צל״ח – ציון לנפש חיה – ביצה – קטע 2

שם מוקצה היא ואף דעקר הקושיא לאו מטעם מוקצה אלא מטעם נולד כדמסיק קס"ד אפי' מאן דלית ליה מוקצה נולד אית ליה ואם כן ה"ל למימר מ"ט דב"ש נולד היא ונראה דמה דקאמר מוקצה היא לא קאי על הביצה אלא על התרנגולת דכיון דתרנגולת היא מוקצה לכן מחשב הביצה נולד אף שהתרנגולת עצמה מותרת למאן דלית ליה מוקצה מכל מקום לא שייך בה אי בעי שחיט ואכל כל מה שבתוכה להיות הביצה חשיבה אוכלא דאפרת לפמ"ש המהרש"א בתוס' ד"ה אוכלא דאפרת ובגוף דברי המרש"א עיין בדברינו בסמוך וגם לדברינו שם ג"כ ניחא דמה דקאמר מוקצה היא היינו התרנגולת שהיא מוקצה דבע"ח ממילא הוה הביצה נולד:

שם קס"ד אפי' וכו' בנולד אמור לפמ"ש התוס' בד"ה אוכלא דאפרת דלהכי לא מחשב נולד דא"ב שחיט לה וכו' א"כ קשה אפי' עומדת לגדל ביצים למה תהיה הביצה חשיבה כלל נולד למאן דלית ליה מוקצה א"כ יכול לשחוט התרנגולת ואכול כל מה שבגוהי והמרש"א נדחק בזה ולכאורה אין צורך לדוחק הזה לפמ"ש בד"ה דלמא וכו' דבמוקצה דבע"ח וודאי מודו ב"ש א"כ מ"ש ודלמא ב"ש ל"ל מוקצה היינו בביצה שאינה בע"ח אבל התרנגולת העומדת לגדל ביצים ואי אסורה וממילא לא שייך אי בעי שחיט לה ושפיר קחשב הביצה נולד. אבל מה דדחקים להמרש"א היינו לפמ"ש המהרש"א שם טפי אדברי התוס' הנ"ל דדוקא ביוני שובך אמרינן דמוקצה דבע"ח חמיר דמקצה דעתי' משום חורבן שובך אבל בתרנגול' אפי' לגדל ביצים כיון שהיא בביתו לא מקצה דעתי' מינה יותר משאר מוקצה. ואמנם מה שהביאו להמרש"א לסברא זו עצמה לחלק בין יוני שובך לתרנגולת הוא משום שלחצתו קושיית הגמ' לקמן שהקשה ונפלנו בתרנגולת ואי הוה התרנגולת חשיבי מוקצה דבע"ח כמו יוני שובך אם כן מודו ב"ש דאסורה ואיך מקשה דנפלגו בתרנגולת. ואמנם גוף סברת המרש"א שאף מי דלית ליה מוקצה ומתיר התרנגולת אפ"ה לא נימא על הביצה דהוה אוכלא דאפרת הוא סברת דחוקה מאד כיון שהתרנגולת מותרת למה לא שייך א"ב שחיט ואכיל כ"מ שבגוה: ולכן נלע"ד מתחלה עלה על דעת המקשה דהתרנגולת מקרי מוקצה דבע"ח כמו יוני שובך וממילא הביצה מחשב נולד ולכן קאמר קס"ד אפי' מאן דשרי במוקצה בנולד אסור אמנם במסקנא דמשני ר"נ מאן דאית ליה מוקצה וכו' מאן דל"ל מוקצה ל"ל נולד ומתוך כך נולד לן רומיא דב"ה אהדדי דגבי שבת קאמרי ב"ה מגביהין וכו' וגבי יום טוב סברי ב"ה לא תאכל והרי עקר טעמיה דר"נ לחלק בין שבת לי"ט משום דסתם תנא ביום טוב כר' דתנן אין מבקעין וכו' והרי האי נולד הוא דשברי כלים היינו נולד כמ"ש התוס' בד"ה קס"ד וא"כ די הי' לר"נ למימר דב"ש אפילו נולד לית להו וב"ה א"ל נולד כדסתם תנא אבל מוקצה לית להו ולכן קאמרי מגביהין השלחן ולא היה צריך לחלק אליבא דב"ה בין יום טוב לשבת ומדלא מוקי הכי מכלל דס"ל לר"נ דאי לית להו לב"ה מוקצה שוב לא הוה הביצה נולד דהרי א"ב שחוט להתרנגולת ואכיל כ"מ שבגוה ומדאסרו הביצה מכלל שגם התרנגולת אסורה לב"ה ולכך מוקי דב"ה אית להו גם מוקצה וממילא שמעינן דר"נ ס"ל דהתרנגולת לא מקרי מוקצה דבע"ח דאל"כ אכתי נוקי דב"ה ל"ל מוקצה רק נולד והתרנגולת שאני שהיא מוקצה דבע"ח א"ו כסברת המהרש"א דרק יוני שובך מקרי מוקצה דבע''ח ולא תרנגולת העומדת לגדל ביצים ושפיר מקשה במסקנא ונפלגי בתרוייהו: ואין להקשות א"כ דס"ל לר"נ דתרנגולת לא מקרי מוקצה דבע"ח וממילא לא הוה הביצה נולד אם כן למה מוקי דב"ש ל"ל אפילו נולד נימא דב"ש אית להו נולד רק מוקצה לית להו ולכך הם מתירים הביצה דכיון דכיון דהתרנגולת מותרת לא הוה הביצה נולד דהרי אף אם יתרץ כן לא יהיה לו שום יתור בזה דאכתי קשה לב"ש מעצמות וקליפין שהוא רק מוקצה ואסרי ב"ש ואכתי צריך לחלק בין שבת ליום טוב אבל אליבא דב"ה שפיר אמרת דאי הוה מוקי דב"ה אית להו רק נולד ומוקצה לית להו עכ"פ ב"ה משוו מדתייהו בשבת ויום טוב דהא דהתירו עצמות וקליפין היינו מוקצה והא דאסרי ביצה הוא נולד אי נמי דבאמת ה"ק ר"נ מאן דא"ל מוקצה א"ל נולד משום דהוה נולד גמור ומאן דל"ל מוקצה ל"ל נולד ולא משום דלית ליה נולד כלל אלא כאן דביצה ל"ל נולד דכיון דל"ל מוקצה לא הוי הביצה נולד שהרי א"ב שחוט להתרנגולת ואכיל הביצה שבתוכה אבל בנולד גמור מודה ר"נ דאסור בין לב"ש ובין לב"ה וכפסק בעה"ג שמביא הרא"ש בשלהי מכילתין. ותדע שכן הוא דאי ר"נ כללא כייל דמאך דל"ל מוקצה לית ליה נולד כלל אם כן ב"ה בשבת דלית להו מוקצה גבי מגביהין עצמות וקליפין לית להו גם נולד א"כ אדפליגי במוקצה נפלגי בנולד להודיעך כחה דהתירא ודב"ה דהלכה כמותן דהוה תרתי למעלייתא לרבותא דאפילו בנולד שרו ב"ה א"ו דבנולד באמת אסרי ב"ה אף דשרו במוקצה ומה דאמר ר"נ מאן דלית ליה מוקצה ל"ל נולד היינו בביצה ביום טוב משום דנולד תלוי במוקצה דמאן דשרי במוקצה לא הוה הביצה נולד. ובהכי ניחא גם כן מה דמקשה עתה ונפלגי בתרנגולת ואף שמתחלה היה סבור המקשה שהתרנגולת מקרי מוקצה דבע"ח מ"מ עתה הוקשה לו בדברי ר"נ אדמפלגי בשבת במוקצה נפלגי בנולד להודיעך כחן דב"ה והיתירא כנ"ל א"ו דהך כללא דכייל ר"נ דמאן דלית ליה מוקצה ל"ל נולד הוא דוקא לענין ביצה דמתוך דלית לי' מוקצה מש"ה ל"ל נולד בביצה דאי בעי שחיט להתרנגולת וכו' וא"כ מוכח דהתרנגולת ג"כ שרי' ושפיר פריך ונפלגי בתרנגולת:

שם אמר לך ר"נ גבי שבת דסתם לן תנא כו' עיין בע"המ הבאתי דבריו במשנה בתוס' ביצה שכתב שאין לאסור ביום טוב מוקצה המותר בשבת אלא מוקצה שבשבת אסור בלא"ה מטעם מלאכה בזה אסרו ביום טוב משום מוקצה והוקשה לו ביצה למה אסרו ביום טוב ונדחק שביצה עקרה דרך הנאתה לבשלה ודבריו דחוקים ומטיבותי' דבע"המ אמינא שהייתי מתרץ שטתו בריוח וגם ר"נ ס"ל דיש לאסור ביצה אפילו בתרנגולת העומדת לאכילה מטעם גזירת פירות הנושרין או משום משקין שזבו: ואמנם במה שבאמת קציר' וסחיטה וצידה ועוד מלאכות שאסורים ביום טוב והרי התורה התירה ביום טוב כל אשר היא אוכל נפש והתוס' בדף ג' ע"א בד"ה גזירה בסוף הדבור הרגישו בזה והביא בשם הירושלמי שדרשו לאסור מלאכות שקודם לישה וסברת התוס' משמע שהוא דרשה גמורה ואסורה הקציר' והדומה לה מן התורה אבל דעת הרא"ש בר"פ אין צדין שהוא אסמכתא ואסור רק מדרבנן ואומר אני שהדעת מכרעת שהוא מן התורה דאל"כ למה אסורין פירות הנושרין ביום טוב כלל והרי אפילו יעלה ויתלוש לצורך יום טוב אין בו איסור תורה ואנן חזינן שפירות הנושרין אסורין ביום טוב שהרי אסרו ביצה משום פירות הנושרין שוב ראיתי שהפר"ח בריש הל' יום טוב הרגיש בזה ואמנם ממה שאמר במשנה דף ל''ו ע"ב ואלו משום שבות אין עולין באילן וכו' ומפרש שם בגמ' לא עולין שמא יתלוש אין ראיה שתלישה אסורה לצורך אוכל נפש אבל שם גזירה כיון שעלה על האילן יתלוש לצורך מחר שזה ודאי אסור מן התורה למאן דלא ס"ל הואיל ומקלעי אורחין ומעתה איכא למימר דבהא פליג ר"נ על רב יוסף ור' יצחק דאינהו ס"ל כשיטת התוס' דמלאכות אלו אסורין ביום טוב מן התורה ושפיר גזרו ביום טוב על פירות הנושרין ומשקין שובו משום גזירה שמא יתלוש ושמא יסחוט אבל ר"נ ס"ל כדברי הרא"ש שאפילו יתלוש ויסחוט אין כאן איסור תורה ולכך לא גזרו ביום טוב כלל על פה"נ ועל משקין שזבו וממילא לא נאסרה ביצה ביו"ט משום טעמים הללו אבל בשבת שפיר גזרו על פ"הנ ומשקין שזבו גזירה שמא יתלוש ויסחוט וגם ביצה אפילו בתרנגולת העומדת לאכילה אסורה בשבת בלא איסור מוקצה רק משום פ"הנ ומשקין שזבו וכיון שבשבת כל הביצים אסורים לכך שפיר בתרנגולת העומדת לגדל אסורה הביצה משום מוקצה ונולד אפילו לשטת בע"המ ובזה הרוחנו מה שהקשיתי לעיל בתחלת סוגיית הגמרא דלמה תנן שנולדה ביום טוב הרי אפילו נולדה קודם יום טוב כיון שעומדת לגדל אפרוחים היא מוקצה ועיין מ"ש לעיל ולפמ"ש כאן בלא"ה ניחא בנולדה קודם י"ט ולא שייך בה פירות הנושרין ומשקין שזבו ואין בה בשבת רק איסור מוקצה וכיון דבשבת סתם לב"ה כר"ש ממילא גם בי"ט אי אפשר למסתם לב"ה כר"י ולכן הוכרח למימר שנולדה ביום טוב:

רש"י ד"ה ומי אמר וכו' דב"ה כר"י לכאורה דברי רש"י תמוהין ואטו ב"ה אב"ה קשיא וב"ש אב"ש ל"ק והרי גם ב"ש מרמי אהדדי דכאן ב"ש מתירין אפי' נולד ובעצמו' וקליפין אסרי אפי' מוקצה ולא עוד אלא דב"ש נזכר תחלה במשנתינו וכן בדברי ר"נ: ויותר תמוה דלכאור' ב"ה אב"ה ל"ק כלל: דבמס' שבת דף קכ"ח ע"א דרב במוקצ' לאכיל' סבר כר"י ובמוקצ' לטלטל סבר כר"ש דהא ב"ה במשנתנו לא תאכל קאמרי והיינו מוקצ' לאכיל' ובעצמות וקליפין מגביהין קאמרי והיינו מוקצה לטלטל ואמנם אעפ"כ איכא למרמי גם ב"ה אהדדי מכח ברייתא דלקמן דף ג' ע"ב דתני בהדיא אחד ביצה שנולדה בשבת וכו' אין מטלטלין אבל עכ"פ ב"ש אב"ש ודאי דמרמי אהדדי ולמה שביק רש"י ב"ש ואחז בדבריו רק ב"ה: ואולי לפמש"ל בתחלת דברי הגמרא דבתרנגולת איכא שמחת י"ט וממילא הותר הביצה שהרי היה מוכן אגב אמו וא"כ ליכא למרמי ב"ש אב"ש דכאן התירו משום שי"ט משא"כ בעצמות וקליפין לכן אחז רש"י רומיא דב"ה אהדדי ועוד נ"ל דהרי אנן חזינן דבמשנה מגביהין עצמות וכו' תנן ב"ש כר"ש וב"ה כר"י ור"נ אמר אנו אין לנו וכו' א"כ המשנה בטעות נשנית ומעתה מאי רומיא רמי אהדדי ודלמא גם משנתינו נשנית לפי הטעות כשם שנשנית המשנה שמה ולפי האמת גם משנתינו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש וב"ש אמרו לא תאכל ובה"א תאכל והא דלא אמר ר"נ ג"כ על משנתינו אנו אין לנו וכו' היינו משום דלקמן דף ט' ע"ב רמי אהדדי הך דהשוחט חיה ועוף דמשנתינו עם אינך השניות וקאמר מוחלפת השיטה ונחלקו שם רש"י ותוספות איזה שיטה מוחלפת ודעת התוס' דהך דהשוחט מוחלפת וכתבו שם התוס' ואף דהיא מוחלפת מ"מ תני לה במסכת עדיות גבי קולי ב"ש דלפי הטעות היו ב"ש לקולא וא"כ איכא למימר דלכך שביק ר"נ משנתינו כמות שהיא לפי הטעות משום דנשנית גבי קולי ב"ש אבל לעולם לפי האמת מוחלפת השיטה ובש"א ל"ת כר"י ובה"א תאכל כר"ש ומה דקאמר ר"נ כאן ב"ש כר"ש וב"ה כר"י היינו לפי המשנה שנשנית בטעות אלא דהא תינח מה דאמר ב"ש כר"ש שפיר הוכרח הדבר לפי הטעות שכיון שאמרו תאכל היינו כר"ש אבל מה דקאמר וב"ה כר"י קשה גם לפי הטעות מי הכריחו דב"ה לגמרי כר"י והרי אף לפי משנתינו ב"ש לא תאכל אמרו ודי אם נימא שמחמירין במוקצה לאכילה ועיין במשנתינו בתוס' אבל מי הכריחו לומר דב"ה כר"י והרי ר"י גם בטלטול אוסר ומנ"ל לר"נ הא ממשנתינו א"ו דהא דקאמר רב נחמן ב"ה כר"י ולא מכח משנתינו קאמר כן אלא שהאמת הוא כן לר"נ דב"ה כר"י ושפיר קשה ומי אמר ר"נ הכי וזהו כונת רש"י מה דפירש ומי אמר וכו' דב"ה כר"י:

תוס' ד"ה דלמא ב"ש וכו' וי"ל דמוקצה דבע"ח דמיר טפי וכו' לקמן דף ל"ד ע"ב בתוס' ד"ה ואומר וכו': הקשו בשם הירושלמי מחלפא שעותייהו דב"ש דר"א שמותי היא ע"ש והרי שם ס"ל לר"א מוקצה וא"כ איך קאמר כאן ודלמא ב"ש לית להו מוקצה ואף מגוף דברי ר"א במשנה שם שאמר עומד אדם על המוקצה ליכא ראיה דהתם מיירי בגרוגרת וצימוקים וכמו שפירש"י שם במשנה ובהני אפילו ר"ש מודה. מ"מ ממה דמסיק שם בגמרא דלהכי קתני עומד לשון לכתחלה לאשמעינן דטבל מוכן הוא אצל שבת מכלל דאית ליה מוקצה אלא דשם הוא לפי האמת דאמר ר"נ אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י אבל לפי ההוה אמינא דב"ש לית להו מוקצה איכא למימר התם דהיא גופא קמ"ל דבשאר שני שבוע אם עבר ותיקנו שתיקן ולא משום דטבל מוכן הוא אלא משום דלית ליה מוקצה ועוד נלע"ד דע"כ לא קאמר התם בירושלמי דר"א שמותי הוא אלא לומר דר"א לא יקיל מה דמחמרי ב"ש כיון שהוא מתלמידי ב"ש אבל במה דסברי ב"ש לקולא שפיר אפשר דר"א מחמיר כב"ה וכמו שאמרו ביבמות דף ט"ו אע"פ שתלמיד' ב"ש כל מעשיו לא עשה אלא כב"ה והיינו להחמיר

ע"ב לפליגי בתרנגולת ולומר דבתרנגולת מודו ב"ה דשרי משום שמחת יו"ט וע"ל דף ט' ע"ב בתוס' ד"ה אלמא וכו': ולפי מ"ש לעיל שאם בתרנגולת מותרת אז אין הביצה מיחשב נולד דאי בעי שחיט ואכל כל מה שבגוה וב"ה מש"ה אסרו הביצה לפי שגם התרנגולת אסור א"כ מוכח שב"ה אסרי התרנגולת ומקשה שפיר דאף דממילא מדאסורה הביצה שמעינן שגם התרנגולת אסורה מ"מ מיחשב רבותא יותר למתני תרנגולת בפירוש ועדיין יש להשיב דלמא התרנגולת מותרת משום שמחת יו"ט והביצה אף שאינה נחשב נולד כיון שהתרנגול' מותרת כנ"ל מ"מ מידי מוקצה לא נפקא שהיא מצד עצמה מוקצית גם אחר שנולדה שהרי עומדת לגדל אפרוחים והרי ב"ה אית להו מוקצה ופשיטא לפי סברת המהרש"א שאף למאן דלית לי' מוקצה ותרנגולת שריא אפ"ה הוה הביצה נולד דקשה כאן דלמא בתרנגולת מודו ב"ה דשרי משום שמחת יו"ט: ולכן נראה דלב"ה ליכא למימר דשרי משום שמחת יו"ט שהרי גבי שוחט חיה ועוף לא התירו משום שמחת י"ט לקמן דף ט' ע"ב ואפילו לשטת התוס' דלקמן דמוחלפת היינו הך דהשוחט: מ"מ לפי הטעות דמשנתינו א"א למימר ברישא דמשנתינו דשרו ב"ה התרנגולת משום שמחת יום טוב:

שם ולפליגי בתרנגולת להודיעך כחן דב"ה וצריך עיון משיטת בע"המ בכלל המוקצה דלא אסרו ביו"ט אלא דבר דבשבת אסור משום מלאכה ומתוך כך נדחק בביצה למימר שהיא עומדת דרך הנאתה דרך בישול וכמו שהבאתי דבריו לעיל וא"כ אי הוה תנן בתרנגול' ה"א בתרנגול' דסתם לן תנא דב"ה כר"י משו' ודאי אסורה בשבת משו' מלאכה דשחיט' אבל ביצה כיון דעכ"פ יכול לגומעה כשיהא חיה תהי' מותרת בין בשבת ובין ביום טוב קמ"ל רבותא דאפילו בביצה סתם לן תנא לב"ה כר"י מטעם שכתב בעל המאור:

שם ולפליגי בתרווייהו תרנגולת העומדת לגדל ביצים היא וביצת' האריך בלשונו לומר תרנגולת העומדת לגדל ביצים ולא קיצר בדבריו ולומר ונפלגי בתרוייהו תרנגולת היא וביצתה כשם שאמר בתחל' קושייתו ונפלגי בתרנגולת וכשם שלא נזכר במשנתינו לענין ביצה דמיירי שנולדה מתרנגולת העומדת לגדל רק סתם ביצה ומוקמינן לה בעומדת לגדל ה"נ אם הי' תנן תרנגולת וביצתה סתם ג"כ הוה מוקמינן בעומדת לגדל ולמה זה האריך המקשן בלשון דלתני תרנגולת העומדת לגדל ביצי' והנלע"ד בזה דאי הוה תנן סתם תרנגולת וביצתה בש"א תאכל וכו' הוה מוקמינן לה בתרנגולת שלקחה סתם וע"ד דמוקי אביי לקמן דף ד' ע"א ברייתא דאחרי' משום ר"א ביצה תאכל היא ואמה היינו אגב אמה דכשנשחטה הוברר דלאכילה עומדת כן הוה מוקמינן משנתינו אם הי' לשון המשנה תרנגולת וביצתה בש"א תאכל היינו בנלקחה סתם וב"ש אית להו ברירה וא"כ כשאוכל גם מהתרנגולת התרנגולת הוברר למפרע דלשחיטה עומדת והותרה היא והביצה וב"ה ל''ל ברירה ולכך לא תאכל ואף דמשמע בעירובין דף ס"ח ע"א גבי מערבין באוצר דב"ש אית להו ברירה היינו עכשיו שבאמת לא מיירי משנתינו בדין ברירה מוקמינן התם ברייתא דאין מערבין כב"ש דאטו ב''ש וב"ה נזכר ושם בהני ברייתות והלא כמה תנאי פליגי בדיני ברירה ועכ"פ במשנתנו הי' מקום לטעות אי הוה שנינו תרנגול וביצתה לכן נתחכם המקשן שיפרש בפירוש במשנתינו תרנגול העומדת לגדל ביצים אלא דלפ"ז שאם היו שונה היא וביצתה הי' צריך התנא להאריך ולפרש תרנגולת העומדת לגדל ביצים קשה קושיית. התוספות בד"ה ונפלגי בתרווייהו תימא דבכל דוכתא דאמרינן כחה דהתירא עדיף לפרוך הכי ותירצו דשאני הכא שלא יאריך בשביל כך פריך כן: ולדברינו שהי' צריך להאריך ולמיתני העומד' לגדל ביצים הדרא קושית התוס' לדוכתא: ונראה ע"פי שמבואר לעיל בדברינו דכיון דמוקמינן משנתינו בעומדת לגדל ביצים אפילו נולדה הביצה בחול מוקצה היא שהרי עומדת לגדל אפרוח וא"כ למה זה שנינו במשנתינו שנולדה ביו"ט וניתני סתם ביצה בש"א וכו' ואמנם צ"ל דלרבותא דב"ש נקט כן שאם הוה שנינו סתם הוה מוקמי' דוקא שנולדה בחול ומוקצה התירו ב"ש ולא נולד דלכך שנינו שנולדה בי"ט דאפילו נולד התירו ב"ש. ואמנם אי הוה שנינו תרנגולת וביצתה על כרחך בנולדה ביו"ט ותני ביצה לרבותא דב"ש ותני תרנגולת לרבותא דב"ה וא"כ ע"כ מיירי שנולדה בי"ט דאי נולדה בחול ואין כאן נולד רק מוקצה א"כ היינו תרנגולת ותרתי למה לי נמצא אי הוה תני תרנגולת וביצה לא היה צריך למתני שנולדה בי"ט: ומעתה מה שהיה מאריך באמרו העומדת לגדל ביצים שהוא שלשה תיבות הי' מקצר שלא היה צריך למתני שלשה תיבות שנולדה בי"ט אפיק תלת ועייל תלת ולא היה מאריך ושפיר פריך ונפליגו בתרוייהו:

שם ובי"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן ומשום הכנה וכו' ואף דמסיק דגם בשאר יום טוב אסורה משום גזירה יום טוב אחר השבת וא"כ מה הכריחו לומר שבי"ט אחר השבת עסקינן וכבר נתתי טעם לזה במשנתינו עיין עליו: ועוד נלע"ד דמהר"ם שי"ף הקשה לפמ"ש התוס' בד"ה והי' ביום וכו' דאם אין יו"ט מכין לשבת ק"ו שאין שבת מכין לי"ט א"כ יש רבותא יותר באיסור ביצה בשבת מבי"ט א"כ הוה להתנא למתני ביצה שנולדה בשבת דג"כ לא תאכל ואנן במשנתינו כתבתי דיו"ט הוא רבותא יותר דסעודת שבת כתיב בקרא בהדיא דבעי הכנה אבל ביו"ט אמרינן רק מסברא שגם סעודת יו"ט חשיבה ובעי הכנה ואמנם אמינא אפילו יהיבנא דשבת הוא רבותא יותר אעפ"כ תנא שנולדה בי"ט לפי שאגב אורחא קמ"ל דדוקא נולדה הא במעי אמה שריא וכדמסיק כאן וזה שמעינן ממשנתינו דתנן נולדה ולא תנא רבותא יותר השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים מכלל דאלו באמת שריין וכ"ז שמעינן בי"ט אבל אי הוה נקט שבת דבשבת לא משכחת במעי אמה שהרי אסור לשחטה בשבת לא הוה שמעינן דבמעי אמה שריין לכך נקט יום טוב אלא דלכאורה אין זה רבותא דמהי תיתי לאסור במעי אמן אי משום גזירה אטו נולדה הרי נולדה גופא הוא רק גזירה משום יו"ט אחר שבת ופשיטא דלא גזרינן גזירה לגזרה ולכן קאמר רבה דמשנתינו בי"ט אחר שבת עסקינן ושפיר הי' מקום לגזור במעי אמן אטו נולד' ושפיר איצטרך לאשמעי' דלא גזרינן: