צל״ח – ציון לנפש חיה – ברכות – קטע 14

שם וב"ש האי מיבעי' לשלוחי מצוה. עיין מהרש"א שמביא גרסת הילקוט ועיין מש"ל לפרש א"ה וכו' ואמנם לפמ"ש בתחלת סוגי' זו דב"ש בשכבך ובקומך דפרשה שני' דרשי וא"כ ראוי שגם בשבתך ובלכתך בדרך ידרשו ג"כ הך דפרשה שני' ומפרשה ראשונה נפקא להו עוסק במצוה ממש ממש וחתן בשעת חתנותו ממש ומפרשה שני' דרשי שלוחי מצוה שעדיין אינו עושה המצוה רק הולך לעשות מצוה וג"כ בעו תרי קראי חד להולך לעשות מצוה שיש בה טרחה וחד להולך לישא בתולה:

שם משנה בשחר מברך וכו'. ובירושלמי ר' סימון בשם רשב"נ על שם והגית בו יומם ולילה שתהא הגיית יום ולילה שוים ר' יוסי בר אבין בשם ריב"ל ע"ש שבע ביום הללתיך. ונלע"ד כוונת הני אמוראי בירושלמי הוא דקשיא להו דברכה שני' שלפני' דהיינו ברכת אהבה אין לה שום שייכות לא לשכיבה וקימה ולא למצות ק"ש ואמנם נתקנה כמו ברכת התורה לפני ק"ש שהיא תורה ולמקרא לכ"ע צריך לברך וא"כ תינח שתקנוה בשחר אבל למה תקנוה בערב והרי כבר יצא בברכה של יום כמו ברכת התורה ואינו חוזר ומברך עד בוקר שני וזה הוה קשיא להו בירושלמי ואמר ר"ס שתהא הגיית יום ולילה שוים וכשם שתקנו ברכה להגיית יום תיקנו ג"כ להגיית לילה ור"י נתן טעם שהוא להשלים מנין שבע ברכות ע"ש שבע ביום הללתיך. ואף שמבואר בירושלמי בברכת אהבה רבה והוא ששנה על אתר וא"כ איבה פוטרת מה שלומד אח"כ אפי' בו ביום נלע"ד דדוקא שאר דברי תורה אינה פוטרת רק בשנה על אתר לפי שעקרה לא נתקנה על שאר ד"ת רק על ק"ש כמו"ש התוס' לקמן בד"ה שכבר נפטר אבל ק"ש שעקר ברכת אהבה רבה עלי' נתקנה יהי' ראוי שאהבה רבה של שחרית תפטור גם ק"ש של ערבית אי לאו משום והגית או משום שבע ביום הללתיך לכל מר כדאי' לי':

והרשב"א בתשובה סימן נ"א הביא הירושלמי הזה ופירש כוונת הירושלמי ליתן טעם למה בשחר תיקנו אחת לאחרי' ובערב תיקנו שתים לאחרי' ומפרש ר' סימון לפי שבערב אין אומרים פ' ציצית ולכן הוסיפו ברכה אחת ויש בשחר שלש פרשיות ושלש ברכות עולה יחד ששה ובערב יש שתי פרשיות וארבע ברכות עולה שש ובזה הגיית יום ולילה שוים ור' יוסי ב"א סובר שגם בלילות מזכירין יציאת מצרים ונסתר טעם הנ"ל ולכן נתן טעם אחר ע"ש שבע ביום הללתיך תיקנו ז' ברכות ע"כ דברי הרשב"א. ואני אומר דאכתי לא הועיל ר' יוסי בתירוצו רק על מספר הכולל אבל אכתי לא נתן טעם למה העדיפו כח ערבית משל שחרית ומדוע לא תיקנו בשחר שתים לאחרי' ובערב אחת לאחרי'. ואלמלא שאיני כדאי לזוז מדברי רבינו הגדול הרשב"א הייתי נשאר בפירושי הנזכר שעקר דברי הירושלמי סובבים למה תיקנו כלל ברכת אהבת עולם בערבית וכמו"ש. ואמנם על מה שתיקנו בערב שתי' לאחרי' ובשחרית רק אחת הי' נלע"ד ליתן טעם משום דאף לר' יוחנן דסובר לסמוך גם בתפלת ערבית גאולה לתפלה משום דסובר דגאולה מאורתא במי הוי מ"מ מודה הוא דעקר גאולה בצפרא הוא דהוי כמבואר לעיל דף ד' ע"ב דגאולה מעליא לא הוי עד צפרא ולכן בערבית אף שצריך לסמוך גאולה לתפלה סמכו עצמם למימר דהשכיבנו לא הוה הפסק משום דגם השכיבנו כיון דתקינו רבנן כגאולה אריכתא דמיא אבל בצפרא שאז היתה עקר הגאולה לכן צריך לסמוך עקר גאולה ממש לתפלה ולא רצו לסמוך למימר דגאולה אריכתא היא ולכן לא תיקנו בשחר שום ברכה בין גאל ישראל לתפלה כך עלה ברעיוני. אבל הדרנא בי שבודאי אי אפשר לעשות שום חילוק לר' יוחנן בסמיכות גאולה לתפלה בין שחרית לערבית שהרי אומרים אד' שפתי גם בשחרית משום דכתפלה אריכתא דמי כמסקנת רב אשי לעיל דף ט' ע"ב דאמר אפילו תימא בכולהו וכיון דקבעוהו בתפלה כתפלה אריכתא דמי דאלת"ה ערבית היכי מצי סמיך והא בעי למימר השכיבנו אלא כיון דתקינו רבנן כגאולה אריכתא דמי ה"נ כיון דתקינו רבנן כתפלה אריכתא דמי אלו הם דברי ר"א שם וממילא נדחה מיש דאם איתא שיש מקום לחלק בגאולה אריכתא בין ערבית לשחרית א"כ היכי מייתי ר"א ראי' מהשכיבנו לומר אד' שפתי גם בשחרית א"ו כיון דלר' יוחנן צריך לסמוך גם בערבית גאולה לתפלה אין שום חילוק בעסק הסמיכות כלל בין ערבית לשחרית. וע"פ הדברים האלה עמדתי על דעת החכם השואל שם בתשובת הרשב"א שהוא החכם מה"רר אלי' מעכו וז"ל שם בשאלתו עוד אמרו שם כיון שקבעוהו בתפלה כתפלה אריכתא דמי תודיעני למה עבדינן גאולה אריכתא באורתא יותר מבצפרא. והרשב"א חשבו כמבולבל בדבריו וז"ל הרשב"א בתשובתו אליו ערבבת הדברים כי מה שאמרו כיון שקבעוהו בתפלה לא אמרו אלא על מה שאומר בתחלה אד' שפתי וכו' אבל אגיד לך מה שנתכוונת לשאול על ברכת השכיבנו דאע"ג דאמר ר' יוחנן לסמוך גאולה לתפלה של ערבית השכיבנו כגאולה אריכתא וכאן אתה שואל מה ראו לעשות גאולה אריכתא בערבית יותר מבשחר וכו' ע"ש בדברי הרשב"א. ואני אומר על הרשב"א כאמר איש תבונת ידלנה ובודאי כן הוא שכוונת החכם השואל היתה לשאול על השכיבנו ואמנם אעפ"כ לא היו דברים מעורבבים לפי שהי' מקום לדחות קושייתו דלכך לא סמכו בשחר לומר גאולה אריכתא לפי שבשחר הקפידו על הסמיכות שיהי' סמוך ממש ולא סמכו לומר גאולה אריכתא ולזה הוצרך להקדים דברי רב אשי שגם בשחר סמכינן לומר תפלה אריכתא וא"כ למה לא האריכו גם בגאולה להיות גאולה אריכתא:

שם מאי מברך. על ברכות של אחרי' לא שאלו מה מברכינן ולכן נלע"ד שמה ששאל מאי מברך לא שאל מה ואיך הוא נוסח הברכה שזה דבר ידוע הוא וזיל שאול לתינוקת של ב"ר שלומדים אצלם סדר התפלות אבל שאל על ברכת יוצר אור למה שינה לשון המקרא בבורא את הכל ולא שינה בבורא חושך וכן שאל על ברכה שני' לפי שנחלקו בה אם אומרים אהבה רבה או אהבת עולם:

תוס' ד"ה תני רב יחזקאל עשה וכו' ור"י וכו' וא"ת פשיטא דאין הלכה כמותו. קושי' התוס' לפי משמעות לחון פשיטא על רב יוסף קשיא להו דמאי קמ"ל. ואלימא מזה הוו להו להקשות על רב יחזקאל סתירה דמדוע עשה כב"ש עשה והלא אין הלכה כמותן ולכן נלע"ד דקושיית התוס' באמת על תרוייהו וכך קשיא להו איך שייך בזה פלוגתא כלל והא פשיטא דאין הלכה כב"ש. ומסתייע זה בכוונתן דאל"כ ה"ל להרשים דבריהם תחלת הדבור ורב יוסף וכו'. ואמנם אף עפ"כ אין הדבר כן דהרי הא דפשיטא להו דאין הלכה כב"ש ע"כ אין הטעם משום הבת קול דהא איכא ר' יהושע דאמר אין משגיחין בב"ק כדאמרי' בעירובין דף ז' ע"א אבל פשיטא להו להתוס' מצד המפורסם בכמה מקומות בש"ס שהלכה כב"ה אחר הב"ק ועכ"פ אין שייך להקשות על רב יחזקאל דאולי איהו לא משגח בבת קול ואיהו תנא הוא ועקר הקושיא על רב יוסף דמאי קמ"ל כאן דאין הלכה כב"ש והרי בכל מקום פשיטא דאין הלכה כמותן בכל הש"ס וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דהוו להו להרשים על ר"י ולכן נלע"ד דגם על רב יחזקאל קשיא להו דעכ"פ מאי קמ"ל במה דאמר עשה כב"ה עשה דהרי אף אם לא יצאה ב"ק ב"ה רובה נינהו אלא דב"ש מחדדי טפי כמו"ש התוס' שם בעירובין ועכ"פ לא גרע מעלת הרוב דמפורש בכתוב אחרי רבים להטות ממעלת החידוד ופשיטא שעכ"פ אין הלכה קבוע כב"ש יותר מב"ה וקושייתם סובבת על תרוייהו וע"ז תירצו דב"ש מחמרי וה"א למיחש לחומרא וקמ"ל רב יחזקאל דאעפ"כ עשה כדברי ב"ה עשה ור"י קמ"ל איפכא דעשה כב"ש לא עשה ולא כלום:

ע"ב תנ"ה אין אומרים אהבת עולם וכו' ורבנן אמרי אהבת עולם כן הוא הגירסא שלפנינו ולפי גירסא זו איכא למימר דרבנן לא באו לשבש אמירת אהבה רבה רק באו לומר דיכול לומר אהבת עולם אם ירצה וכלפי שאמרה הברייתא אין אומרים אהבת עולם באו רבנן להרשות גם אהבת עולם אבל גירסת הרי"ף והרא"ש הוא מתחלה קודם תנ"ה גרסי' ורבנן אמרי אהבת עולם תנ"ה א"א אהבה רבה אלא אהבת עולם והרא"ש מסיק דמנהג אשכנז בשחרית אהבה רבה בערבית א"ע ונראה דבאשכנז וצרפת הי' לפניהם הגירסא שלפנינו וכפי מה שפירשתי שרבנן דאמרי א"ע היינו שגם א"ע הוא נכון ויכול לומר איזה מהם שירצה ובחרו לומר פעם א"ר ופעם א"ע והטעם שבחרו לומר בשחר א"ר מלבד הטעם שנתן הרא"ש ע"ש נלע"ד על שם הפסוק חדשים לבקרים רבה אמונתך ועיין לקמן בדף הסמוך בתוס' בד"ה להגיד בבוקר חסדך וזה לשון המדרש איכה ג' חדשים לבקרים רבה אמונתך על שאתה מחדשנו בכל בוקר אנו יודעים שרבה אמונתך לתחיית המתים ולכך בחרו בבוקר לשון רבה וכן כיון שבכל בוקר אבו מתחזקים באמונת תח"ה שהרי כל בוקר הוא מחזיר כשמות לפגרים מתים ובתח"ה שייך לשון רב ובאתה גבור אנו אומרים מחי' מתים אתה רב להושיע:

ועוד שבערב אנו מתקשים בברכה שאחרי' גם על העתיד ועיין בעמוד הסמוך ברש"י ד"ה להגיד בבוקר וכו' לכך גם בברכה שלפני' אנו אומרים אהבת עולם שלא תופסק האהבה לעולמים הנפרע לנו מצרינו ולא יתן למוט רגלינו הבט וראה כי גם בסיום ברכת אהבת עולם בערב החתימה היא ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים על כן הפתיחה מעין החתימה אהבת עולם ובשחר שאנו נותנים הודאה בברכה שלאחרי' על העבר ואנו מגידים בבוקר חסדו הגדול שעשה עם אבותינו במצרים בזה שייך אהבה רבה גם שאר נוסח הברכה של שחר יוכיח שתיכף אנו אומרים חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו לכן שייך ג"כ לשון רבה ולכן נלע"ד נוסח שלנו אשכנזים תורה היא ואף על פ"כ הספרדים יחזיקו במנהגם ויש להם ע"מ שיסמכו ולעולם אל ישנה אדם ממנהג אבותיו. אבל מה שחדשים מקרוב באו לשנות במדינות הללו מנהג אבותינו הקדושים המה לדעתי פוגמים בכבוד רבותינו בעלי התוספת והרא"ש ועתידים ליתן את הדין ואין כאן אהבה אלא שנאה ולתאוה יבקש נפרד ועליהם אני קורא ולמש"נאי אהבו מות והמשנה ידו על התחתונה:

שם אף לתלמוד צריך לחזור ולברך. כן הוא הגירסא שלפנינו אבל בלי ספק שהוא טעות וצ"ל צריך לברך כי אחר שאמר אהבה רבה שוב א"צ לחזור ולברך על שום לימוד יהי' מקרא או משנה או גמרא וכל הני פלוגתא דהני אמוראי הוא על איזה צריך ברכה כלל אפי' קודם שאמר אהבה רבה וכמו שפירש רש"י בד"ה לגמרא ע"ש ואמנם ע"פי גירסא זו עמדתי על כוונת רש"י שרשם זה על לגמרא דהא ודאי אין חילוק בעסק זה כלל וכל הני אמוראי כלם על קוטב אחד סובבים וכל אחד מוסיף על חבירו ואמנם לפי הנראה כבר נשתבשה גירסא זו גם לפני רש"י ובא רש"י לאפוקי מגירסא זו ולכן רשם רש"י כאן: שם וברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב ועבודה וב"כ וכו' הא ודאי דהאי את העם היינו עם העם כפירש"י דליכא למימר את היינו לעם דמה ברכה היא אמת ויציב או עבודה לעם תפלה היא על העם שתתקבל עבודתן ברצון אבל לא ברכה לעם ולכן אי אפשר לפרש את העם כי אם כפירוש רש"י וכן הוא בפירוש המשנה להרמב"ם ולהרע"ב במס' תמיד ומעתה אני תמה דלמה אמרו העם אמת ויציב עם הכהנים שהרי זה הוא ברכת ק"ש לאחרי' וכיון שלא קראו שמע עמהם שהקורא עם אנשי משמר לא יצא למה יאמרו אמת ויציב ואפי' אם נפרש שהעם הנזכר כאן הם אנשי המעמד אכתי קשה א"כ גם ק"ש קראו עמהם וגם יוצר אור אמרו עמהם והי' לו לומר תיכף ברישא דמתני' אמר להם הממונה וכו' והם ברכו את העם וקראו עשרת הדברות וכו' ולולא דמסתפינא אמינא דהני שלש ברכות הם חוץ אמת ויציב והם מעבודה עד סוף ברכת הכהנים שהוא שים שלום לדעת הרמב"ם שקורא אותו התל ב"כ ומעתה הם שלש דהיינו עבודה שהיא רצה ומודים ושים שלום וכן פירש הרמב"ם באמת שם במס' תמיד בפירוש שאמרו גם מודים והתוי"ט תמה עליו מנין לו זה ולפמ"ש ניחא שמכאן יצא לו אלא שהוא דוחק דא"כ הי' לו להקדים אמת ויציב וכך ה"ל להתנא למיתני קראו עשרת הדברים שמע והי' ויאמר אמת ויציב ברכו את העם ב' ברכות. וגם ברמב"ם שם בפה"מ ז"ל אח"כ אמר שהעם מברכין שלש ברכות שהם אמת ויציב וכו' ושים שלום לפי שכלם תפלה על ישראל עכ"ל הרי שהעם אמרו אמת ויציב ולכן נלע"ד דאף שלא קראו העם את שמע עם אנשי משמר אעפ"כ אמרו עמהם אמת ויציב ולא בתורת ברכת ק"ש רק לפי שיש בה תפלה בסופה צור ישראל קומה בעזרת ישראל אמרו עמהם. ובזה יש טעם על שבחרו לומר ברכת אהבה יותר מברכת יוצר מטעם שבברכת אהבה יש תפלה ובקשה על ישראל משא"כ ברכת יוצר אין בו שום תפלה ובקשה רק שבח והודאה והי' מזה קצת ראי' לנוסח ספרד שהביא הטור בסי' נ"ט שאין מסיימין אור חדש על ציון תאיר. אלא שאעפ"כ יש בה בקשה שהרי אומרים ברחמיך הרבים רחם עלינו ואמנם ראיתי באבודרהם שכתב טעם מה ענין בקשת רחם עלינו לברכת יוצר הוא לפי שמארת חסר כתיב שבמאורות נתלה אסכרא לתינוקת ולכן תיקנו לבקש רחם עלינו בברכת המאורות וא"כ בקשה זו אינה מיוחדת לישראל ולמקדש ועבודה משא"כ ברכת אהבה שאומרים בה והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ שהוא קיבוץ גליות ואז יבנה המקדש בנין עולם וכמו כן אמת ויציב שאומרים בסופו ופדה כנאמך יהודה וישראל אלא דאכתי קשה למה אמת ויציב אמרו גם העם עמהם וברכת אהבה לא אמרו עמהם ואולי לפי שלא רצו לומר ק"ש עמהם לפי שאם היו אומרים עמהם כבר היו יוצאים י"ח ק"ש שהרי אם קרא מעלות השחר יצא עכ"פ בדיעבד והם רצו לקיים מצות ק"ש בזמנה וכיון שלא רצו לקרות ק"ש עמהם אם היו אומרים ברכת אהבה עמהם ואחר כך כשיגיעו לק"ש יפסקו נראה כאלו ח"ו אינם רוצים לקבל עליהם עול יחוד מלכות שמים. ועוד נלע"ד מה שאמרו אמת ויציב עמהם הוא מטעם שכיון שאמרו עבודה שהיא מתפלת שמכה עשרה רצו לסמוך גאולה לתפלה זו ולא מטעם שאמת ויציב יש בסופו תחנה ולפ"ז נשאר נוסח האשכנזים בחתימת יוצר אור על מכונו לסיים אור חדש כדעת הרא"ש ומה שבחרו בברכה שלפני' ברכת אהבה הוא מטעם דלא מטא זמן יוצר אור כדמסיק לקמן: שם

וברכת כהנים. והרמב"ם בפירוש המשנה ובחבורו פ"ז מתמידין העתיק במקום ב"כ שים שלום ועיין בכ"מ שקורא לש"ש ב"כ. ואמנם מה שמיאן לפרש פסוקי ב"כ ממש ואי משום שעדיין לא הגיע זמן כ"כ עד אחר כך עד לאחר הקטורת מ"מ הי' יכול לפרש שאמרו פסוקי ב"כ בלא נ"כ ונלע"ד שטעם הרמב"ם דפסוקים הללו לא שייך לקרותם ברכה דאין שם מלכות וכמו קושי' התוס' בעמוד הסמוך בד"ה ברכה אחת יע"ש וא"כ קושיא זו היא ג"כ בב"כ אף שיש שם הזכרת שם מ"מ אין שם מלכות ואנן קיי"ל לקמן דף מ' ע"ב כר' יוחנן דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה והתוס' שרשמו קושייתם לקמן ולא הקשו כאן על ב"כ היינו משום דשם קושייתם היא לכ"ע אפילו לרב דסובר כל ברכה שא"ב שם אינה ברכה אבל כאן ליכא קושי' רק לר' יוחנן דסובר כל ברכה שאין בה מלכות זה הנלע"ד בכוונת דברי התוס' ואמנם הרמב"ם משום קושי' זו נלחץ לפרש דב"כ הינו שים שלום ולקמן גבי מוסיפין ברכה אחת סובר הרמב"ם דליכא קושיא דשם אין הפירוש ברכה אחת ברכה לנוסח ברכה רק ברכה לחבירו שמשמר היוצא מברכים למשמר הנכנס שיהי' ביניהם אהבה ואחוה ושלום אבל כאן סובר הרמב"ם שב"כ אין לפרש ברכה להעם שהרי כיון שכל העם היו אומרים עמהם שלש ברכות הללו שברכו את העם היינו עם העם וא"כ למי היו מברכין וכמו"ש במס' סוטה דף ל"ח ע"ב בהכ"נ שכלה כהנים כלם עולין לדוכן והקשה שם למי מברכין ואף דמשני שם לאחיהם שבשדות סובר הרמב"ם דדוקא ב"כ בכ"כ ממש כמו שהיא מצוה מן התורה חשיבא לחול אף למי שאינו שם כמו עם שבשדות אבל אמירת הפסוקים בלי נשיאת כפים לא אלים למיחל על עם שבשדות לכן פירש הרמב"ם דהיינו ברכת שים שלום:

רש"י ד"ה מדרש וכו' מכילתא וספרא וכו' לפי פירש"י דספרא הוא בכלל מדרש צריך לומר דספרא דבי רב שאחר ר"ח ב"א לאו היינו תורת כהנים ואינו הך ספרא דבי רב הנזכר בפרק ג' דף י"ח ע"ב ע"ש ואמנם אפשר דכוונת ר"ח ב"א מה שאמר למתני לן פרקין בספרא דבי רב היינו ג"כ ת"כ אין כוונתו על פשוטי הברייתות השנויות שם רק לתרץ להם ברייתות הסותרת זו לזו בת"כ וסברת טעמיהם שהוא עקר הגמרא כמו שפירש"י בד"ה אף לגמרא:

ד"ה לגמרא וכו' אפילו קודם אהבה וכו' והכי מוכח מלתא בפסח שני ובלי ספק שטעות נפל בדפוס שאין בכל פסח שני שום רמז זכרון מדיני ברכת התורה שנשמע משם פלוגתא זו אם לגמרא צריך לברך שהיינו קודם אהבה רבה אבל הי' כתוב בפירוש רש"י בפ"ש והוא ראשי תיבות בפרק שבי וטעה הקורא וסבר שהוא ר"ת בפסח שני וכוונת רש"י ע"מ שמביא לקמן דף י"ד ע"ב דברי רב חייא ב"א דלקמן אבל עדיין דברי רש"י תמוהים דלמה הרחיק עדותו משם והלא דברי ר"ח מבוארים כאן בסוגיא זו ומוכח דמאן דאמר א"צ לברך היינו אפי' קודם אהבה רבה דאל"כ איך מביא ראי' מרב דמקדים ומשי ידי' ובריך שהרי זה הי' קודם אהבה רבה ואפשר לומר לפי שבסוגי' זו לא נזכר סיומא דר"ח ב"א דאחר דמתני פרקי' מנח תפילין וקרי ק"ש וא"כ בסוגיא זו הי' מקום לפרש דקדים ומשי ידי' הי' אחר שכבר קרא ק"ש והתפלל שחרית הי' ישן וקדים ומשי ידי' ובאמת הב"י בסי' ד' מסתפק שגם הישן ביום צריך ליטול ידיו ומברך ומתני פרקין ושפיר אפשר לפרש הפלוגתא אם צריך ברכה לגמרא היינו אחר אהבה רבה ולכן הביא רש"י הוכחתו מפרק שני דשם מסיים בדברי ר"ח דאח"כ מנח תפילין וקרי ק"ש וא"כ האי דמתני פרקין היינו קודם א"ר ואמנם זה דוחק לפרש דקדים ומשי ידי' הי' באמצע היום ולכן נלע"ד דלדעת ר"ת שהביאו התוספת בד"ה שכבר נפטר דברכת התורה פוטרת כל היום וכל הלילה עד למחר עלות השחר ואפי' ישן על מטתו בלילה שינת קבע וקם ממטתו קודם אור היום א"א לברך וברכה של אתמול פוטרתו והיא דעת מהר"מ במרדכי ולפ"ז רב שקדים ומשי ידי' הי' קודם אור היום ועדיין ברכת התורה של אתמול פוטרתו ולמה לא מתני פרקי' עד שבירך אלא ודאי שאתמול נפטר באהבה רבה ואף שבודאי גם אתמול למד רב ספרא דבי רב נלע"ד דאם הי' פלוגתייהו דהני אמוראי כאן אחר אהבה רבה הי' ע"פי דאמר בירושלמי על מימרא דשמואל שנפטר באהבה והוא ששנה על אתר ר' הונא אמר נראין הדברים מדרש צריך לברך הלכות א"צ ר"ס בשם ריב"ל בין מדרש ובין הלכות צריך לברך ונראה דהכי פירושו דר"ח אמר על מדרש צריך לברך אם לא שנה על אתר אבל על הלכות אפילו לא שנה על אתר ברכת אהבה פוטרת סבר דגם הלכות אינו פוטר רק מה ששונה על אתר אבל אם הפסיק בין לימוד ללימוד אין ברכת אהבה פוטרת וצריך לחזור ולברך וא"כ אתמול למד רב כל היום בלי הפסק ונפטר בברכת אהבה אבל אחר שישן בלילה ואף שלדעת רבינו תם אין השינה מפסקת מ"מ שוב לא מקרי על אתר ולא נפטר בברכת אהבה של אתמול למי שסובר שאף לגמרא צריך לברך אם לא שנה על אתר. ושפיר איכא למימר דפלוגתייהו כאן הוא דוקא אחר אהבה אבל קודם אהבה לכ"ע צריך לברך על הכל ואעפ"כ פשיט שפיר מרב דזה מחשב אחר אהבה רבה כיון שעדיין לא האיר השחר שייך לברכת אהבה דאתמול אבל לקמן בפרק שני דרצה לאוקמי בדלא מטי זמן קיש ואסהדותי' דר"ח ב"א היא לאפוקי ממ"ד למשנה א"צ לברך קמ"ל דצריך ע"ש בחידושינו ומעתה אי ס"ד דכל הני פלוגתייהו כאן הוא דוקא אחר אהבה אבל קודם לכן ודאי צריך לברך א"כ האיך שמעינן זה מדברי רב ודלמא רב בירך על מקרא שילמוד באמצע היום ולא על אתר של ברכת אהבה א"ו דתלמודא דידן אינו סובר כירושלמי וברכת אהבה פוטרת הכל אפי' לא שנה על אתר ופלוגתייהו דאמוראי כאן הוא קודם אהבה רבה: