צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 56

ואומר אני דאפילו לפי מ"ש לפרש משנתינו נתן עליה נסר וכו'. דאפילו באמצע איירי דאינו פוסל בסוכה. מכל מקום היינו בסוכה שיש בה סכך כשר שבעה טפחים יחד סמוכים בלי הפסק. ואז אף שאח"כ נתן נסר אינו מבדיל להפסיק חלק שחוץ לנסר מעיקר הסכך אבל אם ליכא שיעור סוכה יחד מסכך כשר. כגון שבכל הסוכה יש נסר ואחר כך סכך שעור נסר ואחר כך סכך כל הסוכה בודאי שהנסרים מפסיקים. וליכא לצרף שיעור סוכה יחד כלל. ולכך אחר כך מברייתא דמודה ר' מאיר שאם נתן בין נסר לנסר וכו' לקמן (ד' י"ח ע"א) מקשה באמת סתם וקאמר אלא למ"ד באמצע בארבעה אמאי כשרה והיינו בין לשמואל בין לרב ללישנא דסורא ובאמת כדמשני שנפסלים באמצע אליבא דרב היה די בזה. ולא הוי צריך לאוקמי ב' אמות מצומצמות. רק אליבא דשמואל מוקי ח' אמות מצומצמות:

וכ"ז לשמואל דסובר לקמן (ד' י"ז ע"ב) סכך פסול באמצע בד' טפחים. אבל לרב להך לישנא דנהרדעא דלרב אפילו באמצע בד' אמות. א"כ קשיא משנתינו סיפא דקתני כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו מאי קמ"ל והרי אפילו בסכך פסול ממש אינו פוסל בד' טפחים ואף שזה אינו מפורש לקמן במשנה ואיכא למימר דהיא גופה קמ"ל שאין סכך פסול פוסל בפחות מד' אמות. אם כן הוה ליה לתנא להשמיענו חידוש זה בסכך פסול ממש. ואם להשמיענו דאפילו בנסר עכ"פ לא יישן תחתיו כבר שנינו ברישא דלר' מאיר אין מסככים בנסרים והר"ן נדחק בזה לומר שלא נטעה דדוקא בסיכך כל הסוכה בנסרים הוא דגזרינן גזירת תקרה אבל בנסר א' לא גזרי' כלל אפילו לישן תחתיו. קמ"ל משנתינו אפילו בנסר א' ע"כ דברי הר"ן והוא דוחק לחלק בכך ובשלמא לשמואל קמ"ל סיפא דאפילו לר"י לא ישן ברחב ד' טפחים וכן קמ"ל דאפילו באמצע אינו פוסל שאר הסוכה אבל לרב לא קמ"ל מידי דמה שאינו פוסל שאר הסוכה זה הוא לרב בכל סכך פסול ללישנא דנהרדעא ומה דלא ישן תחתיו לר' מאיר היינו רישא. וצריכין אנו למימר דשמעתא דהכא דרב היינו ללישנא דסורא דלקמן דבאמצע בד"ט וקמ"ל סיפא דאפילו באמצע אינו פוסל הסוכה ובזה ניחא לי מה דמותיב בשמעתין לרב מברייתא דאף נסרים כסדינין דמקשה לרב אי דאית בהו ארבעה ל"ל לאצטרופי. ולכאורה ליכא תיובתא רק ללישנא דסורא. אבל ללישנא דנהרדעא ליכא תיובתא וכבר הרגישו בזה התוס' בשמעתין בד"ה אי דאית בהו כו' והוה ליה למימר עכ"פ בלשון הניחא ללישנא דנהרדעי. ולמה מקשה סתם. ולפי מ"ש ניחא דע"כ דשמעתא דרב בשמעתין הוא כלישנא דסורא:

ואמנם לתרץ לישנא דנהרדעא גם לשמעתתא דרב דשמעתין נלענ"ד כוונה אחרת במשנתינו במה דקאמר נתן עליו נסר וכו' ונתרץ גם כן מה דאמר להו רב הונא לרב חסדא ולרבה לא אמרי לכו אמרי כוותי מנא ידע רב הונא שיאמר כוותי' ומתחלה אמרתי מה דאזלו לגבי רב נחמן. ופרש"י אולי יאמר כוותייהו ואני אמרתי שהיה להם סברא שיאמר כוותיהו דהם סברי מה שר"ה פוסל בהפכן על צידן משום דנראה לו דשינוייא דלעיל דמשני אליבא דרב מאי מצטרפין לד"א מן הצד לשינוייא דחיקא ולכך סובר דהפכן על צידן פסול ובלא"ה ניחא שפיר דקאמר ר' מאיר מצטרפין דהיינו ברחבין ד' שפסולים לסכך והפכן על צידיהן ושייך בהו צירוף. וכל זה רב הונא והני רבנן דהוו בסורא. אבל רב נחמן דאיהו מנהרדעא ולדידיה בלא"ה לא קשיא כלל קושיא דלעיל. וכמ"ש התוס' בד"ה אי דאית בהו וכו' הוה סברי דאיהו יכשיר בהפכן על צדיהן שהרי אין כאן שום הכרח למימר כן מחמת שום קושיא ואזלו לגבי' והשיב להם שפסולה ולא מחמת לחץ שום קושיא אלא מסברא שנעשו כשפודין וכו':

ואמנם מה שאמר רב הונא לאו אמרי לכו כוותי אמרי הוא על פי מ"ש דלנהרדעי קשיא לרב ממשנתינו דקאמר נתן עליה נסר שהיא משנה שא"צ כלל לרב וכמ"ש לעיל דלא ישן תחתיו לר' מאיר היינו רישא לרב והסוכה כשרה הוא בכל סכך פסול לרב בפחות מד' אמות. ונראה דקמ"ל דדוקא נסר יחידי ואם כן בנתנו לרחבו מיירי דאם לא כן אפילו סכך פסול ממש בפחות מד' טפחים לכ"ע ישנים תחתיו אבל בב' נסרים שנתנן על צדיהם אף ששניהם בצירוף הם יותר מד' טפחים לא מצטרפי ואפי' ישנים תחתיו ודי שדינייהו כסכך פסול בפחות מד' טפחים. ורישא דאין מסככין היינו בכל הסוכה שאפילו הפכן על צדיהן פסול ובזה ניחא דלרב קשה למה אמר בסיפא נסר שהוא רחב ארבעה והרי גם רישא דתני סתם נסרים ברחבי' ארבעה מיירי לרב והוה ליה למתני גם בסיפא סתם נתן עליה נסר כשרה. ובלבד שלא יישן תחתיו. ולפי מ"ש ניחא דקמ"ל דוקא שנתנו לרחבו. ואם כן רישא דתני סתם מיירי בנתן על צדיהן ואפ"ה פסולים ואם כן כיון דרב נחמן מנהרדעא ידע רב הונא דפוסל בנתן על צדיהן דאל"כ לא קמ"ל סיפא מידי לנהרדעא

ע"כ גמ' אי דאית בהו ד' למה לאצטרופי הא דלא מוקי בהפכן על צדיהן דודאי בעי צירוף ולמימר שקושיי' הגמרא הוא אליבא דרב חסדא ורבה לקמן דמכשני הוא דוחק שתהא סוגיית הגמרא דלא כהלכתא ואמנם לפי מ"ש לעיל דמשנתינו בסיפא קמ"ל דלא מצטרפי. אם כן בנתן על צדיהן אפילו לר' מאיר לא מצטרפי ואיך נוקי מה דאמר ר' מאיר שני נסרים מצטרפין בנתון על צדיהן:

ובזה ניחא דללישנא קמא אליבא דשמואל הא דאמר רבי יהודה ב' נסרים אין מצטרפין היינו ברחבים ד'. אלא שנתנן על צדיהן וקמ"ל ר' יהודה דאף דפסולים לסיכוך אפ"ה אין מצטרפין ור' מאיר פליג ואמר דמצטרפין ולשמואל לא קשיא סיפא דמתני' דנקט רחב ד' משום דרישא מיירי באינן רחבים ד' וקמ"ל סיפא דברחב ד' אפי' ר"י מודה דלא ישן תחתיו ובזה אתי' לן כהוגן דברי התוס' בד"ה מצטרפין וכו' שכתבו ולר"י אין מצטרפין שאפילו מכוסה כולה וכו'. וכבר נתקשה מהרש"א בדבריהן דמה חדשו התוס' בזה לרב והרי גם לשמואל צריך לומר לר"י כן ללישנא קמא ולדידי ניחא דלשמואל מוקי לה ברחבים ד' ונתנן על צדיהן. והא דמוקי לה בלישנא בתרא לשמואל מצטרפין לד"א מן הצד ולא מוקי לה בד' טפחים באמצע ובהפכן על צדיהן. היינו משום כיון דכבר זכינו לסברת ד' אמות מן הצד יותר ניחא ליה לאוקמי שיהיה ניחא גם להמכשירין בהפכן על צדיהן:

וחשבתי בדעתי דלשמואל אליבא דר"י א"א למפסל בהפכן דהרי הטעם דפסול היינו משום דעשויין כשפודין של ברזל. והרי אנן חזינן שזה נודע מגזירת תקרה. מדהפכן על צדיהן ואפ"ה לא מהני כיון שנעשו כשפודין של ברזל. וא"כ למה מהני לשמואל אליבא דר"י בטולי תקרה לקמן (בדף ט"ו ע"א) בסוף הסוגיא. וג"כ נימא דנעשו כשפודי ברזל ומ"ה יפוי כח יש במפקפק יותר מההפיכה על צדיהן אלא שהתוס' בד"ה הפכן לא כתבו כן שכתבו דלשמואל מתוקמא ככ"ע:

ואני בודאי דעתי בטלה נגד דברי התוס'. אבל מצד הסברה נלע"ד דהפך הנסר על צידו לא גרע ממפקפק. ובזה נלענ"ד לתרץ דברי הרי"ף דבמשנה דלקמן (דף ט"ו ע"א) בסוכה שאין עליה מעזיבה לא הביא דין בטולי תקרה והדבר יפלא שהרי לשמואל ליכא אוקימתא אחריתא רק דסיפא בביטולי תקרה פליגי וא"כ ר"מ ור"י הלכה כר"י וכן יש לתמוה על הרמב"ם שכתב בפ"ה הל"ח תקרה וכו', לפיכך אם פקפק וכו'. ובלבד שלא יהיה בכל נסר ד' טפחים וזה דלא כר"י אליבא דשמואל והנה דברי הרמב"ם יש לתרץ דאולי בשמעתין פסק כרב וכר"מ. דאף דרבי מאיר ור"י הלכה כר"י מ"מ באוקימתא דרב לא משכחת שמעתא דאמוראי דסוף שמעתין בהפכן על צדיהן כי אם לר"מ. וממילא הל' כר"מ וכיון שהוא פוסק כרב, לכן לא ס"ל בטולי תקרה. ואף שבפירוש המשנה אחז אוקימתא דשמואל אולי בחבורו חזר בו אבל על הרי"ף אני תמה שאיהו פסק כשמואל. וא"כ למה השמיט דין בטולי תקרה.

וראיתי להר"ן שהרגיש בזה, וכתב הרי"ף פירוש בטולי תקרה ההיפוך מפרש"י וס"ל להרי"ף דמיירי (תקרה) בנסרים דלכ"ע כשרים לסיכוך. ואפ"ה לר"מ אסור כיון שכבר היה תקרה חמירי טפי. ור"י ס"ל ביטולי תקרה והרי הם כשאר נסרים ואמנם אני תמה אם איתא דנסרים שכבר היו תקרה והותרו ע"י פקפוק חמירי לר"מ שהם אסורים אף שאינם רחבים. אם כן מאי מקשה בתחלת סוגיא דשמעתין על רב לר"מ דנסרים מצטרפין היכי דמי ודלמא גם לרב לר"מ חמיר היכא שכבר היה תקרה. ואף דליכא ארבעה פסילי וקאמר שהם מצטרפים לד' טפחים לפסול הסוכה. ולכן נלענ"ד דודאי גם הרי"ף מפרש לקמן בטולי תקרה כפרש"י וס"ל לרבי יהודה דאפילו נסרים שאינן כשרים לסכך מתחלה. עכשיו שעושה מעשה לבטולי תקרה עדיף. ורבי מאיר פליג דלא מהני בטולי תקרה אלא דס"ל דבזה הלכה כר' מאיר ואף דר' מאיר ור"י הלכה כר"י מ"מ כל הני אמוראי דשמעתין דפסלי בהפכן על צדיהן ע"כ דכר"מ ס"ל וכמ"ש לעיל דההפיכה על צדיהן לא גרע ממפקפק בתקרה. וכיון שאפ"ה לא מהני לדידהו משום שעשאן כשפודי ברזל אם כן גם פקפוק לא מהני. כשם שלא מהני פקפוק בשפודי ברזל כך לא מהני בנסרים שרחבים ד' והרי"ף אינו מפרש מה דאמר לקמן (דף ט"ו ע"א) אלא לשמואל וכו'. סיפא במאי פליגא בפירוש רש"י דפירש הא ודאי סתם תקרה בני ארבעה הוא. אלא להרי"ף הכל בכלל תקרה לפעמים בני ארבעה ולפעמים פחות ואמנם הסוגיין לקמן דבשלמא לרב קאמר ר"י לר"מ דמה דחיישת לגזירת תקרה אם שמעת זה לב"ש שמעת. אבל לשמואל למה היה לר"י למימר לב"ש שמעת הלא גם לב"ה אית ליה ברחב ד'. והוה ליה לר"י למימר אם שמעת גזירת תקרה ברחבים ד' שמעת. זה הוא קושיית הגמרא לשמואל. ומשני בבטולי תקרה ומיירי בכל מיני תקרה בין רחבים ד' ובין רחבים פחות מד' דלר' מאיר כולהו פסולי דאף שהפקפוק מועיל לבטל תעשה ולמ"ה אכתי פסילי אפילו לסכך בהם בלי איסור תולמ"ה לר' מאיר דגזרי' אפילו ברחבים פחות מד' לעיל במשנה דמסככין בנסרים לשמואל דמוקי פלוגתייהו בפחות מד' ור"י סבר אפילו ברחבים ד' שפיר דמי דבטולי תקרה מהני ועדיף מלסכך בהם מעיקרא. ומעתה הרי"ף דמייתי דטעמא דב"ה משום תעשה ולמ"ה והשמיט בטולי תקרה סתם בביטולי תקרה לאיסור והשמטת ההיתר ממילא נשאר אסור והיינו ברחבים ד' אבל ר"מ דמחמיר גם בפחות מד' הוא לשטתו דלעיל ובהך הלכה כר"י דליכא בפחות מד' גזירת תקרה כלל. אלא אף שכבר היה תקרה צריכין מעשה כדי שלא יהיה בהם איסור תעשה ולמ"ה ולזה באמת מועיל בין פקפוק ובין נוטל א' מביניהם. וזה כוונת הרי"ף ובאין רחבים ד' קאי ורחבים ד' לא הוצרך להזכיר שכבר פסק לעיל כשמואל ברחב ד' אסור:

שוב ראיתי שהרמב"ן במלחמות פירש גם כן שהקושי' לשמואל היינו דלדידיה לא שייך למימר דר' יהודה קאמר לר' מאיר האי סברא בית שמאי אית להו דהרי גם לר"י אית ליה גזירת תקרה ברחבים ד' וכדרך שכתבתי למעלה אלא שבפירוש בטולי תקרה פירש הרמב"ן פירוש אחר. ונוטה לפרושו של הר"ן ואני הנלענ"ד כתבתי, אלא דלפ"ז קשיין דברי הרי"ף מה שכתב בשמעתין והלכתא כשמואל דהא ר"פ כוותי' ס"ל ועוד דסוגיא דשמעתין כוותיה אזלי. והנה מ"ש דסוגי' כוותיה אזלא ע"כ כוונתו משום דלרב א"כ כל הני אמוראי דפליגי בהפכן לא משכחת לה רק לר"מ. וכיון דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י אתיין דלא כהלכתא אבל לשמואל אתיין אליבא דד"ה וברחבים ד', ולפי מ"ש לעיל לתרץ דברי הרי"ף אם כן על כרחך גם לשמואל אתיין הני אמוראי דוקא לר' מאיר ולא כר"י ואם כן אדרבא נימא דקיימי אליבא דרב וכר' מאיר

ודע דגוף הראיה של התוס' קשה לענ"ד דהתוס' סתרו הכלל דרב ושמואל הלכה כרב לקיים הכלל ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה ולא כן דרך הפוסקים כי אדרבא בכל מקום משגיחין הפוסקים יותר בכלל דאמוראי דכללי דאמוראי עדיף. ונראה לתרץ דהנה בתחלת הרוגי' במשנה מסככין כו' ור' מאיר אוסר. והקשה הריטב"א דהוי ליה למימר ור' מאיר פוסל. שהרי פוסל אפילו בדיעבד וכמפורש בברייתא ומשני הריטב"א דמשום רבותא דר' יהודה דמתיר לכתחלה נקט פלוגתייהו בלכתחלה. והנה מזה אכתי אין ראיה שהלכה כר"י דאיכא למימר כח דהתירא עדיף אף דלית הלכתא כוותי' ואמנם בגמ' בריש סוגיין דקאמר רב אבל בנסרים שאין בהם ארבעה ד"ה כשרה. הול"ל דברי הכל מסככין לרבותא שמותר אפי' לכתחלה וכלישנא דמשנתינו וצ"ל משום דבעי למימר לשמואל ד"ה פסולה לרבותא שאפילו בדיעבד פסולה נקט גם בדרב לישנא דדיעבד. אלא דקשיא הרי רב הוא כחא דהתירא וצריך לומר כיון דהלכה כשמואל נקט רבותא לשמואל ואולי זה כוונת הרי"ף דסוגיא כוותיה היינו מדנקט הרבותא אליבא דשמואל, ואמנם יש לדחות דלעולם ההלכה כרב והא דלא נקט הרבותא לרב היינו דלרב עיקר הרבותא דהתירא הוא לר' מאיר דבאינו רחב ד' מתיר אפי' לכתחילה. דלר"י אין כאן רבותא שהרי מפורש במשנתינו שמסככין אפילו לכתחלה. ואם כן כיון דר' מאיר ור"י הלכה כר"י אין הרבותא דהתירא לרב אליבא דהלכתא ולשמואל הרבותא דאיסורא הוא לר' יהודה דהלכתא כוותיה נגד ר' מאיר לכך אחז הרבותא אליבא דשמואל ולא אליבא דרב אבל אם היינו אומרים דלרב הלכה כר' מאיר פשיטא שהיה נשאר תמוה על מסדרי התלמוד שאחזו הרבותא לשמואל. ולא אליבא דרב. אלא ודאי היינו צריכין לומר דהלכתא כשמואל נמצא עלה בידינו שא"א לנו לומר דהלכה כרב אם לא שנודה וגם לרב על כל פנים אין הלכה כר' מאיר. ומעתה יפה כתבו התוס' כיון דלרב הני אמוראי לא אזלי רק אליבא דר' מאיר ולשמואל אזלי ככ"ע. אם כן כיון דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י ממילא הלכה כשמואל. וליכא למימר אדרבה נשבוק כללי דתנאי ונאחוז כללי דאמוראי ולמימר הלכה כרב וכר' מאיר דזה הוא תרתי דסתרי אהדדי שאם הלכה כרב ממילא אי אפשר למשבק כללי דתנאי ובודאי הלכה כר"י:

עוד נלע"ד כוונת הרי"ף במה דכתב דסוגיי' דשמעתין כוותי' אזלא על פי מה דאמר בשמעתין לימא מסייע וכו'. אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה וכו' והנה בין לפי מה דס"ד דמיירי בהפכו על צדו ובין למסקנא דאנחי אפומא דמטללתא קשה למה נקט שלשה טפחים. והלא אפילו בפחות מג"ט פוסל והמהרש"א הרגיש בזה וכתב דהך ברייתא כר"י אתיא יעויין במהרש"א מ"ש בפרש"י בד"ה הפכן וכו' והנה דבריו תמוהים דודאי לר"י גם מה דנקט שלשה טפחי' אתי שפיר אבל עכ"פ פחות משלשה גם כן פסול כיון שהרוחב של הנסר הוא ד' טפחים אם כן אפילו צדו פחות מג' טפחים פסול דנעשה כשפודין וכו' וכן היכא דאנחי' אפומי' אפילו הכניס פחות מג' כיון דכולו הוא ד' טפחים ודינו כפסל היוצא מן הסוכה אם כן יש כאן ד' טפחים:

ולענ"ד נראה נכון דהרי בברייתא בנתן נסר אחד מיירי וידוע דסכך פסול אפילו בסוכה קטנה אינו פוסל בפחות מג' טפחים ואפילו מצטרף וישנים תחתיו ואם כן הכל ניחא דבשלמא רש"י בד"ה הפכן על צדיהן דקאי אפלוגתייהו ומיירי שסיכך כל הסוכה כך נקט צידיהן פחות משלשה אבל ברייתא דמיירי בנסר א'. הוכרח לומר שהכניס שלשה לפי ההוה אמינא דמיירי בהפכו. וא"כ אם צידו שלשה פוסל עכ"פ בסוכה קטנה אבל אם צידו פחות משלשה אינו פוסל בשום סוכה וכל זה לפי ההוה אמינא. אבל לפי מה דדחה דאנחי' אפומא דמטללתא. הדרא קושי' לדוכתיה מאי איריא דנקט שהכניס לתוכה שלשה אפילו פחות מיכן נמי. ונראה דלדיוקא נקטי' דהנה זה ודאי לישנא דברייתא שהכניס לתוכה שלשה. פשטא דלישנא משמע כדמסיק דאנחי' אפומא דמטללת' ושייך הכניס ששלשה הכניס והטפח הד' נשאר בחוץ. אבל אי מיירי בהפכו על צידו לא אתי שפיר לשון הכניס אלא דלפי ההוה אמינא שלא היה מסיק אדעתא אוקימתא דפומי' דמטללתא. על כרחך הוצרך לדחוק ולפרש שהכניס שלשה דמיירי בהפכו על צידו. ושבקיה ללישנא דהוא דחיק ומוקי נפשי' בהפכו. אבל לאחר שזכינו לאוקימתא דאפומא דמטללתא ודאי שכן הוא הפירוש האמיתי בברייתא ואם כן ברייתא רצה להשמיענו הכניסו וכו' דוקא בכה"ג שהטפח הרביעי אף שלא הכניסו מכל מקום נשאר בחוץ ומצטרף לכך פסול. אבל היכא דלא נשאר אפילו בחוץ כגון שהפכו על צדו כשר ודלא כהנך אמוראי ואם הוה נקט שהכניס בפחות משלשה אז פשיטא דכיוצא בזה בהפכו על צידו כשר דאפילו הוה כשפודי ברזל מכל מקום לא יהא אלא שפודי ברזל ממש בפחות משלשה מי פסלי אפילו בסוכה קטנה לכך נקט שלשה ואפ"ה בהפכו על צידו בכיוצא בזה כשר בכל גווני. ואפילו בסוכה קטנה אם כן ממילא מוכח דהפכן על צידיהן כשר. ומעתה מה שהי' תחלה סייעתא לרב הונא ורב נחמן נהפך לתיובתא דהרי מוכח מהך ברייתא להיפך:

ואומר אני אף דליכא סייעתא מכל מקום גם תיובתא בתא ליכא דהרי לפי מה שמפרש מהר"מ מלובלין לעיל בלישנא אחרינא דקאמר בשלמא לשמואל מאי מצטרפין וכו' דסבר ר' יהודה דאף שיש בהם ד' הם סכך פסול. אפ"ה לא מצטרפי לד' אמות וכו' א"כ קיל משאר סכך פסול ולא אמרי' דנעשו כשפודין של ברזל. ממילא גם הפכן על צידיהן כשר ולרבי מאיר במצטרפין הם כשפודין של ברזל, וכן למה שכתבתי דלר' יהודה דמהני לקמן (דף ט"ו ע"א) בטולי תקרה אי אפשר למפסל בהפכן על צדיהן. ולר' מאיר הוא דמפסיל בהפכן על צדיהן דלדידיה גם בטולי תקרה לא מהני. אם כן הני אמוראי דפסלי בהפכן על צדיהן מוקמי הך ברייתא דסוף סוגיין דהכניס בפנים שלשה וכו' דמוכח מיניה הפכן על צדיהן כשר כרבי יהודה ואינהו ס"ל כר' מאיר וכל זה לשמואל מצינן לאוקמי הך ברייתא כר' יהודה. אבל לרב דר"י מכשיר לגמרי אפילו ברחבים ד' אי אפשר לאוקמי הך ברייתא דלקמן כר"י כלל דלר' יהודה נסר עצמו כשר הוא בכל גווני ועל כר' מאיר אתי ואפ"ה מוכח דהפכן על צדיהן כשר אם כן איכא תיובתא על רב הונא ורב נחמן אלא על כרחך דכשמואל ס"ל והיינו דכ' הרי"ף דסוגיי' דשמעתין כשמואל אזלא:

ובמה שכתבתי דלרב מוכח דאפילו לר' מאיר הפכן על צדיהן כשר ניחא בזה מה שמקשה המקשן על היכי דמי אי דאית בהו ד' וכו'. ואי דלית בהו ד' קנים בעלמא נינהו וכבר כתבתי דיש לדקדק לעולם ברחבים ד' ואפ"ה בעי צרוף דמיירי שהפכן על צדיהן ולפי מ"ש ניחא דלרב קיימינן ולרב בהפכן על צדיהן הרי הם כקנים בעלמא וכשרים: