צל״ח – ציון לנפש חיה – ביצה – קטע 4

דף ג' ע"א כולהו כרבה נמי לא אמרי הכנה לית להו: ואף דודאי איכא תנא דאית לי' הכנה לקמן דף ד' ע"א ר"י משום ר"א דאמר עדיין הוא מחלוקת ומשום הכנה הוא שהרי ר"א סובר דשתי קדושות הן וא"כ כיון דאיכא תנא דאי' לי הכנה איך קאמר דלית להו הכנה נראה דפירושו דלהלכתא לית להו הכנה דסברי דהלכה כת"ק דר"י שם דאמר נולדה בזה מותרת בזה אפי' לבית הלל: עוד נלע"ד דלית להו הכנה היינו דלית להו מאתמול גמרה לה ולכן אין לאסור ביצה שנולדה ביו"ט משום הכנה אפי' שאחר שבת שהרי לא נגמרה אתמול אבל בנולד' ביו"ט שאסור' בשבת לקמן היינו השתא שביומו אסורה אי משום מוקצה אי משום פירות הנושרין אי משום משקין שזבו לכל מר כדאית לי' אם תהי' למחר מותרת נמצא שבת ויום טוב מכינים זה לזר כמו"ש התוס' לקמן בד"ה אלא בהכנה יעו"ש ובהכי ניחא דהרי רב יוסף תלמידו דרב יהודה ורב יהודה תלמידו של רב ורב אית לי' לקמן הכנה: ולפמ"ש ניחא דאם אסרוה ביומו מאיזה טעם שיהי' שוב אסורה בשני משום הכנה כנ"ל:

שם אלא רב יוסף מ"ט לא קאמר כר' יצחק: הנה שינה כאן הסדר שהרי התחיל כולהו כר"נ לא אמרי וכו' נתן טעם למה הוצרכו טעם אחר ולא סגי להו בטעם של ר"נ שהוא הראשון שפירש טעם המשנה וכן כולהו כרבי יוחנן וכו' ואם כן גם כן הי' לו תחלת ליתן טעם למה הוצרך ר' יצחק לפרש טעם אחר ואחר כך כשהי' מפרש החסרון שהי' לר' יצחק בפ"הנ הי' לו לשאול למה באר ר' יוסף בטעם זה ולא רצה לפרש משום מ"שז. והנלע"ד ע"פ מה שמבואר בתוס' ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש באמצע הדבור שכתבו עי"ל דלא שייך מוכן לעורבים וכו' ובפירוש דברי התוס' הללו נחלקו המהרש"א והמהרש"ל: דלדעת רש"ל נאדו התוס' מטעם מוכן לעורבים לחלוטין ועיקר הטעם שהוצרכו לומר שמא יעלה ויתלוש הוא משום שאל"כ לא הי' אסור מטעם מוקצה כיון שיושב ומצפה ולפי"ז על כרחך צריכין התוס' גם כן למ"ש בתחלת הדבור ששמא יעלה ויתלוש היינו לר"ש דלית לי מוקצה אבל לרבי יהודה הרי לר"י לא מהני יושב ומצפה דהרי ר"ש לא התיר מוקצה אלא ביושב ומצפה כדאמרי' בשבת דף מ"ו ע"ב מותר השמן שבנר ר"י אוסר ור"ש מתיר ומפרש התם טעמי' דר"ש דאדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו ור"י אפי' ביושב ומצפה אוסר ואם כן ע"כ דהך טעמא שמא יעלה ויתלוש הוצרך רק לר"ש אבל לר"י בלא"ה פירות הנושרין אסורי' משום מוקצה: ולפי זה לר"י לא גזרו כלל על פ"הנ דממילא הם בכלל כל שאר מוקצה ולר"ש הוצרכו לגזור על פירות הנושרין. ועתה נולד לנו פלוגתא חדשה בין ר"י ובין ר"ש: דלר"י לא גזרו כלל שום גזירה על פירות הנושרין וממילא ביצת תרנגולת העומדת לאכילה שנולדה בשבת או ביום טוב מותרת שכיון שאינה מוקצית ודאי לא שייך לאסור דבר שאינו מוקצה אטו דבר המוקצה ותרנגולת עצמה תוכיח וכי יש שום ה"א לאסור תרנגולת העומדת לאכילה אטו תרנגולת העומדת לגדל ביצים וכ"כ התוס' בפסחים דף נ"ו ע"ב בד"ה מוכן לעורבים דאי אין בפ"הג רק איסור מוקצה לא היינו אוסרים ביצה שנולד מתרנגולת העומדת לאכילה: וכל זה לר"י אבל לר"ש כיון שגזרו גזירה מיוחדת בפני עצמה על פירות הנושרין כל דבר הנושר בכלל ואיתסר גם ביצה שאף היא פרי הנושר הוא וכמ"ש רש"י בד"ה חדא גזירה היא וכ"ז לשיטת מהרש"ל: ושיטת מהרש"א יבואר בסמוך בדברינו בתוס' ד"ה ורי"א מוחלפת השיטה ומעתה לשיטת מהרש"ל צריכין אנו לומר דרב יוסף דמוקי טעמא דב"ה במשנתינו משום פ"הנ מוקי לה כר"ש ודלא כר"י וע"פ זה אמרתי ליישב קושיית המפרשים לעיל בברייתא דהשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות במאי מוקים לה רב נחמן ועיין מ"ש לעיל ולפמ"ש כאן ניחא דר"נ ס"ל ג"כ סברת רב יוסף דביצה יש בה איסור משום גזירת פ"הנ אלא דזה לא שייך למאן דס"ל במוקצה כר' יהודה ולכן לא מוקי משנתינו כרב יוסף דהרי ר"נ קאמר דבי"ט סתם לן תנא כר"י וא"כ איך סתם כאן ב"ה כר"ש וקשיא סתמא אסתמא ולכן הוצרך לאוקמי משנתינו בעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה וכל זה במשנתינו אבל הברייתא דהשוחט תרנגולת שפיר מוקי לה כר"ש ואית לי' גזירת פה"נ ולכך נולדה אסורה משום פ"הנ ובמעי אמה שרי שאין כאן דבר הנשור: ונחזור לדברינו כאן דקאמר אלא ר"י מ"ט לא אמר כר' יצחק. דלכאור' קשה דהרי אוקימתא דר' יצחק לא אתיא כי אם לת"ק דבסמוך באין סוחטין הפירות וכו' דלרבי יהודה דאמר אם לאוכלין וכו' א"כ כל אוכלא מחשב אוכלא דאפרת ואפי' המשקין היוצאין מותרים ק"ו שהביצה מותרת וא"כ לאוקימתא דר' יוחנן דמוחלפת השיטה לא אתיא משנתינו כת"ק דאין סוחטין ולאוקימתא דרבינא וכן לרבינא בר עולא אתיא משנתינו דלא כר' יהודה וכ"כ התוס' לקמן ע"ב בד"ה לדידי וכו' דר' יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה: וא"כ איך מקשה כאן ר"י מ"ט לא אמר כר"י וכי לא עדיף לאוקמי משנתינו אליבא דכ"ע מלאוקמי אליבא דתנאי אחר זה ראיתי שהרגיש בזה מהר"ם שיף אבל לפמ"ש ניחא דהרי גם רב יוסף באוקימתא דידי' ג"כ אי אפשר לאוקמי ככ"ע והרי לא אתיא כר"י ואדרבא יותר ניחא אוקימתא דר' יצחק דלאוקימתא דרב יוסף איכא למימר ב"ש וב"ה לשטתייהו דבמשנה דמגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין כבר אמר ר"נ אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש וכן אמר ר' יוחנן בשלהי מי שהחשיך יעו"ש וא"כ ב"ש אית ליה מוקצה וב"ה לית לי' מוקצה: ולשטת שאר האמוראים אין חילוק בין שבת לי"ט דר"נ הוא שהוצרך לחלק בכך ע"י דמוקים משנתינו במוקצה וב"ה לחומרא: אבל לשאר אוקימתות אין הכרח לזה וממילא לאוקימתא דרב יוסף ב"ש לשותבו דאית לי' מוקצ' ופירות הנושרין ממילא אסורים מחמת מוקצ' ולא גזרו כלל שום גזירה מיוחדת על פירות הנושרין ולא נאסרה ביצה כלל בתרנגולת העומדת לאכילה ולכן ס"ל תאכל וב"ה לשטתייהו דלית להו מוקצ' וגזרו על פירות הנושרין משום גזירה שמא יעלה ויתלוש וכיון שגזרו על פ"הנ גם ביצה פרי הנושר הוא ולכן אמרו לא תאכל ונמצא כב"ש מתוך חומרא שהחמירו במוקצה הקילו בביצה: ומתוך קולא שהקילו ב"ה במוקצה החמירו בביצה: וקשה איך חשבו פלוגתא דביצ' במדות מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה והרי נהפוך הוא שבשורש פלוגתא ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ועיין בדברינו בתחלת הסוגיא בד"ה מ"ט דב"ש וכו' דרשהו משם שכתבנו כיוצא בזה וההכרח מביא אותנו אליבא דרב יוסף לומר כיון שעכ"פ בביצ' זו שנולדה בי"ט ב"ש הוא לקולא וב"ה לחומרא לכן חשבו בעדיות גבי כל הני דב"ש לקולא וב"ה לחומרא אף שהקולא הוא חומרא וכיון שכן יותר ניחא אוקימתא דר' יצחק דמשום משקין שזבו וב"ש הוא לקולא בלי שום חומרא וב"ה לחומרא כאן בביצ' וק"ו שמחמירין במשקין היוצאים מפירות העומדת לאכילה ולכך הקש' הגמרא תחלה ורב יוסף מ"ט לא אמר כר' יצחק: ומשני לי' דביצ' אוכלא ומשקי לאו אוכלא: אז הקשה ר' יצחק מ"ט לא אמר כר' יוסף דאף דלאוקימתא דרב יוסף צריכין אנו לדחוקי קצת במה שחשבו מקולי ב"ש מ"מ היה לו יותר לבחור בדוחק זה מלדמות למשקין שאינו דומה לביצה שהיא אוכל: ומשני לי' דר' יצחק סבר אדרבא יותר דומה ביצה למשקין שהם שוים בענין שהם בלועין משא"כ פירות מגלי וקיימי: ואם יאמר האומר לפי דברינו שרב יוסף מוקי משנתינו משום פירות הנושרין הוא כר"ש דל"ל מוקצ' ואם כן סתם לן תנא ב"ה כר"ש קשיא סתמא אסתמא דהרי בי"ט סתם לן תנא כר"י דאין מבקעין עצים וכו': אומר אני דלא קשיא דהא דאמרינן לעיל באוקימתא דר"נ היינו ר"ל לשיטתי דמשום מוקצה ונולד דאמר מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד ושפיר קאמר דבי"ט סתם תנא כר"י דתנן אין מבקעין עצים וכו' ואף דקור' שנשבר' נולד הוא כמ"ש התוס' בתחלת הסוגיא בד"ה קס"ד יע"ש מ"מ לר"נ נולד ומוקצ' שוים הם אבל רב יוסף ס"ל לחלק בין מוקצ' לנולד דבמוקצ' סתם תנא כר"ש ובנולד סתם כר"י ופירות הנושרים מוקצה נינהו ולא נולד ושפיר הוצרכו לגזור על פ"הנ משום שמא יעלה ויתלוש וא"ת כיון דרב יוסף מחלק בין מוקצ' לנולד כנ"ל א"כ קשה רב יוסף מ"מ לא אמר כר"נ שהרי כולהו כר"נ לא אמרי משום קושיין והיינו קושיא דליפלגו גם בתרנגולת וכיון דלרב יוסף מחלק בין מוקצ' לנולד התרנגולת שריא גם לב"ה והדק"ל דר"י מ"ט לא אמר כר"נ. אומר אני דכ"ז קשה לפי פירש"י שפירש בד"ה כי קושיין היינו קושיא דנפליגו בתרוייהו אבל אני אומר דמשום קושיין היינו קושיא ראשונה למימר דב"ש כר"ש וב"ה כר"י והא איפכא שמעינן במשנה דמגביהין מעל השולחן דאנו אין לנו אלא ב"ה כר"ש וב"ש כר"י ולא משום רומיא דב"ה אהדדי דזה לא קשיא כלל דאיכא למימר דב"ה בנולד סברי כר"י ובמוקצה סברי כר"ש: אבל ב"ש דבריהם סתרי אהדדי דשם במגביהין אסרי אפילו מוקצ' וכאן התירו אפי' נולד ולחלק בין שבת וי"ט ולומר דכאן הקילו ב"ש משום שי"ט כבר כתבו התוס' לקמן דף ט' ע"ב דבביצה לא שייך שי"ט: ולכך נאדו כל הני אמוראי מאוקימתא דר''נ וראיתי בפני יהושע שהרגיש ג"כ בזה ליתן טעם דהני אמוראי לא בחרו באוקמתא דר"נ היא משום דא"כ קשיין דב"ש ארב"ש דמשנ' דמגביהין ששם ב"ש כר"י אלא דכתב דלישנא כי קושיין משמע קושיא דנפלגו בתרוייהו: ואני איני יודע מנין לו זה והרי איכא לפרש כי קושיין היינו קושיא ראשונה בתחלת הסוגיא והיינו קושיית ומי אמר ר"ל הכי וכנ"ל ולפמ"ש מיושב ג"כ מה שתמה הפ"י על הפוסקים המחלקים בין מוקצה לנולד והרי בדברי ר"נ מפורש שאין חילוק ביניהם ובדברי שאר האמוראים לא מצינו בפירוש שחולקים ע"ז איך אפשר לדחות דברי רב נחמן בזה: ולפמ"ש לא קשיא ולא מידי דהרי רב יוסף ודאי חולק ע"ז דאל"כ קשיא גבי י"ט סתמא אסתמא דב"ה דאסרי ביצה מטעם גזירת פ"הנ ע"כ ס"ל במוקצה כר"ש ובמשנה דאין מבקעין סתם רבי בנולד כר"י וא"כ ע"כ יש חילוק בין מוקצה לנולד ומדלא משני הגמרא דר' יצחק לא אמר כר"י הוא משום דסבר דמאן דלית לי' מוקצ' ל"ל נולד כרב נחמן ש"מ דלא ניחא להש"ס בסבר' דר"נ שע"י סבר' זו מוכרחין אנו לחלק בין שבת וי"ט ולהקל בשבת יותר מבי"ט מחמת רומיא דסתמא דמחתכין עם סתמא דאין מבקעין וניחא יותר לסתם גמרא אליבא דשאר כל האמוראים לחלק בין מוקצה לנולד ולכן פסקו הני פוסקים כן להשוות שבת וי"ט ולחלק בין מוקצה ונולד:

ועפ"י הוצעתינו דלרב יוסף דפירש טעמא דמשנתינו משום גזירת פ"הנ מוכרח להיות ות כר"ש דלית ליה מוקצה וסתרא סתמא דמשנתינו סתמא דאין מבקעין דסתם גבי יו"ט כר"י עמדתי על כוונת רש"י בד"ה ר"י אמר וכו' וב"ה דאסרי משום פ"הנ מן האילן בשבת וכו' ולכאורה דברי רש"י תמוהין דאנן ביו"ט קיימינן ורש"י נקיט שבת: ונראה דרש"י לשטתו דרש"י פי' בד"ה כי קושיין דהיינו ולפלגו בתרוייהו וא"כ ליכא למימר דרב יוסף מחלק בין נולד למוקצה וכמו"ש לעיל וא"כ קשה לרב יוסף דהרי גבי יו"ט סתם לן תנא כר"י וא"כ פ"הנ לא גזרו עליהם הם כלל שבלא"ה אסורים משום מוקצה ואיך נאסרו הביצה ולכן פירש"י דעיקר גזירת פ"הנ הי' שבת דבשבת סתם תנא כר"ש והוצרכו לגזור על פ"הנ שמא יתלוש בשבת וכיון שגזרו על פ"הנ גזרו סתם והי' גם יו"ט בכלל הגזירה וחוץ לדרכנו אמרתי כוונת רש"י לתרץ קושיית הפר"ת דלמה יהי' פ"הנ אסורים משום שמא יעלה ויתלוש הלא אפי' יעלה ויתלוש אין כאן איסור תורה שהרי כל מלאכות אוכל נפש מותר ביו"ט וקצירה שאסורה היינו מדרבנן וגם דברי רש"י בריש אין צדין דפירש טעם האיסור משום שאפשר מעיו"ט אפשר דג"כ כוונתו שאסור מדרבנן וא"כ קשה למה גזרו על פירות הנושרין והוה גזירה לגזירה לכן פירש"י שעיקר הגזירה היתה משום שבת שמא יתלוש בשבת וכיון שגזרו ממילא גם יו"ט בכלל הגזירה וע"ל בדברינו בד"ה אמר לך רב נחמן:

שם דר' יוחנן רמי דר"י אדר"י ומשני וכו' יל"ד במה דמסיים ומשני הלא עיקר ההוכחה הוא מכח הקושיא דמדקמרמי להו ש"מ חד טעמא הוא וא"כ למה הוצרך לומר ומשני ועוד י"לד דקאמר ואף ר"י סבר וכו' והלא גם רבינא סבר גזירה משום משקין שזבו שהרי גם רבינא משני על הך רומיא דר' יוחנן דר"י לדבריהם דרבנן קאמר א"כ ע"כ סובר משום מש"ז דאל"כ ליכא רומיא כלל ולמה הוצרך לומ' דלדבריה קאמר וא"כ ה"ל למימר ואף ר"י ורבינא סברי גזירה משום משקין שזבו והנלע"ד ע"פי מ"ש דלר"י דאית לי' מוקצה לא גזרו שום גזירה על פ"הנ וממילא לא שייך לאסור ביצת תרנגולת העומדת לאכילה משום פ"הנ אבל הא ודאי דעל משקין שזבו גזרו משום גזירה שמא יסחוט וזה שייך לכ"ע שהרי אין כאן סרך איסור מוקצה כלל שהרי הפירות הללו שזבו המשקין מהם פירות מוכנים הם ולפי"ז קשה מנ"ל דר' יוחנן סבר משום מ"שז ודלמא באמת ר"י לעצמו ס"ל גזירת פ"הנ דהרי ר"י באמת ס"ל במס' שבת במוקצה כר"ש ואמנם רמי דר' יהודה אהדדי דר' יהודה דאמר תאכל בשני ודייקינן בשני אין בראשון לא והרי לדידי' לא שייך פ"הנ דאיהו אוסר מוקצה וע"כ טעמו משום משקין שזבו ולכך מרמי להו אהדדי אלא שזה טעותא הוא שהרי עכ"פ ר' יהודה שאוסר בראשון ע"כ סובר גזירת משקין שזבו שייך בביצה ולא אמרינן ביצה אוכלא הוא ומשקין לאו אוכלא א"כ מהי תיתי נימא דרבנן פליגי ולחדש לשיטתם גזירת פ"הנ ומסתמא גם הם משום גזירת מ''שז נגעו בביצה וכ"ז לר' יוחנן דמשני מוחלפת השטה והיינו הך דאין סוחטין וא"כ עדיין גם לפי האמת ר' יהודה אוסר בראשון וכ"ש אם הי' הכוונה דמוחלפת היינו כלכלה א"כ פשיטא דר' יהודה אוסר בשתיהן דכיון דלר' יהודה לא שייך גזירת פ"הנ ע"כ דאיכא גזירת מ"שז. אבל לרבינא דאמר דר"י לדבריהן דרבנן קאמר ור' יהודה אינו אוסר כלל אפי' בראשון וחכמים האוסרים טעמייהו באמת משום פ"הנ אבל משקין שזבו אין להם דמיון לביצה ור"י דקאמר לדידי אפי' בראשון נמי שריא דאוכלא דאפרת הוא לא אמר זה לאפוקי ממ"שז דגם חכמים לא מטעם משקין אסרו אבל אמר אוכלא דאפרת היינו לאפוקי מנולד וכמו שאמרו בריש מכילתין אילמא בתרנגולת העומדת לאכילה מ"ט דב"ש אוכלא דאפרת הוא ומעתה לפ"מ שביארנו אין מדברי רבינא ראי' שסובר באמת משום משקין שזבו ולהכי לא קאמרינן ואף ר' יוחנן ורבינא סברי גזירת מ"שז אבל אמר ואף ר"י סבר דהרי ר"י משני מוחלפת השיטה וא"כ גם אליבא דאמת אוסר ר' יהוד' בראשון ומוכח דשייך בביצ' גזירת מ''שז והוכרח ג"כ להקדים דר' יוחנן רמי ומשני:

שם ורמינהו ועוד אר"י וכו' יש לתמוה על ר"י ועל רבינא דקארי להו מה קארי וכי נעלם מהם דמרא דאיסור מוקצה הוא ר"י וא"כ מה חסר להו לאוקמי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה וכדמשני רבינא ב"ע באמת ונראה עפ"מ שהבאתי לעיל בריש הסוגיא דקאמר אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים שנחלקו הבע"המ והר"ן דהבע"המ סובר דהיינו דוקא עומדת לגדל ביצים דהיינו שהביצים יגדלו אפרוחים שאז גם הביצים מצד עצמם הם מוקצים אבל בתרנגולת העומדת להטיל ביצים ולא לגדל מן הביצים אפרוחים אף שהתרנגולת עצמה היא מוקצית הביצ' מותרת כמו חלב הנחלב מן העז בשבת והר"ן סובר שאפי' עומדת רק להטיל ביצים כיון שהתרנגולת היא מוקצה הביצה אסורה משום נולד וכתבתי לעיל דלשטת בע"המ אפי' נולד' הביצה בחול אפ"ה אסור' בשבת ויו"ט שהרי הביצ' מצד עצמה מוקצית כל שלא הכינה בחול לאכילה ע"ל בדברינו ולשטה זו איך אפשר לאוקמי להא דאמר ר' יהוד' ביצ' שנולדה בראשון תאכל בשני בתרנגולת העומדת לגדל ביצים דא"כ איך תאכל בשני דמה מועיל מה שהם שתי קדושות והלא אפי' היום ודאי חול אם למחר יו"ט היא מוקצ' אם לא התנה עלי' היום שרצונו לאכלה ולא להחזיקה לגדל אפרוח ומעת נר' דר"י ורבינא פליגי עם רבינא בר עולא בהך מחלוקת שבין בע"המ והר"ן דר"י ורבינא סברי כסברת בע"המ וא"כ אם מטעם מוקצ' אתה רוצה לאסר' ע"כ בעומדת לגדל ביצים היינו לגדל אפרוחים מן הביצים מיירי וא"כ אפי' נולד' בחול גמור איך יאכלנ' למחר שמא למחר יו"ט ואכל מוקצ' לכן א"א להעמיד דברי ר' יהודה מטעם מוקצ' רק מטעם משקין שזבו ואיפוך או לדבריהם דרבנן קאמר לכל מר כדאית לי' ורבינא ב"ע סובר כדעת הר"ן ולדעת הר"ן מה שאמרו תרנגולת העומדת לגדל ביצים אין הפירוש שהביצים יגדלו אפרוחים דוקא אלא הפירוש שהתרנגולת עומדת לגדל מן התרנגולת ביצי' דהיינו שיחזיקנה שתטיל ביצים. והאופן זה הביצ' הנולדת מעיו"ט שוב מותרת ביו"ט שהרי מטעם נולד ליכא שמאתמול נולד ומטעם מוקצה ג"כ ליכא שהרי הביצה עומדת מצד עצמה לאכיל' ולכן שפיר קאמר דר' יהוד' לטעמי' דא"ל מוקצה ואעפ"כ נולד' בראשון מותרת בשני:

ועוד נלע"ד דכלהו ס"ל כדעת בע"המ ומה שהקשיתי דאיך תאכל בשני הלא אם גם נולד' בחול כל שלא הכינה בפירוש אסור' ביו"ט נלע"ד דבהא פליגי ר"י ורבינא עם רבינא ב"ע דר"י ורבינא סברי דהך תאכל בשני היינו בלי שום פעולה לזה מהיום וא"כ אף שאינו מכינה היום שיאכלנ' למחר ג"כ מותרת מדלא אמר ר' דביצ' שנולדה בראשון מתנה עלי' בראשון ואוכלה בשני מכלל שא"צ להתנות עלי' לאכילה מכלל דלא מיירי באיסור מוקצה כלל דמיירי באינה עומדת לגדל ולית בה איסור מוקצ' ורבינא ב"ע סבר דסוף דברי ר' יהוד' אתחלת דבריו קאי שאמר מתחלה מתנה על הכלכל' בראשון וכו' וע"ז קאמר וכן ביצה כלומר דגם ביצה כן שתאכל בשני ע"י תנאי שיתנה עלי' בראשון דומיא דכלכל':

רש"י ד''ה בשני אין וכו' מוחלפת השט' שטת המשנה דאין סוחטין נלע"ד שהדבר פשוט שכן הוא דעל הך אין סוחטין כיון ר' יוחנן שהיא מוחלפת שהרי בהך דכלכל' לא הביא ר"י דברי חכמים כלל רק דברי ר' יהודה לבדו ואיך שייך לומר כאן מוחלפת אבל הך דאין סוחטין הביא דברי ת"ק ודברי ר"י ע"ז שייך מוחלפת ואני תמה על רבותינו חקרי לב בעלי התוס' שנסתפקו בזה ואמנם מה כיון רש"י בזה דלתרץ הרומיא לא איכפת לן איזה מהן מוחלפת ומ"ש התוספות בד"ה ר"י דאין לפרש דאיפוך הך דכלכלה א"כ פשיטא דקשה דר"י אדר"י וכו' יבואר בדברינו כאן וכן בדברינו בדברי התוס' שאין הדבר מוכרח וששפיר מתורץ הרומיא גם אי מפכינן הך דכלכל' ואם הי' כוונת רש"י כדי שנדע קביעת הלכ' דהלכ' כרבים והודיע רש"י דהך דאין סוחטין מוחלפת ורבנן סברי אם לאוכלין מותר ובהך דכלכל' רבנן סברי קדוש' אחת הן ג"כ לא היה רש"י נחוץ לזה דבכל אחת נקבע בגמרא ההלכ' בפירוש דבהך דשני י"ט של ר"ה אמר רבא לקמן דף ה' ע"ב הלכה כרב בהני תלת ובהך דאין סוחטין הרי שם במס' שבת א"ר יוחנן הלכה כר"י בשאר פירות והלכה כרבנן בזיתים וענבים ואמנם הוצרך רש"י לזה כאן דאל"כ לא הוה מוכח דאף ר"י סבר גזירה משום מ"שז דהרי אם אנו מוקמינן הך דכלכל' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה אין כאן זכרון גזירת משקין שזבו ואמנם כבר ביארתי בדברי הגמ' דר' יוחנן לא רצה לאוקמי בהכי כיון דאמר תאכל בשני ואם היא מתרנגולת העומדת לגדל אפי' נולד' גמור אסור' ביו"ט אם לא הכינ' מאתמול שהביצה מצד עצמ' מוקצית היא וכ"ז אם ר' יהודה הוא שאמר תאכל בשני אבל אם מהפכינן וחכמים אמרו תאכל בשני ור"י אוסר בשתיהן שפיר מוקמינן בעומד' ביצים ות"ק נולד א"ל אבל מוקצ' ל"ל ולכן בראשון לא תאכל שבו ביום נולד הוא ובשני תאכל אף שעדיין היא מוקצית מ"מ כיון ששוב אינה אסורה משום נולד שהרי נולד' אתמול ושתי קדושות הן ורב יהודה באמת אוסר בשני הימים ומשני טעמים אסור' לר"י בשני הימים אי מטעם דקדושה אחת הן כמו שני עירובין וכמו לענין כלכלה של פירות ואי מטעם שאפילו נולדה בחול גמור מוקצה היא וא"כ מנ"ל דר' יוחנן באמת סבר גזירת משקין שזבו ולכן פירש"י דה"ך דא"ס מוחלפת והך דכלכלה נשארה דר"י אמר תאכל בשני ובראשון לא וע"כ לא מיירי בעומדת לגדל מדהתיר בשני ומיירי בעומדת לאכילה ומשום משקין שזבו ובדברי התוס' יבואר יותר: