צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 55

ולפ"ז מתורץ קושי' הנ"ל די"ל דס"ל לרש"י דאף לר' שימי הכשר פס ד' במפולש הוא רק מדרבנן וא"כ לא הוי מצי למנקט דאלו בסוכה דעלמא בעי פס ד' ובסוכה דשבת סגי בלחי מטעם מגו. דהא לפי מה שכתבתי הלחי בא להתיר במפולש לענין שבת במקום שהיה אסור מדאורייתא ופס ד' לענין סוכה הוי רק מדרבנן א"כ זה לא איצטריך לאשמועינן דפשיטא דאמרי' מדאורייתא לרבנן כסברת הרא"ש הנ"ל. ומש"ה נקט הש"ס דאלו בסוכה דעלמא בעי טפח שוחק. הכוונה דהטפח דבעינן בסוכה הוי בודאי מדאורייתא ובסוכה דשבת לא בעי טפח וסגי בלחי משהו ומשום מגו דהוי מחיצה לענין שבת במקום שהיה אסור מדאורייתא מהני נמי לענין סוכה אף שהטפח הוא דאורייתא. אמנם דזה דוחק הוא דלא הו"ל למינקט טפח שוחק.

ומעתה נבוא לתרץ קושיית המג"א שהתחלנו בו. דהנה איתא במס' שבת (ד' צ"ח ע"א) אמר רבי שמואל בר"י אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב המעביר ד' אמות ברה"ר מקורה חמור ולפ"ז קשה מאי קאמר רבא וכן לשבת, הא לענין שבת ליכא כאן איסור דאורייתא ומותר לטלטל בלא מחיצות כלל,. דהא הוא מקורה בסכך הסוכה. ולענין סוכה צריך מחיצות דאורייתא וא"כ פשיטא דאמרינן מגו דאורייתא לדרבנן והא מילתא דפשיטא כמ"ש הרא"ש הנ"ל לתרץ דברי הרי"ף דהשמיט הך דרבא משום דהוי מילתא דפשיטא. וא"כ גם על רבא קשה אך יש לומר דרבא אתי לאשמועינן דאם סיכך במבוי מלחי ולפנים ולצד הבתים לא סיכך כגוונא דכתב התוס' ומותר לטלטל לפנים מהמבוי במקום דליכא סכך. ואמרי' מגו דהוי דופן לסוכה לענין סוכה הוי נמי דופן לענין שבת ומותר לטלטל בכל המבוי אף שלא תחת הסכך משום דהוי ד' מחיצות. והנה רבא נקט במילתייהו שנים כהלכתן ושלישית אפי' טפח וע"ז קאמר וכן לשבת. ואם כן צ"ל דרבא ס"ל דאף במפולש סגי בטפח. וא"ל דרבא אשמועי' שסיכך במבוי כמין ג"ם לאורך המבוי כמ"ש המהרש"א אם כן מאי אתי רבא לאשמעינן דתחת הסכך פשיטא דמותר דהוי מקורה וחוץ לסכך באמת אסור דהא ליכא ד' מחיצות. אמנם הא תינח אי אמרי' דד' מחיצות בעי' מדאורייתא אם כן שפיר יש לומר דאיירי במבוי שיש לה ג' מחיצות אפילו מדאורייתא אסור לטלטל רק מכח מגו אבל אי אמרינן דבג' מחיצות מותר לטלטל מדאורייתא אז אכתי קשה מה אתי רבא לאשמעינן דמלתא דפשיטא דאמרינן מגו דאוריי' לרבנן כנ"ל דהא אף שלא במקום הסכך מותר לטלטל מדאוריי' וע"כ צ"ל דמיירי במבוי מפולש וסיכך עד חצי המבוי ושפיר אמרינן מגו להתיר חוץ לסכך במקום שהוא אסור מן התורה. ואם כן ע"כ איירי רבא בסוכה מפולש שאין לה מחיצות אף בסוף הכתלים הנמשכים מחוץ לסכך רק ברחוק מהם ואפילו הכי נקט רבא שלישית טפח דהוי דופן לסוכה ומוכח שפיר כדברי השו"ע ודו"ק:

דף ט ע"א מתני' סוכה ישינה וכו' בתוס' בשם הירושלמי וצריך לחדש בה דבר ובתר הכי מייתי התוס' דבירושלמי רוצה לומר דגם במצה ישינה פליגי וקשה הרי גם לב"ה צריך לחדש דבר. ומאי חידוש דבר משכחת במצה ונראה דלב"ה חומרא דרבנן הוא החידוש ואם אין לו מצה אחרת כי אם מצה ישינה לב"ה מברך על אכילת מצה וכן בסוכה שלא חידש בה דבר מברך לישב בסוכה. ולב"ש פסול מן התורה ואינו מברך. אלא דקשיא לי מצה ישינה לב"ה אמאי כשרה והלא לכ"ע משעת לישה בעי שימור לשמה. ואי לאו דברי הירושלמי הקודמים דגם לב"ה צריך לחדש בה דבר הייתי אומר דהירושלמי סבר דפלוגתא דב"ש וב"ה. אינו מקרא דחג הסוכות אלא דלכ"ע צריך סוכה לשמה. אלא דבית הלל סברי דמן הסתם עושה לשמה אפילו קודם ל' יום וב"ש סברי דקודם ל' יום סתמא לאו לשמה ובזה גם במצה פלוגתייהו נכון. אמנם כיון דלב"ה צריך לחדש בה דבר א"כ אי אפשר לומר כן. ועוד דסוכת גנב"ך ורקב"ש אמאן תרמיי' ודע דלהירושלמי ודאי צריך לחדש בה דבר בתוכת גנב"ך ורקב"ש

שם איזו סוכה ישינה וכו' קמ"ל בזה לב"ה דכשירה קודם ל' יום לפי שהיה מקום לומר דפלוגתא דסוכה ישינה דב"ש וב"ה היינו בעשאה אחר ט"ו אלול קודם ראש השנה וב"ש וב"ה בפלוגתא דרשב"ג ורבנן בשואלין ודורשין (בפסחים דף ו' ע"ב) פליגי דב"ה סברי שלשים יום ואם כן סתמא לשם חג ובית שמאי סברי כר' שמעון בן גמליאל שתי שבתות וסתמא לאו לשם חג לכך קאמר ואיזו סוכה ישינה שנחלקו בה וכו' להודיענו דברי בית הלל אבל סיפא דתני ואם עשאה לשם חג כשירה ודאי טעמא דב"ש אתי לאשמועי' דכשרה קתני. ובזה תבין דברי התוס' בד"ה ואם עשאה שלא רשמו על איזו סוכה ישינה הקדום במשנה:

שם ע"ב מתני' העושה סוכתו תחת האילן כו'. גמ' ל"ש אלא באילן שצלתה מרובה מחמתה כו'. ממאי מדקתני כאלו עשאה בתוך הבית לכאורה דלמא נהפוך הוא

דאי קתני פסולה הוה אמינא דמועיל חבטה וקמ"ל כאלו עשאו בתוך הבית ובבית לא מועיל חבטה דהא לחודיה קאי וכמ"ש התוס' ולא שייך בבית חבטה כלל וקמ"ל דאילן ג"כ לא מועיל חבטה. אלא דהא ליתא דאיך אפשר דלא מועיל חבטה. ואם כן אפילו דיעבד לא מועיל דומיא דבית, והרי מסיפא דקתני ואם היה סיכוך הרבה. מוכח דמועיל חבטה עכ"פ בדיעבד. וא"כ היכי קתני דומיא דבית אלא ודאי דלא לחומרא נקט בית אלא לקולא דומיא דבית דוקא צילתה מרובה. אלא דקשיא לשיטת הר"ן דהיכא דהסוכה צלתה מרובה אם חבטן אפילו ניכרין שרי ואינו פוסל ואינו מצטרף דאין זה ביטול גמור (עיין במג"א ס"ק ד') ולפי זה אין ראיה מסיפא דשם אולי מיירי בצלתה מרובה ולכך מועיל חבטה. אבל היכא דהסוכה חמתה מרובה מנ"ל דמועיל חבטה כיון שצריך להצטרף ואין כאן ביטול גמור כיון שיכול להסירו ואין לומר דלדיעה זו באמת אינו מועיל חבטה כי אם כשהסוכה צילתה מרובה שהרי בש"ע משמע שהי"א אינו מחמיר רק אפילו אם הסוכה צילתה מרובה בעינן חבטה. אבל שלא יועיל חבטה באם חמתה מרובה לא שמענו

וצריך לומר דאי ס"ד דסיפא מיירי בצילתה מרובה אם כן פשיטא דמועיל עכ"פ חבטה ולמה ליה למימר ואם היה סיכוך הרבה מהן אלא ודאי דבהמתה מרובה איירי והוא דוחק דמאי פשיטותא דהרי עכ"פ יש סברא לומר כיון שניכרים לא בטלי כלל ופסילי אפילו כמעיקרא

אמנם נלענ"ד כאשר נבין תחילה מ"ש בגמ' מהו דתימא ה"מ בדיעבד כו' ולכאורה בכל חדא איכא למימר דיעבד. דהרי גם במשנתינו תנן העושה דהיינו דיעבד אלא ממשנה יתירא דייקינן אפילו לכתחילה וא"כ מסתמא ממשנה דהדלה קמ"ל לכתחילה דהיא בתרייתא והוה ליה להגמרא למימר אי מהך דהכא ה"א דיעבד. או עכ"פ הוה ליה למימר אי מחדא הו"א דיעבד קמ"ל משנה יתירא משא"כ השתא דקאמר סתם מהו דתימא, והמקשה הקשה הא נמי תנינא הדלה וכו'. משמע דשם הוא דאיכא למטעי דיעבד ולא במשנתינו: וכן משמע מפרש"י שפירש דיעבד קתני הדלה. וא"כ קשיין תרתי חדא למה לא איכא למטעי גם במשנתינו אי הוה נישנית לחוד דהיינו דיעבד. ועוד א"כ דליכא למטעי במשנתינו. א"כ סיפא דהדלה ל"ל לסיים ואם היה סיכוך כו'.

ונראה משום דלכאורה אף אי הוה קתני במשנתינו סתם פסולה ולא הוה נקט כאלו עשאה בתוך הבית הוה ג"כ מוכח דמועיל חיבוט. משום דהרי כל משנה זו יתירא שהרי נקט בסיפא הדלה עליה את הגפן וכו' וק"ו מה התם שהסוכה קדמה. שהרי קתני הדלה עליה וכו' ועיין מהרש"א במשנה דפירס עליה סדין] פסולה ק"ו בעשאה מתחלה תחת האילן שהאילן קדים שפסולה אלא ודאי דנקט בבא דעשאה תחת האילן משום סיפא סוכה על גבי סוכה. כי היכי דהתם ודאי מועיל חיבוט ששם א"צ ביטול רק שע"י חיבוט נעשה סכך אחר מדומיא דהכי קתני תחת האילן שמועיל חיבוע. וא"כ למה קתני כאלו עשאה בתוך הבית אלא ודאי דומי' דבית דצילתו מרובה אבל בחמתה מרובה אפילו לכתחלה מותר ע"י חיבוט. וא"כ היינו טעמא דגמרא שהכריע שמשנתינו אתיא לענין לכתחלה ואעפ"כ שוב לא קשה א"כ ל"ל בהדלה לסיים ואם היה ניסוך הרבה וכו' דאי לאו שאשמעינן שם אף לענין דיעבד לא הוה [שמעי'] ממשנתינו כלל דהוה אמינא אדרבה להכי קתני כאלו עשאה בתוך הבית להודיענו שאין חיבוט מועיל משא"כ עכשיו שמוכח משם דעכ"פ מועיל בדיעבד שוב מוכח ממשנתינו אפי' לכתחילה

ועוד נלע"ד שעל כרחך מיתורא דרישא הוא דשמעי' לכתחלה דסיפא אינו מיותר כלל שהרי הרשב"א הקשה למה לי סיכוך הרבה מהן אפילו בשוה כיוצא בהם מותר. וכמו ששנינו אם יש ריוח ביניהם כמותם וכו'. ותירץ דהתם הסכך כשר עומד בפ"ע ואינו מעורב סגי בפלגא אבל כשמעורב בעי רוב ואם כן דבר זה ממשנתינו דכאן לא שמענו שלא שמענו אלא דמהני חבטה ואז אפשר דפלגא סגי הג"ה וגם לשיטת התוס' יש לתרץ דאי הוי נקט פסולה לא הוי מוכח מיתורא כלל משום דבסיפא בהדלה הסוכה קדמה וא"כ ע"כ בחמתה מרובה איירי לשיטת התוספות וקמ"ל משנתינו באילן קדם לפסול אפילו בסוכה שצילתה מרובה וכסברת מהרש"אולכך שנינו סיפא דבעי רובה אלא עיקר הוכחה דרישא הוא מיותר ומוכח דמותר לכתחלה ולשון שני זה נלמ"ד דללשון ראשון הדרא קושיא לדוכתא למה נקט כאלו עשאה תוך הבית אף אם הוה קתני פסול' עדיין מוכח דמהני חבוט. דאם לא כן הוא מיותר לגמרי דכבר תני סיפא הדלה עליה וכו' וכנ"ל.

אמנם לשיטת הר"ן דגם בצילתה מרובה בעי חיבוט א"כ אי הוי נקט פסולה והוה מוכח דדומיא דסוכה שעל גבי סוכה דמהני חיבוט אבל הוה אמינא דוקא בצילתה מרובה. ולכך נקט כאלו עשאה בתוך הבית דומיא דבית דבאילן שצילתה מרובה איירי אבל בחמתה מרובה מהני חיבוט. וע"כ כשהסוכה ג"כ חמשה מרובה דאי הסוכה צילתה מרובה אפילו האילן ג"כ צילתו מרובה למה לא מהני חיבוט לכ"ע דהא בטל ברוב. ובזה גם כן מתורץ קושייתי הראשונה דלשיטת הר"ן דלמא נקט כאלו עשאה בבית לחומרא דלא מהני חיבוט. וזה אינו דהרי בבית אפילו הסוכה צילתה מרובה. לא מהני חיבוט דלא שייך חיבוט בבית כלל. וא"כ דומיא דהכי באילן ג"כ לא מהני חיבוט אפילו בסוכה שצילתה מרובה וזה אי אפשר דמוכח מסיפא דמהני:

לדעת ריב"א ברא"ש פ"ק סימן י"ד ע"ש גם הסכך הכשר שמכוון נגד האילן פסול. וא"כ בהסרת האילן יש מקום לומר שנשאר זה פסול. דהוה תעשה ולמה"ע בפסול ואפילו נימא דלא כריב"א מ"מ אכתי צריך להורות לנו דלא כריב"א. ואם כן ודאי צריך להורות דמועיל חבטה וביטול ברוב לומר שהתחתון כלו כשר. דאל"כ איך יובטל העליון ברוב אלא ודאי מדהקשה מאי למימרא מכלל דפשיטא ליה דלא כריב"א. וזה כוונת התוס' שכתבו דהא דלא משני בצילתה מרובה. דא"כ קשה מאי למימרא דהרי גם עתה דמתני בחבטן הקשה מאי למימרא. ולכאורה מה ראיה מזה לזה ואטו והואיל וחבטה היא מלתא דפשיטא. נימא שגם צילתה מרובה הוא מלתא דפשיטא ולדידי ניחא דהא בהא תליא ומעתה אפילו נפרש האי מאי למימרא היינו מכח הסיפא דהדלה עליה וכו'. דתנן ואם היה סיכוך הרבה מ"מ שפיר כתבו התוס' דגם בצילתה מרובה היה מקשה מאי למימרא דגם זה מוכח מסיפא דהא בהא תליא.

שם גמ' כאלו עשאה מה שהוכיח מדקתני כאלו עשאה וכו' ולא הוכיח ממשנה יתירא שהרי שנינו בסיפא הדלה עליה וכו'. אמנם לפי מה שחילק מהרש"א בין סוכה קדמה אפי' האילן ג"כ צלתו מרובה כשרה וא"כ שם הדלה עליה מיירי שסוכה קדמה. וע"כ בחמתה מרובה וכאן שנינו העושה סוכתו וכו' והאילן קדים. ואז אם האילן צלתה מרובה אפילו אם גם הסוכה צלתה מרובה פסולה ולסברת אחיו של מוהרש"ל דס"ל סוכה שתחת סוכה פסול אף בסוכה שצילתה מרובה. אם כן גם כן ליכא למידק מיתורא. אפשר שזה כוונת רש"י בד"ה ל"ל למתני ודו"ק:

תוס' בד"ה הא קא מצטרף וכו' התם מיירי שאין התחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה. אך היא גופא קשיא למאי הלכתא קאמר שאין צילתה מרובה אלא ע"י צירוף ובעינן עליונה תוך עשרים נוקי תחתונה כשרה בצילתה לבד מרובה ואז תהיה עליונה הן בתוך עשרים הן למעלה לא מפסלה תחתונה לשיטת התוס'. אמנם א"כ קשיא פשיטא שהרי משנה תחתונה כשרה איצטריך מ"ד נגזור דלמא מצטרף וכו' ואי ס"ד שתחתונה לבדה צלתה מרובה. תו לא משכחת כלל שתפסל על ידי צירוף סכך פסול לדעת התוס'. וא"כ קשה פשיטא.

שם בא"ד וכה"ג הוי מצי לאשכוחי שתיהן פסולות עיין מהרש"ל שנדחק. ולי נראה משום דלכאורה יותר נקט שתיהן פסולות בשתיהן צלתן מרובה שאז התחתונה פסולה משום סוכה שתחת סוכה ובסוגיא זו קיימינן. משא"כ אי הוי נקיט וקיימא עליונה למעלה מעשרים ועליונה חמתה מרובה אז הפסול משום דבר אחר ולא משום סוכה שתחת הסוכה. אבל השתא דפירשו התוס' תחתונה צילתה מרובה היינו ע"י צירוף. וא"כ בשתיהן פסולות. ששתיהן צילתן מרובה היינו ג"כ תחתונה ע"י צירוף. וא"כ גם השתא אין פסול תחתונה משום סוכה שתחת סוכה ושפיר כתבו דהוי מצי לאשכוחי כהנ"ל:

ולכאורה האי מאי למימרא דמקשה. על כרחך אין הכוונה מאי למימרא משום דמצד עצמו הדבר פשוט כל כך. דאם כן למאי הלכתא מקשה ארבא. ולמה לא הקשה אמתני' דהדלה וכו'. והא מצטרף וכו'. ואי שחבטן א"כ מאי למימרא אלא ודאי עיקר קושייתו מאי למימרא היינו משום, דמסיפא שמעי' לה וא"כ קשה על דברי התוס' שכתבו והא דלא משני כגון שצילתה מרובה משום דאם כן מאי למימרא דהשתא נמי דמשני שחבטן פריך מאי למימרא ע"ש בדבריהם ומאי ראיה היא זו דעל חבטן פריך מאי למימרא. משום דמסיפא שמעינן אבל בצילתה מרובה הוי נכון דזה לא שמענו מסיפא וחדא מתני' קמ"ל דמהני חבטה וחדא קמ"ל דמהני צילתה מרובה:

אמנם נוכל לומר דכוונת התוס' דגם צילתן מרובה שמעינן ממתני' דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' אם יש ריוח ביניהם כמותן וכמ"ש התוס' ובזה נדחה דחיית מהרש"א בדיחוי דברי ריב"א שהתוס' הוצרכו לראיה דהמקרה בשפודין שהוא משנה משא"כ שיביאו ראיה מברייתא דלקמן. בזה הוה יכול לאוקמי מתני' בהכי. אמנם עדיין תשאר קושיית מהרש"א אראיה דהוצין שהוא רק מימרא דאמוראי:

שם אלא לאו בשחבטן: הנה בחבטן אפילו האילן צילתה מרובה. מכל מקום אם סכך הסוכה רבה עליו. למה לא בוטל ברוב. ונראה משום דאם האילן צילתה מרובה אז גם הסכך של הסוכה פסול משום תעשה ולמ"ה שמתחלה לא היה שם סכך עליו. וכל זה באילן קדים אבל בסוכה קדמה לא שייך תולמ"ה כמבואר בשו"ע ובמג"א וא"כ לקמן בהדלה עליה אפילו הגפן ודלעת צי"תן מרובה מהני ולפ"ז קשה מנ"ל להתיר לכתחלה כלל ודלמא תרווייהו מתני' בדיעבד. ולקמן בהדלה מתיר ברוב אפי' בגפן שצילתו מרובה וכאן מתיר בחמתו מרובה ותרווייהו צריכא ומשנתינו אפילו באילן קדים. ואפ"ה בחמתו מרובה מותר ע"י חבטה. וצריך לומר דהרי ההיתר ע"י חבטה הוא פשוט דהרי מקשה מאי למימרא. ועיקר החידוש דלא גזרי' אטו לא חבטו וזה ודאי מוכח מסיפא דלא גזרי' דמה בכך שסיפא סוכה קדמה. מ"מ בלא חבטה פסולה. וע"י חבטה הוכשרה מכלל דלא גזרינן

שם הנ"מ בדיעבד מה דאמר דה"מ בדיעבד קמ"ל. ולכאורה איך קמ"ל ודלמא משנתינו בדיעבד מיירי ואי ממשנה יתירא הרי יש חילוק בסיפא סוכה קדמה וקמ"ל רישא אף באילן קדים ואי משום דא"כ ניתני אילן קדים וק"ו סוכה קדמה. א"כ די שנאמר דבסיפא בסוכה קדים שרי לכתחילה אבל דרישא באילן קדים להתיר לכתחלה. וצריך לומר דלא שייך לחלק בין סוכה קדמה או אילן קדים. אלא היכא שהסוכה צלתה מרובה ואז כשר בלא חבטה. ואז שייך לחלק אבל כשההיתר ע"י חבטה וסוכה עצמה צריכה לזה הסכך פסול לא שייך לחלק כלל בין אילן קדים או לא:

ד' י"א ע"א צריך לנענע כו' לשמואל דאמר צריך לנענע א"כ קשה פשיטא ומה קמ"ל בשלמא לרב קמ"ל דקציצתן זו עשייתן אבל לשמואל מאי קמ"ל וצ"ל דקמ"ל דלא אמרי' דעכשיו הסכך כבר הוא פסול. ומה מועיל נענוע העליון:

דף י"ד ע"ה מתניתין מסככין בנסרים דברי ר"י ור"מ אוסר הריטב"א נתקשה דהוה ליה למתני ור' מאיר פוסל. שהרי אפילו בדיעבד פוסל. והפני יהושע כתב דמיירי שיש הכשר סוכה. ואפ"ה אסור לכתחלה גזירה שמא יישן תחתיו ולדבריו אסור לסכך בדבר פסול אפילו סמוך לדופן לכתחלה שמא ישן תחתיו. ולענ"ד נראה דאולי לר' מאיר כיון דאסור רק משום גזירה אינו פוסל הסוכה רק תחתיו ולכן קאמר ר"מ אוסר דהיינו שאוסר לאכול תחת הנסר או לישן. אבל אינו פוסל שאר הסוכה אפי' רחב ד'. ובזה סיפא נתן עליה נסר וכו' מיירי אפילו באמצע ודלא כפרש"י. ואל תתמה שיהיה נסר סכך פסול. ואפ"ה לא יפסול כל הסוכה שהרי לפי מה שאמרו בשמעתין בלישנא אחרינא מאי מצטרפין לד' אמות מן הצד אם נימא כפשטא דמשמעות הלשון הזה היינו דאף דלר"י אליבא דשמואל נסרים שיש בהן ד' פסולים לסכך אפ"ה אין מצטרפין לד' אמות מן הצד. ה"נ יש לומר גם בנסר א' שיש בו ד' אף שהוא פסול מכל מקום קיל משאר סכך פסול ואינו פוסל שאר הסוכה אפילו הוא באמצע.

ובזה מתורץ גם תמיהת הר"ן שתמה על מה ששנינו בסיפא כשרה פשיטא דאטו דין דופן עקומה אתי לאשמועי' הלא דין ד"ע מפורש לקמן (ד' יז ב') בית שנפחת כו' ולדידי אתי שפיר דלא איירי משנתינו בדופן עקומה. ובאמצע איירי ואפ"ה כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו והא דאמרי' לקמן (ד' י"ז ע' ב) תני נתן עליה נסר ומוקי לה מן הצד יתבאר אחר כך בדברינו:

והנה אם הם כשפודין של ברזל ליכא למימר בהו שום קולא משאר סכך פסול ובודאי פוסל גם שאר הסוכה. דאם לא כן אינן כשפודין ש' ברזל. וכיון דהנך אמוראי פסקו דהפכן על צידיהם פסולים משום דעשאן כשפודי ברזל וכתבתי לקמן שפסקו כשמואל וכר' מאיר במשנה דלקמן בביטולי תקרה ואם כן אי אפשר לפרש משנתינו סיפא דאינו פוסל שאר סוכה שהרי לשמואל סיפא עכ"פ לאו ר' יהודה לחוד הוא אלא דברי הכל ולר' מאיר לשמואל דדינו כשפודי ברזל הקשה לקמן לשמואל דאמר באמצע בארבעה אמאי כשרה. ובזה ניחא דדייק לקמן למימר אלא לשמואל וכו' ולא הקשה גם לרב ללישנא דסורא ולפי מ"ש ניחא דלרב גם לר"מ אינן כשפודי ברזל וכדהוכחתי מברייתא דנתן עליה נסר וכו' אף על פי שלא הכניס לתוכו כו'. ולרב הך ברייתא כר' מאיר אזלא ואפ"ה אינן כשפודי ברזל ואיכא למימר דגם כן אינו פוסל אפילו באמצע בד' אף דשאר סכך פסול פוסל בד' ולהכי מקשה דוקא לשמואל דלשמואל לר' מאיר ודאי הם כשפודין של ברזל דאל"כ הנך אמוראי דפסלי מן הצד דלא כמאן: