צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 51

ונצטמד בזה ג"כ הקושיא על התוס' ישנים שפירשו הטעם משום הכי החיצונה לדרום ופנימית לצפון כדי שלא יהיה שמאלו לארון וצריך לומר שהפירוש הוא משום שבבית ראשון ואז היו הבדים מגיעים עד לפרוכת ושפיר היה מוכרח לילך ופניו לבדים והיה מוכרח להיות הפנימי פרופה לצפון ולכן לא רצו לשנות בבית שני מתבנית בית ראשון בכל מה דאפשר, ולפי זה הלשון במשנה מהלך לשמאלו עם הפרוכת היינו בבית ראשון וגם שם היתה החיצונה לדרום ופנימית לצפון דגם בדביר הי' השער רחב יותר מארכו של ארון ושייך שמאלו לפרוכת ואם כן נסתר דברי הגמ' דמקשה מי הוי פרוכת:

ואמנם ראיתי בתוס' במס' ב"ב (דף כ"ה ע"א) ד"ה וצבא שכתבו שאף שבית קדשי קדשים היה במערב המקדש מ"מ הארון היה עומד בקדשי קדשים במזרחו. אך לא כתבו התוס' זה בהחלט רק דרך דחיה שלא נוכל להוכיח מהכא דשכינה במערב אבל למאן דס"ל שכינה במערב בודאי שהארון היה עומד במערב דכל מה דאפשר לקרובי לצד השכינה היו עושים אבל למאן דס"ל שכינה בכל מקום נלע"ד דודאי היה הארון במזרח דהרי התוס' שם במנחות דף צ"ח נדחקו מאד איך הגיעו הבדים עד הפרוכת והוא מבואר בקרא ויראו החוצה והרי הבדים לא היו ארוכים וניחא להו שעפ"י נס היה הדבר וכל זה אם יש לנו איזה הכרח לומר שהיה בנס והיינו אם שכינה במערב שאז העמידוהו במערב כדעת הרמב"ם אבל אי שכינה בכל מקום מהי תיתי לומר שהבדים שנראו החוצה היה בנס ומה חסר לנו לומר שבדרך הטבע היה והארון עמד במזרח ק"ק ממש ולכן בדיו דחקו בפרוכת. ומעתה משנתינו סברה שכינה בכל מקום וא"כ ארון במזרח ולכך מהלך שמאלו לפרוכת. ולכך היתה הפנימית פרופה בצפון וחיצונה בדרום. אבל הרמב"ם לשיטתו דאיהו סובר שהארון היה במנורה ולא שייך דברי התוס' ישנים ואז אדרבה החיצונה פרופה מצפון כדי שבעודו מהלך בין ב' הפרוכות שלא יהיה שמאלו לצד ק"ק ולכך פוסק כריה"ג (לקמן דף נ"ח ע"ב) דמתחיל מחטא על המזבח הזהב צפוניה מזרחית דאף דסובר ב' פרוכות היו מ"מ החיצונה פרופה בצפון ור' עקיבא אף דסבר שם במס' ב"ב שכינה במערב מ"מ אולי סובר פרוכת א' היה ואם היה רק פרוכת א' היה יכול להיות פיתחא בדרום שהרי אינו הולך רק לנוכח באלכסון ממזרח למערב למקום ארון ובין פרוכות לפרוכת לא שייך כלל שלא היה רק פרוכת א' וא"כ שם בפלוגתא דר"ע ור"י הגלילי ניפוך הוא דר"ע סבר פרוכת א' היה וריה"ג סובר ב' פרוכות היו ועולים פסקי הרמב"ם כהוגן שפסק ב' פרוכות היו ופסק כריה"ג:

עוד נראה לענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם ומתחלה אני תמה על פירוש רש"י שפירש דר"ע וריה"ג פליגי בפתחא אי הוה בצפון או בדרום דאטו מן הפתח הולך הכהן להמזבח והלא מתחלה צריך ליתן על הפרוכת והא ודאי שהיה צריך ליתן על הפרוכת מכוון נגד הארון וכן הוא מבואר במשנה (ד' נ"ג ע"ב) נטל דם הפר וכו' והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ ועוד דהא ודאי שהמתנות של פר יוה"כ ומתנות של פר כהן משוח וצבור בהעלם דבר היו במקום אחד בפרוכת וכדמשמע (בד' נ"ז ע"א) שמקשה ודלמא דפר העלם וכו' משמע ששניהם במקום אחד הם בפרוכת ובפר כהן משוח כתיב את פני פרוכת הקודש ודרשו בת"כ מכוון נגד בין הבדים. והנה הכהן בגמרו מתנות הפרוכת משם יצא אל מזבח הזהב וא"כ מה לנו אם פתחא בדרום או בצפון הלא הכהן לא מן הפתח יצא אל המזבח אלא מאמצעית הפרוכת ואני תמה על רש"י ועל הרשב"א איך פירשו פלוגתא זו דתליא בפיתחא. והעולה על רוחי לפום ריהטא לתרץ סברת רש"י אומר כי מסתמא הכן הזהב שהיה בהיכל שעליו הניח הכהן את הדם בצאתו מקדשי קדשים היה סמוך למקום יציאתו אם בצפון או בדרום ולפי זה לפי סדר המתנות ובגמרו מתנות השעיר על הפרוכת היה אח"כ צריך לחזור אל הכן ליקח דם הפר אשר היה מונח שם בעודו עוסק במתנות השעיר על הפרוכת ולערב יחד שני הדמים ומשם פנה למזבח ונמצא פינת הכהן למזבח היה ממקום הכן וכיון שהכן היה במקום הפריפה שפיר שייך פלוגתייהו דר"ע וריה"ג בפיתחא אם הי' בצפון או בדרום:

אבל אחר העיון נלע"ד שאם הכן היה במקום הפריפה יש כאן אפושי בהילוך וטירחא לכה"ג שהרי כשכלה דם הפר על הפרוכת הי' צריך לילך אל הכן וליטול דם השעיר ולחזור לאמצע הפרוכת וליתן דם. השעיר ואח"כ לחזור למקום הכן ולערב הדמים וטורח זה למה ומסתמא היה הכן אצל אמצע הפרוכת סמוך למקום מתן הדם:

אמנם הנלע"ד בפירוש רש"י אף שזה ודאי שהזאת הפרוכת היה צריך להיות במקום שהפרוכת מכוון נגד בין הבדים אבל לא באמצעית בין הבדים ממש וכל אותן אמתים וחצי שבין הבדים שוים במעלה ונקרא הפרוכת המכוון שם פני פרוכת הקודש וכיון שכן מסתמא במקום הראשון במשך אמתים וחצי שפגע תחלה שם נתן הדם וכיון שהארון אוכל לרוחב הבית אמתים וחצי ומזבח הזהב כלו אמה ומכוון באמצע נמצא שבנתנו על הפרוכת בקצה הארון עדיין היה מצד המזבח ושפיר תליא בפיתחא שאם פיתחא בצפון והלך מצפון לדרום עד בואו לקצה צפוני לארון ושם נתן הזאת הפרוכת ומשם יצא למזבח נמצא בא בצד צפון המזבח ואם פיתחא בדרום הוא להיפך.

ואמנם רבינו הגדול רוח אחרת עמו ואיהו סובר שנותן בפרוכת באמצע ממש מכוון נגד אמצעית בין הבדים וכיון שאחר המתנות היה צריך לפנות עצמו פניו למזרח ולצאת אל המזבח וליפוק מכולי' מזבח והוא עתה עומד באמצעית הפרוכת והוא ממש נגד אמצעית המזבח ולכן הלך עוד חצי אמה אצל הפרוכת ופניו לצפון או לדרום שיבוא נגד צד המזבח ואח"כ הסב פניו למזרח ונפיק מכוליה מזבח ומסתמא לצד שהי' פניו בתחלה בצאת מן הפריפה והלך משם לאמצעית הפרוכת כן הלך ג"כ החצי אמה ופניו לאותו צד וא"כ אם הפריפה היתה בצפון נמצא כשפנה ליתן הזאות של הפרוכת הלך מצפון לדרום דנותן הזאות של הפרוכת באמצעו כמו שהיה פניו לדרום הלך עוד חצי אמה יותר לצד דרום כי למה יסב פניו לאחוריו בחנם ונמצא בא מצד דרום המזבח מערבית דרומית ושם לא נתן והלך למזרחית דרומית וזה דעת ר"ע אבל אם הי' הפריפה בדרום נמצא הלך מדרום לצפון ליתן הזאות ואח"כ הלך עוד חצי אמה ופניו לצפון ומשם למזרח ונמצא פגע בצפון המזבח ונפיק מכוליה מזבח לצפונית מזרחית וזה דעת ריה"ג. נמצא לפי זה הפירוש הוא ממש בהיפך מפירוש רש"י ולפירוש זה ר"ע סובר פרוכת אחת היתה ופרופה בצפון ולכך סובר שמתחיל מזרחית דרומית וכנ"ל וריה"ג, סובר ב' פרוכת היו ונמצא החיצונה פרופה מן הדרום ולכך מתחיל מזרחית צפונית:

ואמנם לכאורה קשה למה הי' צריך לילך עוד חצי אמה אצל הפרוכת והלא הי' יכול תיכף במקום שכילה לכפר הזאות הפרוכת לילך לצד מזרח וקצת באלכסון שיצא מצד המזבח וה' בידו לילך באלכסון לאיזה צד שירצה. אמנם הנלע"ד לפי המשמעות בתוס' (דף נ"ב ע"ב) בד"ה יצא ובא לו שהילוכו מפרוכת למזבח היה דרך אחוריו ופניו אל הפרוכת. וידוע שהילוך זה קשה מכ"ש שילך עוד באלכסון ואינו יכול לכוין דרך אחוריו שיבא ממש בצד המזבח ולכן הלך אותה חצי אמה ופניו כלפי צפון או כלפי דרום כל מר כדאית ליה וכנ"ל עד שהי' ממש מכוון נגד צד המזבח והלך משם לאחוריו דרך ישר עד קצה גבול מזבח:

וא"כ פסקי הרמב"ם כהוגן דאיהו פוסק ב' פרוכת ולכך פוסק כריה"ג:

אלא אי קשיא הא קשיא (בדף נ"ט ע"א) בפלוגתא דחנניא דאמר בצד צפוני הוא נותן ור' יוסי אומר בצד דרומי הוא נותן במאי קמפלגי מ"ס פיתחא בדרום קאי ומ"ס פיתחא בצפון לפי פירושי יהיה ג"כ ההכרח להיפך מפירוש רש"י ויהיה לפי פירושי חנני' סובר פיתחא בצפון ור' יוסי סובר פיתחת בדרום וזה אי אפשר דהרי ר' יוסי סובר בהדיא פרוכת א' היתה:

אמנם חזינא לרשב"א בתשו' סימן שצ"ח כתב דר' יוסי דמתניתין פליג רק בפרוכת אבל בפיתחא מודה שהי' בדרום וגם עליו תימה שנעלם ממנו סוגיא זו דמבואר בו דר' יוסי סבר פיתחא בצפון

ועכ"פ כבר מצאתי לקיים פירושי ויהיה באמת הפירוש דחנניא סובר פיתחא בצפון ור' יוסי סבר פיתחא בדרום ואף דסבר רבי יוסי פרוכת אחת מ"מ בפיתחא לא פליג ומודה לת"ק דמתניתין דפיתחא בדרום כדברי הרשב"א:

אלא דאכתי קשיא בין לפירושי וכן על הרשב"א סוגיא דלעיל (דף נ"א ע"ב) מאן י"א אמר רב חסדא ר' יוסי היא דאמר פיתחא בצפון קאי:

והנה בתוס' ישנים (דף נ"ט) בד"ה מ"ס הקשה דלמא כ"ע לא ילפי יד מרגל [וכן נוכל לומר דכ"ע לית להו דרמי] אלא משום דס"ל לריה"ג כר' יוסי דפיתחא בצפון ועל כרחו יקיף בימין כיון דבההוא קרן פגע ברישא ומן דינא אין מעבירין על המצות. ועוד הקשה מ"ש גבי חנניא ור' יוסי מפרש בגמ' בהדיא דפליגי בפיתחא אי בדרום ואי בצפון וגבי ר"ע וריה"ג דפליגי נמי בהכי לא מפרש ליה גם הקשו איך סתמא זו סברה פיתחא בצפון וסותר סתמא דלעיל:

ולכן אומר אני דבאמת אין אנו אחראין לפירוש רש"י ונוכל לומר דר"ע וריה"ג לא פליגי בפיתחא. ונפרש מתחלה דברי הגמ' דקאמר לימא בדרמי ב"י פליגי וכו' לא דכ"ע אית להו וכו' ור' עקיבא נהי דלא יליף חוץ מפנים אי בעי הכי נעביד וכו'. ויש לדקדק מדוע מתחלה דס"ד דפליגי בדרמי ור"ע לית ליה דרמי למה היה ניחא ליה ולא הוה קשיא ליה נהי דלית ליה דרמי מ"מ אי בעי הכי נעביד וכו' וזה קושיא על המקשן. ועוד יותר מזה קשה אי נימא באמת פליגי בדרמי ועכ"פ יוקשה אי בעי הכי נעביד וצריך לומר גם כן כדמסיק בסוף דמן דינא בהך פגע ברישא וכו' ולפי זה קשה למה לי' למימר דלית ליה דרמי נימא דגם ר' עקיבא אית לי' דרמי ואעפ"כ אינו מקיף דרך ימין משום דמן דינא בהך פגע וכו' ולכך צריך לחזור לההוא קרן אף שהוא דרך שמאל:

ולכן נראה לענ"ד משום דהלבוש בא"ח סי' תרע"ו נחלק עם הש"ע בפירוש כל פינות שיהיו דרך ימין דלדעת הש"ע חשבינן הימין שיתחיל בצד היותר שמאל וילך משמאל לימין ולדעת הלבוש נהפוך רק חשיבות הימין שיתחיל בצד היותר ימין ויסבב לשמאל. והנה כל הרואה דברי הלבוש רואה שדבריו דחוקין ושטחות מימרי' דרמי ב"י אינו סובל פירושו של הלבוש רק הוא כדעת הש"ע סובב משמאל לימין. אבל עכ"פ אי לאו הך דרמי כלל הלא גם בלא שום קרא מצד הסברא ג"כ ראוי להחשיב הימין אלא שמצד הסברא יש סברא לכאן ולכאן יש סברא שחשיבות הימין היא כדעת הלבוש ויש סברא כדעת הש"ע:

ומעתה אי ר"ע לית ליה דרמי וסובר ר"ע דלא ילפי' מהך קרא דים של שלמה דשם הכתוב מספר רק עמידת הים על הבקר. וכי יש שם מי שמקיף ולא שייך שם כל פינות כלל מ"מ נוכל לומר דר"ע גם מצד הסברא סובר כל פינות אלא שסובר כדעת הלבוש והוא ממש כדברי ר' עקיבא שמתחיל מזרחית דרומית דרומית מערבית וכו' והוא מימין לשמאל ואם כן לא שייך להקשות אי בעי הכי נעביד דהרי יש לומר דר' עקיבא סובר שדוקא באופן זה הוה חשיבות לימין אבל עכשיו דקאמר דכ"ע אית ליה דרמי א"כ גם ר"ע על כרחו מודה שחשיבות הוא כדרמי לסבב משמאל לימין אלא דלא יליף פנים מחוץ ואינו חייב כפנים לפנות דרך ימין א"כ עכ"פ שפיר מקשה אי בעי הכי נעביד דאטו בפנים יש איסור להחשיב מימין חיוב איננו משום דלא יליף מחוץ אבל עכ"פ יעשה כרצונו ומתורץ המקשה למה הוה ניחא ליה מתחלה ואכתי עכ"פ ביד התרצן היה להשיב דכ"ע אית ליה דרמי ודכ"ע ילפי חוץ מפנים אלא דר"ע סובר שמקיף דרך שמאל הוא משום דריש לקיש שהרי גם עתה דמוקי טעמי', דר"ע דלא יליף פנים מחוץ אכתי צריך לדר"ל משום קושיא דאי בעי הכי נעביד וכו' א"כ לימא דשפיר בעלמא יליף פנים מחוץ והכא שאני משום דר"ל וצריך לומר דאי הוה יליף פנים א"כ יש חיוב לימין ויש ג"כ לאידך גיסא משום דר"ל ואף ששניהם שוים במעלה מ"מ אדר"ל כבר עבר מגזירת הכתוב עד דנפיק מכולי' מזבח ועל פינות לימין לא עבר אין כח בדר"ל שכבר נדחה לדחות דרך ימין שלא נדחה עדיין

ומעתה נוכל לומר דלא פליגי ר"ע וריה"ג בפיתחא כלל והא ודאי דר"ע לא סבר פיתחא בצפון דאם כן יתחיל בצפון ויקיים דרמי ודר"ל אבל נוכל לומר דר"ע וריה"ג סברי פיתחא בדרום כסתמא דמתניתין דלעיל ור' עקיבא לית ליה ימין דלא יליף פנים מחוץ ומעתה מסבב דרך שמאל וריה"ג יליף פנים וכו' וא"כ אם יתחיל בדרום על כרחך ידחה דר"ל לגמרי משום דרך ימין ולכך סובר בתחלת צאתי בדרום אינו מקרב עצמו תיכף למזרח למזבח הזהב אלא הולך מדרום לצפון עדי יעבור כל רוחב המזבח לצפונו של מזבח ושם פונה להמזבח בצפונו ופוגש בקרן מערבית צפונית ונפיק מכולי' מזבח לצפונית מזרחית ושוב חוזר דרך ימין ומקיים דרמי ודר"ל וגם מתחלה דרצה לומר דפליגי בדרמי ג"כ נוכל לומר דלא פליגי בפיתחא כלל וכנ"ל. ולימא בדרמי פליגי אכל פלוגתתם קאי בין אמה דפליגי דלמר מתחיל בצפונית ולמר בדרומית ובין מה דלמר מקיף דרך ימין ולמר דרך שמאל. אלא דקשה לפי סברתי דגם לריה"ג פיתחא בדרום א"כ המקשה שהקשה ור"ע היכי דבעי נעביד א"כ לא ידע מדר"ל א"כ לקשי נמי לר"י הגלילי למה יתחיל בצפון יתחיל בדרום ויקיף דרך ימין. ויש לומר כיון שכבר מצינו במשנה דלעיל פלוגתא דר' יוסי ורבנן בפיתחא ולר"י פרוכת א' א"כ פיתחא בצפון שוב לא היה יכול להקשות לריה"ג דאיכא למימר דסובר פיתחא בצפון. אבל לבתר דמסיק משום דר"ל א"כ [איכא[ למימר גם טעמי' דריה"ג משום דר"ל אבל בפיתחא לא פליג והרווחנו שסתם משנה זו שהיא כריה"ג אינה סותרת לסתמא דלעיל שהחיצונה פרופה בדרום וא"כ פסקי הרמב"ם נכונים

ובזה נבוא לביאור מה דאמר אלא מחוורתא כדמשנינן מעיקרא מ"ס הקפה ביד ומר סבר הקפה ברגל. ואבע"א בהא קמפלגי מ"ס סביב דמזבח פנימי וכו' והדבר יפלא והלא הוא הדבר עצמו שאמר תחלה מ"ס הקפה ביד וכו' ומה הרויח בהאבע"א:

ונראה דמתחילה, דאמר סתם דפליגי אי הקפה ביד או ברגל ולא אמר מאיזה שורש נולד מחלוקת זה ומה טעם שלכל א' היה נלע"ד דפלוגתא זו שורשה הוא עצמו עיקר המחלוקת באיזה הצד מתחיל דר"ע דסובר דמתחיל בדרומית וא"כ אי אפשר להקיף דרך ימין משום דר"ל לכך על כרחו צריך להקיף ביד שאם יקיף ברגל שוב על כרחו יקיף דרך ימין כיון דלכ"ע ילפי פנים מחוץ וא"כ יעבור על דר"ל לכך הוא מקיף ביד ואין עליו חיוב לעשות דרך ימין וריה"ג לשיטתו דמתחיל בצפונית וא"כ אף שיעשה דרך ימין לא יעבור על דר"ל לכך אין הפסד שיקיף ברגל ומעתה לפי זה שוב אנו אחראין ליתן טעם על עיקר פלוגתתן דלמה למר מתחיל בדרום ולמר בצפון דעכשיו ליכא למימר כפי הנחה דלעיל דלהכי לריה"ג מתחיל בצפונית אף דפיתחא בדרום כדי שיקיף דרך ימין דהיא גופא קשיא יקיף ביד ולא יצטרך ליתן דרך ימין שהרי לפי הנחה של עתה להכי סובר דמקיף ברגל לפי שאין לו הפסד בזה שהרי מתחיל בצפונית וממילא בא לו דרך ימין ודר"ל בחד אבל עכ"פ למה הרחיק עצמו מן הפתח יתחיל בדרום ולא יקיף ברגל רק ביד ולא איצטריך לדרך ימין אלא ודאי לפי הנחה זו צריך לומר דריה"ג סובר באמת פיתחא בצפון ואם כן פליגי בתרתי פליגי בפיתחא ופליגי בהקפ' אם הוא ביד או ברגל או שנצטרך לומר דריה"ג סובר דילפינן יד מרגל ואף שכבר דחה אוקימתא זו והוכיח ממשנתינו דריה"ג סובר הקפה ברגל מכל מקום עדיין יש לומר דלדינא סובר ילפינן יד מרגל והיא הנותנת כיון שאף אם יתן ביד יצטרך ליתן דרך ימין ועל כרחו יתחיל בצפוני' א"כ שוב אין לו הפסד להקיף ברגל ורבי עקיבא לא יליף ולכך אינו מקיף ברגל ולכך מקיף ביד כדי שלא יצטרך לדרך ימין ויוכל להתחיל בדרומית דרך צאתו מהפריפה ועכ"פ גם בזה פליגי בתרתי פליגי אי יליף יד מרגל ונ"מ בעלמא בלולב ונר חנוכה ופליגי במציאת ההקפה במזבח הזהב אם היתה ביד או ברגל ועל זה בא האיבעית אימא לחדש למעט בפלוגתות וקאמר דודאי פליגי אם הקפה ביד או ברגל אבל אכתי לכ"ע פיתחא בדרום ולכ"ע לא ילפינן יד מרגל רק שריה"ג סובר סביב דמזבח הזהב כמו סביב דמזבח החיצון ועל כרחו מקיף ברגל וממילא על כרחו דרך ימין ולכך מתחיל בצפונית ור"ע סובר כל מזבח הזהב במקום חד קרן וממילא יכול להקיף ביד ואין צריך דרך ימין ולכך מתחיל בדרומית דרך צאתו:

ולקמן (דף נ"ט ע"א) בפלוגתא דחנניא ור' יוסי הא ודאי דחנניא דסובר בצד צפון הוא נותן אם כן התחלת המתנות היה בדרום ודאי שסובר פיתחא בדרום אלא לרבי יוסי דסבר בצד דרום נותן והתחלת המתנות היה בצפון אכתי היינו יכולים לומר דסובר פיתחא בדרום ואעפ"כ מתחיל בצפונית משום דרך ימין וכדפירשתי לריה"ג. אמנם משום דאשכחן לר' יוסי בהדיא דסבר פרוכת אחת וממילא סבר פיתחא בצפון לכך מפרש טעמו לשיטתו.

עוד נראה לפענ"ד לתרץ פסקי הרמב"ם ורבי עקיבא וריה"ג סברי ב' פרוכת הוי אלא דפליגי בפריפה איך היתה וע"ד שכתב הרשב"א אלא שהרשב"א ז"ל לא נתן טעם לפלוגתא זו ואני אומר מלתא בטעמא:

ומתחלה אומר היא גופה קשיא למה היתה החיצונה פרופה מן הדרום והלא בבואו להיכל פניו למערב וימינו לצפון. וא"כ היה ראוי לעשות הפריפה בצפון שיפנה לימינו ועלה בדעתי לומר דבאמת לימא בדרמי פליגי אכל פלוגתייהו קאי דגם הא דסבר ר"ע פריפה בדרום הוא משום דלית ליה דרמי או משום דלא יליף פנים מחוץ אלא דקשיא במה דמסיק דפליגי דמ"ס הקפה ביד וכו' וקשה אכתי איך יתורץ לר"ע על עיקר הפריפה שהיתה בדרום והלא רבי עקיבא אית ליה דרמי וגם יליף פנים מחוץ והרי הלוכו מהיכל לק"ק ברגל היתה. ולכן נלפע"ד טעם הפריפה שהיתה בדרום ע"פ מה דאמרי' לעיל (דף נ"א ע"ב) משום שכינה לאו אורח ארעא למיעל להדיא והנה התוס' ישנים הקשו לעיל ור"י נמי ניעול בין מטרה לכותל משחרי' מאני'. והקשו התוס' דלמה לו לר' יהודה טעם דמשתני' נימא נמי הטעם דמשום שכינה לאו אורח ארעא. ותירצו דטעם זה שייך רק אם פרוכת א' היתה אבל לר"י דב' פרוכת היו לא שייך לאו אורח ארעא ואני אומר הלא בשביל כך עשו ב' פרוכת בשביל ספק שמא שייך חלל זה לק"ק ואם כן קדושת ק"ק על חלל זה ואין הפרש בין חלל זה ובין חלל ק"ק ושייך ג"כ לאו אורח ארעא. ואולי לא שייך משום שכינה אלא באותו חלל שהארון שם שם הוא עיקר שכינה כדכתיב ונועדתי וגו' על הכפורת. אמנם לדברי הרשב"א שאין זה חיוב שפרוכת פנימית יהיה פרוץ בצפון א"כ קשה מאי מקשה ורבי יהודה ניעול בין מנורה וכו' ודלמא סבר פרוכת א' היתה ופרופה בדרום ואם כן שייך לאו אורח ארעא משום שכינה: