צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 13

ועכ"פ יצא לנו דקושיא ראשונה היא רק לאביי לחוד וקושיא שניה כבר ביארתי שהוא רק לרבא ולרבא אין הכרח לומר דכאן לא מיירי בבא מבגד גדול וכמו"ש לעיל וא"כ נשאר קושית מוהר"ם שהי' להם להקשות הקושיא השניה קודם הקושיא ראשונה. ואמנם הא לא תברא דכיון דקושיא ראשונה היא רק לאביי ואביי מוזכר קודם רבא לכן הקדימו הקושיא ראשונה:

שם ע"ב גמ' מה להלן צמר ופשתים. אין להקשות הא גם בכלאים כתיב צמו"פ והוי תרי כתובי' ואין מלמדין דאיצטריך תרווייהו דאי הוה כתיב בנגעים לחוד ה"א בכלאים אסור כל המינים אפי' ללבוש דהא מתהני מיניה ודוקא העלאה שרי. ואי אשמועי' בכלאים לחוד ה"א דבנגעים שלש על שלש דוקא אינו מטמא בשאר בגדים אבל שלשה על שלשה מטמא אפי' בשאר בגדים להכי צריכי תרווייהו:

שם דכ"ע מיהת שלש על שלש בצו"פ מטמא בנגעים המתבאר בכל הסוגיא שלש על שלש בצמר ופשתים מטמא גם בשרצים לרבא גלי בנגעים והה"ד לשרצים ולאביי או בגד לרבות שלש בצו"פ וכמו שמבואר בדברי התוס' לקמן ד"ה נפקא לי' וכו' ובד"ה שכן מטמא וכו' וא"כ למה דייק כאן בלשונו דכ"ע שלש וכו' מטמא בנגעים והוה לי' למימר סתמא דכ"ע מיהת שלש על שלש בצו"פ מטמא מנ"ל אלא דבלא"ה פירושם של דברי התוס' דחוקים וע' לקמן מ"ש בתוס' ד"ה נפקא וכו'

אמנם לפי מ"ש שם דגם רבא מקמי' דהדר בי' ת"ל דלא ילפינן שרצים מנגעים ומוקי פלוגתייהו דרשב"א ור"י הכי דרשב"א סבר דבשרצים שלשה על שלשה מטמא בשאר בגדים מריבוי דאו בגד דאי ס"ד דלשלש בצו"פ אתי א"כ לגמור נגעים מיני' בק"ו כמו"ש התוס' לקמן אבל שלש על שלש אפי' בצו"פ טהור דשרצים מנגעים ודאי לא ילפינן ותנא דבי ר"י ס"ל דשאר בגדים טהורים לגמרי אבל צו"פ אפי' שלש על שלש נמי טמא ולבתר דהדר בי' סבר דכולהו תנאי בחדא שיטתא קיימי ודוקא שלש לית בהו בשאר בגדים אבל שלשה מטמא וס"ל דשרצים יליף מנגעים ואביי ס"ל דבין לרשב"א ובין להך תנא דבי ר"י שלש על שלש בצו"פ טמא מריבוי דאו בגד ולאידך תנא דבי ר"י סבר דאו בגד לרבות שלשה לשאר בגדים אתי אבל שלש אפי' בצו"פ אינו טמא א"כ לאביי לתנא דבי ר"י האחרון שלש על שלש בשרצים טהורים אפילו בצו"פ וכן לרבא קודם דהדר בי' לרשב"א בשרצים שלש על שלש טהורים אפי' בצו"פ להכי דייק הגמ' בלשונו דכ"ע מיהת שלש על שלש בצו"פ מטמא בנגעים נגעים דייקא:

שם ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים ופי' רש"י אבל שלש על שלש בצו"פ אתי בק"ו והתוס' בד"ה ואימא לרבות שלשה וכו' דחו פי' דהא אמרן כיון דלא חזי לעניים דלעשירים לא אתי בק"ו ולדידי נראה דהא דאמרן כיון דלא חזי לעשירים לא אתי בק"ו לא מסברא אמרה בגמ' דבר זה דאדרבה הסברא נותנת דאריגת שלש כיון שכבר הוא ארוג אף דלא חזי רק לעניים אפ"ה עדיף משתי וערב אף דחזי לעשירים אלא מצד הוכחת הכתוב ילפינן סברא זו דמדאיצטריך והבגד לרבות שלש מכלל דלא אתי בק"ו ובזה מתורץ מה דמסיים הש"ס טעמא דכתביה קרא הא לא כתביה קרא לא אמרינן ק"ו שהוא לכאורה מיותר וכפל לשון ולפ"ז ניחא דדבר זה דאמרינן דלא אתי בק"ו הוא דילפינן מדאיצטריך קרא למיכתבי' אלא דקשה היא גופה קשיא דלא ניכתבי' קרא וממילא נדע בק"ו אמנם הדבר יבואר עפ"י מ"ש התוס' לקמן בסוף ד"ה אתי בק"ו וכו' אבל השתא דאיכא ק"ו גלי לן דבכל מקום דכתיב בגד הוי שלשה על שלשה. ולכאורה א"כ נימא נמי השתא דכתיב והבגד לרבות שלש נימא ג"כ דגלי דבכל מקום דכתיב בגד הוה נמי שלש על שלש וצריך לומר דאדרבא מדכתיב והבגד גלי לן דדוקא היכא דכתיב ריבוי הוה בכלל אבל היכא דכתיב סתם בגד לא הוי בכלל אבל שלשה דילפינן בק"ו ולא מריבויי הוה בכלל בגד נמצא לפי זה אי לא הוה כתיב ריבויי לשלש והוי אתי בק"ו א"כ בין לאביי ובין לרבא הוה נפיק חורבא דלרבא דאו בגד לרבות בשרצים שאר בגדים הוה מרבינן אפי' שלש על שלש דגם שלש הוי בכלל בגד ולאביי דמפיק לשלש על שלש בצו"פ לא הוה צריך רבוי שהרי אף דלא יליף שרצים מנגעים מ"מ ע"י הק"ו גלי לן דשלש בכלל בגד וא"כ הוי מיותר או דשרצים. וממילא היינו מוכרחים לומר דאו לרבות שאר בגדים להכי כתיב והבגד בהדיא לרבות שלש דלא תיתי בק"ו וממילא אינו בכלל בגד

רש"י בד"ה דכ"ע בין לאביי ובין לרבא להני תנאי. הנה רש"י דייק בלשונו להני תנאי מכלל דאיכא תנא דס"ל דשלש על שלש אפילו בצו"פ אינו מטמא בנגעים והדבר צריך תלמוד מי הוא התנא הזה. והנה כבר כתבתי לעיל דמה דאמר שלש על שלש לא אתי בק"ו לא שהסברא חיצונה הוא דלא אתי בח"ו אלא מהיא גופא שמענו דטעמא דכתבי' קרא בזה גלי לן דלא בק"ו וכבר כתבתי דהיא גופא קשיא לא נכתוב והבגד וממילא תשאר הסברא החיצונה דנלמדנו בק"ו. וכתבתי דא"כ ממילא יהיה בכלל בגד גם בשרצים ונטעה לרבא לרבויי שאר בגדים גם לשלש על שלש ולאביי לא נוכל לומר או לשלש בצו"פ שהרי הוא בכלל בגד ועל כרחין נוקי לשאר בגדים. אלא דאכתי קשה לאביי באמת לא נכתוב לא וה והנגד ולא או בגד בשרצים וממילא תיתי שלש בנגעים מק"ו ויהיה בכלל בגד גם בשרצים. ונראה בהקדם מ"ש התוס' להוכיח שיטת הרב פור"ת מדברי אביי ומדברי רבא אומר אני דמדברי אביי ליכא סייעתא ומדברי רבא לא מיבעי' דליכא סייעתא אלא אדרבא איכא תיובתא. דמדאביי ליכא סייעתא משום דעל כרחין או לשלש על שלש אתי' דאי לשלשה על שלשה זה אי אפשר ונקדים מה שיש לדקדק בדברי הגמ' דמקשה ואימא והבגד לרבות שלשה על שלשה וזה אי אפשר דממ"נ או בגד בשרצים אתי לרבות ועכ"פ מרבה לכל הפחות שלשה על שלשה בצו"פ וא"כ נילף נגעים מק"ו וליכא למימר שכן מטמא כעדשה דנילף ק"ו מש"ו כקושית הר"י קורבל בד"ה שכן. וליכא למימר שאר כלים יוכיחו דמה לשאר כלים שכן אינם נעשים אהל במחוברים אבל שלשה על שלשה שפיר נעשו אהל במחובר דאפילו טפח נעשה אהל במחובר. אך זה יש לדחות דאכתי איכא למימר שאר תירוצים של התוס' כמו בגד צבוע או בגד כותים יוכיחו. אבל קשה להיפוך או דשרצים אי ס"ד לשלשה על שלשה נילף שרצים בק"ו מנגעים וכך נילף מה שאר כלים שטהורים בנגעים טמאים בשרצים שלשה על שלשה שמטמא בנגעים ק"ו שיטמא בשרצים כקושית מהרש"א וליכא למימר שתי וערב יוכיח כתירוץ מהרש"א דמה לש"ו שכן אינו נעשה אהל במחובר תאמר לשלשה על שלשה שנעשה אהל במחובר אלא ודאי דאו לשלש אתי ועל שלש שפיר י"ל ש"ו יוכיח דהרי גם שלש אינו נעשה אהל במחובר וא"כ ליכא סייעתא מדברי אביי ומדברי רבא איכא אפי' תיובתא דהרי אי הוה כתיב בגד סתם בשרצים על כרחין אשאר בגדים קאי דאי אצו"פ אמאי קאי אי אבגד שלם או שלשה הרי ק"ו משאר כלים וליכא למימר ש"ו יוכיח דמה לש"ו שאינו נעשה אהל אלא ודאי אי אצו"פ קאי היינו שלש על שלש א"כ והבגד בנגעים למ"ל דהרי רבא יליף נגעים משרצים. אלא ודאי דקאי אשאר בגדים. אלא דאיכא למימר היינו בגד שלם וצריך או לרבות שלשה וליכא סייעתא ואדרבה תיובתא. דלהרב פור"ת דשלשה ובגד שלם שוה א"כ לרבא אייתר או לגמרי. אמנם י"ל דהא יותר מזה יש לדקדק לכל השיטות למה לי לאביי או דהרי בגד סתם דשרצים ע"כ לשלש על שלש דאי לשלשה לא לכתוב בגד כלל בשרצים ותיתי בק"ו משאר כלים דליכא למימר ש"ו יוכיח דמה לש"ו שכן אינו נעשה אהל. אלא ע"כ בגד סתם לשלש ואו למה לי ונראה משום דהתוס' כתבו בד"ה מה לשרצים וכו' דבשרצים לא מטמא ש"ו דילפינן מה שק טווי וארוג. והנה לכאורה משק ליכא למעוטי רק ש"ו של מעשה עיזים ומנ"ל למעוטי ש"ו של צו"פ בשר לים. וצ"ל דבגד דכתיב בשרצים איתקש ג"כ לשק וא"כ אי לא הוה כתי' בגד כלל אז אפילו ש"ו הוה ילפינן בשרצים ק"ו משאר כלים ואיצטריך בגד לאקושי לשק למעוטי ש"ו וכיון דבגד על כרחין למעוטי איכא למימר למעוטי ג"כ שלשה שאינו בכלל בגד ואיצטריך או לשלשה. ומנ"ל לאביי שלש אלא מ"כ כשיטת הרב פור"ת דשלשה ליכא למעוטי מבגד (ע"כ מצאתי):

תוס' ד"ה רשב"א ותנא דבי ר"י וכו' וא"ת כיון דבשאר בגדים אפי' שלשה טהור לרשב"א א"כ למה נקט שלש. והקשה הפ"י כיון שעדיין לא זכינו לסברת הרב פור"ת הוה לי' להתוס' להקשו' רבותא יותר דהוה ליה למינקט אפי' בגד שלם אמנם לשיטת התוס' לקמן (דף כ"ז ע"ב) ד"ה כל היוצא וכו' שהבאתי לעיל דיוצא מן העץ היינו מן העץ ממש ואין בכללו אלא שיפא וגמי ומפץ וכיוצא ואינהו ודאי לאו בכלל בגד הוא ואינו ראוי רק למדרס ושעורן למדרס ששה על ששה ולהכי לא נקט בגד שלם דאז אין מסככין בו דראוי למדרס אבל הקשו דהל"ל שלשה על שלשה ואין בו שיעור מדרס:

והנה לפי מה שכתבתי לעיל בתוס' ד"ה אין בו וכו' דאפי' לשיטת התוס' משכחת ביוצא מן העץ בגדים רכים מעמרניתא דאית ביה א"כ נסתר קושיתם כאן דלאביי ה"ל למימר אין בהם משום שלשה דא"כ איך הוי מצי למימר דמסככין והרי חזי למדרס וצריך לומר דאכתי הוי מצי למימר מסככין באם אינו מיוחד למדרס א"כ הדרא קושית הפני יהושע דהוה ליה להקשות אפי' מבגד שלם כיון שעדיין לא זכינו לסברת הר' פור"ת. ונראה דהתוס' ידעו מתירוצם דבא להורות רבותא דפשתן יש בו אפי' שלש על שלש. אלא שכוונתם בקושיא הנ"ל לפי דמשמע דחוץ מפשתן איירי באונין כדמסיק אביי ובתירוצם הוא שחידשו דעיקר מילתי' איירי בבגד, ומעתה מבגד שלם לא היו יכולים להקשות משום דהיא גופא קמ"ל כסומכוס והדיוק הוא מדמסיים חוץ מפשתן ולא קאמר חוץ מב"פ ואי הוה נקט ברישא דמילתא כל היוצא מן העץ אין בו משום בגד ה"א דלהכי סיים חוץ מפשתן ולא סיים חוץ מב"פ דבגד סתמי' בגד שלם. והוא בא לרבות בפשתן אפי' שלשה או שלש. אבל השתא דתנן משום שלש א"כ אפי' יסיים חוץ מב"פ ע"כ היינו שלש ומדסיים חוץ מפשתן ע"כ היינו אונין ולכך הקשו משלשה וגם בזה הוי מוכח אונין מדלא סיים חוץ מב"פ מאי אמרת דבגד סתמא בגד שלם הרי על כרחין בגד אינו בגד שלם שהרי התחיל בשלשה על שלשה שג"כ אינו בכלל סתם בגד לשיטת התוס'. מאי אמרת דה"א דהיינו שלשה א"כ גם השתא דתני חוץ מפשתן יש לומר שלשה שג"כ אינו בכלל סתם בגד וא"כ הוה ליה למימר חוץ מב"פ שלא נטעה דהיינו אונין אלא על כרחין שבאמת הוא אונין ושפיר הקשו ותירצו דהרבותא לענין שלש וגם בבגד מיירי עיקר הדברים:

ולסברת הרב פור"ת דשלשה הוי בגד קושית התוס' מתורצת וממילא דאי הוה תני שלשה הוה אמינא דלהכי לא מסיים חוץ מב"פ משום דבא לכלול אף שלש. ואם כן לא הוה ידעינן אונין:

ובזה נלע"ד לתרץ מה שיש להקשות דאכתי נשאר קושית התוס' לאביי דניתני שלשה לרבותא ומה שתירצו התוס' דקמ"ל דפשתן יש בו משום שלש זה לא שמענו דהרי ע"כ מה דמסככין בפשתן פחות משלש היינו אם גם היה מטוה לא היה בו כדי לארוג שלש דאל"כ כבר קבל טומאה כשהי' טווי ושוב לעולה אין מסככין בו כמו במטלניות במס' סוכה. ולפ"ז בארוג שלש על שלש שכבר הי' בו כשהוא מטוה שלש שהרי ארג ממנו שלש מנ"ל דמקבל טומאה ורשב"א אמר חוץ מפשתן נוכל לפרש חוץ מפשתן אעפ"י שאין בו ג"כ משום שלש אפ"ה אין מסככין בו כיון שכבר הי' ראוי לקבל טומאה קודם שנארג ודבר זה שאין מסככין בטווי' בלא"ה ידעינן מדסיים חוץ מפשתן וכדאביי בסוף הסוגיא:

ועל זה יש לתרץ דהיא גופה קמ"ל דפקוע שיעורייהו בשלש וע' בתוס' ד"ה השתא אלא דתינח לדברי ר"י שם אבל לתי' רשב"א שם דבש"ו אין שום סברא לטעות ובודאי סגי בשלש על שלש א"כ הדרא קושיא לדוכתא דניתני שלשה לרבותא בשאר בגדים ושתי וערב ממילא נדע מדסיים חוץ מפשתן ושיעור שתי וערב נדע מסברא וארוג שיטמא שלש על שלש גם עכשיו לא שמענו שהרי אף אם לא היה מטמא אכתי אין מסככין שכבר הי' ראוי לקבל טומאה בעודו מטוה:

ורציתי לומר שעיקר קושית התוס' מתחלה לא הי' אלא לר"י דאיהו ור"ת הם החולקים על פירש"י לקמן [דף כ"ז] במשנה דכל היוצא מן העץ וכו' דקנבוס וצמר גפן אינו בכלל יוצא מן העץ ולדידהו שלשה על שלשה ביוצא מן העץ לא חזי למדרס דלדידהו אין בכלל יוצא מן העץ אלא מחצלאות ומפץ [וכמוש"ל[ אבל לרשב"א איכא למימר דסובר כשיטת רש"י דגם קנבוס וצמר גפן יוצא מן העץ ואינהו בשלשה על שלשה חזי למדרס ואין מסככין בהו לכך לא נקט שלשה אמנם לפי מ"ש לעיל דאף לשיטת תוס'] יש בכלל יוצא מן העץ עמרניתא ואפ"ה מקשה דנימא שלשה ובלא חזי למדרס א"כ הדרא לרשב"א קושית התוס' לדוכתא:

אמנם לפי מ"ש לעיל דלשיטת הר' פורת בלא"ה לא קשיא דאי הוה תני שלשה לא הוה ידעינן דחוץ מפשתן היינו אונין והוה אמינא דהיינו שלש על שלש א"כ איכא למימר דהרשב"א סובר כשיטת הר' פורת:

דף כ"ז ע"א תוס' ד"ה נפקא וכו' דהא אביי מודה דאו אתא לרבות שאר בגדים לאידך תנא דבי ר"י וכו'. המבואר בדבריהם כאן ובד"ה שכן וכו' דרבא ס"ל דרשב"א ותנא דבי ר"י פליגי בהא לרשב"א ילפינן שרצים מנגעים וחשיב לי' גילוי מילתא ולתנא דבי ר"י לא ילפינן. וכן לאביי פליג הך תנא דבי ר"י ואידך תנא לסברת התוס' דהך תנא לא יליף שרצים מנגעים ומיבעי' לי' לשלש בצו"פ גופייהו ולאידך תנא ס"ל דשפיר ילפינן והוא דוחק לכן נלע"ד דמה שכתבו התוס' דהה"ד דהוה מצי למיפרך ורבא האי או להך תנא דבי ר"י מאי עביד לי' עיין שם. לדידי צ"ע דא"כ אדמקשה ואביי וכו' ועדיין לא שמע מאביי דס"ל דרשב"א או תנא דבי ר"י מפיק שאר בגדים אפי' משלשה. ואולי כוונת אביי דאמרי דבר א' דתרווייהו ס"ל דשאר בגדים יש בהו משום שלשה ואין בהו משום שלש וכדס"ל לרבא במסקנא ואף דבאמת ליכא למימר לאביי כך דא"כ איך אמר דהך תנא דבי ר"י מפיק מאידך תנא מ"מ אכתי לא הביא דברי אביי דהך תנא מפיק מאידך ויותר הוה ליה להקשות ורבא אליבא דתנא דבי ר"י האי או מאי עביד דרבא כבר אמר בפה מלא דתנא דבי ר"י לית לי' שלשה על שלשה [ולדעת התוס' צריך לדחוק כיון דלמסקנא הדר בי' רבא לא רצה לדייק בדבריו]:

ולכן נלע"ד דקושיא זו שהי' לו להקשות ורבא אליבא דהך תנא דר"י האי או מאי עביד וקושיא שהקשו התוס' בד"ה או בגד שהקשו תימא דלקמן דרשינן מאו בגד ארוג כ"ש. וכי תימא שקולים הם מ"מ כי פריך ואביי האי או בגד מאי עביד לי' נימא דאיצטריך לארוג כ"ש מתורצים חדא בירך חברתה והנה עיין במוהר"ם מלובלין שהכוונה הוא דמאי פריך לאביי דלמא אביי ס"ל דלאו שקולים הם. וא"כ לרבא אליבא דתנא דבי ר"י מיבעי' לי' לארוג כ"ש וס"ל דלאו שקולים הם. אבל לאביי אליבא דרשב"א קשה קושית התוס' לעיל בד"ה רשב"א כיון דרשב"א לית לי' אפי' שלשה למה אמר אין בו משום שלש נימא רבותא דאין בו אפי' משום שלשה וצריך לומר כתי' התוס' משום רבותא דצו"פ דיש בו אפי' משום שלש קשה אי להך גיסא בעי למימר רבותא הוה לי' למימר רבותא יותר אפי' אריג כ"ש ואין לומר דארוג כ"ש עדיף יותר משלש והוה שלש רבותא יותר דא"כ היא גופה קשיא שלש על שלש מנ"ל דאפי' אי נימא דנגעים ושרצים ילפי מהדדי ויש לנו שני ריבויים חדא בנגעים והבגד וחדא בשרצים או בגד חד לשלש וחד לאריג כ"ש קשה דלמא תרווייהו לאריג כ"ש ובאריג כ"ש ודאי דליכא למילף שרצים מנגעים ולא נגעים משרצים דלא שוו בשעורייהו דבנגעים משכחת כ"ש ממש דעכ"פ צריך כגריס שיעור נגע ובשרצים סגי כ"ש ממש ולא שייך למילפינהו מהדדי דלא שייך בדבר שאינו שוה בשיעורו גילוי מילתא ועל כרחין צ"ל או דשווים נינהו אריג כ"ש ושלש על שלש או דשלש על שלש עדיף ומוקמינן בנגעים לשלש וממילא ידעינן בשרצים בגילוי מילתא ואייתר דשרצים לארוג כ"ש ובאמת בשרצים הוא דתניא לקמן אריג כ"ש ולאביי ליכא למימר דשלש עדיף דא"כ הדרא קושיא לדוכתא נימא רבותא יותר ארוג כ"ש אלא ע"כ דשוים נינהו ושפיר האי או מאי עביד אבל לרבא אליבא דתנא דבי ר"י שפיר איכא למימר דאיצטריך לארוג. כ"ש:

אי נמי י"ל דלרבא ג"כ לא ילפינן שרצים ונגעים מהדדי דהיינו שרצים לא ילפי מנגעים דאיהו ס"ל נגעים חמירי כמו"ש התוס' בד"ה אי ס"ד דודאי נגעים חמירי אלא דס"ל אי ס"ד דאו דשרצים לשלש בצו"פ א"כ גמור נגעים מיניה והיינו בק"ו משתי וערב וכמו"ש התוס' בד"ה שכן מטמא וכו' וס"ל דלא שייך למימר כלים יוכיחו שהק"ו הוא שהוא בכלל בגד אלא ודאי דלא אתי לשלש על שלש ב"פ אלא לשלשה על שלשה בשאר בגדים אבל שלש על שלש בשרצים אפילו בצו"פ לא מטמא דשרצים מנגעים ודאי לא ילפינן לענין צו"פ כיון שהפירכא מצו"פ גופי' דש"ו טמא בהו בנגעים ולא בשרצים ואין צריך לומר דשלש בצו"פ דטמא בנגעים הוא משום שהוא בכלל בגד אלא משום דלא גרע משתי וערב. ותנא דבי ר"י מפיק לי' לשלש על שלש בצו"פ וא"כ יש פלוגתא רחוקה מהיפוך להיפוך דרשב"א ס"ל בשרצים שלשה על שלשה טמא בשאר בגדים אבל שלש על שלש אפי' בצו"פ טהור ותנא דבי ר"י ס"ל שאר בגדים טהורים לגמרי אבל צו"פ אפילו שלש על שלש טמא והא דאמר רבא שלשה על שלשה איכא בינייהו ולא אמר נמי דשלש על שלש איכא בינייהו דרשב"א לית לי' תנא דבי ר"י אית ליה היינו משום דשלשה על שלשה לרשב"א נזכר בהדיא בדבריו דרבא דייק בדבריו אמרו אין בו משום שלש משמע דוקא שלש אבל אם אית לי' משום שלש בצו"פ או לא זה לא נזכר בדבריו בהדיא וכל זה קודם דהדר בי' רבא ואז היה סבור דשרצים מנגעים ודאי לא ילפי וא"כ על כרחין דתנא דבי ר"י לית ליה אפי' שלשה בשאר בגדים דאי אית ליה ולא ממעט באף כל אלא שלש על שלש וא"כ על כרחין בצו"פ שלש טמא גם בשרצים מנ"ל הא דהרי לימודו מאו בגד ליכא למילף אבל בתר דהדר ביה וס"ל דכולהו תנאי בחדא שיטתא קיימי ואף כל דתנא קמא דבי ר"י למעוטי משלש אז הדר בי' רבא מסברתו וס"ל דשרצים יליף מנגעים בגילוי מילתא

ואביי ס"ל בין להך תנא דבי ר"י ובין לאידך נגעים משרצים לא ילפי מהדדי ובהא פליגי תנא דבי ר"י הראשון ס"ל דאו לרבות שלש בצו"פ ואידך ס"ל דשלש טהור גם בצו"פ ואו לרבות שלשה בשאר בגדים. ולאביי לתדר"י קמא ג' ע"ג משרצים טהורים אפילו בצו"פ וכן לרבא מקמי דהדר לרשב"א בשרצים טהורים אפי' בצו"פ.