צל״ח – ציון לנפש חיה – פסחים – קטע 19

גג ד"ה ור"י לטעמיה וכו' ואכתי סוף סוף איכא לאקשוי כיון דאין אמ"א אלא מדרבנן מאי קמהני ליה האי בשר ראשון להאי בשר שלישי לשויי שני מדרבנן מעיקרא נמי שני דרבנן היה דמשקין שנגע בהן תחלה היו מדרבנן וכו' אלא על כרחך ר' ירמיה כרב אדא או כאביי ס"ל וכו' ורבינא דאית ליה מקרא מלא דבר הכתוב לית ליה דר' ירמיה ומוקי ליה לתוספת טומאה דרבנן דמתניתן כדאוקימנא ברישא ומאי מדבריהן מדברי ר"א ור"י עכ"ל רש"י ומדבריו מוכח דלית ליה מה שכתבו התוס' כמה פעמים בסוגי' דר חנינא מימיהם קאמר ועדיין לא נגזר כל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה דאל"כ למה כתב דרבינא לית ליה דרבי ירמיה הא שפיר אית ליה והוסיף טומאה על טומאתו דקאמר ר"ח היינו קודם י"ח דבר שעשה משלישי דרבנן שני דרבנן לר"מ ולרבי יוסי משלישי דאורייתא שני דרבנן וג"כ מוכח דלית ליה לרש"י דמשכחת ע"י עבים ולבונה שכתבו התוספות כמה פעמים בשיטה זו דאל"כ אכתי משכחת תירוצו דרבי ירמיה גם לרבינא משקין בשרץ ועצים ולבונה במשקין ובשר קודש בעצים ולבונה והרי בשר זה לר"מ שלישי דרבנן ולר' יוסי שלישי דאורייתא וכששורפו עם בשר שנטמא באב נעשה שה הבשר השלישי שני דרבנן ושפיר קם ליה תירוצא דר' ירמיה אלא על כרחך רש"י לשיטתו דס"ל עצים ולבונה הוא רק מעלה מדרבנן א"כ גם לר' יוסי לא היה בשר זה שלישי דאורייתא ולפי זה נשאר קשה על רש"י קושיית התוס' לעיל דף י"ד ע"א ד"ה עם בשר ומשקין וכבר הזכרתי לעיל סימן י"ז ונדחקתי דרש"י סבר דמשקין בהדי בשר מיירי דאית בהו רביעית ואמנם זה דוחק דהרי רש"י בעצמו כתב שם בד"ה דאיכא משקין וכו' היה משקה טופח עליה ולשון משקה טופח אינו סובל דמיירי שהיה רביעית וכבר כתבתי לעיל בסימן י"ז דרש"י מסכים גם כן דמימיהם משמע קודם י"ח דבר אלא דרש"י סובר שעכ"פ גם אחר י"ח דבר יהיה שייך עדות הזה ואם כן לא קשה מידי דעקר קושיית רש"י כאן דלרבינא עכ"פ אחר י"ח דבר אין שייך עדות דר"ת כלל שהרי אז גם מתחלה היה שני וגם עתה נעשה שני ואמנם לפי מה שכתבתי לעיל בסימן מ"ב ומ"ג דלרש"י אי מוקמינן ליה בולד דרבנן אפילו אי לא מוקמינן בכלי שנטמא במשקין אלא בשאר טומאה דרבנן בעי עיבור צורה וממילא הוא נותר והוא ראשון דרבנן ולמאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל רק מדרבנן לא משכחת שום תוס' על טומאתו כיון שכבר הוא ראשון וכתבתי שהוספה הוא רק לענין משקין שנגע בו שיטמאו כלי שמחמת שהוא נותר אף שהוא ראשון מ"מ משקין שנוגעים בו אינן מטמאין כלי ועכשיו כששורפו בהדי בשר שנטמא באב אף שנעשה רק שני מ"מ משקין הנוגעים בו מטמאים כלי עיין לעיל בדברינו ואם כן בלאו הכי ניחא כיון דאמרינן לר"מ משקין לטמא אחרים דרבנן אם כן בעי עיבור צורה ולא משכחת תוס' רק לענין משקין שיטמאו כלי וגוף דבר זה שמשקין יטמאו כלי מגזירת שמונה עשר דבר ואילך ושפיר קשה מאי אהני לי' שכבר שכבר היה שני וכבר היה מטמא משקין להיות תחלה לטמא כלים משא"כ בריש השיטה כדמוקי דאיכא משקין בהדי בשר אז עדיין היה סבור דולד ולד דר"ח הוא דאורייתא שע"י משקין קיבל טומאתו ושורפו ביומו קודם שנעשה נותר בהדי בשר ומשקין שנטמאו באב הטומאה משקין הללו אף דלית בהו רביעית שפיר מטמאו ליה מדרבנן ונעשה משלישי דאורייתא שני דרבנן ואז שפיר שייך תירוץ התוספת דאיירי קודם י"ח דבר שאז אין לנו שום הכרח דר"ק מיירי דוקא אחר שמנה עשר דבר נד שם ורבינא דאמר מקרא מלא דבר הכתוב לית ליה דר' ירמיה וכו' הנה לפענ"ד דברי רש"י הללו תמוהים מאד דהרי לפי זה צריך לומר גם מלתא דר' יוחנן לא ס"ל לרבינא דהרי לרבינא דמקרא מלא דבר לא משכחת שלישי דאורייתא ואם ע"י משקה דהיינו שרץ כלי וכלי משקה ומשקה אוכל אם כן כבר היה זה הבשר שני דרבנן דמשקין תחלה הויין וגם עכשיו נעשה שני דרבנן אוכל מאוכל ומאי מוסיף טומאה על טומאתו איכא ועל כרחך לא משכחת ליה לרבינא האי ולד ולד כי אם ע"י אוכלין אוכל מאוכל או ע"י כלי שנטמא במשקין שנטמאו בשרץ כמו שפירש רש"י בדף י"ד ע"ב והוה ליה שלישי דרבנן ממש ואי סבירא ליה לרבינא הא דר' יוחנן דמודה ר' יוסי בשבע אם כן היכי קאמר ר יוסי בברייתא אין הנידון דומה שכשהעידו רבותינו וכו' דהיינו ר"ח ור"ע ואי סבירא ליה דר' יוחנן שפיר הנידון דומה דמה לי טומאה דרבנן ומה לי איסור דרבנן כיון שמודה בשבע ואם כן גם לדידיה איסור וטומאה שוים אלא ודאי דלא ס"ל לרבינא האי דר' א"כ מה דוחקיה דרש"י לומר דרבינא מפרש מדבריהם דר"א ור"י והרי רווחא לן שמעתא דרבינא מדברי ר"ח סה"כ וכדאוקימנא בריש שמעתתא נימא קסבר ר"מ וכו' ורבי יוסי אמר אינה מן המידה היינו שאין ללמוד איסור מטומאה והמרש"א הרגיש בזה ורצה ליישב שאין כוונת רש"י דרבינא מוקי לה בולד ולד דרבנן אלא בולד ולד דאורייתא וקרי ליה תוס" דרבנן לפי שעכשיו הבשר שמוסיף לו טומאה הוא אוכל את אוכל ומטמאו רק מדרבנן ומשכחת לה ולד ולד דאורייתא ע"י עצים ולבונה עיין במהרש"א ומי חכם ויבין את דברי רבינו המהרש"א בזה דאם ע"י עצים ולבונה אם כן שפיר משכחת לה גם תירוצא דרבי ירמיה גם אליבא דרבינא משקין בשרץ ועצים במשקין ובשר בעצים וכמ"ש בסימן הקודם וכה"ג כתבו התוס' מעל"ד בסוף ד"ה ולד טומאה דרבנן פירשנו דבריהם לעיל בסימן מ"ו וגם שם תמהתי על הבנת המהרש"א בדבריהם ואם כן. דברי רש"י תמוהים מאוד אכן לפי מה שכתבתי בסימן הקודם ניחא דרבינא לית ליה דר' ירמיה וסבירא ליה דר''מ מודה דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא היינו אליבא דר''ע דלשטתייהו דקאמר היינו לשטתייהו אליבא דר''ע ואם כן משכחת ולד ולד דאורייתא כלי בשרץ ומשקים בכלי ובשר במשקין ומוסיף טומאה על טומאתו היינו קודם י"ח דבר שכיון שולד ולד הוא דאורייתא נשרף ביומו קודם שנעשה נותר ושפיר משכחת לה קודם גזירת י"ח דבר.

[נה] ולפי מה שביארתי בחידושיי במקום אחר לתרץ דברי הרמב"ם דסתרי אהדדי בענין חבת הקודש אם הוא דאורייתא ונתתי דבריו לשיעורין וחלקתי אם הדבר המביאו להתקדש הוא המטמאו אז חבת הקודש דאורייתא אבל אם הטומאה באה ע"י דבר אחר אז חבת הקודש לאו דאורייתא וביארתי שם שאם הלבונה בשעה שמתקדשת בכלי שרת המקדשו קדושת הגוף והכלי הזה טמא או הכשר חבת קודש עם הטומאה באים כאחד אז חבת הקודש דאורייתא ונטמאת הלבונה אפילו למנות בו ראשון ושני אבל אם אחר שנתקדשה בכלי אחר כך נגע בו שרץ או דבר אחר אז לא מהני חבת הקודש רק מדרבנן מעלה בעלמא ועל פי הוצעה זו בלאו הכי דברי רש"י נכונים ואני הולך בעקבותיו של מהרש"א ואף שאין זה כוונתו ורש"י באמת כיון בולד ולד דאורייתא דהיינו שרץ כלי וכלי לבונה וכגון הכלי זה עצמו שנתקדשה הלבונה בה ולבונה אוכל דהיינו הבשר נמצא שהבשר הוא ולד ולד דהיינו שלישי דאורייתא ונמצאו דברי רש"י קיימים ובזה מתורצים גם הקושיא הראשונה שהקשיתי דאם כן דעצים ולבונה דאורייתא משכחת גם תירוצא דר' ירמיה דהיינו שרץ משקה ומשקה לבונה ולבונה בשר ויהיה שפיר ר"מ ור' יוסי לשטתייהו ולפי מה שכתבתי אין זה קושיא דלא משכחת בעצים ולבונה מדאורייתא שקיבלו טומאה רק מכלי ולא משום דבר אחר וא"כ איך יקבלו טומאה ממשקה אטו המקשה מכשירו בחבת הקודש ושפיר כתב רש"י דלרבינא לית ליה תירוצא דרבי ירמיה: [נו] אלא דקשיא לפי הנזכר לעיל איך כתב רש"י דף י"ט ע"א בד"ה אמר ליה וכו' ושם מבעי' לן לר"מ ור"א דאמרי בהדיא דאין משקין מטמאין דבר אחר מן התורה ולר' יוסי נמי דאוקימנא דלי' לא ס"ל היכי משכחת קודש בא לידי רביעי שרץ כלי הוי ראשון וכלי אוכל הוי שני ואוכל משקה הוי שלישי והאיך יבוא לידי רביעי ונראה לי דעל כרחך לא משכחת ליה אלא מדרבנן וכו' וכן כתב רש"י עוד שם ואוכל שלישי לר' יוסי בקודש דקאמר לעיל ולמדנו שלישי בקודש מן התורה מהיכן קבלו הואיל ואינו משקה מטמא אוכל ע"כ מאוכל קיבלה וסבירא ליה טומא' עושה כיוצא בה בקדשים עכ"ל רש"י ולדידיה דברי רש"י קשיא בתרתי דשפיר משכחת אוכל שלישי מן התורה אפי' מקרא מלא דבר הכתוב דאף בקדשים אין טומאה עושה כיוצא בה מ"מ משכחת לה שרץ כלי והוה ראשון וכלי זה כלי שרת היא ונתקדשה בו לבונה והו' לבונה שני ולבונה אוכל והוה שלישי וכיון דמשכחת אוכל שלישי שוב אוכל משקה והוה המשקה רביעי מן התורה ונסתרו שני קו' של רש''י [נז] אומר אני אף היא לא תברא ומתחלה אביא בשם המנוח החריף הגדול מהר"פ מזלאטשוב מה ששמעתי ממנו בצאתו מק"ק ברא"ד בשנת תצ"ד לפק והוא על קושיית מהרש"א ומהרש"ל שהקשו לפי מה דמסיק רש"י דאוכל מטמא אוכל מן התורה בקדשים אם כן למה כתב רש"י דלא משכחת רביעי בקודש רק מדרבנן הואיל ואין משקין מטמא אחרים ושפיר משכחת לה גם מדאורייתא אוכל מאוכל והמהרש"א ומהרש"ל נדחקו מאוד ושמעתי ממהר"פ הנ"ל לתרץ בטוב טעם ודעת דהרי שלישי זה שאתה רוצה שיעשה רביעי מן התורה מק"ו אתה לומד ממח"כ שמותר בתרומה וכו' שלישי שפסול בתרומה וכו' א"כ השלישי זה שאתה רוצה שיעשה רביעי ע"כ שלישי זה צריך להיות פסול בתרומה דאל"כ נסתר הק''ו וא"כ היכי משכחת שלישי אוכל שיעשה רביעי דהאי אוכל שלישי מהיכי קיבל על כרחך מאוכל קיבל דמשקה אינו מטמא אחרים וכיון דמאוכל קיבל שוב אין השלישי זה פסול בתרומה דבתרומה אין עושה כיוצא בה וא"כ ליכא ק"ו לרביעי לכך כתב רש"י דרביעי הוא רק מדרבנן ודברי פי חכם חן ולפי זה שוב גם לידידי ניחא דשפיר כתב רש"י דרביעי בקודש הוא רק מדרבנן ומה שכתבתי דמשכחת לה מדאורייתא דשרץ כלי וכלי לבונה ולבונה אוכל ואוכל משקה הנה לפי סדר הזה השני שבמספר הזה הוא לבונה ולפי זה השלישי הבא ממנו דהיינו האוכל אינו פסול בתרומה דהרי שלישי בתרומה ילפינן בק"ו מט"י שמותר בחולין פסול בתרומה שני שפסול בחולין א"ד שיעשה שלישי בתרומה אם כן השני שיעשה שלישי בתרומה צ"ל השני הזה עכ"פ פסול בחולין דאם לא כן ליכא ק"ו וכיון שכאן השני הוא לבונה אין השני הזה פסול בחולין דלבונה לאו אוכל הוא אלא ע"י חבת הקדש וכיון דאין השני פסול בחולין אין האוכל השלישי הבא ממנו פסול בתרומה וכיון שאין האוכל השלישי פסול בתרומה שוב אינו עושה רביעי בקודש דליכא ק"ו כלל ממח''כ ולכן שפיר כתב רש"י שרביעי בקודש הוא לאו דאורייתא רק מדרבנן ולפי זה מתורץ גם הקושיא אחרת שהקשיתי דמנ"ל לרש"י דאוכל עושה כיוצא בו בקדשים מהא דקאמר ר' יוסי ולמדנו שלישי מן התורה הא שפיר משכחת לה שלישי אף אם אינו עושה כיוצא בו דהיינו שרץ כלי וכלי לבונה ולבונה בשר וכנ"ל אבל הא ליתא דהרי שלישי זה שאמר עליו ר' יוסי ולמדנו שלישי מן התורה יליף שוב בק"ו שיעשה רביעי בקודש ואי שלישי זה מעצים ולבונה בא שוב אינו פסול בתרומה וליכא ק"ו לרביעי בקודש:

[נח] אלא דקשיא ולטעמיך לפירוש רש"י שפירש דשלישי זה ע"י אוכל מאוכל בא דטומאה עושה כיוצא בה בקדשים ועל כרחך בתרומה אין טומאה עושה כיוצא בו דאם לא כן הדרא קושיא לדוכתא הא משכחת רביעי בקודש ולא שייך תירוץ של מהר"פ הנ"ל דהרי שלישי זה יהיה באמת פסול בתרומה אם בתרומה עושה כיוצא בו והשני יהיה באמת פסול בחולין שהרי השני עדיין ליכא כיוצא בו דמכלי קיבל וא"כ למה נקט רש''י שהוא מדרבנן אלא ודאי דרש"י סובר בתרומה אין טומאה עושה כיוצא בו וא"כ גם עתה השלישי הזה דנקט רש"י אינו פוסל בתרומה וליכא ק"ו לקודש לרביעי וכיון שכן מי דחקו לרש"י דבקדשים עושה כיוצא בו הא שפיר משכחת לה ע''י לבונה גט אמנם אין הנידון דומה לראיה דהנה אף דכתב רש"י דרביעי בקודש הוא מעלה מדרבנן מ"מ הרי ר' יוסי ק"ו קאמ' וצ"ל דג"כ ק"ו מדרבנן קאמר והכי קאמר מה מחוסר כפורים שמותר בתרומה אפי' מדרבנן פוסל בקודש אפילו מדאורייתא שלישי שפסול בתרומה עכ"פ מדרבנן ע''י אוכל מאוכל דמדרבנן טומאה עושה כיוצא בה אפילו בחולין ומכ"ש בתרומה א"ד שיעשה רביעי בקודש מדרבנן והיינו לפי ציור של רש''י שלישי ע"י אוכל מאוכל הם אבל אי הוה נקט כפי מה שכתבתי ע"י לבונה אפשר דאפי' מדרבנן אינו פוסל בתרומה דהרי שלישי בתרומה משני דחולין יליף ושני דלבונה לא משכחת בחולין וא"כ אפי' ק"ו דרבנן ליכא ומ"מ אף דר' יוסי ק"ו דרבנן נקט מכל מקום הוכרח רש"י לפרש עכ"פ דבקדשים אוכל מטמא אוכל מן התורה דהרי על השלישי הזה שעליו דן ר' יוסי ק"ו שיעשה רביעי עליו אמר ולמדנו שלישי מן התורה כי היכי דלא ניפרוך דיו לבא מן הדין וכו' ואם כן כיון דעליו קאמר ולמדנו שלישי מן התורה מוכח דבקדשים עושה כיוצא בו וכל דברי רש"י נכונים וברורים:

[סם] תוס' ד"ה חבית שנולד וכו' ונראה לר"י לפרש כגון שתי חביות בר"הי וכו' לא הוצרכו למימר ברה"י דאפי ברה"ר משכחת לה בבאו שניהם לשאול בבת אחת אמנם לפמ"ש התוס' לעיל דף יו"ד ע"א בד"ה בב"א דמדאורייתא אפי' בבת אחת טהורים ניחא שהוצרכו לומר ברה"י:

[סא] בר"ה נימא קסבר וכו' ואין נראה לר"י דדלמא הא דנקט שש לאו למעוטי ד' וה' אלא משום דבעי למימר אבל בשבע וכו' ולענ"ד רש"י לשיטתו לעיל דף י"ב ע"ב דמשבע ואילך מקרי שעת ביעורו וקודם לזה מקרי שלא בשעת ביעורו וא"כ היה לו לר' יוחנן לומר מחלוקת שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו ד"ה שורפין והיה כולל בשלא בשעת ביעורו גם ד' וה' כמו כש אלא ודאי דשש דוקא נקט אבל בד' וה' מודה ר"מ:

[סב] בא''ד ונראה לר"י דדייק מדאמר אבל בשבע דברי הכל שורפין ואי מדברי ר"י וכו ונראה לענ"ד דרש"י לא היה יכול לפרש כן דרש"י לשטתו דאי הכי אמאי אינו מן המידה על דברי ר' יוחנן קאי כיון דמודה בשבע וא"כ איך נפרש נימא קסבר משום דמודה בשבע ואי מדברי ר"י א"כ אמאי מודה בשבע כיון דאיהו סבר שאני התם דאיכא הפסד וכו' והרי גם אי מדר"ח ג"כ קשה כיון דמחלק בין איסור לטומאה אמאי מודה בשבע והיא קושיית אי הכי בעצמו ומאי אולמא מדר"ח טפי מדר יהושע והתוס' לשטתם דהאי אי הכי אתחלת הסוגיא חוזר לא על דברי ר' יוחנן וכדמשמע מדבריהם מעל''ד בד"ה ולד הטומאה דרבנן שכתבו לפירוש רש"י אינה מן המדה דר"י היינו דלא מדמינן איסור לטומאה משמע דלפירושם אינו כן רק אינה מן המדה היינו כדמסיק ר ירמיה דר' יוסי לשטתו:

[סג] בא"ד ואי מדברי ר יהושע קאמר א"כ מנ''ל דבז' שורפין לר' יוסי כיון דס"ל שאני התם דאיכא הפסד חולין. הנה יש להקשות על התוס' לשטתם לעיל דף י"ב ע"ב בד"ה אימתי דבשבע ס"ל לר' יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה אבל בשש השבתו בכל דבר א"כ היא גופא קשיא דלמא ר' יוחנן ס"ל כאתקפתא דר' ירמיה מתני' נמי איכא הפסד עצים אלא שבשש ליכא הפסד שהרי השבתתו בכל דבר לכך קאמר ר' יוסי אינו מן המדה דשאני התם דאיכא הפסד חולין וכאן בחמץ ליכא שום הפסד שהרי יכול להשליכו לנהר אבל בשבע שאז אין ביעורו אלא שריפה ואיכא הפסד עצים לכך ד"ה שורפין וגם היא גופא קשיא לשטת התוס' דמה מתקיף ר' ירמיה מתני' נמי איכא הפסד עצים והלא לעיל דף י"ד ע"ב כתבו התוס' בד"ה הכא טהור וטמא וכו' דשורפין תרומה טהורה עם הטמאה משמע כדרך שבני אדם רגילין לשרוף דהיינו בשש וא"כ איך קאמר מתניתין נמי איכא הפסד עצים והלא בשש לשטת התוס' השבתתו בכל דבר ונר לענ"ד דהתוס' לשטתייהו שכתבו במס' ביצה דף כ"ו ע"ב ד"ה ועל החלה וכו' שתרומה טמאה דוקא בשריפה ודלא כרש"י כם יעויין שם וא"כ ע"כ ר יוסי לא ס"ל סברא של הפסד עצים דא"כ איך קאמר ר' יוסי אבל האיך נשרוף התלויה עם הטמאה וכו' והרי התלויה אי אפש' לבערה רק בשריפה דשמא טמאה היא וא"כ איכא הפסד עצים אלא ודאי דר יוסי להפסד עצים אינו חושש ומזה נלע"ד דמה דקאמר ר יוסי אבל האיך נשרוף התלוי' עם הטמאה וכו' היינו דאפי מדברי רבי יהושע אין ללמוד זה ובחבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה ג"כ לא התיר ר יהושע אלא גרמא ורבי יוסי דברייתא זו היינו ר' יוס' אליבא דנפשיה ובמתניתין דקאמר על מה נחלקו וכו' היינו ר' יוסי לדברי ר"ש אליבא דר' יהושע וכדלקמן דף ך' ע"ב ודלא כרש"ל שפירש בברייתא דאיך נשרוף התלוי' עם הטמאה ר"ל מדברי ר"ח ור"ע אין ללמוד זה אבל מדברי ר' יהושע שפיר ילפינן אבל לענ"ד נראה כמו שכתבתי דהיינו ר' יוסי אליבא דנפשיה קאמר דגם מדברי ר' יהושע אין ללמוד וממילא מוכח דלא אשגח ר יוסי בהפסד עצים ועכ"פ על ר' ירמיה דאתקיף מתני' נמי איכא הפסד עצים קשה דהא מתני' בודאי בטהורה איירי ושורפה רק מפני חימוץ ורשאי לבערה בכל דבר כמו"ש התוס' בביצה שם ובשש איירי ואז גם חמץ השבתתו בכל דבר ומה הפסד עצים איכא לדעת התוס' ונראה דר' ירמיה סבר דרבי מאיר ור' יוסי פליגי בין בשש ובין בשבע והקשה דלמה פליג רבי יוסי לגמרי אפילו בשבע והלא איכא הפסד עצים. [סד] ד"ה רבי יוסי לטעמיה קשה רבי יוסי גופא אית ליה לקמן וכו' שורש דברי התוספת דר"מ ור"י לשטתייהו היינו שטתייהו אליבא דר"ע אבל הם אליבא דנפשייהו תרווייהו ס"ל דמשקין לטמא אחרים דרבנן אלא דלפי זה קשה מה יענה ר"מ להוכחת רבא לעיל דף י"ד ע"ב דקאמר ש"מ קסבר ר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא אכן לפי מ''ש לעיל סימן כ"א אין הוכחה מדברי ר"ע רק שבקדשים משקה מטמא אחרים אלא דלרבינא ממילא אין חילוק בין חולין לקדשים ולרב אדא כתבתי שהוכחה הוא מדתנן הוסיף ר"ע ואי אמרת לחלק בין חולין לקדשים א"כ גם ר"ק מוסיף עיין לעיל היטב א"כ לרב אדא עקר הוכחה זו אינו מדברי ר"ע עצמו רק מדברי רבינו הקדוש ששנה במשנתינו הוסיף ר"ע ואיכא למימר דרבינו הקדוש באמת כרבי יוסי אליבא דר' עקיבא ס"ל ור"מ פליג וס''ל הוא שאינו עושה כיוצא בו אומר ר''י הניחא לאביי ולרב אדא אבל לרבינא דר"ע סבר דבחולין משקין לטמא אחרים דרבנן ובאמת גם ר"ח הוסיף על ר"ע ומשנתינו מיירי שאוכל השני שטמא הבשר זה היה חולין וכך היה סדר הטומאה משקין בשרץ ואוכל חולין במשקין ובשר קודש באוכל חולין וממילא צריך להיות אוקימתא דר' ירמיה למ"ד אמ"א אלא דלפי זה קשה היא גופא מנא ליה לר"מ דאיירי בנטמא במשקין דהנה לעיל סימן כ"ח כתבתי שטעמא דר"מ משום דקשיא ליה שני ושני הוא כדמקשה בריש הסיט' וצריך לומר בולד ולד וא"כ למה קורהו ולד אלא ע"כ דאיירי בנטמא במשקין וממילא הוא ולד דרבנן וכל זה לפי ציור של רש"י באוקימתא דר' ירמיה כלי בשרץ ומשקין בכלי ובשר קודש במשקין אבל לפי מה שכתבתי אי אפשר להיות הציור כך דא"כ גם לר"מ הוא טמא מן התורה שהרי בקדשים משקה לטמא אחרים מן התורה ועל כרחך צריך לצייר משקה בשרץ ואוכל פולין במשקה ואם כן אכתי קשה למה קורהו ולד הרי גם מדרבנן אינו אלא ולד ולד ועל כרחנו צריכין אנו לסבול דוחק זה שלא הקפיד לקרות ולד ולד בשם ולד אם כן מנא ליה כלל דאיירי בהכי וצריך לומר דקבלה היתה ביד ר"מ ז איירי בהכי אם כן קשה מנא לי' לר' ירמיה דעובדא דר"ח היה קבלה בידו דר"מ ודלמא עובדא דר"ע היה קבלה בידו דר"מ דאיירי בבה"פ דרבנן ומדר"ע יליף וצריך לומר דא"ב מ"ט דר יוסי דזה אינה סברא כלל שיהיו ר"מ ור' יוסי מחולקים בעובדא היכי היה ולא מוקי ר' ירמיה שהיה קבלה בידו עובדא דר"ח שהיה ע''י משקין ונחלקו ר"מ ור"י בדין אם משקה לטמא אחרים מן התורה או מדרבנן אלא דלפי זה קשה כיון דגוף המעשה אי אפשר שיהיה בו מחלוקת עובדא היכי הוה ור' יוסי עצמו מוד' שהיה ע"י משקין וכיון שר' יוסי עצמו סובר שהוא מדרבנן מה בכך שהוא סובר דר' עקיבא סובר שהוא מן התורה מ"מ הוא עצמו מדוע לא יליף מעובדא דר"ח ס"ה שמעשה זה נעשה מימיהם של כהנים מימות עולם והרי לשכת הגזית היה במקדש ואיך אפשר שלא ללמוד מזה הלכה למעשה וצריך לומר שר' יוסי סבר דאיסור אינו כמו טמא רק כמו פסול ובשבע מודה דיליף מדברי ר"ע אפי' אם ר"ע מיירי בטבול יום דאוריית' והשמן פסול מן התורה גם חמץ בשבע הוא אסור מן התורה והרי הוא כמו פסול אבל בשש שאינו אלא פסול דרבנן אסור לטמאו מן התורה ור"ח שאני שהיה טמא דרבנן ולכך מותר לטמאו מן התורה ולפי זה ר"מ על כרחך דסבר דאיסור הוה כמו טומאה דאל"כ איך יליף מדברי ר"ח ס"ה דאין לומר דיליף מדברי ר"ע דדלמא ר"ע בטבול יום דאורייתא מיירי וליכא למימר כמו"ש התוס' בשם הירושלמי דאם ר"ח מיירי בדרבנן ע"כ גם ר"ע מיירי בבה"פ דאל"כ ר"ח מוסיף הוא דהרי לר"מ בלא"ה ר"ח מוסיף הוא כיון דהוא סובר משקין לטמא אחרים בחולין דרבנן וכמו"ש לעיל דהאי הוסיף ר"ע לאו לשונו של ר"ע הוא אלא של רבינו הקדוש ואיהו שפיר קאמר הוסיף דאיהו סובר משקין לטמא אחרים דאורייתא אלא על כרחך דר"מ מדברי ר"ח יליף ושובר דאיסור הוא כמו טמא ממש ואם כן כיון שעל כרחך יש מחלוקת בין ר"מ לר"י אם איסור הוא כמו טמא או כמו פסול מאי דוחקיה דר' ירמיה לחדש דר"מ ור"י לשטתייהו אליבא דר"ע נימא דגם ר"מ מודה דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא אלא איהו לנפשיה סובר שהוא מדרבנן דהא מר"ע בלא"ה לא מצי למילף ועל כרחך סבר דאיסור הוא כמו טמא ויליף מר"ח ס"ה כשם שמותר לטמא טמא דרבנן בטומאה דאורייתא ה"נ איסור דרבנן יוסי סוב' דאיסור הוא רק כמו פסול ובשבע מודה רבי יוסי דאיסור דאורייתא הוא כמו פסול דאורייתא ויליף מדברי ר עקיבא: