צל״ח – ציון לנפש חיה – ביצה – קטע 23

והואיל והא דינא דאותו ואת בנו אתי לידן נלע"ד הוכחה גמורה דאמרינן בדשיל"מ כל דפריש מרובה פריש שהרי אי"ב הוא דבר שיש לו מתירין שלמחר הוא מותר ממילא ואפ"ה אמרינן ביה כל דפריש מרובה פריש ואין לומר דאו"ב לא חשיב דשיל"מ שהרי גם למחר אם ישחוט את בנו שוב יהי' אסור אבל זה אינו דלא מבעיא להפוסקי' דחמץ מקרי דשיל"מ אף שחוזר ונאסר לשנה הבאה ק"ו דאו"ב הוה דשיל"מ אלא אפי' להפוסקי' דחמץ לא מיקרי דשיל"מ עיין בי"ד סוף סימן ק"ב נראה דהיינו דוקא חמץ שממילא חוזר ונאסר כשיגיע הפסח אבל בהמ' זו שוב אינ' ממילא כי אם כשאירע שישחוט את בנו לא נפיק משו' זה מכלל דשיל"מ ואפ"ה אמרינן כל דפריש מרובה פריש ולכן דברי המג"א שם בסי' תקי"ב והם דברי המהרש"ל ביש"ש אצלי צריכי' תלמוד והנה מלבד זה אני תמה על היש"ש והמג"א שכתבו דבר זה במוחלט והר"ן בסוף פרק אין צדין מסתפק בזה וז"ל הר"ן שם ת"ר הולך אדם וכו' פי' הר"ב בעל ההלכו' כולם בישראל אבל בא"י לא וכו' דחיישינן שמא יצוד וכו' וכן ביצי' שמא נולדו היום ואפשר דאפילו בא"י נמי שרי וכו' וביצי' נמי רובן מאמש הן ולפיכך מותרי' דאזלינן בתר רובה וכדכתבינן בפ"ק דמכילתין וכ"כ התוס' אלא שאני חוכך הכא אי אזלינן בתר רובה בדשיל"מ כיון דקיי"ל אפי' באלף לא בטיל ואפשר דהת' שאני דאיתחזיק איסורא עכ"ל הר"ן. הרי שבשם התוס' כתב להיתר אלא שהר"ן עצמו חוכך בזה ואע"פ כן לא החליט לאסור וכתב דיש לחלק בין איתחזיק כאן איסור ובין לא איתחזיק ולא עוד אלא שלדעתי עד כאן לא נסתפק הר"ן אלא התם שהולך אצל הא"י וקונה ממנו בחנותו או בביתו ושייך בזה קצת דין קבוע ואף שאינו קבוע גמור שהרי לא ידעינן כלל שיש אצל אחד מהם שנולדו היום ועיין בי"ד סי' קי"ד סעיף יו"ד בהגה"ה מ"מ ביצים שנולדו היום שכיחי וקרוב הדבר שיש אצל קצת מהחנונים ביצים שנולדו היום אבל אם הא"י מביא ביצים לבית ישראל למה לא נימא כל דפריש מרובה פריש היכי דלא איתחזיק איסורא: ומצאתי הדבר מפורש בהר"ן שהרי כאן מסתפק בדבר ובפ"ק בסוגיא דספנא מארעא כתב ומהא משמע דאפי' בדשיל"מ בדרבנן אזלינן בתר רובא משו' דלא איתחזיק איסורא מיהא שמעינן שמותר ליקח ביצים מן הא"י בלילי י"ט הראשון לפי שרובן הן של זכרים שאינן יולדות אלא ביום וכו' ואיכא מאן דשרי אפי' ביום ראשון וכו' משום דרובן של ביצים לאו בני יומא נינהו ואזלינן בתר רובא כל היכי דאתי מאן דמזבין לגבי' אבל למיזל לבתי דידהו דה"ל מקום קביעתן אסור דלמא איכא חד דמזבין בני יומן וכל קבוע כמחצה דמי עכ"ל הר"ן הרי מפורש כמ"ש והא דכתב דאיכא מאן דשרי והרי לענין ספנא מארעא החליט דאזלינן בתר רובא היינו משום שזה עצמו דרובן של ביצים לאו ב"י נינהו אינו מוסכם והמרדכי כתב דלכך לא אזלינן בתר רובה לפי שהביצים מיד שנולדים אוכלים אותן והוה כמו דבר המתכבד עיין במג"א שם שהביאו לכך כתב הר"ן דא"כ מאן דשרי' ואם כן במדינתינו שדרך הא"י להביא ביצים הרבה ביחד ודרכם לקבץ על יד הנולדים יום יום עד יהי' בידם הרבה להביא למכור וכמ"ש המג"א גופי' שם נלע"ד ברור דא"י המביאים לבית ישראל ביצים בי"ט מותרים הם מטעם כל דפריש מרובה פריש ומאן יהיב לן משופרי ואכלינן מנייהו:

שם גמ' פשיטא ויל"ד דהא ודאי איירי בקן פתוח דאל"כ היאך באו הני אחריני לתוך הקן וכיון דאיירי בקן פתוח איכא למימר דאצטריך לדיוקא דוקא שיש ריעותא לפנינו אבל אם אין ריעותא לפנינו שזימן שחורי' ומצא שחורים אף שהקן פתוח אפ"ה לא חיישינן שמא הני שזימן הלכו מהקן והני אחריני נינהו ונראה דעיקר קושיית המקשן על כפל הדברים זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים דמה לי שהשינוי הוא משחורים ללבינים או אם הוא מלבינים לשחורים וע"ז משני דהני תרתי חדא נינהו שזימן שחורים ולבינים וכו':

שם כגון שזימן שחורים ולבינים וכו' והנה אכתי יש להקשות אריכות הדברים במשנתינו דאיכפל למתני זימן שחורים וכו' זימן לבנים וכו' הלא בקיצור היה יכול לאשמועינן זימן בקן זה ומצא בצדו אסורים וג"כ שמעינן דלא אמרינן דהני נינהו וממקומן באו לכאן אלא אמרינן אחריני נינהו ומעלמא אתו ולולי פירש"י הייתי אומר שהפירוש בגמ' כך כגון שהיו כאן שני קנין ובכל אחד היו שנים שחורים ושנים לבנים והזמינם כלם ולמחר השכים ומצא שחורים במקום לבינים וכו' דהיינו למחר מצא בקן אחד ארבעתן לבנים ובקן שני מצא ארבעתן שחורים והיינו שמצא לבנים במקו' שחורי' ושחורים במקום לבנים דהיינו בקן שמצא ארבעתן שחורים הרי מצא שחורים במקום לבנים ובקן השני שמצא ארבעתן לבנים הרי מצא לבנים במקום שחורי' מהו דתימ' אינהו נינהו ואית הפוכי איתהפך שהשחורים שבזה והלבנים שבשני איתהפכו קמ"ל הנך אזדו כולהו לעלמא והנך כולהו אחריני ויש בכאן רבותא גדולה שהרי כתבתי לעיל שאותן שאנו מוצאים במקומם הראשון לא חיישינן כלל שאחריני נינהו ואמרינן כאן נמצאו כאן היו אלא שאותן שמצאנו שלא במקומם אנו חוששים וכאן בכל קן אין לנו ריעותא רק בשנים מהם שהרי שנים בכל קן יש לומר שהמה במקומם שהיו אתמול ולפי זה היה מקום להתיר שנים מהארבעה בכל קן מטעם ס"ס שמא אלו לא זזו ממקומן והם כאן מאתמול ואת"ל אינם כאן מאתמול אכתי שמא מקן השני באו שגם כן הוזמנו מאתמול קא משמע לן משנתינו שכלם אסורים:

שם לימא מסייע ליה לר"ח וכו' לכאורה תמוה דהרי אם נימא דרוב וקרוב שוין אפי' הכי אסור כאן דהרי ספק מוכן אסור כדלקמן דף ך"ד ואמנם להרשב"א דאין ספק מוכן אסו' אלא בדבר שיש בו חשש צידה או חשש לקיטה ממחובר אבל שאר ספק מוכן כיון שמוקצה הוא מדרבנן הולכין בספקו לקולא נימא שהאי אין כאן אלא מוקצה גרידא ואין כאן ספק צידה והנה לקמן דף ך"ד ע"א אמרו הללו באין לכלובן בערב ומזונתן עליך ודעת הרא"ש בתשובה שכל שבאים לכלובן בערב אין בהם איסור צידה אפי' הם מפריחין מרחוק אין בהם איסור צידה אלא שאם פורחין חוץ לתחום לא חשיבי כמזומן אבל דעת הרא"ש בפסקיו דאף שחוזרין לכלובן בערב כיון שאין מזונתן עליו יש בהם משום צידה ולפי דעתו בתשובה הדק"ל דאפי' נימא כדעת הרשב"א דספק מוכן מותר אכתי ליכא סיוע לר"ח דהרי איכא לאוקמי משנתינו בגדולים אלא שכיון שחוזרין לכלובן בערב מהני בהו זימון אבל הני כיון שאנו מסופקים שמא מעלמא באו וא"כ אינן חוזרין לכלובן בערב שהרי אינן כלל מכלוב הזה ושייך בהו צידה ובספק צידה מודה הרשב"א דאסור ואם כן לא שמעינן ממשנתינו דרוב עדיף מקרוב דאף אם כי הדדי נינהו אסורים מספק וצריך לומר דסוגיא דכאן אזיל בשיטת הרא"ש בפסקיו דאף דחוזרין לכלובן שייך בהו צידה ואם כן על כרחך משנתינו איירי בקטנים דלא שייך בהו צידה כלל ושפיר קאמר לימא מסייע לרב חנינא:

ובזה יש ליישב קושיית התוס' ישנים לקמן דאמר אביי בדף והקשו תימא למה לא אמר אביי כן לעיל ארישא ולפי מ"ש אפשר דבהא נחלקו סוגיא דכאן עם אביי דסוגיא דכאן סבר כשיטת הרא"ש בפסקיו ושפיר הקש' ל"מ לרב חנינ' אבל אביי סובר כשיטת הרא"ש בתשוב' דלא שייך ביוני שובך איסור צידה בחוזרין לכלובן בערב ומיירי משנתינו בגדולים וכיון דמספקינן דאחריני נינהו א"כ אסורים משום צידה ואף בספק שקול אסורים ואין מכאן סיוע לר"ח לכך לא הוצרך כאן לאוקמי בדף אבל לקמן בסיפא דמסיים ואם אין שם אלא הם מותרים ע"כ מיירי בקטנים שאינן מפריחין כדמוקי לה לקמן וכיון דמיירי בקטנים אין כאן חשש צידה ואפ"ה אסורים שפיר קאמר לימא מסייע לר"ח ושם הוצרך אביי לאוקמי בדף:

ולפי מ"ש לעיל בסמוך דאוקימתא דמצא לבנים במקום שחורים איכא ספק ספיקא וקמ"ל במשנתינו דגם ס"ס אסור וא"כ היא גופא קשיא להך דיעה בי"ד סימן ק"י ס"ח בהג"ה דגם בדשיל"מ מתירין ובפרט בכאן שהוא איסור דרבנן ויש בו ס"ס שמבואר בר"ן שאפי' בדשיל"מ מותר ע"ש בט"ז סקי"א ולמה כאן אסור ואמנם במס' כתובות דף ט' ע"א מבואר בתוס' בד"ה ואבע"א וכו' שמה שהוא נגד הרוב אם הרוב הוא רוב גמור אפי' יש חזקה נגדו לא מחשב ספק אפי' לענין ס"ס ולפ"ז שפיר אסרה המשנה כאן דהרי יוני דעלמא רובא נינהו ולפ"ז מוכח דרובא עדיף מקרוב דאי כהדדי נינהו א"כ הוה ספק וכיון שיש כאן ס"ס הי' מותר ושפיר קאמר לימא מסייע לר"ח ואמנם יישוב זה לא יתכן לקמן על הסיפא דקאמר ג"כ לימא מסייע לר"ח והרי שם ליכא ס"ס ואפ"ה קאמר לימא מסייע:

עוד נלע"ד דקאמר לימא מסייע וכו' עפ"מ דאמרינן לעיל דף ד' ע"א רב' אשי אמר וכו' וכל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל ופירש"י שם דכי היכי דבביטולה מחמרינן מהאי טעמא בספיקא נמי מחמרינן מהאי טעמא יעו"ש ומשמע מזה דיותר פשוט להחמיר בביטולה מלהחמיר בספיקא שהרי חומרת הספק אנו למדין מחומרת הביטול ובפרט לפ"מ שביארתי שם בסוגיא דלעיל דגם המקשה ידע דדשיל"מ לא בטיל אפי' באלף ואעפ"כ הי' סבור דספיקו מותר ושאני לענין ביטול דאיתחזיק איסורא משא"כ בספיקו ורב אשי חידש לו דגם לענין ספיקו מחמרינן ולפי"ז ע"כ משנתינו מסייע לר"ח דרוב עדיף דאי ס"ד דשוים הם אלא דמשום ספק אסורין דהוה דשיל"מ אם כן קשה סיפא למה לי שנים ומצא שלשה הרי ק"ו הוא אם אנו מחמרינן בספיקן ק"ו בביטולו ואמנם ק"ו זה פריכא הוא דאיסורי תורה בדבר שאין לו מתירין יוכיחו דספקייהו לחומרא וברוב בטילים לכן ליכא למילף זה מזה כלל:

עוד יש לדקדק ולמימר דליכא סייעתא לר"ח דמשנתינו מיירי דבקן אחד היו שלשה שחורים ושני לבנים וזימן ה השלשה שחורים ושני הלבנים לא זימן ובקן השני היו שלשה לבנים ושני שחורים וזימן השלשה לבנים ושני השחורים לא זימן ולמחר השכים ומצא בהקן שהיו שלשה שחורים ושני לבני' שלשה לבנים ושני שחורים ובקן השני שהיו אתמול ג' לבנים ו' שחורים מצא ג' שחורים וב' לבנים מהו דתימא הני אינהו נינהו ואתהפוכי אתהפיך שכל החמשה נתהפכו מקן לקן וא"כ הרי השלשה לבנים והשלשה שחורים דאינהו הזמין קמ"ל דאסורים ולא מטעמא דאחריני אתו מעלמא אלא מטעמא שאנו חוששי' שבקן שהיו ב' שחורים שלא הזמין נשארו במקומם רק אחד מהשחורים שבקן השני בא לכאן וכן בקן השני נשארו ב' לבנים שלא הזמין במקומם ואחד מן הלבנים שבקן השני בא לכאן ומהקינין הללו לא נתהפך רק גוזל אחד מכל קן נתהפך מקן לקן אלא דהא ליתא דבאופן זה היו עכ"פ שנים בכל קן מותרים דבקן שהיו ג' שחורים וב' לבנים והזמין השחורים ולמחר בא ומצא ב' שחורים למה יהיה אסורים הללו היינו דתנן בסיפא שלשה ומצא שנים מותרים ומה איכפת שהלבנים שהיו שנים הם עתה שלשה וכן להיפוך בקן השני היו השנים לבנים מותרי' וממ"נ אם אמרינן דגוזלות מנתחי מהדדי אין יתרון הלבנים מזיק להשחורי' ואי לא אמרינן שאני גוזלות וכו' אם כן בלא"ה משנתינו ע"כ רבי היא כדאמרינן לקמן ואמנם איכא לאוקמי כנ"ל אך באופן זה שבקן שהיו ג' שחורים וב' לבנים הזמין הב' לבנים והשחורים לא הזמין ובקן השני הזמין השנים השחורי' והלבני' לא הזמין ולמחר מצא להיפוך דס"ד כל הקינין איתהפכו קמ"ל דאסורי' דאמרי' דרק חד מכל קן נחלף מכל קן ובקן שהיו שלשה שחורי' ושני לבנים פרח אחד מהשחורי' לקן השני ואיכא בינייהו חד דלא אזמין ובקן שהיו ג' לבנים פרח א' להקן שהיו ב' לבינים ואיכא חד דמעורב בהו וליכא להקשות אם כן היינו סיפא דשני' ומצא שלשה אסורי' דהרי בבא דרישא ע"כ צריכא דלא נימא כולהו איתהפך ויהיו השני' בכל קן מותרי' אלא דזה ג"כ מוכח מסיפא דשלשה ומצא שנים מותרי' ואם כן אפי' לחומרא לא אמרינן כולהו איתהפך ק"ו לקולא:

שם מה נפשך אי אחריני נינהו וכו' כתב הב"ח פי' מה נפשך אי רבנן דאמרי הכל חולין הני אחריני נינהו ואי רבי דאמר חולין ומעשר מעורבין איכ' חד דמעורב אלא דלפי המסקנא דגם לרבנן אמרינן שאני גוזלות דמנתחי א"כ לא שייך הך ממ"נ ולענ"ד נראה דלפ"מ שפסק הב"ח שאם הניח שנים מקושרי ומצא שנים מותרים אסורי' דאמרינן אחריני נינהו והקשה א"כ הך בבא דהניח ב' ומצא ג' איך מיירי אם הניחה שנים מקושרי' ומצאן מקושרי' אין לך סי' טוב מזה ויהי' השני' הללו מותרי' ואם מצא כלם מותרים מאי אריא מצא ג' אפי' לא מצא אלא שנים גם כן אסורים כיון שהניחם מקושרים ומצאן מותרי' וכתב דמחורתא דהך בבא דהניח ב' ומצא ג' מיירי כשלא היו מקושרים כלל ומעתה כך הוא הפירוש מה נפשך אם הניח' קשורי' ועתה ע"כ שמצאן מותרי' א"כ כולהו אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו היינו שהניחם כשהם מותרי' איכ' עכ"פ חד דמערב בהו ובגוף דינו של הב"ח שאם הניח מקושרים ומצא מותרי' אף על פי שהמנין לא החסיר ולא העדיף אסורים תיוהא קחזינא שהר"ן כ' שאם הניח ג' הקושרי' ומצא שנים מותרים אמרינן דאינהו נינהו וקמנתחי מהדדי ופרש חד מינייהו ושנים נשארו ואם כן ק"ו כשלא החסיר מנינם שאין התרת הקשירה ריעותא ודלא בב"ח:

שם אמר ר"א הכא בגוזלות מקושרים וכו' ויש לתמוה אכתי לע"ד בכיס אחד מחלוקת מי דחקו לא קמי משנתינו בגוזלות מקושרים ומתוך כך מוכרח היא לחדש דגוזלו' מנתחי הדדי ומה חסר לו לאוקמי משנתינו באינ' מקושרים: ואם נימא שלא מפני ההכרח חידש זה אלא שזה אצלו סברא ברורה דגוזלות מנתחי מהדדי וממילא אפי' מקושרים מותר לכ"ע אפילו לרבנן דרבי אלא דלפי"ז ודאי שההלכה כן כיון דזה סברא פשוטה אצל חד מהאמוראים ולא מצינו שום אמורא אחר החולק עליו א"א לדחות דבריו כלל ואם כן הדרא קושיית הב"י בסי' תצ"ז לדוכתא דלמה השמיטו כל הפוסקים ולא ביארו דאפי' בגוזלות מקושרי' ג"כ מותר בזימן שלשה ומצא שנים ומה שרצה הב"י לתרץ את הרמב"ם דעד כאן לא הוכרחנו לאוקמי משנתינו במקושרים אלא למ"ד בכיס א' מחלוקת וכיון שרמב"ם פסק בפ"ו מהל' מע"ש כמ"ד דבשני כיסים מחלוקת שוב אין הכרח לאוקמי משנתינו במקושרים וא"כ אפשר דבמקושרי' אמרינן כולהו אחריני נינהו עכ"ל הב"י ולפי מה שביארתי גם המ"ד בכיס אחד מחלוקת לא מפני ההכרח מוקי משנתינו כן אלא מצד שזה סברא פשוטה וברורה אצלו אם כן הדק"ל:

ואמנם אפשר לנו לומר הוכחה ממשנתינו דאיירי במקושרים דהרי בזימן שנים ומצא ג' שאסורים הטעם הוא דאיכא חד דמעורב בהו וכתבו התוס' שהטעם שאינו בטל ברוב הוא משום דבע"ח חשיבי או משום דהוה דשיל"מ ולא בטיל וכתב המג"א בסימן תנ"ו סקי"ד דלפי"ז אם לאבד אחד מהם או נאכל הותרו האחרים ע"ש במג"א ואני אומר דגם בפרח א' מהם הוה כנאבד כיון שמיירי שאין לו סימן בהם לא שייך לומר שכיון שישנו בעולם אם ימצא צריך לדון גם עליו שהרי אף אם ימצא לא נדע שזהו שפירש מכאן וממילא דינו כנאבד ולפי"ז קשה אדתני סיפא שלשה ומצא שנים מותרים הוה לי' למימר דין זה על הרישא גופא וכך ה"ל למתני שנים ומצא ג' אסורים חזר לאחר שעה ומצא רק שנים מותרים דשמעינן מיני' תרתי שמעינן מיני' דלא אמרינן כשם שפרח האחד כך פרחו כולם ואלו אחרים הם ושמעינן מיני' דאם נאבד א' מהתערובות הותרו כולם [וחוץ לדרכנו אמרתי דמזה לא הוה שמעינן דשהניח שלשה ומצא שנים מותרים דה"א דוקא זה שניתוסף עליהם היום ולא הי' לו צוותא עמהם כי לא נתגדל עמהם לכך תלינן שהוא לבדו פרח לעלמא כשם דאתא מעלמא אבל זימן שלשה דאלו כולם נתגדלו יחד בקן זה ובצוותא חדא אם למחר מצא שנים שפיר חיישינן דהני כלהו אזלי לעלמא והני אחריני נינהו קמ"ל משנתינו רבותא דגם בזה אמרינן חד אזיל והנך נשארו כאן] ומדלא תנן כן ש"מ דמה דתנן שלשה ומצא שנים אפי' במקושרים מיירי וזה לא הוה יכול למימר על הרישא שנים ומצא שלשה וכו' חזר לאחר שעה ומצא שנים דזה אי אפשר להיות במקושרים שמי קשר עמהם זה השלישי שבא בי"ט מחדש לכך הוצרך למתני שלשה ומצא שנים וכיון דמוכח ממשנתינו דאיירי בקשורים לכך הוצרך גם הוא דס"ל בכיס א' מחלוקת לשנויי שאני גוזלות וכו' אלא דיש לסתור הוכחה זו שהרי אם אנו מתירים מטעם שנאבד א' מהם אין אנו מתירים האחרים אלא לאכלם שנים שנים כדאיתא בזבחים דף ע"ד וכן קיי"ל בי"ד סי' ק"י ס"ז ולדעת הרמב"ם צריך שיפלו מהם שתים לים כמבואר בדבריו וכאן רצה לומר בזימן שלשה ומצא שנים שהותרו השנים לגמרי אפי' אחד לכך הוצרך למתני בכה"ג ולעולם דמיירי בשאינה מקושרים והדק"ל דאי דסבר בכיס א' מחלוקת מי הכריחו לאוקמי משנתינו במקושרים. וצריך לומר דהאי מ"ד דס"ל בכיס א' מחלוקת ס"ל דבנפל אחד לים סגי וגם לא בעינן שיאכל הנותרים דוקא שנים שנים ולכך מוכרח לאוקמי משנתינו במקושרים ולשנויי שאני גוזלות וכו' ולפי"ז לדידן דקיי"ל דלא שרי אלא שנים שנים אין לנו הכרח כלל לאוקמי משנתינו במקושרים ושפיר השמיטו כל הפוסקים הך דמקושרים:

אלא דלפי"ז יש לנו בהך פלוגתא דר"י ור"א דחד אמר בכיס א' מחלוקת וחד אמר בשני כיסין מחלוקת אף שלא מצאנו בגמ' הכרע מי מהם האומר בכיס א' ומי מהם האומר בב"כ אנו נימא תסתיים דר"י אמר בכ"א מחלוקת ור"א אמר בב"כ מחלוקת דאי ס"ד דר"א אמר בכיס א' מחלוקת קשה הרי ר"א הוא מרא דהך מימרא דלא הותרו אלא שנים שנים בזבחים דף ע"ד ע"א וא"כ לדידי' אין הכרח לאוקמי משנתינו במקושרים ולמה הוצרך לשנויי שאני גוזלות וכו' א"ו דר"א אמר בב' כיסין מחלוקת ושפיר הוצרך לומר שאני גוזלות ור"י הוא דאמר בכ"א מחלוקת ואעפ"כ הוצרך לשנויי שאני גוזלות דר"י לא ס"ל הא דר"א לא הותרו אלא שנים שנים ולכך ע"כ משנתינו במקושרי' כנ"ל ואעפ"כ אין תימה על הפוסקי' שפסקו גבי נפל אחד לים דלא הותרו אלא שנים שנים אף דר"י פליג וקיי"ל ר"י ור"א הלכה כר"י מ"מ הרי רבא שם בזבחים ורב נחמן שהשיב אנא נמי שנים קאמינ' א"כ כלהו ס"ל כר"א ולכך פסקו כר"א: