צל״ח – ציון לנפש חיה – פסחים – קטע 22

פג ע''ב ת"ש דם שנטמא וכו' מדרבנן ודלא כיוסי בן יועזר הנה הרמב"ם בפ"א מפ"ה הל' ל"ו כתב וכל דם קדשים אינו מקבל טומאה כלל שנאמר בדם על הארץ תשפכנו כמים וכו' ומדכתב אינו מקבל טומאה כלל מכלל דאפילו מדרבנן אינו מקבל טומאה ובאמת הרמב"ם בשום מקום לא הזכיר בספרו טומאה בדם קדשים וכן שם הלכה ל"ד בריצוי הציץ הזכיר טומאת בשר וטומאת חלב ולא הזכיר טומאת הדם לפי שלדבריו ליכא טומאה בדם קדשים כלל מפילו מדרבנן וא"כ יש לתמוה מה יענה הרמב"ם לקושיית הגמרא כאן דלדידיה לא שייך לשנויי מדרבנן ודלא כיוסי בן יועזר דדל עדו' יוסי בן יועזר מכאן הלא לדם לא הוצרכנו לעדותו של יוסי ב"י דלהרמב"ם התורה מיעטה בפירוש דם הקדשים שאינו מקבל טומאה וכן אין לתרץ לדידיה עפ"י מה שכתבו התוספות כאן בד"ה מדרבנן דהוה מצי לאוקמי כמ"ד טומאת משקין דאורייתא דלהרמב"ם אפילו מאן דסובר טומאת משקין דאורייתא מ"מ מודה בדם הקדשי' שהתורה מיעטתו בפירוש ובחידושיי במקום אחר כתבתי ישוב לדברי הרמב"ם הללו באריכות וכאן בשמעתין אין דרכי לפלפל בסוגיות אחרות והנלע"ד דהא ודאי בכל דבר אזלינן בתר רובו אפילו במין בשאינו מינו בדבר שאינו בעסק מאכלות אסורות דלא שייך טעם כעקר ואפי' לח בלח ודברי המג"א בסי' תצ"ח ס"ק כ"ח אצלי דברים זרים מאוד ולפי זה אם נתערב דם קדשים במים אף דלענין זריקה אם נפלו לתוך הדם או נתערבו בבת אחת יחד באופן דלא שייך קמא קמא בטל אז אם יש בהם מראית דם אף שהרוב מים כשרים לזריקה כמבוא' בזבחים דף ע"ז ע"ב דם שנתערב במים וכו' ולענין קבלת הטומאה לדעת הרמב"ם בפ' ט"ז מטומאת אוכלין הל' ד' אפילו נתערב מים כל שהו במי פירות הרי הכל משקה ומקבל טומאה ולדעת הראב"ד הולכים אחר הרוב ועכ"פ אם הרוב מים הכל מקבל טומאה ודם קדשים לא גרע ממי פירות שהתורה מיעטה שדם שאינו נשפך אינו כמים אבל עכ"פ לא גרע משאר מי פירות וא"כ ע"י תערובת מים משכחת שנטמא ונזרק והציץ מרצה אלא שעל רב הקשה שפיר שהרי גם המים שנתערבו בודאי בעזרה נתערבו והרי משקה בי מטבחיא לרב דכן ממש ואם כן היכי משכחת דם שנטמא וע"ז משני מדרבנן ודלא כיוסי ואם כן המים מקבלים טומאה וגורמים גם לדם המעורב שיקבל טומאה אלא דאכתי לא עלתה רפואות תעלה לדברי הרמב"ם בזה שהרי הרמב"ם פסק שגם מים שבעזרה אינן מקבלים טומאה שהיא הלכה מפי הקבלה כמבואר בדבריו בפרק י"ד מט"א הלכה ט"ו ואם כן הדרא קושיא לדוכתא היכי משכחת דם שנטמא ורציתי לתרץ שנתערב ביין ולענין זריקה ג"כ אם יש בו מראית דם כשר לזריקה כמבואר שם במשנה בזבחים דף ע"ז ע"ב ולענין קבלת טומאה אם הרוב יין מקבל טומאה כמבואר שם ברמב"ם פרק ט"ז מט"א אלא דא"כ גם לרב לא מקשה הגמרא כלום דהרי רב משקי בית מטבחיא תני כדלקמן בדף הסמוך ואם כן גם לרב משכחת שנתערב ביין ולכן נלע"ד ליישב דודאי שיגזרו חכמים טומאה רק על משקה שבעזרה זה אינו שום הוה אמינא שהרי אפילו בטומאה שגזרו בחוץ העיד יוסי שלא גזרו במטבחיא ק"ו שלא יגזרו רק על מה שבעזרה ואפילו מאן דלית ליה עדות של יוסי עכ"פ לגזור בעזרה מודה דלא שייך למימר כן והרמב"ם לשטתו דמשקים שמקבלים טומאה מפורש בתורה כמבואר בדבריו בריש פרק ז' מאה"ט ואם כן לא גזרו חכמים שום טומאה במשקין שהתורה טמאתן ודם קדשים וכן המים שבעזרה שהתורה טהרתן בעזרה הם טהורים ואינן מקבלין טומאה כלל שוודאי חכמים לא יגזרו מתחלה רק על העזרה אבל מאן דסבירא ליה טומאת משקין עצמן מדבריהם ויטמא דכתיב גבי משקין היינו הכשר ולא בא הכתוב דתשפכנו כמים וכן ההלכה אלא לענין הכשר וחכמים הוא שגזרו טומאה על משקין אם כן מאן דלית ליה דיוסי גזרו חכמים סתם טומאה על כל המשקין וגם דם קדשים ומים שבמטבחיים בכלל והיינו דמשני הגמרא כאן מדרבנן ודלא כיוסי וגם הרמב"ן מתורץ דהני משניות אתאן כמאן דאמר טומאת משקין עצמן דרבנן ודלא כיוסי אבל הרמב"ם לשטתו דטומאת משקין עצמן דאורייתא ולכן דם קדשים ומים שבמטבחים טהורין לגמרי

[פד] וע"פ דברינו אלה הרוחנו שאין אנו צריכין למה שנדחקו התוס' בד"ה מדרבנן דהוה מצי לאוקמי מדאורייתא וכמ"ד טומאת משקין דאורייתא ולפי מה שכתבתי לא הוה מצי לאוקמי דאדרבה מאן דאמר טומאת משקין דאורייתא אז ודאי דם קדשים אינו מקבל טומאה כלל אפילו מדרבנן שהתורה מיעטתו מדכתיב תשפכנו כמים ולא צריכין אפילו לעדותו של יוסי וכנ"ל, שוב ראיתי שגם הפני יושע כתב לדחות דברי התוס' הללו ולומר דסוגיא דכאן אזלא לרב פפא לקמן דהלכתא גמירי לה ואני תמה עליו דלענין דם לא הוצרך לדברי רב פפא שבדם יש קרא כמבואר ברמב"ם וגם ליכא חולק על זה כלל [פה] שם ת''ש על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא וכו מדרבנן ודלא כיוסי והנה בסוף פרק א' מפה"מ הקשה הכ"מ על הרמב"ם שפסק שדם קדשים אינו מקבל טומאה כלל ממתניתין דלקמן דף פ' ע"ב הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם וכו' ומשמע מדאורייתא טמא הדם מדקתני הציץ מרצה וצ"ע עכ"ל הכ"מ והנה להקשות על הרמב"ם לא היה צריך להקדי' דמשמע שמראורייתא טמא דכבר כתבתי דלהרמב"ם דם קדשים אינו מקבל טומאה כלל אפילו מדרבנן ואמנם לפימ"ש לעיל ליישב סוגיא דכאן להרמב"ם גם דברי הכ"מ נכונים שהוצרך לומר מדקתני הציץ מרצה משמע מדאורייתא אלא דקשיא לי למה הקשה הכ"מ על הרמב"ם ולא על רב דשמעתין והנלע"ד דמה ששנינו בברייתא זו על מה הציץ מרצה על הדם וכו' לא או או קתני דהרי אם נטמא הבשר לחוד או החלב לחוד מה צריך ריצוי הציץ והלא אף אם נאבד הבשר כולו ונשתייר החלב או נאבד החלב ונשתייר הבשר אף שאן הציץ מרצה על האבוד ואפילו לר' יהושע דאמר אם אין בשר אין דם זורק את הדם דבכל הזבחים לא בעי ר' יהושע שישתייר אלא או כזית בשר או כזית חלב כמבואר בכיצד צולין דף ע"ז ע"ב דאפילו לכתחלה זורק הדם אף דלכתחלה לא סמכינן על ריצוי ציץ והוא הדין באבוד אם נשתייר רק כזית מאחד מהם זורק הדם וכמפורש ברמב"ם פ"ח מפה"מ הלכה למ"ד אלא ודאי דלאו או או קתני ואם כן גם בדם לאו או או קתני וכך הוא כוונת הברייתא שנטמא הדם והבשר והחלב ואפ"ה הציץ מרצה ועקר ריצוי הציץ משום הבשר והחלב אבל בשביל הדם באמת לא צריך רצוי הציץ כיון שהוא רק מדרבנן וביומא דף ז' אמרו כי קתני הציץ מרצה אדיחיד ולכך לא הקשה הכ"מ מברייתא זו רק ממשנה דנזיר ועושה פסח ששם תנן הציץ מרצה על טומאת הדם ולא נזכר שם בשר וחלב כלל רק טומאת הדם ותנן הציץ מרצה ועל רב לא הקשה דהוה מוקמינן לה כמאן דאמר טומאת משקין דאורייתא וכמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה מדרבנן אבל על הרמב"ם הקשה דהרי להרמב"ם אפילו מאן דסבר דאורייתא אפ"ה בי מטבחיא טהור והנה כל מה שכתבתי לעיל בסימן פ"ג ליישב דברי הרמב"ם עלה במחשבה לפני בראשית העיון אבל אח"כ פקחתי עיני בפירוש המשנה בכיצד צולין במשנה זו הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת דם ראיתי לרבינו הגדול עצמו בפירוש המשנה הרגיש בזה וכתב וזה לשונו שהוא טמא ר"ל הדם שנטמא ועוד יתבאר זה בסוף עדיות כי דם קדשים אינו נטמא וכי זה הדבר כלו הנמצא בטומאת הדם הוא משנה ראשונה ועיינתי בפירוש המשנה בפרק בתרא דעדיות משנה ד' כתב שם רבינו ואני מביא רק תמצית דבריו שם והוא זה כי משקי בי מטבחי' אינו מקבל טומאה ולא מכשיר הוא הלכתא גמירי לה ואמנם הדם סמכוהו לזה שנאמר על הארץ תשפכנו וגו' אבל עקר הלכה זו יוסי בן יועזר העיד עליו וקודם עדותו לא ידעו מהלכה זו ולכן כל מה שנזכר במשנה מזכרון טומאת דם הקדשים ודאי אמרו אותו קודם עדות זו שהעיד בה ר' יוסי בן יועזר יעויין שם בדברי רבינו הרמב"ם בפירוש המשנה ואני תמה על מרן הכסף משנה שלא פקח עיניו לראות דברי רבינו עצמו בפירוש המשנה במקומו במשנה ההיא וגוף הטעם שפסק הרמב"ם שהוא הלכה יבואר לקמן דף י"ז ע"ב:

[פו] ואמנם מה שתמה אני על סוגיא דידן למה הקשה מברייתות ומשני דלא כיוסי ולמה. לא הקשה ממשנה זו דנזיר ועושה פסח כיון שהמקשה לא אסיק אדעתיה דלא כיוסי ונראה על פי מה שנסתפקתי במשקי בי מטבחיא דדכן מה דינו של דם זבח שנפסל והנה לענין הכשר דלרב תלושין מכשרי מן התורה ומה שאמרו במשקי בי מטבחיא שאין מכשירין תרגמא אדם והטע' הוא משום דכתי' על הארץ תשפכנו כמים א"כ דם זבח כשר אינו נשפך כמים דהרי צריך לקבלו בכלי ולזרקו על גבי המזבח אבל דם זבח פסול אין צריך קבלה וזריקה שפיר מחשב נשפך כמים או דלמא כיון שכל שבקודש פסול גמרא גמירי לה שהוא בשריפה כדלקמן דף פ"ב ע"ב א"כ אינו נשפך כמים שצריך שריפה ובתר דמבעיא לי הדר פשטינא לה והדבר מפורש בתוס' לקמן דף י"ז ע"ב בד"ה אבל דם שכתבו וא"ת אדרבה בדם יש לטהר טפי אפילו בכלים דדם קדשים לא איתקש למים כדאמרינן לעיל שאינו נשפך כמים אינו מכשיר וי"ל דהכי פירושו אבל דם היכא דמטמא כגון דם חולין או בעלי מומין או זבח שנפסל לא עכ"ל התוספות הרי דדם זבח שנפסל מחשב נשפך כמים אלא שזה לענין הכשר כיון דמכשיר מן התורה רק מה שאינו נשפך כמים מיעטה התורה וממילא דם זבח פסול נשפך כמים ומכשיר אבל לענין טומאה לרב שמשקין אינן מקבלין טומאה מן התורה רק חכמים גזרו ובמשקי בי מטבחיא לא גזר אם כן אפשר דאפילו דם זבח שנפסל לא גרע ממים של מטבחיא או אולי מים שאני שראוים לתשמיש הקדשים וצריכים הם לקדשים לא גזרו עליהם טומאה בשביל הפסד קדשים אבל דם שנפסל לא חשו עליו והרי הוא בכלל שאר משקים ומקבל טומאה מדרבנן. ואם נימא שמקבל טומאה אומר אני שאם נטמא הבשר והחלב כיון שלכתחלה לא יזרוק הדם אף שאם זרק הורצה מכל מקום כיון דלכתחלה לא יזרוק שוב מקבל טומאה מדרבנן ולפי זה לא קשיא כלל ממשנה דלקמן בפרק כ"צ דנזיר ועושה פסק דשפיר משכח' לה שנטמא הבשר והחלב ובפסח אפי' נטמא הבשר לחוד כיון דלכתחל' לא יזרוק הדם משכחת לה שנטמא ושוב זרקו הציץ מרצה ולכך לא הקשה כאן על רב משם אבל מהנך ברייתות מקשה שפיר דמברייתא ראשונה ששנינו במזיד לא הורצה והיינו לענין שלא יהיה הבשר נאכל וכמו שפירש רש"י ואם כן על כרחך מיירי שלא נטמא הבשר שאם נטמא בלאו הכי אינו נאכל ולענין מה ואפשר שזה היה כוונת רש"י במה שפי' בד"ה במזיד וכו' להיות בשר וכו' שהרי בשמעתין לא היה רש"י נחוץ לפרש כן [ואמנם גם ביומא ובשאר מקומות ג"כ פירש רש"י כן] ומברייתא שניה שנינו בה בין ביחיד בין בצבור ואף שביומא רצוי לאוקמי בלא קביע לו זמן הוא רק לדיחוי בעלמא והרי בצבור אפילו נטמא הבשר והחלב כלו אפילו הכי זורק הדם אפילו לכתחלה וכדלקמן דף ע"ח ע"א ריש העמוד ועיין ברמב"ם פ"א מפה"מ הל' ל"ד ואפ"ה שנינו נטמא הדם ושפיר קשיא לרב וברייתא שלישית ונשא אהרן וכו' אקרא קאי ופשיטא דבקרא לא שייך לומר חילוק בין פסול לכשר שכיון שמקבל טומאה מן התורה ובקרא לא שייך לא יזרוק לכתחלה.

[פז] רש"י ד"ה בין ביחיד וכו' וש"מ טומאת משקין דאורייתא ולא רצו רבנן לטהר משקי דבי מטבחיא וכו לשון זה תמוה שאם הוא דאוריית' שוב לאו ברצון חכמים תלוי ואיך כתב רש''י ולא רצו לטהר ולא יכלו לטהר מבע"ל ונראה דסובר רש"י דאפי' אם משקין יש להם טומאת עצמן מן התורה מ"מ דם קדשים אין לו טומאה מן התורה דרחמנא מעטי' מדכתיב תשפכנו כמים וא"כ דם קדשי' אינו נחשב משקה ואינו מקבל טומאה וא"כ ע"כ מה ששנינו הדם שנטמא ע"כ אינו מן התורה רק מדרבנן שכיון שדם חולין טמא מן התורה גזרו חכמים על דם קדשים גזירה משום דם חולין [והוא נגד הסברא שכתבתי לעיל סימן פ"ג) והא דמוכיח כאן שמשקין יש להם טומאה מן התורה כיון דעל כרחך ברייתא זו מדרבנן היינו משום דהמקשה לא אסיק אדעתא דנימא ולא כיוסי רק היה סבר דיוסי דאמר דכן היינו מלטמא אחרים וא"כ היא גופה טעמא בעי למה מלטמא אחרים טהרו במשקה, מטבחיא ולא גזרו עליהם ובטומאת עצמן שג"כ עכ"פ מן התורה הדם טהור גזרו חכמים עליהם אלא ודאי משום דלטמא אחרים אפילו בחולין אינו מן התורה לכך לא גזרו במטבחיא אבל טומאת עצמן שבחולין הוא מן התורה גזרו גם בדם מטבחיא וזהו כוונת רש"י ש"מ טומאת משקין מן התורה ולא רצו רבנן לטהר משקי בי מטבחיא אף שמן התורה עכ"פ אלו טהורים גזרו רבנן עליהם ולא רצו לטהרם כשם שטהורים מלטמא אחרים לדעת המקשה והתרצן השיב לו כי הוא מדרבנן ודלא כיוסי ועדיין צריך ישוב למה לא כתב רש''י דבר זה בת"ש הקדום דם שנטמא וזרקו:

[פח] שם בד"ה ונגע בכנפו וכו' והיין אל השמן או אל כל מאכל הא דאל כל מאכל הוא או והתוס' הרגישו בזה ודחו פירוש רש"י ואני אומר לתרץ דברי רש"י דבנזיד ולחם שזה אוכל וזה אוכל לא שייך לשון או שמה חילוק יש אם נגע בנזיד או אם נגע בלחם וכן ביין ושמן שזה משקה וזה משקה וגם אין שום חילוק בין זה לזה ולמה ישאל חגי על שני מיני אוכלים ודי באחד וכן במשקין אלא על כרחך שכולהו הם דוקא זה אחר זה אבל בשמן ואל כל מאכל שפיר שאל או בזה או בזה וחגי רצה לבדקם אם יודעים רביעי בקודש וגם אם יודעים שטומאה עושה כיוצא בו בקדשים והנה גם אם נימא דבקדשים טומאה עושה כיוצא בו איכא למימר דהיינו מקרא והבשר אשר יגע בכל טמא וכמ"ש התוס' דף י"ד ע"א ד"ה אבל תרומה וקדשים וכו' ולפי זה איכא למימר דוקא שלישי דכתיב בהדיא בקדשים אשתני דינו מתרומה להיות טומאה עושה כיוצא בו אבל רביעי דבק"ו מתרומה אנו למדין מה מח"כ שמותר בתרומה וכו' אם כן אמרינן דיו ולא יקבל הרביעי טומאה כי אם מדבר שאינו כיוצא בו ולכן לא בדק חגי אותם מן היין אל השמן דהיינו כיוצא בו או מן היין אל כל מאכל שאינו כיוצא בו ואם יאמרו טמא אפילו השמן ידעו רביעי בקודש וידעו שטומאה עושה כיוצא בו אפילו משלישי לרביעי ואם יטהרו אפילו כל מאכל אינם יודעים מרביעי בקודש כלל ואם יטמאו כל מאכל ויטהרו השמן ידעו רביעי בקודש אבל לא ידעו שטומאה עושה כיוצא בו משלישי לרביעי וכיון שהכהנים השיבו לא יקדש אפילו כל מאכל לא ידעו רביעי בקודש כלל: [פט] דף י''ז ע"א בקיאין הן בטומאת מת וכו' עיין רש"י ופירושו

דחוק ונלע"ד דמה דאשתבש ולא ידעו מרביעי בקודש הטעם דרביעי בקל וחומר אתי משלישי בתרומה ושלישי בתרומה גופא אתי בק"ו משני שבחולין ועיין לעיל בדברינו סימן ט"ו וסימן נ"ז והיו סוברים דדוקא היכי שהשני הזה הוא בחולין מן התורה הוא דעביד בקודש רביעי אבל שני שהוא בחולין עצמו דרבנן כולי האי לא גזרו שיעשה רביעי בקודש וכיון שהשני הזה בשאלת חגי שהוא הנזיד אינו טמא בחולין מן התורה שהרי אין הלחם שהוא אוכל מטמא נזיד שהוא כיוצא בו אף שבקדשים אוכל מטמא אוכל אבל אינו עושה רביעי וכל זה בטומאת שרץ אבל בטומאת מת היו סוברים שמן התורה עושה כיוצא בו דטמא הוא דילפינן שאינו עושה כיוצא בו בשרץ כתיב ולא במת ולכן השני הזה טמא בחולין ועשה רביעי בקודש ולכן טמאו רביעי במת וטהרו רביעי בשרץ אבל אעפ"כ הדין עם רש"י דהרי רב נחמן אמר בקיאין הן בטומאת מת ולדידי עכ"פ גם בטומאת מת אשתבשו שהיו סוברים שבטומאת מת אוכל מטמא אוכל מן התורה אפילו בחולין וזה שיבוש שהרי אין שום חילוק בטומאה עושה כיוצא בו בין מת לשרץ ולקמן בסימן צ"ח יבואר טעם אחר למה היו ק בקיאין במת ולא בשרץ

שם ולוי תנא משקי בי מדבחיא הנה אף דמסקינן דלוי ע"כ בשמואל ס"ל אכתי קשה מה יענה לוי למשנה בפ"ב דטהרות משנה ו' ז' השלישי מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קודש וללוי האיך משכחת מטמא במשקה קודש כיון דדכן מלטמא אחרים וצריך לומר ג"כ דהך משנה דלא כיוסי ב"י כדמשני לעיל אליבא דרב [צ] ורבינו הגדול הרמב"ם בהקדמת לסדר טהרות בחר לו דרך לעצמו בנבואת חגי ומפרש לקרא כנף הוא ראשון שנגע בשרץ ולחם הוא שני ונזיד שלישי ושוב מפרש לקרא או אז שהנזיד נגע או ביין או בשמן או בכל מאכל ואולם דבר זה צריך טעם למה בלחם ונזיד ויין חשבינן זה אחר זה ושמן וכל מאכל שוב נפסק הסדר וקאי על הנזיד לא אל היין שהנזיד נגע או ביין או בשמן וכו' נעל"ד שחגי רצה לבדקם בכמה דיני טומאה ולהרמב"ם מה שגזרו שמשקין נעשין תחלה גזירה קדומה היא וחגי בדק אותם אם יודעים גוף דין רביעי בקודש וגם רצה לבדקם אם יודעים שכל הפוסל בקודש מטמא משקין להיות תחלה וגם אם יודעים בשמן אם הוא משקה או אוכל ועיין לעיל דף י"ד ע"ב בתוס' ד"ה מאי אריא וכו ולכן שאל אל היין אם יודעים שנעשו א תחלה ושאל אל השמן אם יודעי' שהוא משקה ושאל ואל כל מאכל אם יודעים רביעי בקודש אלא דאכתי אל כל מאכל מיותר שממ"נ אם ישיבו על היין ושמן יטמא ושמטמאים אחרים שנעשים תחלה על כרחך יודעים גם רביעי בקודש שאם אין רביעי בקודש לא נעשו המשקין שנגעו בשלישי תחלה ולא אפילו פסול כלל כיון שאין שלישי פוסל רביעי בקודש דכל הפוסל בקודש מטמא משקין להיות תחלה אבל כל שאינו פוסל אין חילוק בין נוגע באוכל או נוגע במשקה ואם ישיבו יטמא ע"כ עכ"פ יודעים רביעי בקודש אלא שאינם יודעים שמשקה נעשה תחלה וק"ו אם ישיבו שהיין טהור פשיטא שאין יודעין רביעי כלל ונראה שגם בזה בדק אותם אם יודעים ההפרש בין מטבחיא למדבחיא ואם היו משיבים על היין ושמן טהור אכתי אין ראיה שאינם יודעים רביעי בקודש שאף שיודעים דלמא טועים וסברי שמשקי מדבחיא דכן כמו מטבחיא לכן שאל אותם גם אל כל מאכל:

[צא] ואמנם מה שקשה לי לדעת הרמב"ם א"כ מה קשיא ליה ואמר רב אישתביש כהני ודלמא על שטהרו כל מאכל אשתביש שהרי לפי' הרמב"ם הנזיד נגע אל כל מאכל ואם הקושיא היא מ מכח גוף שאלת חגי דלמה הוצרך לשאלם על יין ושמן כלל כיון שהם טהורים לגמרי אם כן למה הוצרך להקדים ואמר רב אשתביש כהני ועוד היא גופא רצה לבדקם אם יודעים שמשקי בי מדחביא דכן. ונראה דחדא מתורצת בחבירתה דמדחזינן דרב אמר אשתביש כהני דרביעי בקודש בעי מנייהו קשה מנא ליה לרב הא ודלמא פירושא דקר' הוא כדמפרש שמואל דחמישי בקודש בעי מנייהו והשיבו כהלכה אלא ודאי סבר רב שכוונת הנביא לידע אם בקיאים שלא יכשלו בטומאת קדשים וא"כ עיקר החשש שמא יטהרו את הטמא אבל אם יטמאו הטהור סבר רב שבשביל זה לא היה נחוץ לבודקן שהרי אדרבה יחמירו ואם החשש שישרפו קדשים בחנם א"כ גם על רביעי אין שורפין ובפרט לשיטת הרמב"ם דאיהו קאי בשיטת רש"י דעל שום טומאה דרבנן אין שורפין כמ"ש לעיל סימן מ"א והרי רביעי בקודש הוא רק מעלה דרבנן ולכך סבר רב דודאי לא בעי מנייהו חמישי רק רביעי לידע אם לא יטהרו את הטמא ומעתה לפי זה שוב קשה על רב דסובר דכן ממת מגופי' דקרא דלמה שאלם הנביא על יין ושמן כלל כיון שהם דכן ואין כאן לטהר הטמא ודעת הרמב"ם לרבינא ולשמואל וריהטא דסוגיא לפירושו יבואר אח"כ במקומו בסוגיא: