צל״ח – ציון לנפש חיה – ביצה – קטע 6

שם ואם נתערבה באלף כולן אסורות: עיין מ"ש בחידושי לפסחים והיא בחיבורי דף י"א ע"ג בד"ה ועל פי מ"ש וכו' דמטעם דבר שיש לו מתירין אין לאסור הטלטול: דבשלמא לענין אכילה שמה שיאכל היום לא יאכל למחר אמרינן עד שיאכלנו באיסור יאכלנו בהיתר אבל לענין טלטול יכול להשתמש גם היום גם מחר יעו"ש: א"כ אם מטעם דשיל"מ אתינן עלה ע"כ הך כולן אסורות היינו אסורים באכילה אבל בטלטול מותרין: ואף למה שיבואר בדברינו בפ' אין צדין דף ך"ד ע"ב שאם אלו אוסרין מטעם דשיל"מ באכיל' שוב ממילא הטלטול אסור דכל דבר האסור באכילה בשבת ויום טוב ממילא הוא מוקצה וכל מוקצה אסור בטלטול היינו לר"י דאית ליה מוקצה אבל לר"ש דל"ל מוקצה אף שבמה שהקצהו בידים מודה וכן פירות שנשרו ממחובר היכי שלא ישב ומצפה ואינו מוכן לעורבים הוא מודה ואסור גם בטלטול מכל מקום אם נתערבו ברוב אף שלענין אכילה אין להם ביטול מטעם דשיל"מ אבל לענין טלטול מותרי' שהתערובת לא דחה בידים. וא"כ אם ברייתא זו היא ר"י אז הפירוש כולן אסורות אף בטלטול אבל אם הברייתא היא ר"ש אז אסורות היינו באכילה ולא בטלטול:

שם ספיקא דרבנן היא וכל ספיקא דרבנן לקולא לפי הנראה ל"ק ליה רק ממציעתא דהיינו וספיקא אסורה אבל מסיפא דנתערב' באלף וכו' לא הוה קשיא ליה אף שאינה אסורה רק מדרבנן א"כ המקשה אסיק אדעתא דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל מדלא קאמר אלא לר"י ור"י גזירה דרבנן היא אמאי ספיקא אסורה ואמאי נתערב' אסור' ש"מ כמו"ש: ולפ"ז צריך טעם למה לענין ביטול ברוב כו' ניחא לי' דגם בדרבנן לא מהני בדשיל"מ ולענין ספיקא הוה קשיא ליה ולא הוה ניחא ליה להחמיר מטעם דשיל"מ וכדמסיק רב אשי ונראה דהמקשה היה סבור טעם דשיל''מ הוא כמו"ש הר"ן בנדרים דף נ"ב ע"א דאף רבנן דפליגי על ר' יהודה וסברי דמין במינו בטיל היינו דלא מחשב מין במינו כיון שזה איסור וזה היתר ולכן בדשיל"מ שאף האיסור אינו אסור לחלוטין מקרי ממש מין במינו וגם רבנן מודו והנה טעם זה יועיל לענין ביטול אבל אינו ענין לאסור ספיקא דרבנן ועיין בפ"י כאן שתמ' באמת על הר"ן בזה וזה היה דעת המקשן שהיה סובר להחמיר בתערובת יותר מספק. אבל רב אשי סובר שטעם חומר דשיל"מ הוא מטעם שכתב רש"י כיון שעד שיאכלנו באיסור ע"י ביטול יאכלנו בהיתר גמור וזה שייך גם לענין ספק שעד שיאכלנו בספק איסור יאכלנו בהיתר ברור:

שםא"ל סיפא אתאן וכו' לא ידעתי לכוין לשון אמר לי' מי הוא האומר ולמי אמר הלא הקושיא היא מסתם גמרא מיתיבי וכו': שוב ראיתי שמהר"ם לובלין הרגיש בזה:

שם לספק טריפה וקישור הדברים לרישא דברייתא ורש"י נדחק בזה: ש ולענ"ד דמיירי ביום טוב ולענין איסור טלטול שאם היא ספק טריפה כיון שאסורה באכילה מוקצה היא ואסור לטלטלה ואמנם המג"א בסימן תמ"ו סוף סק"ג שתמה על הב"י שכתב דאסור לטלטל החמץ בע"פ שחל בשבת בשעה חמישית כיון שאסור באכילה ותמה המג"א דאטו מיגרע מנבילה שנתנבלה בשבת דשרי לטלטלה משום דחזי' לכלבים ודוקא פירות טבל או חלבים אסור לטלטלם שאין דעתו למשדא לכלבים וע"ש במג"א. ואם כן גם ביצה זו ראוי' לא"י ולמה יהיה אסור לטלטל' והיא דומה לנבילה שעומדת לכלבים הה"ד טריפה: אלא שהמג"א כתב שם זה לדינא לדידן דקיי"ל בשבת כר"ש דשרי מוקצה אבל לר"י אסור כיון שלא היתה אתמול עומדת לא"י: אלא דכיון שאמה היא ספק טריפ' האם עומדת מאתמול לא"י והוה הביצה מוכן לא"י אגב אמה ע"ל דף ו' וממילא מותר לטלטלה אף למאן אאית לי' מוקצה: ונראה דמיירי שלא אירע להתרנגולת ספק טריפה עד היום ההוא בשבת או ביום טוב ולא היתה מוכנת מאתמול לא"י ולכך כיון שעתה נאסרה באכילה מטעם ספק טריפה ממילא הוא מוקצה ואסורה בטלטול ואמנם אם מיירי שהיום אירע להתרנגולת ספק טרפות אם כן הביצה נולדה היום וא"כ מה איכפת לן באיסור טריפות הלא בלא''ה אסורה היום באכילה ובטלטול משום שנולד בי"ט: ודוחק לומר שנ"מ בספק טריפות שאסורה באכילה גם אחר י"ט דא"כ שוב אינו מקושר לדלעיל ולכן נראה דמיירי לגמרי דומיא דרישא וספק טריפה אין הפירוש שהתרנגולת היא ספק טריפה אבל הפירוש הוא שהתרנגולת היא טריפה ודאי והיום נטרפה והביצה היא ספק נולדה אתמול ואין בה לא איסור יום טוב ולא איסור טריפה ספק שמא נולדה היום ויש בה בין איסור י"ט ובין איסור טריפה:

אלא דלפי זה דע"כ אי מוקמת לה בספק טריפה ע"כ מוקצה אסור מדאסור' בטלטול כנ"ל: אם כן קשה לרב יוסף דסובר משום פ"הנ ולדידי' למאן דאית לי' מוקצה לא שייך גזירת פ"הנ כלל אם כן קשיא רישא למה ביצה שנולדה אסורה כלל וצ"ל לדידי' דמיירי בעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה אסורה אפ"ה מקשה למה ספיקא אסורה ש"מ שהמקשה הזה סובר דגם באיסור מוקצה אמרינן ספק דרבנן לקולא: והא דלא הקשה גם על רב נחמן למה ספיקא אסורה וצ"ל דלר"נ איכא למימר דהך ברייתא סברי דהכנה דאורייתא ומיירי ביום טוב אחר שבת: והא דלא מוקי משנתינו בכך הוא כמו"ש לעיל דף ב' ע"ב ליישב לר"נ הך ברייתא דהשוחט את התרנגולת עיין לעיל שכתבנו דסתם משנה לא היה יכול לאוקמי משום הכנה דאי הכנה מן התורה א"כ גם מוקצה מן התורה ומן התורה לא שייך לחלק בין שבת לי"ט ואיך סתם לן תנא בשבת כר"ש ע"ל בדברינו. אבל ברייתא זו מוקי מטעם הכנה או אפי' משום מוקצה מ"מ כיון דהכנה דאורייתא גם מוקצה הוא מן התורה ולכך ספיקא אסורה אבל ר' יצחק ורב יוסף דלא מוקי משנתינו כר' יוחנן היינו דהכנה לית להו וממילא מוקצה לאו דאורייתא פריך שפיר למה ספיקא אסורה: ובדברי התוס' יתבאר יותר:

שם ספק טריפה דבר שאל"מ תבטל ברובה: ויש לדקדק דלמא הך ברייתא ר"י היא דאמר מין במינו לא בטיל: ובפרט לפ"מ שנתבאר לעיל בדברינו דעל כרחך לענין מוקצה ר"י היא א"כ מהי תיתי לא נוקמי גם בזה כר"י דמין במינו לא בטיל ובפרט לשיטת רש"י בחולין שפסק הלכה כר"י בזה: ואולי יש להביא מזה ראי' לדברי ר"ת במנחות דף ך"ב ע"ב בתוס' ד"ה ורי"ס וכו' דלא אמר ר"י מין במינו לא בטיל אלא בלח דמתערב יפה או לח ביבש דנבלע בו אבל יבש ביבש בטיל. א"כ הך ביצה שנתערבה באלף יבש הוא ואפי' לר"י בטיל ברוב אך לפ"מ שביארתי לעיל דלמה לענין שלא תבטל ברובה הי' ניחא ליה משום דשיל"מ ולענין לאסור ספיקו לא מהני מה שיש לו מתירין שהי' סבר דטעם דשיל"מ דלא בטיל הוא מטעם שכתב הר"ן דהוה מין במינו עיין לעיל בדברינו ואם ביבש לא מהני מין במינו א"כ למה הוה ניחא ליה מה שאינו בטילה ברובה וצריך עיון:

שם ותבטל ברוב' הרשב"א בחידושיו לחולין דף צ"ז הביא בשם הראב"ד במה דפריך הגמרא למימרא דיהיב טעמא וכו' דלמה לא משנינן דהיינו לבטל גופה ש"מ בביצ' גופה חשיבא ברי' ולא בטילה וכתב ע"ז הרשב"א דבמסכת ביצה משמע דבטילה לר' יוחנן דאמר את שדרכן לימנות ואיכא למימר דבטלה באלף ומאתים אבל חשיבא ברי' שאינה בטיל' בששים ע"ש ברשב"א ולפ"ז לדעת התוס' במכות דף י"ז ובזבחים דף ע"ב ע''א דלדידהו גיד הנשה לא חשיב בריית נשמה ואפ"ה חשיב וס"ל דמה דאמרו במסכת מכות דף י"ז ע"א דרבנן השיבו לר"ש דחטה אין בה בריית נשמה לדבריו דר"ש קאמרי אבל אינהו לא איכפת להו בבריית נשמה וכן הוא דעת הרא"ש ועיין בש"ך סי' פ"ו סקי"ו וא"כ לדידהו גם ביצה חשיבה בריה כמו ג"ה ואפי' באלף לא בטלה וכן הוא מפורש בש"ך שם סק"י דלדעת התוס' והרא"ש ביצה אפי' באלף לא בטלה מטעם ברי' א"כ קשיא סוגיא זו דפריך ותבטל ברובה. ונראה לפ"מ שמבואר לעיל בדברינו בד"ה לספק טריפה דגם וספיקא אף דמוקי לה לטריפה מ"מ אדלעיל קאי לענין איסור טלטול בי"ט והוכחתי דמיירי שהתרנגולת היא ודאי טריפה והיום נטרפ' והביצ' היא ספק טריפ' דהיינו שספק אם נולדה אתמול קודם שנטרפ' או נולדה היום אחר שנטרפה. והנה בתנאי ברי' שאינה בטיל' הוא שתהי' אסור' מתחלת בריית' כמבואר בסי' ק'. ומעתה אפי' אם ביצת טריפ' תשובה ברי' היינו אם התרנגולת נטרפ' עכ"פ שנים או שלשה ימים קודם שנולד' הביצה ואז עדיין לא נגמרה הביצ' דכל דמתיילדה האידנ' מאתמול גמרה וקודם אתמול עדיין לא נגמר' והתרנגולת כבר נטרפ' קודם לזה (אמר ישראל בן הגאון המחבר ז"ל בהיותי בעיר פ"ק במדינות אונגרן מצאתי את שאהבה נפשי ה"ה הרב הגדול המופלג מהו' דוד דייטש נרו הרב דשם וביקש ממנו ליחד כבודו בספר הזה בדבר הלמד מענינו והואיל שידעתי שהרב הנ"ל הוא תלמיד חביבי מא"א הגאון המחבר ז"ל אמרתי למלאות רצונו בזה: וזה לשונו מה שהקשה אמ"ו דלמא הך בריית' ר"י היא דס"ל מב"מ לא בטל ומזה ראי' דמ"במ לא בטל רק בלח ולי נרא' דהאומרים דר"י ס"ל אף ביבש מ"במ לא בטל סוברים דואם נתערבו קאי אספיקו וכשיטת רמב"ם דספק דאוריית' לחומרא הוא רק מדרבנן וכיון דאין אסור מד"ת רק מדרבנן ותוס' כתבו מסכת חולין דצ"ט ד"ה שאני ציר דבדרבנן מודה ר"י דמ"במ בטל אמנם אכתי קשה על ר"פ דמשני האי תנא ליטרא קציעות דאמ' כל דבר שבמנין לא בטל וכ"ש בדאורייתא הרי דס"ל לר"פ דהוא איסור תורה וע"כ או כשיטת הפוסקים דואם נתערבו קאי אודאי או כשיט' רשב"א דספק תורה לחומרא עד"ת וא"כ ר"פ למה לא מוקי הברייתא כר"י ונראה דר"פ אולי ס"ל כאביי דאמר מס' זבחים דף ע"ט דר"י בשם ר"ג הוא דאמר מ"במ לא בטל אבל ר"י לנפשי' ס"ל מין במינו בטל והרי הך ברייתא ע"כ אתיא כר"י כמ"ש אדמ"ו דהרי תוס' כתבו בשבת דמ"ה דמ"ד משום משקין שזבו אין לאסור ביצ' בטלטול וברייתא מפורש דאין מטלטלין ותירץ מ"ו דתוס' לא כתבו רק למאן דלית לי' מוקצה וברייתא אתיא כר"י וממילא כל דבר האסו' באכיל' אסור לטלטל אמנם קשה לי על אביי דאמר בזבחים דע"ט דר"י לנפשי' ס"ל מ"במ בטל מבריית' מס' פסחים דף ס"ה ע"ב תניא אמר להן ר"י לדבריכם למה פוקקין את העזרה) (והלא שם הקשה ש"ס והלא דם התמצית מעורב ומשני ר"י לטעמי' דס"ל מ"במ לא בטל לאביי קשה למה הקשה ר"י לחכמים למה פוקקין עזרה הלא לדידי' נמי קשה מה מועיל פקיקת העזרה דהרי אליבא דנפשי' ס"ל מ"במ בטל וא"כ אין ראוי לזריק' דהלא מעורב בדם התמצית. ע"כ דברי תלמידו.)וא"כ הביצ' אסורה מתחלת בריית' שקודם שגמרה לא מקרי ברי' ומעת שנגמר' ואז היא ברי' כבר היא אסור' ולכן ביצה כזו אפי' באלף לא בטל'. אבל בביצת טריפ' דסוגיא דכאן לפ"מ שביארתי התרנגולת נטרפה היום ואפי' את"ל שהביצ' נולדה לאחר שנטרפ' מ"מ מאתמול גמרה לה וא"כ אתמול כבר נגמר' ועדיין לא נאסרה ואף שנאסר' היום בעת שנטרפ' התרנגולת מ"מ הרי לא נאסרה מתחלת ברייתה ולכך לא חשיבה ברי' לתת לה חשיבות שלא תבטל אפי' באלף: וכיון דספיקא קאי אנולד בי"ט א"כ גם סיפא נתערבה באלף אדלעיל קאי: ואפי' לשיטת ר"ת שנתערבה לא קאי אספק אלא אודאי טריפה מ"מ גם כן לענין טלטול בי"ט קאי ומיירי ג"כ שנטרפ' היום דאל"כ לא נאסרה בטלטול שכבר הוכנה מאתמול לכלבים ולכך לא מצי לשנויי דאינה בטילה משום ברי': שוב מצאתי בשטה מקובצת שכתב וא"ת ותיפוק ליה דביצה ברי' היא כיון שהיא של בע"ח ולא בטלה תירץ ר"י דלא אמרו ברי' אלא בביצת עוף טמא שהיא אסורה מתחלת ברייתה: והנה דבריו צריכין פירוש ובודאי אין כונתו למ"ש דאי הי' זה כונתו לא היה צריך לומר ביצת עוף טמא דהרי גם בביצת עוף טהור משכחת שהיא ברי' וכשנטרפה כמה ימים קודם שנולדה הביצה אבל כונת ר"י דאיהו לא ס"ל כדברי התוס' במכות ובזבחים ואיהו בעי בריית נשמה אלא דסבר כיון דהביצה מחמת התרנגולת נאסרה מחשב בריית נשמה וכיון דהתרנגולת עצמה לא נאסרה באיסור טריפה מתחלת ברייתה ולא מחשב ברי' לכך גם הביצ' הבאה מחמתה חשיבה שאין איסורה מתחלת ברייתה. וזה מספיק לדעת ר"י דבעי בריית נשמה. אבל לדברי התוס' והרא"ש צ"ל כמ"ש ואמנם לכאורה לפי שיטת' מיירי כאן שהתרנגולת נטרפה היום והביצה ודאי נגמרה קודם אם כן למה אסורה מספק הלא לכך ספק ביצת טריפה אסורה לפי שהוא ספק דאורייתא והא גופה שביצת טריפה היא מן התורה הוא מפני שנגמרה באיסור כדאמרי' באלו טרפות דף נ"ח ע"א וא"כ זו שלא נגמרה באיסור הרי היא כביצת נבילה שאסורה רק מדרבנן וכ"כ הרשב"א בתה"ה דף נ"ב דביצה גמורה של טריפה אסורה אטו אינו גמורה וא"כ אינה אסורה אלא מדרבנן ולמה ספיק' אסורה. אך באמת כבר ביאר זה הב"י בסימן פ"ו הביאו הש"ך שם בסק"ח ועיין פרי חדש דכיון דהוצרכו לאסור ביצה שאינה גמורה אף בספק שוב לא חילקו בטריפה אפילו נולד לה ספק טריפות סמוך ללידת הביצה ג"כ אסורה וכ"ז לענין איסור אבל לענין ברי' לא החמירו בגמור' דדבר זה גופא שברי' אינה בטלה הוא רק מדרבנן: זה הנלע"ד בישוב דבר זה ליישב דעת התוס' והרא"ש אבל הראב"ד שרצה להוכיח ממה דהוצרכו בחולין דף צ"ז ע"ב לתרץ מה שהקשו למימרא דיהבא טעמא והאמרי אינשי מיא דביעי בעלמא דהא דבעינן ששים מיירי בביצת אפרוח ולא משני דמיירי לבטל גופא אלא ש"מ דגופה חשיב ברי' ולא בטלה אלו הם דברי הראב"ד ומזה מוכח דגם בנטרפה סמוך ללידת הביצה גם כן מחשבה ברי' דאל"כ הדק"ל דה"ל לשנויי לבטל גופה ובנטרפה סמוך לילידה א"ו דגם בזה מקרי ברי': שפיר כתב על זה הרשב"א דבמסכת ביצה משמע דבטלה למ"ד את שדרכו לימנות:

שם ואתמר עלה ר' יוחנן אמר את שדרכו לימנות וכו': הש"ך וט"ז בסימן פ"ו שפסק המחבר שביצה אפילו באלף לא בטלה והאחרונים תמהו שזהו דוקא למ"ד את שדדרכו למנות והרי המחבר פסק בסי' ק"י ס"א שאינו אוסר אלא שבעה דברים בלבד ואם כן איך פוסק כאן שביצה אינה בטילה אפילו באלף ואפי' רמ"א שפוסק שם שכל דבר שדרכו למנותו תמיד אינו בטל והיינו כר"י דאת שדרכו לימנות שנינו והרי מוכח כאן בסוגי' זו דלר"י ביצה בטלה וראיתי בספר תפארת למשה ליישב קושי' ולפרש מה דאמר המחבר אפי' נתערבה באלף לא על הביצה קאי רק על התרנגולת של נבילה וטריפה עם הביצ' שבתוכ' נתערבה באלף תרנגולת וקמ"ל דגם בביצת נבילה משכחת לפעמים איסור מספק עיין בדבריו ואני תמה איך אפשר שנתערב תרנגולת נבילה בשאר תרנגולו' ממ"נ אם כלם שחוטות ואחת נתנבלה בשחיט' כ"ג התרנגולו' עצמה הנבילה בטל' בשאר תרנגולות חד בתרי שהרי שוב אינן בע"ח אם אינה חה"ל: ואם עדיין לא נשחטו לא משכח' ואפילו נבילה מחיים אי אפשר שלא תהי' ניכרת וגם לדעתי אף על פי שהיא חי' עדיין כיון שהיא נבילה מחיים בטל חשיבות' ובטלה היא חד בתרי: וגם בטריפה לדעתי אין הדברים ברורים שאם הטילו הביצים הרי הביצ' נקרא פירש ממילא ואמרינן כל דפריש מרובה פריש לדעת המחבר בסי' ק"י ס"ו: באופן שאף שהמחבר הזה שמענו שמעו הטוב ואבותינו ספרו לנו עוצם גבורתו בתורה וגם אנחנו רואים דבריו בספרו כלו מחמדי' כאן אין הדברים ברורים כל כך: והנלע"ד בזה כיון דבדבר שדרכו לימנות מצינו מחלוקת בין הפוסקים דהרי סה"ת ור"י וש"ד ועוד פוסקים פסקו כריש לקיש דדבר של פעמים במנין אף של פעמים נמכר באומד מקרי דבר שבמנין עיין בסי' ק"י בש"ך סק"ט וכן בברי' יש פלוגתא בין הפוסקים אי בעינן שיהיה בו חיות: ודעת התוס' והרא"ש שלא בעינן בריית נשמה כמו שהבאתי לעיל: וכלל הוא דבכל דברים החשובים ולא בטלי אם אנו מסופקים בו גם היא דבר חשיב או לא כגון שאנו מסופקים אם הוא ברי' או לא וכן ספק אם הוא דבר שבמנין או לא אזלינן בספיקו לקולא ושפיר בטיל כיון שמדאורייתא הכל בטיל הוה ספק דרבנן לקולא ואמנם כמו שספק דאורייתא לחומרא אפ"ה אם יש ס"ס לקולא הוא מותר כן בדרבנן אף שספק דרבנן לקולא אם יש כאן ס"ס לאיסור אז ספיקו להחמיר: ומעתה דברי המחבר נכונים דהמחבר ספוקי מספק' ליה בהני פלוגתתא שבין הפוסקים הלכה כדבריו ולכך בכל אחת מהפלוגתות הכריע להקל ולכך בסי' ק"י לענין דבר שבמנין הכריע דלא הוה דבר שבמנין רק שבעה דברים דהיינו לדעת הרמב"ם ורמ"א שם הכריע דכיון דפליגי אמוראי אליבא דר"מ ודאי הלכ' כר"מ ואמנם בפלוגתא דהני אמוראי הכריע להקל דהיינו את שדרכו לימנות תמיד: ובסי' ק' לענין ברי' הכריע דבעינן דוקא בריית נשמה ולהקל דלא כדעת התוס' ולכן הזכיר ביצה שיש בה אפרוח שזה ודאי מחשב בריה לדעת המחבר ומשאר ביצים לא הזכיר שם מאומה כ' מתורת ברי' אין לחשבם כיון שהוא פלוגתא: ואף על פי כי ביצה דלאו ביצת אפרוח יש בה תרתי ספיקי להחמיר דשמא בדבר שבמנין הלכה כהני פוסקי' שפסקי כרשב"ל והו' ביצה דבר שבמנין ואת"ל דלא מחשב דבר שבמנין שמא הלכה כהתוס' והרא"ש דלא בעינן בריית נשמ' ומחשב ביצה ברי' והך ח"ש מתהפכת לכל צד שתתחיל ולכן כיון שיש ס"ס להחמיר פסק בסי' פ' שאפילו נתערבה באלף אינ' בטל': אלא דלפי מה שביארנו לעיל לתרץ סוגיית התוס' והרא"ש דביצ' הוה ברי' איך סלקא סוגיית הגמרא כאן שהקש' ותבטל ברובה וביארנו דע"כ לא אמרינן דלדעת התוס' והרא"ש הוה ביצה ברי' אלא בנטרפה קודם שנגמר' הביצ' וא"כ קשה תינח ביצת טריפה אבל ביצת נביל' לא משכחת שנגמר' אחר שנתנבל' ובודאי לא מחשב ביצת נביל' ברי' לשום פוסק וא"כ למה פסק בסי' פ"ו שאינ' בטיל' שהרי התחיל ביצת נבילה וטריפה וכו' ועל שניהם מסיים ואפי' נתערב באלף כולן אסורות: וכעת צ"ע:

שם אלא לר' יוחנן וכו' ולכאורה גברא אגברא קרמית ואולי ר' יוסף ור' יצחק כרשב"ל ס"ל דכל שדרכו למנות שנינו וראיתי שהרגיש בזה מהר"ם שיף ול"נ דשפיר מקשה לר' יוחנן מא"ל דהרי אמרינן לעיל ואף ר''י סבר גזיר' משום מ"שז והיינו כר' יצחק ועיין בדברינו בדברי התוס':

רש"י ד"ה וספיקא וכו' קס"ד ספק נולד' ביו"ט ספק בחול וכו' כוונת רש"י בזה לאפוקי שלא תפרש ספק נולד' מתרנגול' העומדת לגדל ביצים ספק מתרנגולת העומדת לאכיל' דאי הוה מפרש כן אם כן עכ"פ מוכח דמשכחת ביצה בת יומא המותר' וא"כ איך קאמר בשלמה לרבה דאמר משום הכנ' וכו' והרי גם לרבה קשה היכי משכחת לה ספיקא לכן פירש"י שהספק הוא שמא נולדה בחול אלא משום הא לא אריא ואכתי יש לפרש ספיקא שלא כפירש"י אלא מיירי ששחט היום תרנגולת ומצא בה ביצה שהביצ' הזאת מותרת כמו ששנינו לעיל בבריית' דף ב' ע"ב ועוד יש כאן ביצ' שנולד היום ואינו יודע איזה היא הנמצא' ואיזה הנולדת ולכך הוה ניחא לרבה. אלא דתינח דמשכחת ספק זה ביום טוב אבל היאך משכחת לה בשבת ואכתי הוה קשה לרבה משבת ולכן כתב רש"י דמשכחת לה ספק אם נולדה היום או כבר נולדה בחול אלא שאם זה הי' כוונת רש"י א"כ למה שביק רש"י שבת ואחז י"ט בלשונו והרי מיו"ט בלא"ה ניחא כנ"ל והו' לרש"י ס"י לומר ספק נולד' בשבת ספק נולדה בחול וגם בלא"ה הוה לרש"י לאחוז שבת ששנו תחלה בבריית': ולכן נלע"ד כונה אחרת לרש"י בזה וגם רש"י סובר כסברת התוס' ישנים דבמוקצה אף שהוא דרבנן אפ"ה ספיקו לחומרא שהרי ספק מוכן אסור ולפי"ז קשה מאי הקשה כאן לר' יוסף ור' יצחק אמאי ספיקא אסורה ודלמא הך ברייתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ור"י היא דא"ל מוקצה ולכך ספיקא לחומרא: ולתרץ זה בא רש"י דספיקא לא מבעיא בשבת דלא משכחת כלל ספק מתרנגולת המוקצה ספק מתרנגול' העומדת לאכילה שהרי לרב יוסף ור' יצחק לא משכח' שום תרנגול' שיהי' ביצתה שריא דאף שאין בה איסור מוקצה אכתי לא פלט' מאיסור גזירת פירות הנושרין או גזירת משקין שזבו אלא את"ל שספיקא לא קאי על שבת רק על יו"ט אפ"ה קס"ד דספיקא היינו ספק נולד היום או אתמול מטעם שנבאר וא"כ לא מיירי בעומדת לגדל ביצים וס"ל לרש"י סברת בע"המ שהבאתי לעיל דאין הביצה אסורה משום מוקצה ונולד כי אם כשהתרנגול העומד' לגדל ביצים לגדל אפרוחי וכבר ביארנו לעיל דלדבריו אפי' נולדה הביצה בחול היא מוקצית אם לא הכינה בפירוש ולפי"ז איך משכחת כאן לומר שספיקא אסורה שהרי אם אינו יודע אם נולדה היום או אתמול א"כ אפי' נולדה אתמול כיון שלא ידע בה לא הכינה וא"כ אין בה שום צד להתירה שעכ"פ אם נולד' אתמול מוקצית היא מצד עצמה שהיא עומדת לגדל אפרוח ואם כן אין האיסור מספק רק איסור ודאי א"ו דהך ברייתא לא איירי בעומדת לגדל ביצים ושפיר הקשה אמאי ספיקא אסורה. ובאמת הי' יכול להקשו' על ר"נ מהך ברייתא כיון דלא מצית לאוקמי בעומדת לגדל: אלא כיון דר"נ כבר קאי בקושיא לעיל בריש הסוגיא לא איכפת לי' להקשות גם מברייתא והקשה רק על רב יוסף ור' יצחק וא"ת היא גופה קשיא דמנ"ל דספיקא פירושו ספק נולדה היום ודלמא ספיק' פירושו ספק מאיזה תרנגולת ומנ"ל להקשות על ר"י ור"י: וכ"ת היכי משכחת לדידהו כלל ביצה דשריא: הנה לא מיבעיא בי"ט דמשכחת לה כמו שכתבנו שנשחטה היום תרנגולת אחת ונמצא בה ביצה אלא אפי' בשבת נמי משכחת לה דכיון דמוקמינן הך ברייתא כר"י דאית לי' מוקצ' והרי לר' יצחק שאמר משום משקין שזבו לא שייך זה לר"י דלדידי' כל אוכלי' אוכל' דאפרת הוא וא"כ לדידי' ביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לאכיל' מותר לאכלה בשבת וי"ט ולרב יוסף לשטת מהרש"ל בתוס' בעמוד הקודם בד"ה גזיר' לר"י לא גזרו כלל שום גזיר' פירות הנושרין שהמה אסורים בלא"ה משום מוקצ' וממילא נאסרה ביצה כלל משום פה"נ כמו שהארכנו לעיל וא"כ שפיר משכחת ספיקא היינו שיש שתי תרנגולת אחת עומדת לאכיל' ואחת עומדת לגדל ונמצא ביצ' ואין אנו יודעים מאיזה תרנגולת נולדה ואסור' מספק נרא' דסובר רש"י דאם יש כאן שני ביצים דהיינו אחת שנמצאת בתרנגולת שחוטה ואחת שנולד' א"כ יש כאן אחת אסור בודאי ואחת המותרת וכן אם יש כאן שתי תרנגולת אחת מוקצית שעומדת לגדל ואחת עומדת לאכיל' הוה איתחזיק איסורא וא"כ מיותרת בבא זו דספיקא אסור דהרי ק"ו הוא מסיפ' שאם נתערב' באלף אסורו' כולהו ק"ו בתערובת אחת באחת בשלמא אם ספיקא היינו ספק נולדה היום ספק נולדה אתמול א"כ יש בכל אחת מהבבות רבותא דבבא דספיקא אסורה היא רבותא אף שלא איתחזק איסורא כלל שהרי על גוף הלידה אנו מסופקים ושמא נולדה בחול ולא באה לכלל איסור כלל אפ"ה אסור' וזה לא שמענו מבבא דנתערב' דשם איתחזיק איסור' יש ביניה' עכ"פ אחת האסורה ובבא דנתערבה באלף היא רבותא דאפי' באלף לא בטלה אבל אם גם בבא דספיקא מיירי בתערובות כנ"ל היא מיותרת לגמרי אלא דלפי זה קאי רש"י בשטת ר"ת בתוס' ואחרות באחרות דהאי נתערבה באלף אאיסור עצמו קאי דאי לשטת ר"י בא"ד שפיר נוכל לפרש ספיקא היינו שתי תרנגולת או שני ביצים וטובא קמ"ל דגם ספיקא אם נתערבה שוב באלף כולן אסורות כיון שהתערובת הראשון הי' חד בחד ולפי הוכחה זו מוכח דרש"י סובר כשיטת ר"ת קשה דבזבחים דף ע"ד ע"א משמע מדברי רש"י שהתערובת השני אסור וע"ש בתוס' ד"ה פירש וכו' שכתבו בסוף הדבור ובקונט' לא פי' כן וכן הב"י בי"ד סי' ק"י כתב בשם רש"י שהתערובת השני אסור: ואמנם הש"ך שם בסק"נ כתב דגם רש"י מודה שהתערובת השני מותר כשאינו אוכלו כלו ועוד נלע"ד דגם כאן רש"י סובר כדברי ר"י דנתערבה באלף על ספיקא קאי והיינו למה דמשני דעל ספק טריפה קאי וכיון דספק הראשון אסור מן התורה לכך אפי' שוב נתערב באלף אסור דתערובת הראשון שהי' חד בחד הוא ספק תורה וכן פסק רמ"א בסימן ק"י ס"ט ועיין בש"ך ס"ק ס"ב אבל אם הי' מיירי באיסור מוקצה אף שספק מוכן להחמיר מ"מ אין הספק הראשון אסור מן התורה אז התערובת השני מותר ואף שהוא דבר שיש לו מתירין מ"מ ספק ספיקא מותר אף בדשיל"מ עכ"פ באיסור דרבנן ופשיטא אם גם הספק הראשון הי' ע"י תערובת אפי' חד בחד אף שהוא אסור מ"מ אינו איסור תורה מותר התערובת השני ובזה אין דברי רש"י כאן אף לפי הוכחתינו סופרים דבריו בפרק התערובת: