צל״ח – ציון לנפש חיה – ברכות – פרק תשיעי

פרק תשיעי

דף נ"ד ע"א ברוך עושה מעשה בראשית. עושה לשון הוה הוא ושייך על שעבר ועל של הבא ובחרו בלשון זה ולא תיקנו שיאמר שעשה מעשה בראשית שהוא ודאי לשון עבר הוא היינו משום שגם על הברקים ועל הרעמים ג"כ תיקנו ברכה זו כמבואר בגמרא דף נ"ט ע"א ושם שייך לשון הוה שהם מתהוים תמיד באויר ואנו מברכים להק"בה שנתן כח בהטבע להעשות הכח הזה ולכן תיקנו ברכה זו גם על ההרים ונהרות וכיוצא בלשון הוה שלא לחלק בין הפרקים אבל בים הגדול שקבע לו ר' יהודה ברכה בפ"ע והים הרי הוא כמו שנברא בששת ימי בראשית ולכן הברכה לשון עבר שעשה את הים הגדול ועיין מג"א סימן רכ"ח ס"ק ב':

שם במתניתין בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך. דייקו חז"ל בלשונם דבכל מאדך לא אמרו אפילו הוא נוטל את ממונך שהאדם מעצמו מחויב ליתן כל הונו קודם שיעבור על לא תעשה בתורה כמבואר בא"ח ס"ס תרנ"ו אבל אין אדם רשאי ליטול בעצמו את נפשו ור"ח בן תרדיון אומר מוטב שיטלנה מי שנתנה בי ואל יחבל הוא בעצמו וע"ש במס' ע"ז דף י"ח ע"א בד"ה ואל יחבול בעצמו אבל הוא חייב למסור נפשו אם האנס רוצה להרגו או יעבוד ע"ז חייב הוא למסור נפשו על ק"ה לכן אומר התנא אפילו הוא נוטל את נפשך:

שם מנה"מ וכו' לשון הני מילי משמע דאכולהו ברכות שבמשנה הוא שואל מנה"מ ולפי זה לא תספיק תשובת ר' יוחנן דהרי מיתרו לא שמענו אלא דמברך אניסא ואולי זה כיון רש"י שכתב ה"ג מכלן דמברכין אניסא וכו' ואמנם אכתי לא פלטינן והיא גופא קשיא למה הוא שואל אברכת הנס ולא על יתר הברכות השנויים כאן וגם עקר שאלת מנ"ל הוא תמוה דאטו הני ברכות מן התורה הם והלא כולהו תקנת חכמים נינהו ועיין בדברינו בריש פרק כיצד מברכין שהארכנו לפרש שם קושיית מנה"מ וכל זה לא שייך כאן ולכן נלע"ד דודאי למסקנא דלעיל דברכות הם מדרבנן מסברה הה"ד דכולהו הם מסברה ברכת התורה והמצות וכל שאר ברכות ואמנם אניסא הי' סובר שהוא נגד הסברה שהדי כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו וגם בשלמא על כל שאר השנוים במשנתינו מברכין בשעת מעשה אבל הנס שכבר נעשה ובפרט שיברך מי שלא נעשה לו הנס זו היא נגד הסברה ולכן שאל מנ"ל דמברך אניסא והביא ראי' מיתרו שבירך אחר שכבר נעשה הנס וגם בירך על נס שנעשה לישראל אשר לא ראו עיניו כלל:

שם תנא את והב בסופה וכו' הני שני מצורעין אחד הי' שמו את והשני הי' שמו הב והם היו מהלכים בסוף המחנה כי לא היו רשאים לילך תוך מחנה ישראל שמצורע משולח חוץ לשלש מחנות ואמנם אונקלס תרגם בפ' חקת בענין אחר ועין מהרש"א בח"א ונלע"ד דאונקלס מפי ר"א ור"י תרגם התורה ולר"א ודאי לית לי' הך דרשה דאיהו סבר הוגללו בהפרוכת הותרו זבים ומצורעים לכנוס לשם כדאמרינן במנחות דף צ"ה דקאמר רב אשי לא קשיא הא ר"א וכו' ומוקי הך דהותרו זבין ומצורעין לכנוס כר' אליעזר וא"כ לדידי' לא היו המצורעין הולכים בסוף המחנה בשעת ההילוך ולכך תרגם בענין אחר ועיין בחידושינו בפסחים דף ס"ז ע"ב מ"ש בענין זה:

ע"ב אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי וכו' עיין בעין יעקב שהביא דברי הרשב"א בפירוש אבדה זו וגם ביאר שם הקדמה כוללת לכל האגדות שבש"ס ועיין בדברינו בפתיחה שני' אשר לנו בפתיחת המסכתא שם בארנו התועלות מן האגדות שבש"ס ואמנם היות דרכנו לרדוף אחר היותר פשטי האפשרי הגם כי ידענו שיש כאן רמזים עמוקים מאד לא מנענו עצמנו לפרש גם פירוש קל להבינו והנה במשנה פרק משוח מלחמה איתא להושיע אתכם זה מחנה הארון ושם בגמרא דף מ"ג ע"א וכל כך למה מפני שהשם וכל כנוייו מונחים בארון וכן הוא אומר וישלח אותם משה וגו' וכלי הקודש זה הארון והלוחות שבו וכו' הרי שעקר תגבורת נצחונם של ישראל במלחמה הי' על ידי מחנה הארון וכן מצינו בימי עלי שנזדעזעו פלשתים מאד כאשר שמעו שבא הארון לתוך מחנה ישראל ואמרו אוי לנו וגו'. והנה קדושת מחנה הארון כאשר הוא במקומו נחלק לענין פרסת הרגל לשלש בחינות קדשי הקדשים ששם הארון לא תדרוך בו פרסה רק הכה"ג ביום הכיפורים. מדרגה שני' ההיכל לא תדרוך בו פרסה ביאה רקנית רק הכהנים בכל יום בעת הקטרת קטורת או הטבת נרות או כה"ג להשתחוות. ומדרגה שלישית העזרה שהוא חצר המשכן. וכן בשעת המסעות הי' שלש מדרגות משא בני קהת ובני גרשון ובני מררי. ועוג שאמר מכדי מחנה ישראל כמה הוי רצונו בזה גבורת מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי דהיינו קדושת הארון שהוא עקר גבורת נצחוכם במלחמה והנה רצה להרוג את נושאי הארון וארון הי' אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ועם אנשים שנשאו היו ארכו ארבע אמות וחצי ואבן כזה אפשר שהי' בכחו של עוג לעקור ולהפיל עליהם זהו הנלע"ד לקרב הדברים אל השכל ואל הטבע ולפי פירושי הזה אתי שפיר גרסת הרי"ף אבן שזרק עוג במשה עיין שם ולפי מ"ש ניחא דהרי כתיב והחונים לפני המשכן וגו' משה אהרן וגו' ומסתמא גם בשעת המסעות הי' משה הולך סמוך לנושאי הארון וכיון שביקש עוג לזרוק אבן בנושאי הארון הרי ביקש לזרוק במשה. וגוף דבר זה שרצה עוג להרגם כלם כאחד הגם שגמרא גמירי להו נלע"ד רמז לזה בקרא דבסיחן כתיב ויצא לקראת ישראל וגו' וילחם בישראל ובעוג כתיב ויצא עוג מלך הבשן וגו' למלחמה אדרעי הנה כתיב שיצא להלחם אבל לא כתב שנלחם עמם וכתיב ויאמר ה' אל משה אל תירא וגו' ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו וגומר ולא כתיב שום מלחמה היינו שכאשר ראה מחנה ישראל חשב בלבו ששוב אין לו צורך להלחם כלל רק לעקור טורא ולהשליך עליהם ומשה שוור וקטלי' וכיון שראו עמו שמת מלכם וגיבורם נפלו ממילא לפי חרב וכן מה שאמרו שמשה רבינו הרגו ג"כ לדעתי נרמז בכתוב דכתיב אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו והיינו בידך ממש:

דף נ"ה ע"א שלשה צריכים רחמים וכו' הא ודאי שכל דבר צריך רחמים ואמנם הכוונה באלו השלשה דברים שצריכים תמיד רחמים אף שכבר זכינו להשיגם אכתי תמיד צריכים רחמים וחשיב מלך טוב אף שכבר הוקם עלי מלך איש טוב וחסד מכל מקום צריך רחמים כיון שפלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו וא"כ תמיד צריך רחמים שהק"בה יטה לבבו לטוב וכן שנה טובה אף שנכתבו בר"ה לטובה צריך רחמים כל השנה שתשאר הטובה בשלימות ועל דרך שאמרו בר"ה דף י"ז ע"ב עתים לטובה כו' הרי שהיו ישראל וכו' הק"בה מורידן שלא בזמנן וכו' ויליף לה מהך קרא דמייתי כאן תמיד עיני וגו' וכן חלום טוב אף שכבר חלם חלום טוב צריך רחמים שיתקיים ולא תהא בדיחותי' מפכחא לי' כדלקמן וכן שימהר השם לקיימו כי לפעמים יש תוחלת ממושכה ך"ב שנים כדמסיק לקמן שיצלה עד כ"ב שנין:

שםבצלאל ע"ש חכמתו נקרא וכו' יש לדקדק דהרי מצינו בפ' תרומה שהק"בה אמר לו ארון וכלים תחלה ולא הקפיד על קושיית בצלאל להיכן אכניסם ועוד היכן מצינו שמשה אמר לבצלאל שיעשה ארון וכלים תחלה ורש"י נדחק דמסתמא אמר לו כדרך שהם כתובים בפ' תרומה ועוד הרי בחמת נגמר מלאכת המשכן וכל כליו בכסלו ולא הוקם עד ניסן כדא תא במדרש פ' פקודי הרי שהיו הכלים עומדים חוץ ממשכן שלשה חדשים וא"כ הי' יכול ג"כ לעשותם קידם שעשה המשכן והנלע"ד בזה שישראל היו סבורים שכשיגמור המשכן תכף יקימוהו ותשרה השכינה תכף בהגמר מלאכתו וכן איתא באמת שכיון שנגמרה מלאכתו והביאוהו אצל משה היו ישראל מתרעמים לא כך היינו אומרים שתשרה השכינה והרי נגמר מעשה המשכן וכל כליו ועדיין אין השכינה שורה והם לא ידעו שאין הק"בה רוצה להשרות שכינתו ביניהם עד שיגיע החודש שנולד בו יצחק שהוא חודש ניסן יעויין במדרש שם ובפ' תרומה מצינו שהזכיר משכן תחלה וסוף וארון וכלים באמצע שכן כתב שם ועשו לי מקדש וגומר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וגו' ועשו ארון וגו' ועשית שלחן וגו' ועשית מנורת וגו' ואת המשכן וגו'. ונראה שהק"בה שידע שאף שיוגמר הכל המשכן והכלים אעפ"כ לא ניח להקים המשכן עד ר"ח ניסן ולא שייך טענת בצלאל להיכן אכניסם ולכן נתן להם הברירה איזה מהם שירצו יקדימו ושוב בפ' כי תשא כשאמר לו הק"בה למשה ראה קראתי בשם בצלאל וגו' ועשו את כל אשר צויתך את אוהל מועד ואת הארון וגו' רמז לו הק"בה שבצלאל יעשה כסדר הזה לפי שבצלאל יהי' סבור שתכף בגמר המלאכה יקימו המשכן ויכניסו הכלים ולכן יתנהג כמנהג העולם ומזה אנו למדין שעתיד בצלאל לעשות כן ומשה רבינו כדי לפרסם חכמתו של בצלאל לכך היפך לו ולא שינה בזה מאמרו של הק"בה שהרי באמת הק"בה נתן הברירה איזה להקדים ובצלאל אמר בנוהג שבעולם וכו' ועמד על דברי הק"בה בפ' כי תשא וזה שאמר לו משה בצל אל היית וכו':

ע"ב לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב עיין מהרש"א בח"א שהקשה מחלומותיו של יוסף הצדיק ונדחק בזה ולענ"ד נראה דחלום שיוכל להתקיים אף אם לא יראוהו לו בחלום אין מראין לו כי ע"י החלום יוכל לבוא לידי גרעון כי חדוותי' מפכחא לי' אבל חלום שעקר קיומו יבוא על ידי מה שחלם ודאי מראין לו וחלמותיו של יוסף אלמלא החלום לא נתקנאו בו אחיו ולא מכרוהו למצרים ולא בא הדבר לידי קיום וחלום כזה ודאי מראין לו ומה שהקשה מהרש"א ממה דאמרינן בשמואל כי חזא חלמא וכו' אולי על אחרים הראו לו והיו אוהביו ולכן על חלמא בישא אמר החלומות שוא ידבר ועל חלמא טבא אמר בלשון בתמי':

דף נ"ו ע"א אקרינן בחלמא שורך וגו' הא דלא אמר כאן לרבא אמר לי' כבישותי' כדאמר לקמן גבי בנים ובנות תוליד היינו משום דלא הי' לרבא שור שיפתרנו כמשמעו וכן גבי בניך ובנותיך וגו' לא אמר לי' כבישות' משום דא"כ היינו מה שכבר פתר לו על בנים ובנות תוליד דמה לי בשבי ומה לי לעם אחר ובר הדיא מחמת שנאתו הי' רוצה לפתור לו רעה חדשה ואולי בשביל זה אמר לו רבא כולהו מחילנא חוץ מבת רב חסדא שהי' ביד בר הדיא לפתור לו אף לפי רצונו שלא רצה לפתור לטוב הי' לו לפתרו כבישותי' וכפשטי' דקרא:

ע"ב הרואה באר וכו' רואה שלום שנאמר ויחפרו וגו' באר מים חיים ולכאורה יפלא היכן נזכר כאן שלום ומהרש"א בח"א נדחק בזה ונראה כיון דכתיב חיים אצל באר וכתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום וכמו שאמר ר' נתן מצא תורה והיינו משום דכתיב חיים אצל תורה ה"נ אמר ר' חנינא דמצינו חיים אצל שלום ובזה שייך דברי רבא דאמר חיים ממש לפי שר"ח ור"נ פתרו חיים על ענין אחר מר על שלום ומר על תורה אמר איהו דהיינו חיים ממש:

דף נ"ז ע"א עוונותיו מחולין וכו' מאי סדורין למחול שמעתי מזקני אבי אמי הגאון החסיד מוהר"ר אלעזר זצ"ל שאמר בשם זקינו הגאון מאיר עיני הגולה מוהר"ר העשיל זצלה"ה פירוש הדבר דכשהם סדורים ודאי הם למחול כי מעביר ראשון דרכו של הק"בה שעון הראשון הבא לתת בכף מאזנים הק"בה מעבירו ושומטו ואינו מניחו בכף מאזנים וממילא כשהוא מחצה על מחצה כיון שחסר הראשון יכרעו הזכיות ועיין במס' ר"ה דף י"ז ע"א בתוס' בד"ה מעביר ראשון וכו' ואמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובה עוונות מחשב בהדייהו. ומעתה לפי זה אם האדם צדיק שרובו זכיות או אפילו בינוני הרי עוונותי' המונחים בכף מאזנים מונחים כסדרן רק שהראשון נחסר לגמרי ולא עלה בכף והתחילו להניח בכף מעון שני והלאה על סדר שני ועליו השלישי וכו' ואם הם נשארים כסדר ודאי אינו מהני שרובם עוונות שאם היו מהני דרובם עונות א"כ היו לבסוף מניחים גם עון הראשון להכף והי' הראשון מונח על האחרון והוא בהיפוך הסדר משא"כ כשנשארו כסדר מכלל שלא ניתוסף הראשון וא"כ בודאי הם למחול וזהו הפירוש סדורין למחול אלו הם דברי זקן זקני הגאון זצ"ל ושפתים ישק ובזה אמרתי פירוש דברי המדרש תנחומא הובא בילקוט ריש פ' נצבים הפוך רשעים ואינם כל זמן שהק"בה מהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה דהיינו שמהפך במעשיהם שעון הראשון הניחו בכף מאזנים אחרון וא"כ מכלל דרובן עוונות אין להם תקומה משא"כ כשאינו מהפך אז הוא מכריע כף זכות:

ע"ב אמר ר' יוחנן השכים ונפל פסוק לתוך פיו וכו' כבר נאמר מאמר זה דר' יוחנן לעיל דף נ"ה ע"ב ולא ידעתי טעם על השנות הדבר כאן ואולי בשביל דאמר ר' יוחנן לתנא לתלמיד חכם לעולם טוב לו הסמיך לו גם מאמר זה של ר' יוחנן ואמנם יותר תמהני על רש"י שכאן פירש השכים העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו ומלבד שדברי רש"י הם ללא צורך דהרי לא חידש לנו רש"י בפרושו שום דבר מפשטן של דברי ר' יוחנן תמוה עוד ולמה נתעורר רש"י כאן לפרש ולעיל דף כ"ה ע"ב לא פירש רש"י כלום וסמך על פשטן של דברי ר' יוחנן שאינן צריכין פירוש. והנה על גוף הדבר שפירש רש"י כאן מה בעי רש"י בפירושו ראיתי שנתעורר ג"כ הגאון מוהררנ"ך בספרו וכתב שהי' מקום לומר לפי שלעיל איירי בכמה מיני חלומות שהזהירו שישכים ויאמר פסוק מיוחד קודם שיזדמן לו פסוק המורה לרעה ועל זה אמר ר' יוחנן שהמשכים כדי לומר איזה פסוק טוב ונפל לו ממילא אותו פסוק הוא נבואה קטנה ובודאי יתקיים החלום כפי הפסוק שכפל לו בפיו ולזה כיון רש"י שלא כן הוא כוונת ר' יוחנן אלא כוונת ר' יוחנן על כל העומד ממטתו אפילו לא ראה שום דבר בחלומו ונפל פסוק בפיו ג"כ הוא נבואה קטנה אלו הם שורש דברי הגאון מוהררנ"ך ואני מוסיף על דבריו שהי' מקום לומר דקאי על מאמר הסמוך דתני תנא קמי' דר' יוחנן דיין יש שותהו בחלום וטוב לו דכתיב ויין ישמח ויש שותהו ורע לו דכתיב ויין למרי נפש ופירש רש"י לפיכך אין לעמוד על פתרונו ועל זה בא ר' יוחנן שאם זה ששתה יין בחלומו השכים ונפל פסוק לתוך פיו דהיינו אחד משני פסוקים הנ"ל הוא נבואה קטנה כי הפסוק שנפל לפיו הוא פתרונו ולזה בא רש"י לפרש דר' יוחנן על כל המשכים לעמוד ממטתו קאי לא על חולם חלום הנ"ל. ועל פי זה זכינו ג"כ להבין כוונת רש"י דלעיל בדף נ"ה ע"ב לא נזכר ר' יוחנן קודם למאמר הזה כלל ואפילו משאר אמוראים המאמר הקודם לדברי ר' יוחנן הוא וירא שר האופים וכו' שכל אחד חלם חלומו ופתרון חבירו וממילא אין שים מקום לטעות בדברי ר' יוחנן לומר דקאי אדלעיל לא הוצרך רש"י לפרש כלל כי דברי ר' יוחנן מבוארים ואין צריכין פירוש:

שם שלשה מלכים הם וכו' אחאב ידאג מן הפורעניות. הכוונה פורענות בעוה"ז ובעוה"ב שאחאב נהרג במלחמה ולא מת על מטתו וגם אין לו חלק לעוה"ב כמפורש במשנה ריש פרק חלק ולכן לא אמר שאול המלך שב"כ נהרג הוא ושלשה בניו שהוא פורעניות בעוה"ז אבל בישרו שמואל מחר אתה עמי במחיצתי ולא נקט ירבעם שאין לו חלק לעוה"ב קבל מת בכבוד בעוה"ז ונקט אחאב דתרתי לפורעניות איתנוהו בי':

שם ג' נביאים הם הרואה ספר מלכים וכו' הדבר תמוה חדא דאמר ג' הם וחשיב ארבע מלכים יחזקאל ישעי' ירמי' ועוד מה ענין מלכים לנביאים ולולי דמסתפינא אמינא דטעות סופר הוא והרואה ספר מלכים מקומו קודם ג' נביאים הם ואדלעיל קאי שאמר ג' מלכים הם והיינו מלכים פרטים שרואה המלך המיוחד ההיא בחלומו ומראה כל א' לפי ענינו ואח כ אמר שהרואה ספר מלכים בחלומו אע"פי שיש שם בספר ההוא כמה מלכים שהי' סופם פורעניות כמו אחאב ויהורם בנו ואחזי' מלך יהודה שהרגם יהוא וכמו כן עוד ממלכי ישראל שנהרגו וצדקי' ויכני' אעפ"כ אזלינן בתר רוב הספר ויצפה לגדולה:

שם יחזקאל יצפה לחכמה היינו משום שראה מעשה מרכבה ושנינו בריש פרק אין דורשין ולא במעשה מרכבה ביחיד אלא א"כ הי' חכם ומבין מדעתו:

שם והרואה מגלת אסתר נקט והרואה לפי שהוא ענין בפ"ע שכבר חשיב שלשה כתובים קטנים והא דלא כללינהו יחד ונימא ארבעה כתובים קטנים הם היינו משום דכל סוגיא זו סדרן של שלשה נקט בכולהו ולכן גם בזה נקט מספר שלשה:

תוס' ד"ה הרואה מרקוליס וכו' וד"ה הרואה מרקוליס וכו' נלע"ד דטעות הדפוס הוא שרשם כאן שני דבורים והכל דבור אחד ולפי מה שכתבו תחלה דטעם דנקט מרקוליס הוא לפי שמקומו וכו' כתבו שר"י ג"כ הי' מתמה על שנקט מרקוליס ופירש טעמו משום דאין צריך לברך רק במקום שבונים וכו' והך ונראה לי הוא ג"כ ר"י ועיין בתר"י:

דף נ"ח ע"א לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכו' עושה גדולות וגו' והגבורה זו יציאת מצרים וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ולפום ריהטא קשה למה פירש גדולה על מ"ב וגבורה על י"מ והלא בשניהם נזכר לשון גדולה ואדרבה במ"ב מצינו גם לשון גבורה כדאמרינן בריש תענית דתני גבורת גשמים דילף מברייתו של עולם דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה וא"כ איפכא הוה לי' למדרש הגדולה זו י"מ והגבורה זו מ"ב ואי משום דרצה לדרוש הקרא על סדר הזמנים ומ"ב קדים לי"מ הרי דריש והנצח זו מפלתה של בבל וההוד זו מלחמת כחלי ארנון אף שנחלי ארנון קדים הרבה ואח"כ ראיתי שאונקלוס תרגום הך קרא וירא ישראל את היד הגדולה וחזא ישראל ית גבורת ידא רבתא עיין שם וצריך לומר דכל היכי דכתיב גדולה אצל יד פירושו גבורה ועל דרך הרמז נלע"ד דבשירת הים כתיב ימינך וגו' ופירש רש"י שני פעמים ימין כשישראל עושין רצונו השמאל נעשית ימין וימינו נאדרי להציל ישראל וימין השנית תרעץ אויב ע"ש ברש"י ונמצא בעת קריעת ים סוף השמאל נעשית ימין ושמאל היינו מדת הדין ושם הוא הגבורה לענוש את הרשעים אבל הגדולה הוא רומז לחסד וזהו עצם הגדולה להטיב לכל וכיון שבקריעת ים סוף גם השמאל נהפך לימין הרי הגבורה אז ראוי להקרא בשם גדולה ולכן כתיב את היד הגדולה אבל באמת פעלתה אז להכות את מצרים היינו גבורה:

שם והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע. לפי שנס הזה נראה בכל העולם כלו וראו כל עמי הארץ ויראו מפני ישראל וכדכתיב במשה במלחמת סיחון שעמדה לו חמה היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני כל העמים אשר תחת כל השמים ועיין ברש"י בחומש פ' דברים ובתפילין דרשו בפ"ק דף ו' ע"א וראי כל עמי הארץ וגו' ויראו ממך אלו תפילין שבראש הרי שעמידת חמה ולבנה דומה לתפלין שבראש ותפילין נקראו פאר לעיל דף ט"ז ע"ב פארך חבוש עליך ולזה דרשו כאן והתפארת זו עמידת חמה ולבנה: