בזה ויראה דאף דסבר רב אין טומאה למשקין כל עיקר אעפ"כ סובר משקי בי מטבחיא הלכתא גמירי לה ואף דלא שייך ההלכה לענין טומאה כיון שאין טומאה למשקין כל עיקר אפילו לשאר משקין ואיך תבא ההלכה לטהר משק' מטבחייא מכל מקום היה ההלכה לענין הכשר שאין מכשירין וכיון שהיה ההלכה שאין מכשירין לא נקראו משקה והיתה ההלכה שמשקי בי מטבחיא אינו משקה וחכמים כשגזרו טומאה על משקין על כל משקין המכשירין גזרו שהמה נקראו משקים ופוק חזי שבאמת דעת הרמב"ם ששאר משקים שאינן משבע משקים המכשירים אינם מקבלים טומאה כלל ולכך נשאר משקי בי מטבחייא דכן אבל משקי מדבחייא שבהם לא היה שום הלכתא גמירי והם מכשירין מן התורה ונקראו משקין ממילא כשגזרו חכמים טומאה על משקים גם הם היו בכלל ולוי סובר כשמואל כמה דמסיק דעל כרחך כשמואל סבר ואינו סובר שום הלכה כלל רק שחכמים לא גזרו עליהם שאם היה הלכה מה לי טומאת עצמן ומה לי לטמא אחרים כיון שהיתה ההלכה שאינן בכלל משקין וכיון שלדידיה ליכא הלכה אין לחלק בין מדבחיא למטבחייא שלמה יגזרו חכמים על מדבחייא יותר מעל מטבחייא ושמואל דסובר כרב מטבחייא תנן וא"כ על כרחך סובר הלכתא גמירי ואף על פי כן סובר דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש להם נראה דאיהו יליף טומאת משקין מדכתיב טמא הוא שאינו עושה כיוצא בו מכלל דמטמא משקין וכפירוש רש"י בדף י"ט ע"א ואם כן גם שאר משקין שאינן משבע משקין יש להם טומאת עצמן מן התורה וכמו"ש לעיל בסימן ע"ג ואם כן מה בכך דהלכתא גמירי שאינן נקראים משקין ואינן מכשירין אפ"ה מקבלין טומאה מן התורה כמו שאר משקין שאינן משבע משקין וכדעת הראב"ד שהבאתי לעיל בסימן הנזכר אבל לטמא אחרים שהוא גזרת חכמים לא גזרו רק על משקין המכשירין ולכך משקי בי מטבחייא אינן מטמאין אחרים כדרך שאין מכשירין אבל מדבחייא כדרך שאי שמכשירין כך מטמאים אחרים: [צד] שם ללוי הניחא וכו' משכחת לה דנגעי כולהו בראשון הנה לדברי הרמב"ם יש כאן תמיה רבה דלמה הצריך דטעי כולהו בראשון והלא גם על סדרא קמא ניחא שהרי הנזיד הוא עצמו שנגע ביין או בשמן או בכל מאכל ואם כן נטמא היין והשמן מהנזיד שהוא מאכל יהוא שני לדעת הרמב"ם והרי טומאת עצמן יש להם ונעשו שלישי ועוד יפלא לדעת הרמב"ם דרבינא סבר דגם בשאלה שניה אשתביש כהני אם כן איך קאמר כאן דלוי ע"כ כשמואל סבירא ליה דלמא כרב ס"ל ובאמת אשתביש כהני במה שהשיבו על היין והשמן יטמא ואף דבהא דסבר רב שהנביא לא בדקם על הטהור אם ידעו שהוא טהור ודאי לא ס"ל ללוי כוותיה דאם כן כפיר הוה מוכח דסבר כשמואל דדכן מלטמא אחרים דאי דכן ממש למה שאלם הנביא על היין ועל השרץ אבל אכתי אף דבהא סבר כשמואל שהנביא בדקם גם אם יודעים מה שהוא טהור שהרי בשאלה ראשונה שאלם על חמישי בקודש אבל אכתי פירוש דכן שהוא דכן ממש סבר כרב ונראה ובשלמא לרב דמשקי בי מטבחייא תני אם כן שפיר כתבתי לעיל בסימן צ' שרצה לבדקם אי יודעים שמשקים נעשים תחלה ולכך הוצרך לסדר להם המשכה רביעי שאז יבחין אם יאמרו יטמא או אם יאמרו יטמא אבל אם היה מסדר להם המשקה לשלישי שי או לשני אפילו אם לא ידעו שמשקה נעשה תפלה רק אם ידעו רביע בקודש ישיבו ג"כ יטמא ועוד שאפילו אם גם מרביעי בקודש לא ידעו אעפ"כ ישיבו יטמא לפי' שעקר מה ששאל הנביא את הכהנים תורה בזמן ההוא ולא נעשה זה בימי נביאים הקוומים היינו משום שהיה אז גלות שבל ולא קרבו קרבנות ושאלם תורת טומאה וטהרה הנוהג בקדשים אבל טומאה וטהרה שנוהג גם בתרומה לא היה להם לשכוח שזה נהג גם באותן שבעים שנה וכמו שאמרו בכתובות דף ב"ד ע"ב שאמר להם התרשתא במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול וכו' ואם כן מהי תיתי ישכחו מה שנוהג גם בתרומה והרי כל הפוסל את התרומה מטמא משקה להיות תחל להרמב"ם גזירה קדומה היתה ודבר זה הביאו להרמב"ם לומר דלרבינא שאשתבשו גם בשני כיון דלרבינא שלישי בעי מנייהו היא גופא קשיא שהרי שלישי גם בתרומה פסול ומה היה להם לשכוח שלישי בקודש ואטו קודש קיל מתרומה אלא ודאי כוונת הנביא בזה ה היה לידע אם יודעים שיטמא אחרי וכיון שהם השיבו יטמא אשתבשו] ולכן שאל אותם על משקה שהוא רביעי אם יודעים שגם הפוסל קודש מטמא משקה להיות תחלה אבל לוי אם היה סובר דכן ממש א"כ עקר בדיקת הנביא היה לידע אם משקי בי מדבחייא דכן למה שאל אותם על משקה רביעי בראשונה או חמישי לשמואל שבזה אם ישיבו לא יטמא אין ראי שיודעים שמשקי דכן כי אולי אינם יודעים מרביעי בקודש היה לו לשאול על משקה שהוא ראשון כגון שנגע שרץ עצמו במשקה לחקור אם יודעים שהוא דכן וזה ודאי אי אפשר לפרש שכוונת סגי ששאלם כן שהרי אפילו אם תפרש כל המקרא הזה או או מכל מקום הכנף נגע בהם ולא השרץ עצמו שהרי ונגע בכנפו כתיב ולהרמב"ם בכנפו היינו הכנף עצמו שהוא ראשון ואם כן אפי' אם שוב נפרש או אל הלחם וכו מ"מ כבר כל מה שנגע בכנף שני הוא ועל כרחך לוי לא כרב סבר אלא אפילו אי סבר כשמואל מכל מקום אכתי קשה למה ביין ושמן וכל מאכל שאל או או ומה שפרשתי לעיל בסימן צ' ששאל אותם אם יודעים שכל הפוסל קודש מטמא משקה להיות תחלה לא שייך ללוי דלדידי' משקי בי מדבחייא דכן מלטמא אחרים ולא שייך בו נעשה תחלה ולדידיה לא ניתן כלל זה מעולם שכל הפוסל קודש מטמא משקה קודש להיות תחלה ואף שהוא משנה מפורשת במסכת טהרות פרק ב' משנה ו' ז' סובר לוי דהיינו דלא כיוסי בן יועזר וא"כ לדידיה קשה למה שאל בזה או או וצריך לומר לדידי באמת ששאל על כלם או או ונגעו כולהו בראשון ובדק אותם אם יודעי' דיני טומאה כלל ושאלם אפי' בדבר הנוהג בחולין ובתרומה דהיינו שבדק אותם אם יודעים שראשון עושה שני כלל ועיין מהרש"א שפי' כן מה דאמרו דנגעו כולהו בראשון ושפיר קאמר אפי' לשטת הרמב"ם משכחת דנגעו כולהו בראשון והן בשאלה ראשונה והן בשאלה שנייה שאל אותם אם נגעו כלם בראשון ועיין מהרש"א ושטת שמואל עצמו יתבאר אחר כך:

[צה] אלא דלפי זה קשה לשיטת רבינא שכתבתי לעיל בסימן צ"ב דס"ל כלוי משקי בי מדבחייא וקאמר התם רביעי א"כ ס"ל היין ושמן ואל כל מאכל או או הדרא קושיא לדוכתא למה שאל באלו או או ולכן הדרנא בי ממ"ס בסימן צ"ב וגם רבינא סובר מטבחייא ואמנם מה שלרב ושמואל לא אישתביש בשני ולרבינא אשתביש הוא דלשמואל אף שבשני רביעי בעי מינייהו דהרי בטמא נפש הכנף הוא אב ומה שנגע בכנפו הוא תחלה ולחם שני ונזיד שלישי ואם כן ראוי ליין ושמן להיות תחלה כדין כל הפוסל בקודש מ"מ אמרו יטמא ולא אמרו יטמא משום שעל האוכל לא יכלו להשיב בענין אחר ולכך השיבו תשובה א'. על כלם ואף שהנביא כיון לידע ההפרש הם סברו שסתם שאלם ועוד שהשיבו לפי דין תורה ולדין תורה משכה זה אינו מטמא אחרים ואפילו לרבי עקיבא דלטמא אחרים דאורייתא מ"מ הא דמשקה נעשה תחלה הוא מדרבנן ולרב אף ששלישי בעי מנייהו שהכנף היא אב מ"מ לא השיבו יטמא משום דנעל"ד שמה שאמרו בתחלת הסוגיא קסבר טומאת עצמו דרבנן אינו כמוש"ל בסי' ע"ח וסי' פ"ב שרב עצמו אמר כן אלא סתם גמרא אמר כן לפי ההוה אמינא דמשקי בי מדבחייא ג"כ אמר רב דכן וא"כ אינינו הלכה למשה מסיני שלא מצינו לשום תנא ואמורא שאמר בי מדבחייא יהיה הלכה ואם כן רב מנפשי' אמר כן אם כן על כרחך שטעמו דסבר שהוא דרבנן אבל לבסוף דקאמר מידי הוא טעמא וכו' ורב מטבחייא תני א"כ טעמא דרב משוה שהוא הל"מ וכמו"ש הרמב"ם באמת פ' יו"ד מט"א הלכה ט"ז ואדרבה סובר רב טומאת עצמן דאוריית' לטמא אחרי' דרבנן ולכן לא השיבו יטמא שהם השיבו על דין תורה ולא כיונו להשיב על דרבנן וס"ל לרב ושמואל בקדשים ובתרומה אוכל מטמא אוכל מן התור' אבל רבינא לשיטתו דס"ל מקרא מלא דבר הכתוב ואם כן יטמא שהשיבו הכהנים גם כן רק מדרבנן הוא שהרי מן התורה לא טמא הלחם את הנזיד כלל וכיון שעל טומאה דרבנן השיבו ואפ"ה לא אמרו יטמא ע"כ אשתביש [ק] תוספת ד"ה רביעי בקודש וכו' ועוד כהני גם בשני'. [צו] שם ולשמואל הניחא וכו' הנה גם כאן שיטת רבינו הגדול תמוה דודאי אפי' אי הוה שמואל סבר כלוי מ"מ אי לאו שהוא חמישי דהיינו שהיה הכנף עצמו נוגע בלחם ודאי שהיה היין ושמן טמאים שהרי הם נגעו בנזיד שהוא אוכל ולשמואל טומאת עצמן אינו דכן ונראה דאי שמואל סבר כלוי א"כ מעולם לא אמרו כל הפוסל את הקודש מטמא משקה להיות תחלה דהרי לא משכחת בקודש שום משכה שיטמא אחרים ולא שייך בהו ראשון ושני ושלישי כלל וכמו"ש לעיל סי' צ"ד בשטת לוי ואם כן קשה למה שאלם שנגע או ביין או בשמן או בכל מאכל ולמה את הראשונים חישב זה וזה וזה ובאלו שאל או או וליכא למימר ששאל אם יודעים שמשקי מדבחיא דכן מלטמא אחרים דאם כן למה שאל על רביעי הלא אפילו שני ושלישי לא עבדי ובשלמא ללוי מוקמינן דנגעי כלהו בראשון וכל הני פרטי או או שאלם אבל שמואל דקאמר חמישי בעי מנייהו קשיא וזהו קושיית הגמרא מאי אריא רביעי וכו' ולכך הוצרך לומר דעל כרחך כרב ס"ל ושאל אותם אם יודעים שכל הפוסל הקודש וכו' וכמו שכתבתי בסימן צ' ואף שלשמואל חמישי בעי מנייהו ובזה לא שייך כלל שמשקה נעשית תחלה שהרי הרביעי אינו פוסל בקודש מכל מקום בדעת הנביא היה לשאלם אח"כ אם יגע טמא נפש וכו' ושם שייך החקירה אם יודעים ששלישי בקודש עושה המשקה שהוא רביעי להיות תחלה לכן שאלם גם מתחלה על הסדר הזה ומעתה בעז''הי ביארתי כל סוגיא זו עפ"י פירושו של רבינו הגדול הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה שנלאו כל חכמי לב לבאר הסוגיא עפ"י פירושו [צז] רש"י ד"ה אשתביש כהני וכו' דאקרא לא פליג דברי רש"י תמוהין דאדרב' בקרא כתיב שהשיבו הכהנים לא יטמא וא"כ איכא סייעתא רק הקושיא מדברי רב עצמו דאמר אשתביש כהני ועל דברי רב עצמו לא שייך למימר דלא כיוסי ב"י אם לא דנימא דרב דאמר דכן ממש מפרש דברי יב"י ואיהו לא ס"ל א"כ שפיר יש לומר דרב דאמר אתשביש היינו דלא כריב"י ויוסי ס"ל דלא אשתביש כהני ולפי מ"ש לעיל סי' צ"ב לפרש שטת הרמב"ם ועיקר הקושיא למה שאל הנביא על דבר שהוא טהור א"כ גם דברי רש"י אתיין כהוגן דליכא למימר דמדרבנן טמא והנביא שאלם על טומאה דרבנן ודלא כיוסי דהרי אקרא לא פליג יוסי וכיון שהנביא שאלם מכלל שהוא טמא עכ"פ או מדאורייתא או מדרבנן:

[צח] ד''ה בקיאין הן וכו' עיין מה שכתבתי בסימן פ"ט ומה שנעל"ד בזה הוא משום דרביעי בקודש ילפינן בסוטה בק"ו ממח"כ שמותר בתרומה וכו' ולא פרכינן מה למח"כ שכן אב הטומאה דכיון דטביל אזלא ליה האי טומאה ושוב אינו א"ה וכמו שפירש"י בסוטה דף ל"ע"א בד"ה וכי תימא והנה אכתי יש למפרך מה למת"כ שכן בא מאב הטומאה שאף שכיון שטבל אזלא טומאה ראשונה מ"מ טומאתו שעליו עכשיו מן הראשונה באה אלא דגם שלישי מאב הטומאה בא שכן סדר הטומאה שלישי נגע בשני ושני בראשון והראשון באב אלא דאכתי איכא למפרך מה למח"כ שכן שכן בא מאב הטומאה שחייבים על ביאת מקדש כרת לא מבעי' הראב"ד בפ"ג מביאת מקדש הל' ט' שגם עתה שהוא מח"כ עדיין חייב כרת על ביאת מקדש ודאי דאיכא למפרך שכן חייב כרת על ביאת מקדש אלא אפילו לדעת הרמב"ם ש שאינו חייב אפי' מלקות רק מכות מרדות דמח"כ דזב לאו כזב דמי מ"מ איכא למפרך שכן בא מאב הטומאה שחייבים כרת על ביאת מקדש שהרי קודם לכן היה חייב כרת על ביאת מקדש מה שאין כן שלישי דשרץ אינו בא מאב הטומאה. שחייבין כרת על ביאת המקדש לשמואל דאמר בשילהי עירובין דף כ"ד ע"ב מכניס שרץ עצמו למקדש פטור והבגד שנגע בשרץ אף שחייב עליו על ביאת מקדש היינו מלקות ועיי' בראב"ד פ"ג מביאת מקדש הלכ' י"ז ועוד דהרי לשטת ו רש"י לא נגע הכנף באוכל כלל רק השרץ עצמו נגע בלחם ולכן בשלישי הבא משרץ אין ללמוד ק"ו ממח"כ שיעשה רביעי בקודש אבל אם נגע טמא נפש בכל אלה שהאב הוא אדם שנטמא במת וחייב כרת על ביאת מקדש אם כן השלישי ממנו בא גם כן מאב שחייבים עליו כרת על ביאת מקדש שפיר ילפינן שיעשה רביעי בקודש בק"ו ממח"כ ולכן היו בקיאים בטומאת מת ולא היד בקיאים בטומאת שרץ: [צט] שם ד"ה ולשמואל וכו' ופריש למלתי' משום דחמישי הוה השמן וכו' מדברי רש"י הללו מוכח דמה דאמרינן לעיל חמישי בקודש בעי. שמואל עצמו פי טעמו ולא שהגמרא מפרש כן ורש"י הוכיח לעצמו מקושי' הגמ' כאן דאל"כ נסתר קושיית הגמ' דדלמא באמת טעמיה דשמואל דאמר לא אשתביש מפני שהיין שהוא משקי בי מדבחייא דכן מלטמא שוב את השמן או את כל מאכל אלא ודאי דשמואל עצמו קאמר חמישי בעי מנייהו אלא דאכתי קשה מנ"ל דקושי' הגמרא הוא משאלה הראשונה ומדיוקא מדאצטריך לפרש הטעם משום דחמישי בעי מנייהו ודלמא קושיית הגמרא הוא השאלה שניי' שאמרו יטמא למה יטמא והרי אין היין מטמא אחרים ומאי אריא דקאמר הכי קאמר מאי אריא בשאלה ראשונה שהוא רביעי ולא עביד חמישי הלא אפילו שני ושלישי נמי לא עבדי ואם כן למה אמרו בשני' יטמא ואפילו אם נימא שדוחק לפרש לשון מאי אריא כן אכתי על הגמרא עצמו קשה למה הקשה מרישא ומדיוקא שהרי עכ"פ ברישא הדין אמת שהוא טהור ואין כאן סתירה רק קיצור דלמה שאל על חמישי וכו' עדיפא היה לו להקשות מסיפא דאמרו יטמא שהוא סתירה ואין לומר משום דיש לדחות דבאמת אשתבשו בשני' דאם כן איך הקשו ללוי אי סבר כרב היכי משכחת ומאי קושיא ודלמא באמת אשתבש כהני בשני' וכדרך שהקשיתי לעיל בסי' צ"ד לשטת הרמב"ם אלא ודאי דלשטת רש"י ליכא שום הוה אמינא שטעו בשני' ואם כן הוה ליה למידק דשמואל על כרחך כרב סבירא ליה דאי כלוי יטמא היכי משכחת ונראה משום דהיה אפשר לדחויי דגם לשמואל מיירי סיפא שנגעו כלם בראשון כמו שמוקי ללוי לכן הצריך להוכיח ממה דאמר שמואל חמישי בעי מנייהו בו' ועוד למה דחק שמואל וכו' לימא אל כל מאכל דוקא עיין מהרש"א שהקשה דאי הוה מוקי הכי אם כן בטמא נפש למה אמרו יטמא ותירוצו דחוק ואמנם הנלע''ד דהתוספת סוברים דהאי מי כתיב ונגע כנפו לאו שמואל בעצמו אמר כן אלא הגמרא הוא דמפרש ולכן הקשו התו' מי דחקו לזה ונימא דשמו אל מפרש ואל כל מאכל דקא וסיפיה דאם יגע טמא נפש מפרש כרבינא לפירוש רש"י דהיינו מת עצמו ורש"י נלע"ד דלא קשיא ליה דלעיל בסימן כ"ד כתבתי דרש"י סבירא ליה כשטת הרמב"ם סוף זבים דכל הפוסל תרומה מטמא משקה להיות תחלה נזירה קדומה היתה וכבר נגזדה תכף בעת שגזרו שמשקין יטמאו אחרים גזרו שיהיו תחלה ולפי זה קשה איך קאמר שמואל לא אשתביש דחמישי בעי מנייהו דמה שנגע בכנפו וכו' ואכתי היין נעשה תחלה שהרי הנזיד הוא שלישי וכשם שכל הפוסל תרומה מטמא משקה להיות תחלה כך כל הפוסל בקודש מטמא משקה קודש להיות תחלה וכיון שהנזיד הוא שלישי והרי הוא פוסל קודש ששלישי עושה רביעי בקודש וא"כ טמא את היין להיות תחלה וא"כ טהרו הכהנים את השני לא את החמישי בשלמא לרב לא קשיא דאמר רביעי בקודש בעי מינייהו והרי שני בעי מינייהו ואפילו ראשון שהיין נעשה תחלה ושאל אם יגע היין בשמן או כל מאכל הנה השמן ישוב ג"כ תחלה ואל כל מאכל הוא שני ואמנם רב קאמר דלא מבעי דאשתבש שלא ידעו שהמשקה נעשה תחלה אלא אפי' לפי דעתם שלא ידעו מזה אכתי אשתבשו שעכ"פ רביעי בקודש בעי מנייהו ואל תתמה בפירושי זה אליבא דרב שהרי כן הוא לפירושו של רבינו הגדול בהקדמתו לפירוש המשנה כפי שהבאתי לעיל בסימן ב' ולחשבונו אליבא דרב בנזיד הוא שלישי ונגע או ביין או בשמן או בכל מאכל וכתב בזה הלשון ואין ספק שהיין והשמן והמאכל כל אחד מהם רביעי אבל יין ושמן עשוי תחלה עכ"ל הרי שהיין והשמן עשוי תחלה ואעפ"כ קאמר רב רביעי בעי מנייהו אלא על כרחך כמו שפירשתי אי נמי דקאמר רביעי בעי מנייהו היינו רביעי בחשבון המספר לפי סדרם מן האב אבל לשמואל ודאי קשיא איך אמר דלא אשתביש דחמישי בעא מינייהו והרמב"ם בשביל זה בחר לעצמו דרך אחר ופירש הך קרא באופן שלשמואל כבר היה היין חמישי אבל על רש"י קשה בשלמא התוס' לשטתייהו שהם סוברים דהאי דכל הפוסל וכו' לא נגזר עד גזירת ח"י דבר ואם כן בימי חגי לא נעשו המשקים תחלה אבל לרש"י שכתבתי לעיל בסימן כ"ד סבירא ליה בזה כהרמב"ם ובסדר נבואת חגי לפירושו אפילו לשמואל הנזיד הוא שלישי ואם כן נעשה היין תחלה והכהנים שטהרו את השמן ואת המאכל טהרו הראשון והשני ואיך אמר שמואל לא אשתביש וה לע"ד בזה עפ"י הקדמה נפלאה אשר ראיתי להרמב"ם בפי' המשנה במסכת טהרות פרק ב' משנה וי"ו זי"ן דאין שלישי עושה רביעי בקודש כי אם כשהראשון בסדר הטומאה היה תרומה או חולין שנעשו על טהרת הקוד' אבל אם היה הראשון חולין שנעשו עט"ת וק"ו חולין גרידא אפילו שוב היה השני והשלישי קודש מ"מ אינו יכול לעשות רביעי כלל יעויין שם ותמהני שלא הזכירו דבר זה לא הרע"ב ולא התוי"ט והנה בשמעתין יש לדקדק שהקשה לרב דאמר דכן ממש וכו' ואטו נזכר בקרא דחגי דהיין והשמן היו קודש ודלמא חולין היון דכמה דברים הובאו שמה ואף לשטת רש"י על כרחך השמן היה של קודש שהשמן הוא הרביעי מכל מקום אכתי לשמואל איך הוכיח דעל כרחך כרב ס"ל דמטבחיא תני ודלמא כלוי ס"ל והיין היה חולין או ביכורים ועיין לקמן דף ך' ע"א בתוס' בד"ה אלא דאתכשר וק"ו שקשה לשטת תוס' כאן דדלמא היין והשמן היו חולין וצריך לומר מדכתיב ונגע אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן הכל בה הידיעה משמע דעל לחם ונזיד ויין ושמן הידועים בעזרה שאל שהם מסתמא קוד' וזה תינח במה דמפורש אבל לשמואל דמוקי במה שנגע בכנפו א"כ לא כתיב על זה מה הוא שנגע בכנפו ואיכא למימר דזה היה אוכל חולין וכיון שהראשון היה חולין אין השלישי ממנו אפילו הוא קוד' עושה רביעי וממילא אפילו נוגע במשקה אינו פוסלו כלל וק"ו שאינו עושה אותו תחלה ואם כן היין שהיה רביעי שהרי הנזיד היה שלישי לא נפסלו וק"ו שלא פעל את השמן ואת כל מאכל ולא אשתביש כהני בלל והא דהוצרך לומר חמישי בעי מנייהו והלא אף הרביעי לא נפסל זה אינו קושיא שע"כ הוצרך שמואל לאוקמי דחמישי בעי מנייהו ובכנפו היינו מה שנגע בכנפו וממילא הוא חמישי אבל אם בכנפו הוא ממש דהיינו השרץ עצמו כמו שהוא לרב אם כן לא היה הראשון חולין כי הראשון היה הלחם וממילא היה היין והשמן ראשונים ועוד שאפילו היה גם הלחה גם הנזיד חולין גמורין מ"מ היה היין והשמן ראשונים אפילו בחולין דהא דיש חילוק אם הראשון קודש היינו לענין הרביעי אבל אם המשקה הוא שלישי אוכל הפוסל את התרומה מטמא משקה להיות תחלה אפילו בחולין גמורין וכל זה עכשיו דמוקי בכנפו היינו מה שיגע בכנפו אבל אם היה מוקי החמישי משום דואל כל מאכל דוקא ובכנפו הוא השרץ אם כן היה היין והשמן ראשונים ואל כל מאכל שני':