צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 50

ונראה לתרץ דבגוף הדבר אי הלכה כר' יוסי אף נגד רבים הוא פלוגתא דאמוראי שם במס' עירובין דאיכא אמוראי דס"ל דהלכה כר"י אף מחביריו אמנם ר' יוחנן ור' יעקב ב"א ס"ל דהלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו ע"ש בתוס' (דף מ"ו ע"ב) בד"ה כר"י מחביריו וכאן בפלוגתא זו אי פקדונות הרי כזכרונות איכא תנאים דס"ל כר' יהודה דפקדונות אינן כזכרונות ולכך נהגו עלמא כרבינו וגם הרמב"ם פסק דלא כר' יוסי הואיל ורבים פליגי עליו בזה ולבאר דבר זה נקדים סוגיא דלעיל (דף ל"ב ע"א) דתני במתניתין סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע דברי ר' יוחנן בן נורי אמר לו ר' עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר. וקאמר בגמרא למה הוא מזכיר רחמנא אמר אדכר אלא למה עשר לימא תשע דהואיל ואשתני אשתני ופירש רש"י ז"ל הואיל ואשתני מלכיות מזכרונות לענין תקיעה שאין תוקעין בהם אשתני נמי לפחות מהן עכ"ל רש"י ע"ש. והדבר יפלא איך תלי' זה בזה ומה ענין תקיעות למספר עשרה מלכיות והלא טעם לעשרה מלכיות קאמר בגמ' לקמן שהם נגד עשרה הילולים שאמר דוד וכנגד עשרת הדברות וכנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. וא"כ אף שאין תוקעין למלכיות אפ"ה איכא טעמא רבה לומר עשרה מלכיות ולפי חומר הענין נ"ל לומר כוונה אחרת בדברי ר"ע והוא על פי מה דצריך ביאור מ"ט דר"י ב"נ דסובר שאין תוקעין למלכיות מה נשתנה מלכיות מזכרונות ושופרות ונראה בזה דהגמ' קאמר [לעיל דף ל"ב ע"א] מנין שאומרים מלכיות רבי אומר אני ה' אלקיכם ובחודש השביעי וגו' זו מלכיות ר"י ב"י אומר אינו צריך הרי הוא אומר והי' לכם לזכרון לפני ה' אלקיכם שאין ת"ל לפני ה' אלקיכם אלא זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהם עיין בגמ' והנה ראיתי בספרי הובא במדרש ילקוט פ' בהעלותך אני ה' אלקיכם למה נאמר לפי שנאמר דבר אל בני ישראל לאמר בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה אבל מלכיות לא שמענו ת"ל וה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אלו שופרות ומלכיות ר' נתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות ע"כ לשון המדרש ע"ש בילקוט. והנה דברי הת"ק במדרש דמפיק מקרא דתרועת מלך בו אלו שופרו'. ומלכיות והוא תמוה מאד דלשופרות לא צריך לימוד אחר דהא התחיל ואמר לפי שנאמר באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה אבל מלכיות לא שמענו. הרי דמהדר למצוא קרא למלכיות אבל לשופרות אינו צריך שום דרש דשופרות נאמר בפירוש בגוף הקרא (שנאמר בפירוש) גבי ראש השנה באחד לחודש השביעי יהיה לכם זכרון תרועה הרי נאמר זכרונות ושופרות וביותר קשה דהאי ותרועת מלך בו שאמר בלעם [בפ' בלק אין הכוונה ללשון תקיעה דהאי תרועת מלך בו הוא הפירוש לשון אהבה וריעות ועיין בפי' רש"י בחומש בפ' בלק [במדבר כ"ג כ"א] ותרועת מלך בו לשון חבה וריעות כמו רעה דוד אוהב דוד ויתנה למרעהו וכן תרגם אונקלוס ושכונת מלכהון ביניהן עכ"ל רש"י ע"ש הרי דהאי תרועת אינו לשון תקיעה כלל הגה"ת נכד המחבר ולכאורה יש בזה סתירה מש"ס דילן דתני בהדיא דלא כפי' תרגום אונקלס דהא בהדי' תניא בברייתא מלכיות שיש עמו תרועה כגון ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אומרה עם מלכיות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינו אומר עם המלכיות לבד הרי מוכח מברייתא דתרועת מלך בו האי תרועה הוא תרועת שופר ולכאורה יש לומר דר"י ור"י פליגי בזה דר' יוסי סובר דהאי תרועת מלך הוא תרועה ממש לכך ס"ל דאומרה גם עם השופרות ור"י סובר כתרגום אונקלס דהאי ותרועת מלך בו הוא לשון חיבה דאין לו שייכות כלל לתקיעות שופר ולכך אינו אומרה עם השופרות ולפ"ז יש לתמוה על פי' רש"י ז"ל בפי' התורה בפ' בהעלותך דנמשך אחר תרגום אונקלס וקא שביק דעת ר' יוסי דהלכתא כותיה דאומרה גם עם השופרות ע"כ ס"ל דהאי תרועת מלך בו הוא תרועה ממש:וצריכין אנו לומר דהספרי נקט גם שופרות אגב שיטפא ועיקר הדרשא הוא למלכיות דהאי ת"ק דספרי דרש מלכיות מהאי קרא דתרועת מלך בו אך מתשובות ר' נתן שם בספרי דמשיב על דברי הת"ק אינו צריך שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות מזה מוכח דת"ק יליף גם שופרות מהאי קרא דתרועת מלך בו והוא תמוה כמו שנתבאר וצ"ע גדול עכ"פ יצא לנו מדברי ספרי לימוד למלכיות מקרא דתרועת מלך בו. ולפ"ז יש למצוא טעמא דר"י ב"נ דסובר דאין תוקעין למלכיות הואיל ומפיק מלכיות מהאי דרשא דספרי מקרא דתרועת מלך בו לכך סובר דאין תוקעין למלכיות דבשלמא זכרונות ושופרות נפקא לן מקרא הנאמר בר"ה עצמו לכך תוקעין בהם אבל מלכיות נפקא ליה לר"י ב"נ מקרא דתרועת מלך בו דנאמר בפ' בלק וסובר דלשון ותרועת מלך הוא לשון חיבה וריעות כתרגום אונקלס ולכך אין תוקעין בו דלא נזכר בו תקיעה ומעתה יש לומר דר"ע ור"י ב"נ פליגי בזה דר"י ב"נ מפיק למלכיות מדרשא דספרי דתרועת מלך בו לכך אין תוקעין במלכיות אבל ר"ע יליף לה מדרשא דרבי או מדרשא דר"י ב"י א"כ נאמר לרבי מלכיות בר"ה עצמו ולר"י ב"י יליף בבנין אב מיתורא דקרא הנאמר בחצוצרות, ולכך תוקעין גם במלכיות אך היא גופא קשיא לר"י ב"נ הא איכא דרשא דרבי דנאמר מלכיות בר"ה עצמו ודרשא דר"י ב"י נאמר מלכיות גם בחצוצרות ולמה אין תוקעין במלכיות וצריכין אנו לומר דר"י ב"נ סובר כר' יהודה לקמן ע"ב דשמע ישראל ה' אלקינו ואתה הראת לדעת ה' אלקים אין עוד אינו נחשב בתוך המלכיות ולכך ליכ' למדרוש מדרשא דרבי ומדרשא דר"י ב"י חיובא לומר מלכיות דשם לא נאמר אלא אלקיכם ולא מחשב למלכיות הואיל ואשתני מלשון מלך דלשון אלקים ואלקיכם אינו במשמעות מלכיות וליכא אלא דרשא דספרי מקרא דתרועת מלך בו כנ"ל והנה לקמן פריך הש"ס בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא אלא מלכיות תלת הוא דהוין ואנן עשר בעינן ומתרץ ר"ה דאתי' כר"י ב"י דסובר ה' אלקינו וכן ה' אלקים אין עוד הוא מלכיות ומעתה (לפי מה שכתבתי דר"י בן נורי סובר דאלקיכם לא נחשב מלכיות הואיל ואשתני ולא נאמר כלשון מלכות ולפ"ז) הן הן הדברים שהשיב ר"ע לר"י בן נורי אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר והיינו מנא לך שאומרים מלכיות אי מדרשא דרבי ור"י בר יהודה הלא נאמר מלכות בראש השנה ובחצוצרות והוי לן לתקוע במלכיות וצ"ל דאית לך דרשא דספרי דמפיק מלכיות מקרא דתרועת מלך בו וע"כ סבירא לך דאלקים ואלקיכם לא מחשב בהדי מלכיות א"כ קשה לימא תשע ורצונו לומר כיון דאלקים לא משמע מלכיות אם לא נאמר בתורה כי אם שלשה מלכיות וליכא אלא תשע ג' בתורה וג' בנביאים וג' בכתובים ואין לומר בתירוץ ר"ה דשמע ישראל ה' אלקינו וה' הוא אלקים אין עוד מחשב מלכיות הא הואיל ואשתני אשתני כיון דלא ילפת עיקר חיוב אמירות מלכיות מדרשא דרבי או מדרשא דר"י ב"י הואיל ואשתני דלא כתיב מלכיות אלא אלקיכם א"כ גם בזה אשתני דלא נחשב בהדי מלכיות וליכא אלא תשע ודוק ומעתה אני אומר דעד כאן לא ס"ל לר"ע ולרבי ולר"י ב"י דאלקים מחשב בהדי מלכיות ולא הוי אשתני הואיל ויש להם דרשא לחיוב אמירות מלכיות מכח דרשא דסמיכות אני ה' אלקיכם ובחודש השביעי וגו' כמו שדרש רב"י או מכח יתורא דלפני ד' אלקיכם כמו שדרש ר"י ב"י א"כ עיקר מלכיות נאמר בלשון אלקיכם ולא הוי אשתני אבל אי לא הוי האי סמיכות לרבי או יתורא דקרא לר"י ב"י הוי אמרינן לכ"ע דאלקיכם לא מחשב מלכות והוי אמרינן מכח סברא הואיל ואשתני דאל"כ לא הוי צריך רבי לדרוש סמוכות ור"י ב"י לא צריך למדרש יתורא דקרא ומפשוטו דקרא שנאמר אני ה' אלקיכם הוא משמעות מלכיות שהוא לשון אדון אני לכם כמו שכתב רש"י בד"ה אני ה' אלקיכם אלא ודאי אי לאו סמיכות לרבי ויתור קרא לפני אלקיכם לא הוי מפיק לן מלכיות מלשון אלקיכם הואיל ואשתני הרי דס"ל לרבי ולר' יוסי בר יהודה דסכיל סברא אמרינן דאשתני ולפ"ז גבי פקדונות דליכא שום דרשא שיהי' מחשב כזכרונות לכ"ע אמרינן הואיל ואשתני אשתני. והשתא אתי שפיר דנהגי עלמא כר"י נגד ר' יוסי וכן פסק הרמב"ם בפקדונות אינן כזכרונות הואיל ולר"ע ולר"י ב"י ס"ל כן דהיכא דליכא דרשא אמרינן מסברא הואיל ואשתני אשתני כיון דנאמר בלשון פקדונות לא מחשב לזכרונות וא"כ שפיר הוא לפסק הלכה דלא כר"י הואיל ורבים חולקים עליו בזה וסברי כר"י דפקדונות אינן כזכרונות ולפי הסוגיא במס' עירובין הנ"ל ס"ל לר' יוחנן ולר"י ב"א דהלכה כר"י מחבירו ולא מחביריו ודוק כי נכון הדבר מאד: צלח

יומא

דף י' ע"א ת"ר כל הלשכות וכו' שהיה בה בית דירה וכו'. הנה מלשון זה שהיה בה בית דירה מוכח דמתורת בית דירה אתאן עלה ולא מטעם חשש חבוש בבית האסורין ולכן בא ר"י לפלוגי ואמנם לפי ההוה אמינא של המקשה] וכי תימא מדרבנן ואז לפי מ"ש התוס' בד"ה וכי תימא גם ר"י בלשכת פרהדרין לאו מטעם חבוש אתי עלה רק גזירה אטו דירה קבוע קשה במה ראה ר"י שחכמים מטעם חיוב תורה הצריכוהו מזוזה דילמא גם רבנן מטעם גזירה אטו דירה קבוע אתו עלה. ונראה דא"כ הוה להו למימר כל הלשכות וכו' לא חייבו אותן במזוזה חוץ מלשכת פרהדרין וכו'. ובזה היה משמע שלשכת פרהדרין חייבו חכמים במזוזה אבל מדקאמר לא היה להן כו' חוץ וכו' משמע שהיה לה ע"פ דין ולא חיוב דרבנן. ואף דאביי מוקי לה בשאר ימות השנה ות"ק משום גזירה קאמר ואעפ"כ לא קאמר לא חייבו אותן וכו'. ונראה משום דהא ודאי אי גזרינן שאר ימות השנה שלא היה בה דירה כלל אטו הני ז' יומי ק"ו דגזרינן בשאר לשכות עכ"פ באותו יום או לילה שהיה בו דירה לשומרים אטו דירה גמורה ולפי זה שאר לשכות דקאמר ת"ק שלא היה להן מזוזה בקבע בכל השנה אבל באותו זמן שהיה בו השומר ודאי שחייבו אותן במזוזה חוץ מלשכת פרהדרין שהיה לו כל השנה לכך לא נקט כל הלשכות לא חייבו אותן דודאי חייבו איתן בזמן שהיה בה השומר:

ועפ"ז אין אנו אחראין לסברת התוס' בד"ה רבנן סברי גזרינן ור"י סבר וכו' שכתבו דאביי ורבא לית להו הך סברא לחלק בין סוכה לפרהדרין דאי אית להו מאי מקשה רבא לאביי. והנה על דברי התוס' הללו יש כמה פליאות חדא דהיא גופא קשיא מנ"ל לרבא להקשות ודלמא אביי אית ליה הך סברא ועוד דלמסקנא דרבא עצמו מחדש סברא זו דסוכה קילא הוה ליה להשאר באוקימתא דאביי ומי הכריחו לחדש פלוגתא בדירה בע"כ ולפי מ"ש ניחא דודאי איכא לחלק דסוכה קילא אבל אי גזרינן בלשכה אפילו בשאר ימות השנה שאין בה דירה כלל ק"ו שיש לגזור עכ"פ בסוכה בהני יומי שבעה שעכ"פ דר בה אטו דירה קבועה. ולכן לעיל בוכי תימא מדרבנן לא קשיא דרבנן אדרבנן דסוכה קילא ובלשכה גזרו רק בהני ז' ימי פרישה ובסוכה לא גזרו כלל או בהני יומי פרישה יש לרבנן אפילו חיוב מן התורה ובסוכה ליכא חיוב כלל ורבנן לא גזרי כלל. אבל לאוקימתא דאביי דגזרינן לחכמים כל השנה בלשכה א"כ עכ"פ היה להם לגזור בסוכה בהני שבעה יומי ושפיר הקשה רבא והא סוכת החג בחג וכו' וממילא היה רבא מוכרח לחדש פלוגתא דדירה בעל כרחו דאי הוי מוקים פלוגתייהו בשאר ימות השנה בלשכה ומשום דרבנן גזרי א"כ לא היה מועיל בסוכה לפטור בחג שג"כ היה להם לגזור דירת עראי אטו דירה קבועה.

אלא דאכתי לא הקשה רבא לאביי כלום דהרי הך פלוגתא דרבנן ור"י במס' מעשרות היא לענין מעשר וכיון דרבנן סברי דסוכה קילא דירתה וליכא חיוב תורה שוב אי אפשר לגזור מדרבנן במעשר דהרי נפיק מיניה חורבא דאתי לאפרושי מפטור על החיוב וא"כ דלמא רבנן רק ממעשר פטרי אבל במזוזה באמת מחייבי בשבעת ימי החג מדרבנן. אלא דאעפ"כ הקשה הוא שפיר שהרי מדתני עלה ר"י מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר מכלל דאיכא מאן דפטר והיינו רבנן דר"י וא"כ אפילו ממזוזה פטרי ובזה תבין כוונת רש"י בד"ה והא סוכת החג ופטרי רבנן אלמא בשבעה נמי איכא מאן דפטר ולכאורה כל זה שפת יתר דהרי חזינן שהקושיא היא למירמי דרבנן אדרבנן והרי מפורש דרבנן פטרי ולמה פירש רש"י דאיכא מאן דפטרי ועפמ"ש ניחא דאף דחזינן במשנה דמעשרות דרבנן פטרי ממעשר אכתי לא שמעינן דלא מחייבי במזוזה אלא מדיוקא דהך דתני עלה ר"י מחייב במזוזה מכלל דאיכא מאן דפטרי:

עוד נלע"ד לתרץ קושיית התוס' על רש"י שהקשו דאפילו לא הוה תני סוכת החג בחג והוה מיירי בשאר ימות השנה ג"כ קשיא דרבנן אדרבנן דהרי בלשכה גזרו גם בשאר ימות השנה ונראה משום דחזינן שהביא ותני עלה וכו' ומה היה חסר לו להקשות רק מן המשנה דסוכת החג מכלל שיש מקום לחלק בין מעשר למזוזה אלא דקשה אכתי הוה ליה להקשות מן המשנה וכי תימא דמעשר חמיר א"כ קשיא דרבנן אדרבנן ולכן נלע"ד שיש פנים לכאן להקל במעשר יותר מבמזוזה ויש פנים לכאן להקל במזוזה יותר. דהנה לדעת הרמב"ם שניהם רק מדרבנן ואמנם פלוגתא דתנאי היא דרבי יוסי סבר כו' [חבל על דאבדין]

פרק חמישי

דף נ"א ע"ב ורבנן אמרי לך ה"מ במקדש ראשון. אבל שני כיון דלא הוה אמה טרקסין ואסתפקו להו לרבנן בקדושתיה וכו' הנה זה פשוט שבמקדש ראשון אף שהיה אמה טרקסין מ"מ הרי היה פתח פתוח בדביר ושם היה פרוכת לפני הפתח והדבר מפורש במקרא ובגמרא לקמן (ד' נ"ד ע"א) שהיו הבדים דוחקים בפרוכת וזה בבנין שלמה היה ועיין בברכת הזבח מנחות (ד' צ"ח ע"א) ומעתה למה נסתפקו בקדושת אמה טרקסין והלא הפרוכת שבפתחו יוכיח שאם היה לצד פנים א"כ מקום הכותל כלחוץ ואם היה הפרוכת דבבא לצד חוץ א"כ מקום המחיצה לצד פנים ואם נימא שגם שם היו ב' פרוכות צריך טעם שהרי להם לא היה ספק והם קידשו הבית הדביר וההיכל וידעו מה נתקדש בקדושת ק"ק ומה בקדושת היכל ונראה שעשו ב' פרוכות כדי שיהיו הצלעות שוים ולא יהיה חלל שום א' מהם אינו שוה בצלע מהצדדים ולפי זה שגם שם היו ב' פרוכות א"כ קשה לקמן (נ"ב ע"ב) בגמ' דקאמר אילימא במקדש ראשון מי היו פרוכת והדבר תמוה הא ודאי דהוה פרוכת דבבא. ורציתי לומר דמי הוי פרוכת היינו ב' פרוכות מי הוו אבל לפי מה שהוכחתי שהיה ב' פרוכות הדרא קושיא לדוכתא. ונראה דבמקדש ראשון חד פרוכת הוה אלא שהיה עובי הפרוכת אמה כעובי חומת טרקסין ועיין בתוס' בד"ה ועביד ב' פרוכות שכתבו דבבית שני לא היה אפשר לעשות פרוכת א' עובי אמה משום דצד החיצון צריך להבדיל וכו' אבל במקדש ראשון חומת טרקסין היה מבדיל והיה ע"פ הדיבור ואם כן הפרוכת דבבא שהיה רק לצניעות לא איכפת לן בעוביו:

אלא דלכאורה עיקר קושיית התוס' שהקשו שיעשו פרוכת א' עביו אמה ולמה טורח זה ויותר נקל לעשות ב' פרוכות אבל עיקר הקושיא שלהם שיהיה קרא כדכתיב והבדילה הפרוכת דומיא דמשכן ועל זה תירצו מה שתירצו אבל בבית ראשון שההבדל בין הקודש ובין קה"ק היה חומת טרקסין והפרוכת היה רק לצניעות ואף שרצו שיהיה החלל שוה יותר נוח לעשות ב' פרוכות וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה בבית ראשון מי הוה פרוכת. ועוד נלענ"ד דבבית ראשון כיון שהיה פרוכת דבבא ולא שייך בין גזירת הכתוב והבדילה יותר טוב לעשות ב' פרוכות ונמצא זו פרופה מצד זה וזו מצד שני וזה צניעות שלא יזונו עיניהם מבית קה"ק:

ואמנם לפי מה שראיתי בתוס' ישני' הטעם שהפנימית פרופה מן הצפון כדי שיהיה שמאלו לפרוכת וימינו לארון ואני תמה על דבריהם שהרי זה שנינו במקדש שני וארון היינו מקום ארון והרי הארון לדעת רבינו הגדול הרמב"ם הי' במערבו של קה"ק ולדעת התוס' היה באמצע ממש עיין במנחות (דף צ"ח ע"ב) בתוס' בד"ה דוחקין ועיין ברמב"ם ריש פרק ד' מבית הבחירה. ואם כן הכהן כשבא לפני ולפנים הפך פניו באלכסון דרומית מערבית והלך לנוכח אל הארון ולא שייך כאן ימין או שמאל לארון ונחדול לעת עתה מזה ויבואר אח"כ כי באמת קושיא זו על המשנה עצמה תסוב ונקח כעת טעם של התוס' ישנים ואומר דזה שייך בבית שני שהיתה הפריפה בקצה הרוחב והיה מהלך אח"כ כל חצי רוחב ק"ק טרם הגיעו לאמצע ובכל זה היה אחד מצדיו להפרוכת ולכן נכנס דרך צפון כדי שיהיה פניו לדרום ושמאל לפרוכת וימינו לחלל בית ק"ק. אבל בבית ראשון הוי אמת שלהדביר היה לו פתח והוא מפורש במקרא אבל כיון שבפתח זה לא נכנס בו אדם מעולם רק כה"ג ביוה"כ לבדו לא היה צריך להיות רחב בשלמא פתח ההיכל נכנסו בו בכל יום כהנים הרבה ובשבת נכנסו ארבעה כהנים בבת אחת לצורך לחם הפנים וארבעה מקדימין לפניהם. ולכן היה פתחו רחב עשר אמות אבל זה של ק"ק מסתמא לא היה רחב יותר מארכו של ארון שהכניסו עם הבדים דרך שם והבדים היו בולטים. ואם כן הפריפה הפנימית נכנס שם הכהן ובא תכף לבין הבדים והפך פנים למערב נגד הארון ולא שייך שם ימין ושמאל וא"כ אז נהפוך הוא שהחיצונה פרופה מן הצפון כדי שבהילוכו אותן אמתים רוחב הפרוכת יהא ימינו לצד ק"ק ושמאלו להיכל כי בין ב' הפרוכות על כרחך שהי' פניו או לדרום אם מהלך מצפון או לצפון אם מהלך מדרום:

ונמצא קושיית הגמרא שפיר אי במקדש ראשון מי הוו פרוכת ואף שהו' פרוכת דבבא מ"מ במשנה דקאמר שחיצונה בדרום ע"כ לאו בפרוכת דבבא מיירי:

אלא לכאורה לשון המשנה תמוה הגיע לצפון מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שמגיע לארון והדבר תמוה והלא הארון היה או במערב ממש לדעת הרמב"ם או באמצע לדעת התוס' ועכ"פ היה רחוק ומשוך מצד מזרח או עשר אמות או עשרים אם בצד מערב היה ואיך מהלך לשמאלו עם הפרוכת והלא היה צריך להפוך פניו למערב ולילך באלכסון עד יבוא למקום הארון. בשלמא אם היה זה בבית ראשון ואז האריכו הבדים עד שבלטו בפרוכת ולא היה יכול לילך באלכסון כי מה יעשה בבואו לארון איך יבוא בין הבדים וכי יפסיע על הבדים ובאמת אמרו בירושלמי חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהי' נראה כמפסיע בין הבדים. ולדעתי פירוש הדבר בהגיע להבדים והוא היה צריך לצמצם עצמו בין הבדים והבדים היו דוחקים בפרוכת היה חו"ר לאחוריו ודוחק הפרוכת לצד מזרח והלאה מן הבדים עד שנכנס בין הבדים ולפי זה היה צריך לבוא במקום שהבדים אצל הפרוכת בקצה הבדים ואם כן על כרחו הלך פניו אל הבדים והיה מקום לומר שמאלו עם הפרוכת אבל כיון שמשנתינו איירי במקדש שני ומקום ארון היה אבל בדים לא הי'. ואיך שייך שמאלו לפרוכת.