צל״ח – ציון לנפש חיה – פסחים – קטע 20

ומה ועוד כיון דהאי הוסיף ר"ע לאו ר"ע עצמו אמר כן שבא להוסיף על רחס"ה אלא רבינו הקדוש אמר שר"ע הוסיף אבל ר"ע סתמא העיד מימיהם של כהנים וכו' א"כ קשה כיון דר"מ ור"י לאו אליבא דנפשייהו פליגי אלא אליבא דר"ע איך שייך לשטטייהו והייתי רגיל להסביר לתלמידיי מה שרמז המהרש"א לתרץ דבר זה עיין במהרש"א מ"ש על דברי התוס' בד"ה ור' יוסי לטעמיה ושורש כוונתו הוא משום כיון דמדברי ר"ח בלאו הכי אי אפשר ללמוד דאיסו' אינו כמו טמא רק כמו פסול ור"ע עצמו לא ידעינן דמיירי בבה"פ דרבנן אלא מתוך קושיים הירושלמי כמבואר לעיל סימן ל"ב וכל זה אם טומאת משקין דר"ח הוא דרבנן אז קשיא קושית הירושלמי אבל לר' יוסי דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא ממילא ר' עקיבא לשיטתו אפי' בטבול יום דאורייתא הוסיף זה כוונת מהרש"א אלא שקיצר כדרכו הטוב אבל לפי מה שכתבנו דהך הוסיף רבינו הקדוש הוא דאמ' נסתר כל הנ"ל וצריכין אנו לפרש דברי הגמרא שיבוא הכל על נכון [סו] ונראה לפרש פירוש מרווח בגמרא ור"מ ור"י יהיו לשיטתם ממש והנה בדף י"ט ע"א קאמר ר' יוסי ולמדנו שלישי בקודש מן התור' דכתיב והבש' אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני והנה במה דמסיק שם דר' יוסי לא סבירא ליה לדר"ע ומשקים לטמא אחרי' דרבנן כתב רש"י ואוכל שלישי לר יוסי בקודש דקאמ' לעיל ולמדנו שליחי בקוד' מן התורה מהיכן קיבלה הואיל ואין משקה מטמא אוכל על כרחך מאוכל קיבל וס"ל טומאה עושה כיוצא בה בקדשים ואוכל דמטמא מסקה הואיל ולא דר''שי יטמא יטמא לא ידעתי מהיכא נפקא להו אי לא מהאי קרא וכי יותן מים על זרע וגו' טמא הוא ודרשינן הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו ומדאיצטריך קרא למעוטי כ וצא בו מכלל דמטמא אחרים וכי תימא הוא טמא ואינו מטמא אחרים אם כן לשתוק קרא מיניה ולכתוב טמא מהיכי תיתי לו טומאה לאחרים והתוס' כתבו בד"ה לא לשתמיט וכו' ועוד פ"ה דמאן דלא דריש יטמא יטמא נפקא ליה שאוכל מטמא אחרים מדאיצטריך טמא דאמר מקרא מלא דבר הכתוב דלמא אתי הוא לקדשים דה"א דעושין כיוצא בהן מוהבשר אשר יגע בכל טמא עכ"ל והנה לפי פירש רש"י ההכרח הוא דרבי יוסי סובר אוכל מטמא אוכל בקדשים בפירוש בדבר זה אף שאין הכרע בדברי התנאים אם סוברים כן מכל גם לאידך ניסא אין הכרע בדבריהם וא"כ איך יחלוק רבינא משמי' דרבא על רבי יוסי ואומר מקרא מלא דבר הכתוב שאפילו בקדשים אינו עושה כיוצא בו ולא ידעתי מי הכריחו לרש''י לפרש כן ויותר נוח מזה הוה ליה לרש''י לפרש דרבי יוסי סובר דבקדשים משקה מטמא אוכל מוהבשר אשר יגע בכל טמא ומשקה אקרי טמא דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא אף דרבי יוסי לא דריש יטמא יטמא מ"מ יטמא שפיר סבירא ליה לענין טומאת עצמו ולפי הנראה רש"י ס"ל דלרבי יוסי אין משקה מטמא אוכל אפילו בקדשים ולכן פי' דאוכל מטמא אוכל כדי לאשכוחי שלישי מן התורה והשלישי יהיה אוכל כדכתיב והבשר וגו' ואני אומר לולא שאיני כדאי ולא ראוי הייתי אומר להיפך דלרבי יוסי מוכח ודאי דבקדשי' משקה מטמא אוכל אפי אם תאמר אוכל מטמא אוכל אבל לזה גופא שאוכל מטמ' אוכל אין הכרח כלל ואפשר דסובר אין אוכל עושה כיוצא בו אף בקדשים דהנה זה פשוט מאוד דר' יוסי ס"ל יטמא דכתיב במשקה היינו יטמא ממש ולא סבירא ליה יטמא הכשר דאי ס"ד דס"ל יטמא הכשר אם כן האיך ס"ל אליבא דר"ע משקים לטמא אחרים דאוורייתא הא ודאי דלא שמענו מן ר"ע דבר זה בהדיא מעולם אלא דרבי יוסי ס"ל כיון דרבי עקיבא דריש יטמא יטמא א"כ הא במשקים ג"כ כתיב יטמא ודרשינן יטמא שיטמא אחרים ואי ס"ד דר' יוסי אליבא דנפשי' סבירא ליה יטמא הכשרי א"כ מה בכך דס"ל לר"ע באוכלים יטמא יטמא הרי במשקים יטמא היינו שיכשיר אלא ודאי דהא לא ניחא ליה לרבי יוסי למימר יטמא הכשר והראיה שר"מ החולק עליו וס"ל דסובר ר"ע משקים לטמא אחרים דרבנן היינו טעמא דידיה דסובר יטמא הכשר וכמ"ש התוס' בדף ט"ז ע"א בסוף ד"ה רבי יוסי לטעמיה ע''ש וא"כ רבי יוסי אליבא דנפשי' יטמא דגבי משקים היינו שמשקה מקבל טומאה מכלי וקשה למה לי יטמא תיפוק ליה מטמא הוא שאוכל מחמת שרן מטמא משקה ומהיכי תיתי לא יטמא כלי משקה שהרי אוכל אינו מטמא לא כלי ולא אוכל מטמא משקה כלי שמטמא אוכל פשיטא שמטמא משקה ועל זה יש לפני שני תירוצים האחד דס"ל מקרא מלא דבר הכתוב ואין ראי' מטמא הוא דאיצטריך לקדשים וכמ"ש התו' לכך צריך יטמא. ועוד יש לתרץ דאי מטמא הוא לא איקרי משקה טמא שהרי מטמא הוא דדרשי' שאינו עושה כיוצא בו היינו שאפילו פסול אין אוכל עושה אוכל מן התורה ודייקינן אוכל אינו פוסל אבל משקה פוסל אבל ליכא למדרש מהכא דאיקרי טמא אבל כיון דכתיב' יטמא ידעינן דמשקה איקרי טמא ולכל אחד משתי תירוצים הללו מוכח דבקדשים משקה מטמא אוכל דלהתירוץ הראשון אתה צ"ל מקרא מלא דבר ואף בקדשים אין אוכל עושה כיוצא בו וא"כ שלישי מן התורה דיליף רבי יוסי מוהבשר אשר יגע וגו' מהיכן קבל על כרחך ממשקה א"כ מוכח דבקדשים משקה מטמא אוכל וא"ת. מ"ש דבר וכל אפי' בקדשים אינו עושה כיוצא בו ולא משגחינן בקרא דוהבשר אשר יגע וגו' ומ''ש משקה דאף דאינו מטמא אחרים בחולין מכל מקום בקדשים דרשין והבשר אשר יגע התירוץ פשוט דבשלמא בטומאה כיוצא בו דמיעט קרא בהדיא הוא טמא שאינו עושה כיוצא בו אמרינן מקרא מלא דבר אפי' בקדשים ומהיכי תיתי נסמך טל קרא דוהבשר וגו' יותר מקרא דטמא הוא משא"כ משקה דאינו מטמא אחרים אין על זה שום מיעוט בתורה רק שממילא אתה למד כיון שלא מצינו קרא במשקה שיטמא אחרים ממילא אינו מטמא וכיון שעכ"פ אקרי טמא אמרינן בקדשים שפיר מטמא אחרים מקרא דוהבשר וגו' וזה פשוט ולמטה נבאר על פי זה דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפרק יו"ד ופי"א מהל' אה"ט:

[סז] ולתירוץ השני דלהכי כתיב יטמא דאי מטמא הוא לא איקרי משקה טמא להכי כתיב יטמא דיתקרי טמא וא"כ ודאי שצריך להיות איזה נפקותא בדבר אי אקרי טמא והיינו לענין קדשים דאי איקרי טמא א"כ בשר קודש הנוגע במשקה קרינן ב"ה והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' הרי מוכח להדיא ג"כ דבקדשים משקה מטמא אחרים מן התורה לרבי יוסי אבל שיהיה אוכל עושה כיוצא בו בקדשים הנה לתירוץ הראשון אדרבא הדבר מוכרע במקומו להיפך שהרי הוכחנו שס"ל מקרא מלא ולתירוץ השני שני הצדדים שוים ואין הכרע כלל בדבר ואף לפי מה שאכתוב לקמן סימן ע"ג תירץ אחר על מה שהוצרך לכתוב יטמא במשקין אף שכתוב טמא הוא ומוכח שאוכל מטמא משקה מ"מ הדבר פשוט מעצמו כמו שאוכל מטמא אוכל בקדשים והיינו מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא אם כן הה"ד משקין דאקרי טמא לרבי יוסי העולה מזה דעכ"פ רבי יוסי לשיטת עצמו סובר משקה מטמא אוכל קודש מן התורה והיינו מדחזינן דסבירא ליה דלר"ע רבו משקה מטמא אחרים אפי בחולין א"כ ס"ל יטמא לאו אהכשר קאי כנ"ל ור"מ לשיטתו דס"ל אפי' לר"ע דדריש יטמא יטמא מ"מ משקה לטמא אחרים דרבנן והיינו משום דסובר יטמא דכתיב במשקין היינו הכשר וכמ"ש התו' בד"ה ורבי יוסי לטעמי' ואף דלר"ע מוכח משקין טומאת עצמו מיטמא דדריש ר"ע באוכלין לטמ' המשקין מ"מ ר"מ עצמו לא אשכח ליה דדריש יטמא יטמא דלפי הנראה בכל הש"ס לא מצינו בשום מקום לר"מ שיהי' שני עושה שלישי בחולין ואדרבה מצינו סתם משנה במסכת טהרות פ"ב השני שבחולין פסול ואינו מטמא ובסוטה דף למ"ד ע"א אמרו בהדיא דר"מ סובר אין שני עושה שלישי בחולין וא"כ אין לר"מ קרא על טומאת משקים עצמם ויש לפני שתי דרכים או דסובר ר"מ באמת שגם טומאת משקין עצמן דרבנן והא דאמר ספק משקים ליטמא טמא בשיטת ר"ע רבו אמרו כדרך שרבי יוסי בשיטת רבי עקיבא קאי ולי' לא ס"ל ה"נ לר"מ או דגם ר"מ סובר טומאת משקין עצמן דאורייתא ומפיק לי' מטמא הוא ועכ"פ לא איקרי טמא וכמ"ש לטול דמאן דיליף מטמא הוא לא אקרי טמא וא"כ אפילו בקדשים אין משקין מטמא אחרים דלא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא ובזה סוגיות הגמרא כהוגן ר"מ לשיטתו דסובר אליבא דר"ע משקין לטמא אחרים דרבנן וא"כ סבר יטמא הכשר אך שלר"ע מ"מ משקים איקרו טמא דהרי כתיב באוכלים יטמא יטמא לטמא משקים ואם כן לר"ע שפיר משקים מטמא אחרים בקדשים ושפיר קאמר במשנתינו בנר שנטמא באב הטומאה דנ"מ לענין שהוא ראשון דאוריית' שיטמא קדשים ור"ע באמת איירי בכהנים שקודם חורבן ולא איירי בלל בבית הפרס דבית הפרס באושא הוא שגזרו שריפה ואז שוב לא היה קדשים כלל ואי לענין חולין שנעשו על טהרות הקדש דחבריא מדכן בגלילא מכל מקום ודאי שאינו כקודש אלא מדרבנן והדרא קושיא לדוכתא מאי ארי' באב הטומאה ורבי מאיר הכי יליף דרבי מאיר לשיטתו וכיון דסובר יטמא דמשקין הכשר ובהא דיטמא יטמא לא סבירא ליה כרבי עקיבא ומפיק מטמאין אחרים דדריש יטמא יטמא טומאת עצמן שפיר עליו מ"מ ר"מ ור' יוסי הלכה כר יוסי לטומאת משקים עצמן מטמא הוא וא"כ לא איקרו טמא ואפילו בקדשים אינן מטמאים ואם קן ולד ולד דר"ק היינו דרבנן ומדחזינן דאף בטומאה דרבנן רשאי להוסיף על טומאתו שוב ילפינן מרבי עקיבא דסובר שגם פסול רשאי להוסיף מדאורייתא הכי נמי בדרבנן שוב מוסיפין גם על הפסול טומאה דרבר למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ולמ"ד אוכל מטמא אוכל יליף שפיר מדברי ר"ק דבדרבנן אין לחלק בין פסול לטמא הכל כמו שכתבו התוס' בדף ט"ו ע"א בד"ה בדאורייתא וכו' ורבי יוסי לשיטתו דסובר לרבי עקיבא משקים לטמא אחרים דאורייתא ואם כן לא סבר דיטמא הכשר ואם כן אפילו לשיטת רבי יוסי עצמו דלא דריש יטמא יטמא מכל מקום טומאת משקים עצמם דריש מיטמ' דמשקין ואם כן איקרו טמא ואם כן ולד ולד דר"ח טמא מדאורייתא דהרי בקדשים איירי ושפיר כל אחד לשיטתו:

מה שכתבתי לעיל דלשיטת ר' יוסי אפילו אי אמרינן מקרא מלא ואפי בחדשים אוכל אינו מטמא אוכל מ"מ משקי' שפיר מטמאים אוכל בקדשים אף דבחולין ותרומה משקין לטמא אחרי' דרבנן מ"מ בקדשים שאני דכתיב והבשר אשר יגע וגו' ומשקה איקרו טמא אבל אוכל טמא אינו מטמא אוכל ק דאקרי טמא שאני התם דמיעט הקרא בהדיא טמא הוא ומקרא מלא דבר הכל כנ"ל באריכות נ"ל לתרץ דברי הרמב"ם שנתקשיתי בה' הרבה ובפרק יו"ד מהל' אה"ט הלכה ט' כתב וז"ל האוכלים לא יהיו אב הטומאה לעולם לא מד"ת ולא מדבריהם ויהיו ראשון ושני מדברי תורה שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשאוהו שני ויהו שלישי ורביע לטומאה מדבריהן בלבד הרי פסק ותני כאן פסק מוחלט שהאוכל לא משכחת ליה שלישי ורביעי מן התורה כלל רק מדבריהן ובקדשים מיירי דבתרומה וחולין ליכא רביעי אפילו מדבריהן כלל ושוב בפרק י"א כתב בהלכה ג' לאוכל שלישו שהוא פסול בתרומה שנאמר ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים נמצא ט"י אסור בתרומה עד שיעריב שמשו ואם נגע בה פסלה וט"י כשני לטומאה הוא הא למדת שהשני עושה שלישי בתרומה ובהלכה ד' ומנין לשלישי בקודש שהוא טמא שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וכבר קרא הכתוב לשני טמא וכו' הא למדת שבשר קודש שנגע בשני נטמא ונשרף ומנין לרביעי בקודש שהוא פסול מק"ו ומה מחוסר כפורים וכו' והנה אתפלא מאוד על כמה סתירות שבדברי רבינו הגדול שהרי מתחלה כתב שאין לך אוכל שלישי ורביעי מן התורה כלל והיינו אפי' בקדשים וכנ"ל ושוב כתב ומנין לאוכל שלישי שהוא פסול בתרומה הרי שמצא לו מקרא מן התורה אפילו בתרומה ואפשר לומר עדיין בזה כי שלישי דט"י אינו שלישי גמור רק על דרך ההשאלה קראוהו רז"ל שלישי לפי שע"י דינו כשני שאינו עושה כלום בחולין ומה שסיים הרמב"ם. הא למדת שהשני עושה שלישי בתרומה כוונתו על משקים שאוכל שני פוסל משקים בתרומה אמנם אי קשיא הא קשיא מה שכתב ומנין לשלישי בקודש שהוא טמא שנאמר והבשר וגו' הרי שכתב באוכל שהוא שלישי מן התורה בקדשים מקרא מפורש והבשר אשר יגע והרי סותר לדבריו דבפרק הקודם שכתב שלישי ורביעי הם מדרבנן ולא עוד אלא שבריש פ"ז מהל' אה"ט כתב ואין האוכל שנטמא מטמא דבר אחר מן התורה ומדסתם דבריו ש"מ שגם בקדשים כן ועוד שמסתמא פוסק כרבינא משמיה דרבא דרבינ' בתרא הוא ואיהו קאמר מקרא מלא דבר הכתוב לאש תרומה ול"ש קדשים אין טומאה עושה כיוצא בו וגם כתב שם ולא המשקין שנטמאו מטמאין דבר אחר מן התורה ולפ"ז היכי משכחת בשר שלישי בקדשים ע"י שנגע בשני ומה יהיה השני שיטמאוהו לא אוכל ולא משקה מטמא אוכל מן התורה סט ואמנם מ''ש לעיל דלר' יוסי אף שאין אוכל מטמא הגה''ה אוכל אפילו בקדשים היינו משום שמיעט קרא בהדיא טמא הוא ומקרא ואילולי דברי שכתבתי שלר' יוסי מוכח מלא דבר ולא אלים קרא דוהבשר ודאי דיטמא לאו היינו הכשר הייתי אפר יגע וגו' מקרא דטמא הוא אבל מתרץ עפ"י זה. מה שכתב הרמב"ם משקה שאינו מטמא דבר אחר מן בפ"ז מאה"ט שמפורש בתורה משקים התורה לא מיעט' התורה בהדיא רק מתטמאין ולכאורה כיון דפלוגת' דרב מן הסתם כיון שלא פירש בהדיא ושמואל הוא דרב סובר דכן ממש ויטמ' שמשק' יטמא אחרים ממילא אינו מטמא היינו הכשר והו' לרבינו לפסוק כרב וא"כ בקדשים שפיר מטמאים מקר' דהלכתא כוותיה באיסורא ורצוני לתרץ דוהבשר וגו' וא"כ הרמב"ם פוסק דודאי רב ושמואל תרווייהו לא יחלוקו כר' יוסי ואף שבמשנה יו"ד פרק ד על ר' יוסי שהוא תנא ור' יוסי דקאמר ממס' טהרות פסק הרמב"ם שאין ולמדנו שלישי מן התורה דכתיב והבשר הלכה כר' יוסי היינו ר' יוסי אשר יגע וגו' הנה בשר הזה קיבל שהובא הכא בפסחים דקאי בשיטת טומאה או מאוכל כיוצא בו או ממשקה ר"ע רבו שאפילו בחולין משקי' ואי אמרת בשלמא דמשקין יש להם טומאת עצמן שפיר שייך לומר אף שבחולין אינן מטמאין אחרים מ"מ בקדשים שפיר מטמאי מקרא דוהבשר אבל אי משקים אינן מקבלים טומאה כלל אין חילוק בין חולין לקדשים דלא בהאי אין הלכה כר''ע שהרבה תנאים פליגי עליו ועוד שהלכה כר עקיבא מחבירו אבל לא מרבו וכאן ריב"ז שהוא רבי דרבי' פליג וסובר שאין לו מקרא מפורש אפי' בתרומה שייך כלל והבשר אשר יגע בכל טמא וכמ"ש במס' סוטה אבל ר' יוסי בשטת עצמו שסובר לחלק בין חולין לקדשים אף דר"מ פליג לענין משקים שהרי לא איקרו טמא כלל ורב דס"ל דכן ממש ס"ל אוכל עושה כיוצא בו בקדשים ומשכחת ליה שנגע בבשר שני אבל רבינא דאמר מקרא מלא דבר וודאי דס"ל כשמואל וא"כ משקין מטמאים אוכלין בקדשים והא דכתב הרמב"ם בפרק יו"ד שמשקים מקבלי' טומאה וכיון דרבינא שהאוכלין יהיה ראשון ושני מן התורה שהוא בתרא פוסק כשמואל לכך פסק ושלישי ורביעי מדבריהן בלבד דב' גדול הרמב"ם כשמואל אבל לפמש"ל בלא"ה דבר וזה כוונתו דראשון משכחת ליה. רב א"א שיסבור כר' יוסי ודוק שיהיה מן התורה ראשון ושישאר על ראשיתו וכן שני יהיה מן התורה וישאר על שניותו אבל שיהיה שלישי מן התורה לא משכחת שישאר על שלישיתו שאם והיה שלישי מן התורה ודאי ממשקה שיהיה שני קיבל טומאתו שהרי אוכל אינו מטמא אוכל וכיון שממשקה קיבל אף שמן התורה הוא שלישי מ"מ כבר יצא מגדר שלישי ונעשה שני מדבריהן שהרי המשקין נעשו תחלה וכן רביעי לא משכחת מן התורה כי אם שקיבל ממשקה שלישי וא"כ המשקה נעשה תחלה שהרי כל הפוסל את התרומה וכו' וא"כ נעשה האוכל הזה שני ולכן לא משכחת לאוכל שלישי ורביעי שישאר על שלישותו ועל רביעתו כי אם כשקיבל אוכל מאוכל וזה ודאי מדבריהן הוא אפי' בקדשים אבל בפרק י"א כתב רק שבשר שלישי מפורש בתורה ואף שבאמת נעשה שני מדבריהם מ"מ עכ"פ מפורש שלישי בתורה וכוונתו ללמוד רביעי בק"ו שלא נימא דיו כל זה נראה לי ברור וצלול בכוונת הרמב"ם ז"ל והוא לדעתי אמת ברור וצלול ואף שלא הזכיר הרמב"ם דבר זה מפורש בהדיא בספרו שמשקה יטמא מן התורה בקדשים היינו לפי שאינו מפורש ג"כ בפירוש בדברי הגמרא ואין דרכו של הרמב"ם בספרו לפרש רק מה שמפורש בהדיא במשנה או בברייתא או בשני התלמודי' או בספרי וספרא ותוספתא ומכילתא אבל דין הנולד ע"י הוכחה ואינו מפורש גם הוא דרכו לסתום ע"ד הגמרא כנודע למי שרגיל מעט בספרו.

ע ומזה מתורץ ג"כ מה דקשה לי טובא בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה סוף פרק קמא דפסחים דפירש המשנה עפ"י תירוצא דר' ירמיה דהכא בבשר שנטמא במשקה וכו' ודבר שהוא דרבנן אם אתה מתירו לשורפו עם הטמא דאורייתא גם הטהור גמור ג"כ מותר לפי שהטמא דרבנן לגבי טומאה דאורייתא אין הפרש בינו לבין הטהור ור"מ לשיטתו והבשר זה הוא ולד דרבנן ור' יוסי לטעמיה דלשיטתו הוא ולד דאוריית' לכך לפי שיטתו אינה היא המדה וסיים הרמב"ם שם והלכה כר' יוסי באמרו אין שורפין הטהורה עם הטמאה אבל שיטמאו המשקים זולתן היא מדרבנן כר' מאיר והנה דבריו אינן אלא דברי תימה כיון שבעצמו האריך שם שזה תלוי בזה האיך מזכי שטרי לבי תרי שאם הלכה כר"מ שמשקין מטמאין רק מדרבנן הנה כבר כתב ששוב אין הפרש בינו ובין הטהור ואיך הלכה כר' יוסי בשריפת הטהורה עם הטמאה וע"ש בדבריו עצמו כי קצרנו את דבריו אמנם לפמ"ש ניחא דהנה רמז שם על פלוגתת ר"מ ור"י במס' טהרות וכמ"ש שם בהדיא ויתבארו עקרי מחלוקתם במס' טהרות ושם בפ"ד משנה יו"ד שם שטת ר' יוסי היא אליבא דר''ע דדריש יטמא יטמא ואפילו בחולין משקה מטמא מדאורייתא ובזה ודאי הלכה כר"מ אבל בקדשים שפיר מקשה מטמא מן התורה והוא שטת ר' יוסי עצמו וכמו שהוכחנו מדבריו ואף שאינו מפורש בדבריו ולכך שפיר הוה ולד ולד דר"ת ס"ה טמא מדאורייתא ולכך בהא הלכה כר' יוסי שאין שורפין הטהורה עם הטמאה: ק עא דף ט"ז ע"א לטמא אחרים טהור דברי ר"מ הא דלא אמר ר"מ לכל טהור שהרי ר"מ בין לאוכלים ובין לכלים מעהר בשלמא לשטת רש"י ותוספת דהך ואזלו לשטתייהו היינו שטתייהו אליבא דר"ע וכבר כתבתי דלר"ע על כרחך בקדשים משקין מטמאים אחרים מן התורה אם כן לא היה יכול לומר לכל טהור דהרי איכא קדשים אבל לפי פירושו לעיל בסימן הקדום דלשטתייהו ממש ולר"מ עצמו אפילו בקדשים אינן מטמאים אחרים מן התורה דלא איקרו טמא ואם כן אפילו בקדשים טהורים היה לו לומר לכל טהור. דהיינו בין לאוכלים ובין לכלים וכשם שאמר ר' יהודה לכל טמא ונראה דבשלמא ר' יהודה הוצרך לומר לכל טמא שלא נטעה לומר דוקא לאוכלים טמא אבל ר"מ בלא"ה מוכח דלטמא אחרים אפילו לאוכלים טהור דאי ס"ד דווקא לכלים אדמפליג בין ליטמא ובין לטמא היה לו לחלק בלטמא בין אוכלים ובין כלים ואם משקים לטמא אוכלים טמא ק"ו שהם עצמם טמאים אלא ודאי שלטמא אחרים צכל טהור.