צל״ח – ציון לנפש חיה – פסחים – קטע 58

שם במאי קמפלגי במוספין קודמי' לבזיכין קצת קשה ונימא דכ"ע בזיכין קדמי ובמכמר בישרא קמפלגי דר"י חשש למיכמר בישרא אלא דטפי משבע ומחצה אי אפשר לאחר שחיטת התמיד דא"כ לא יספיק הזמן לכל הפסחים של כל ישראל המרובים ור"ע לא חייש למכמר בישרא ומקדימין לתמיד ולפסח שאחריו ונראה דאי משום מיכמר בישרא היה לאחר זמן הפסח אבל למה איחרו זמן התמיד והיה לעשות התמיד בזמנו בשש ומחצה דזריזין מקדימין למצוה ומשום נו"נ ליכא בשבת ומשום גזירה נו"נ דחול ג"כ ליכא דהרי גם עתה שעבדינן ליה בשבע ומחצה כבר הקדמנוהו לזמנו שבחול ולא משגיחינן בגזירת נו"נ וכיון דבלא"ה אי אפשר למעבדי' כבחול נעבדיניה בשש ומחצה והפסח יתאחר עוד שעה יתירה אחר גמר התמיד משום מיכמר בישרא בשלמא לרבא אליביה דר"י דסובר דעבדינן לתמיד בשמנה ומחצה כסידורו בחול דעלמא שפיר יהיב טעמא משום מיכמר בישרא וליכא לאקשויי נאחריה לפסח ונקדים לתמיד דלרבא חיישינן לסרך נו"נ דחול ולא משנינין ליה כלל מזמנו בחול אבל לאביי דבלא"ה עכ"פ מקדמינן ליה שעה אחת מזמנו בחול א"כ שוב אין חילוק בין אם נקדים שעה אחת או שתים ונעבדיני' בזמנו משום זריזין מקדימין ולכך הוצרך לומר דסובר מוספין קודמין לבזיכין ולקמן בדברינו באוקימתא דרבה יתבאר יותר רש''י ד''ה וקרב בתשעה ומחצה גמר הקרבתו וכו' ובגמ' מפרש טעמא הא דלא פירש רש"י על השחיטה דנשחט בשמנה ומחצה בגמרא מפרש טעמא ונראה דעקר טעם משום נו"נ דכתב עלי' חלבי השלמים והתוספות במנחות דף מ"ט ע"ב כתבו דלא הקפידה התורה אחר תמיד של בין הערבים אלא מילי דהקטרה דוהקטיר עלי' כתיב ואם כן אין קפידא לשחוט נו"נ אחר שחיטת תמיד של בין הערבים אם יוכל לגמור הקרבתם קודם הקטרת חלבי התמיד ולכן פירש"י בגמרא מפרש טעמא על מה שקרב בתשעה ומחצה אלא דכיון שאין הקרבתו אלא בתשעה ומחצה לכן איחרו ממילא השחיטה לשמנה ד"ה אלא אמר רבא וכו' דמדאורי' כל שש שעות אחרונות בשירות דברי רש''י סותרים לדבריו בסוף הדבור שסיים מכי ינטו צללי ערב דהיינו מקצי שבע וכו וחצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע ד"ה במאי קמפלגי אמאי קמאחר ליה ר"י הא מסתבר טעמיה דר''ע וכו' מדברי רש''י הללו שמעינן דעקר קושייתו על ר"י והרי לאוקימתא על הני ברייתות ולמה לא הקשה על משנתינו בערב פסח וכו' בין לחול ובין בשבת מ"ט לא מקדמינן לי' בשבת הא ליכא נו"נ ומשום פסחים לנו להקדים אה דמשנתינו איכא למימר דבשבת אדרבה משום פסח מאחרינן ליה דחייש למיכמר בישרא אלא דלאחר התמיד יותר מזה אי אפשר שאם יעשו התמיד בשמנה וקרב בתשעה ומחצה לא יספיק הזמן שוב לעשות כל הפסחים ולכן מקדמינן לי' שעה אחת אבל על אביי פריך שפיר דאביי ודאי לית ליה סברא דמיכמר בישרא דאי הוה ס"ל סברת מיכמר בישרא היא גופא קשיא למה א פירש הברייתא כאוקימתא דרבא כדי לאוקמי משנתינו בר"ע שהרי הלכה כר"ע מחבירו ועוד דהרי ר"ע הוא סתימתאה א"ו דאביי לא ס"ל כלל חששא דמיכמר בישרא ובזה ניחא מה שהקשיתי לעיל בחידושי בדברי הגמרא דאביי מוקי פלוגתייהו במוספין קודמין לבזיכין והקשיתי למה לא מוקי פלוגתייהו במיכמר בישרא ומ"ש דא"כ ליקדמי' לתמיד והפסח יתאחר זה אינו יישוב אמיתי דהרי קושיא זו עצמו קשיא באוקימתא דרבא דמוקי טעמי' דר"י משום מיכמר בישרא ומ"ש לעיל דלרבא לא משנינן התמיד מכל ימות השנה משום סרך נו"נ דחול הנה מדברי רש"י שפירש לקמן בד"ה אי לא חייש נעבדי' בשש ומחצה דהא הפסחים מרובים וכו' ולמה לא פירש רש"י משום זריזין מקדימין דהא לר"ע כבר משנינן ליה מזמנן בשאר ימות השנה שעה אחת אם כן נעבד שוב כדיני' בשש ומחצה א"ו דאלמלא משום הפסחים שאחריו אף שכבר הקדמנוהו שעה א' לא היינו מקדימין שתי שעות וכל מה דאפשר לחוש לגזירת נו"נ דחול חיישינן וא"כ גם לאוקימתא דאביי אליבי' דר"י איכא למימר משום מיכמר בישרא והתמיד לבדו לא מקדימין אף שהקדמנוהו שעה א' ולא חששו לגזירת נו"נ היינו שזה היה נחוץ בשביל הפסח אבל אכתי לא נקדימנו עוד שעה שאינו לצורך הפסח וחיישינן באותה שעה לגזירת נו"נ ובפרט לפי מ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה ור' ישמעאל דהיכי דליכא היכרא שהקדמנוהו לתמיד בשביל הפסח הבא תכף אחריו ודאי גזרנן משום גזירת נו"נ דחול ופשיטא לפי מ"ש בעה"מ שאי אפשר לעכב ששים רבוא מישראל לאמר עשיית פסחיהן אם לא ע"י עיכוב התמיד א"כ שפיר הוי מצי לפרש גם לאביי דפליגי ר"י ור"ע במיכמר בישרא אלא ודאי כמו"ש דעל כראך אביי לא ס"ל חששת מיכמר בישרא דא"כ הוה מוקי כרבא וכיון דאביי על כרחך לית ליה מיכמר בישרא שפיר הקשה במאי קמיפלגי ואמאי קמאמר לי' ר' ישמעאל: תוס' ד"ה מאחרינן ליה תרתי שעי וכו' וקרב הפסח בשמונה ומחצה וכו' בטעות סופר הוא וכצ"ל ונשחט הפסח בתשעה ומחצה היינו בדוחק וכו' כצ''ל:

ד"ה חיישינן למיכמר בישרא הואיל ואין הדחת קרביו דוחה שבת הוצרכו התוס' לזה ולא סגי להו מטעם שאין צלייתו דוחה שבת ויהיה הבשר מונח עד הלילה לכך יש לחוש למכמר בישרא משום דהרי חזינן אף בחל בחול לא היה רגילים לצלותו עד הלילה שהרי כשחל ע"פ בע"ש הוצרכו להקדימו עוד שטה יתירה בשביל צלייתו מכלל דבחל בשאר הימים לא היו צריכין זמן ביום לצלייתו שהיה יכולין לצלותו בלילה אלמא דלא חיישינן שיכמר בישרא עד הלילה ואמנם אלמלא דברי התוס' הייתי אני נשאר בטעם הנ"ל כיון שאין צולין אותו עד הלילה יוכמר הבשר וכשחל בחול אין כאן חשש דהא בשחיטת הפסח כתות כתות יש ובודאי החשש למכמר הבשר אין החשש בשביל כת האחרונה ששחטו סמוך לחשיכה שבודאי בזמן מועט כזה לא יסריח אבל החשש בשביל הכתות ראשונות שאם יהיה זמנו כמו בחול ויהיה נשחט בשמנה ומחצה אלו ששחטו בשמנה ומחצה שיש עוד ג' שעות ומחצה עד הלילה יש לחוש למיכמר בישרא וא"כ כשחל בחול כשם ששוחטין אותו כתות כתות כך צולין אותו כתות כתות וכל כת אחר גמר הקרבתו הלכו וצלו את פסחיהן ואם אלו ששחטו סמוך ללילה לא יהיה להם פנאי לצלותו בעוד יום יוכלו לצלותו בלילה וליכא חשש מכמר שהרי שחטוהו סמוך לחשיכה ולכך לא הוצרכו להקדימו שעה א' בשביל צלייתו שהרי מי שלא יוכל לצלותו מבע"י מחמת שנתאחרה הכת שלו להיות סמוך לחשיכה אלו יצלוהו בלילה וכן לא הוצרכו לאחר זמנו בשביל חשש כימור שהרי אלו ששוחטין בראשונה יצלוהו מבע"י משא"כ כשחל בע"ש שאז אפילו הכת האחרונה שנתאחר זמן שחיטתן יהיה מוכרחים לצלותו מבע"י לכך הוצרכו להקדים זמנו שעה אחת שיהיה נשאר לכת אחרונה שעה לצלייתו וכשחל בשבת שאז אפילו הכת הראשונה מוכרחת להמתין בצלייתו עד הלילה הוצרכו לאחר זמן התחלת שחיטתו שעה שלא יהיה הבשר של כת הראשונה מסריח ואין אנו אחראין לדברי התוספות שהטעם משום הדחת קרביו ולא עוד אלא שתמוה לי אפילו יהיבנא להתוס' סברתייהו דלא נחתי לחלק בין כתות ראשונות לאחרונות אכתי מי הכריחם לטעם הדחת קרביו ואי משום דקשיא להו משנתינו שבע"ש הוא דהקדימו שעה אחת לצלייתו מכלל דבחל בשאר ימי השבוע היה צולין אותו בלילה ואפי' הכי ליכא חשש כימור הבשר הרי משנתינו מוקי לה רבא כר"ע והרי ר"ע באמת פליג על ר"י ולא חייש למכמר בישרא וא"ת א"כ לר"י דחייש למכמר בישרא א"כ איך קאמר ר"י כסדורו בחול דעלמא כך סדורו בשבת בע"פ מכלל דבע"פ שאינו בשבת אין סדורו כחול דעלמא ומקדמינן לי' שעה אחת וניחש למיכמר בישרא יש לומר שר"י סבור שזמן זה מספיק גם לצלייתו ואינו צריך להמתין בצלייתו עד הלילה כי אם כשחל בשבת וא"ת אם כן למה הוצרכו בחל ע"פ בע"ש להקדים עוד שעה לצלייתו והרי זמן זה מספיק גם לצליותו י"ל דלר"י באמת גם כשחל בע"ש א"צ להקדימו יותר מחל בשאר ימי השבוע ונשחט התמיד בשבע ומחצה אלא דבברייתא לא איירי בפלוגתייהו מזה ואיירי רק בחל בשבת ואמנם התוס' בזה לשטתייהו שכתבו בדבור הקדום שהוא ד"ה מידי ר"ע וכו' דלרבא ר' ישמעאל אמתניתין קאי דקתני וכו' ועלה פליג ר"י יעויין בדבריהם ואם כן דר"י אמתני' קאי והרי במתני' תנן גם בחל בע''ש שנשחט בשש ומחצה ואי ר"י גם ע"ז פליג הי' להזכיר גם זה בדבריו ולמה פליג רק אמציעתא ולא אסיפא אלא ע"כ דגם לר"י אינו מספיק זמן זה לצלייתו ובחל בשאר ימי השבוע היו צולין אותו בלילה וא"כ לא חיישינן לסרחון הבשר והוצרכו התוספות לחדש הטעם משום הדחת קרביו ומעתה ש שני דבורי תוס' הללו המה צמודים יחד ומישך שייכי אהדדי:

ואומר אני דאכתי אין דברי התוס' מוכרחים ולעולם לר"י מספיק זמן הזה גם לצלייתו מבע"י ומה דלא פליג ר"י על סיפא דמתניתין דחל בע"ש נשחט בשש ומחצה יש לומר דר"י מודה בהא ולא מטעם צלייתו אלא ר' ישמעאל לשטתו דסבר חלבי חול קריבים ביום טוב ואם כן כשחל בשאר ימי השבוע די בהקדמת שעה א' ואם יהיה הזמן דחוק וישארו קצת אימורי פסחים שלא היה יכול להקטירם מבע"י יקטירם משתחשך משא"כ בחל בע"ש דחלבי חול בשבת ודאי אי אפשר להקטירם ובריך זמן מרווח להקטיר כל האימורין מבע"י לכך מקדימין ליה בשש ומחצה ואולי כוונת התוס' הוא משום דלא הסריח בשר קודש מעולם אלא דכאן אליבי' דרבא קיימינן והרי רבא אמר לקמן דף ס"ד ע"ב נועלין תנן דלא סמכינן אניסא ואולי עבור זה לא מוקי אביי כרבא דאביי לשטתו לקמן דסמכינן אניסא וממילא לא חיישינן למכמר בישרא:

ע"ב אי לא חיישינן נעברי' בשש ומחצה גם כאן יש לתמוה ומדוע לא הוקשה לו זה על משנתינו דבע"פ נשחט בשבע וכו' בין בחול ובין בשבת ואם כן לא חייש למכמר בישרא נעבדי' בשש ומחצה [ויבואר בדברינו אח"כ באתקפתא דרבה בר עולא] ונלע"ד עפ"י מ"ש הב"י בי"ד סימן ס"ט בשם התה"ד דשעור מליחה שהוא כשעור צליה הוא שעה אחת והביא ראיה ממשנתינו דחל ע"פ בע"ש שמקדימין שעה אחת לצלייתו ונמצא דמספיק שעה אפילו לצליית גוף שלם וכתב על זה התבואת שור בספרו בכור שור בשמעתין הרי משנה שלימה בספ"ק דשבת משלשלין הפסח בתנור עם חשיכה ופשוט דמשלשלין היינו אפילו לכתחלה ואם כן אין הטעם הקדמת שעה משום שיוגמר צלייתו מבע"י אלא על כרחך דשעה א' לצלייתו היינו הכנת עצים לצלייתו ע"כ דברי הבכור שור ואני אומר גברא קחזינא ותיובתא קחזינא שהקושיא היא קושי' עצומה אבל פירוקא לא חזינא דמה צורך ליתן זמן הכנת עצים אחר גמר התמיד וכי אין יכולת להכין עצים קודם שחיטת התמיד או בעוד שעוסקין בתמיד ומה שהביא ראיה מלעיל דף י"ב ע"ב דיהבו לי' רבנן שעה אחת ללקט עצים שאני התם דבעוד שמותר לו לאכול חמץ הוא סובר שעוד יאכלנו ולא יצטרך עצים לכך אינו נותן לב להכין עצים עד שרואה שנאסרה האכילה אבל בפסח הרי יודע שצריך עצים לצליית הפסק ועוד דגבי חמץ כ"ע לאו זריזין נינהו ולכך כל זמן שלא נאסר עליו אינו זריז ללקוט עצים אבל בני חבורה זריזין הם ויכינו עצים ולכן אומר אני הא ודאי דמשלשלין הפסח בתנור עם חשיכה אפילו לכתחלה משמע מ"מ היינו כשכבר הוא עם חשיכה ועדיין לא נתנו בתנור רשאי הוא ליתנו לכתחלה בתנור עם חשיכה אבל שימתין לכתחלה עד סמוך לחשיכה ולסמוך על זריזין דבני חבורה זה לא שנינו במשנה דשבת ולהכי לא רצו חכמים למדחק זמנו והקדימו שעה א' כדי שיוגמר צלייתו מבע"י ולא נצטרך לסמוך על זריזות דב"ח ואם כן דברי מהרא"י נכונים ולפי זה הקדמת שעה ההיא בע"פ שחל בשבת הוא רק על צד ההרוחה שיהיה מרווח ביתר שאת אבל לא היה נחוץ ביותר שהרי עכ"פ יכול ליתנו עם חשיכה בתנור והרי בחל בע"ש איכא נו"נ ממש וחזינן שדחו ודחקו השעה לנו"נ כדי להרווח זמן הפסח וק"ו בע"פ שחל בשבת דליכא נו"נ כלל רק גזירת נו"נ שלא נשגיח על גזירת נו"נ ויתר נשגיח להרחיב זמן הפסח כל מה דאפשר ואם כן ודאי שקושית הגמרא אי לא חייש למיכמר נעבדי' בשש ומחצה היא קושיא עצומה וליכא לשנויי דאותו שעה חשו לגזירת נו"נ שהרי חזינן שאפילו לנז"נ ממש לא חשו אף מה שהוא רק ע"צ ההרחבה ביותר לפסח וכל זה אם אנו מפרשין טעמא דהקדמת התמיד בע"ש משום צליית הפסח אבל אם נפרש הטעם משום דאז היה צריך להקטיר גם אימורין מבע"י וכדרך שכתבתי מעל"ד בתוס' בד"ה חיישינן למכמר וכו' ולזה צריכין להקדים השעה אם כן איכא למימר דכל מה שאינו נחוץ ביותר לצורך הפסח חשו לגזירת נדרים ונדבות ולא קשה כלל נעבדי' בשש ומחצה דאותו שעה אינו נחוץ כל כך לפסח חששו לגזירת נו"נ ולכך לא הקשה על משנתינו אבל רבא דמוקי משנתינו כר"ע ולר"ע אין חילוק לענין הקטרת אימורין בין חל ע"פ בע"ש ובין חל בשאר ימי השבוע דלר"ע תמיד הי' צריך להקטיר אימוריו מבע"י דאיהו סבר חלבי חול אין קריבין ביו"ט ואם כן לדידי' על כרחך טעם הקדמתו בחל בע"ש הוא משום צלייתו דלא דחי שבת שפיר הקשה ונעבדי בשש ומחצה:

שם מתקיף לה רבה ב"ע מידי וכו' בשבת סתמא קתני נלע"ד דדוקא על רבא הקשה רבה ב"ע קושיא זו אבל על אביי לא שייכא קושיא זו ואף דגם אביי מפרש דברי ר"י כסדורו בחול בע"פ כך סדורו בשבת ע"פ וגם כן איכא לאקשויי מידי ע"פ קתני סתמא קתני כתני י"ל דלאביי מתפרשין דברי ר"י כהוגן כסדורו בחול בכל זימני כך סדורו בשבת בכל זימני ועקר דברי ר"י להורות שתמיד שבת וחול שוה בשחיטת התמיד בין בע"פ ובין בכל ימות השנה ושפיר קאמר כסדורו בקול כך סדורו בשבת סתמא ולא הזכיר ע"פ משום דלאו על ערב פסח לחוד קאי וכנ"ל ואם תאמר א"כ גם לרבא ליכא קושיא ונפרש דברי ר"י כסדורו בחול דעלמא כך סדורו בשבתות בכל השבתות בין כל ימות השנה ובין ערב פסח שחל בשבת וקמ"ל דאף בשבת דעלמא דליכא נו"נ ולא פסח אפ"ה לא משנינין ליה להקדימו משום דגזרינן אטו נו"נ דחול יש לומר דלרבא הקשה שפיר דאכתי הוה לר"י למימר כך סדורו בשבת בערב פסח וממילא ק"ו אם בע"פ לא מקדימין התמיד ק"ו בשאר שבתות בשנה וליכא למימר דהאי ק"ו פריכא הוא דאיכא למימר בשבת בע"פ דאיכא פסח היא הנותנת דלא מקדימין ליה משום דאי אפשר להקדים הפסח משום דחיישינן למיכמר בישרא אבל בשאר שבתות השנה דליכא חשש כימור בישרא וגם נו"נ ליכא מוקמינן ליה אדינא דזריזין מקדימין למצות וגזירת נו"נ דחול לא גזרינן בשבת לכך הוצרך לומר כך סדורו בשבת סתמא דגם בשאר שבתות השנה מאחרינן דגזרינן שבת אטו חול אף הא לא תברא ושפיר הקשה רבה ב"ע דהרי המהרש"א כתב לתרץ קושיית בעה"מ שהקשה אי משום מיכמר בישרא נאחרי' לפסק ולמה מאחרינן אף התמיד ותירץ מהרש"א דאם הפסח קרב תכף אחר התמיד איכא היכרא דמשום פסח הקדמנוהו לתמיד אבל אם לא נעביד הפסח תכף אחריו ליכא היכרא ואיכא למגזר אטו נו"נ דחול וכ"ז לפי האמת דכל שבתות השנה גזרינן בשבת אטו נו"נ דחול אבל אי הוה אמרינן דדוקא בע"פ שחל בשבת מאחרינן התמיד משום מיכמר בישרא דפסח אבל בכל שבתות השנה באמת מקדמינן לי' ולא גזרינן גזירת נו"נ אם כן א"צ בערב פסח בשבת שום היכרא והדרא קושיא לדוכתא נקדים לתמיד בזמנו והפסח נאחר בשביל חשש מוכמר בישרא וכ"ז לרבא אבל לאביי שפיר תרצתי קושיית רבה ב"ע כנ"ל ואין לומר דגם לאביי קשה נימא כסדורו בחול בע"פ כך סדורו בשבת בערב פסח וג"כ נימא ק"ו אם בע"פ דאיכא פסח לא משנינן שבת מחול ק"ו בשאר שבתות השנה דליכא צורך הפסח דלא משנינן שבת מחול יש לומר דאי הוה נקיט כך אכתי ה"א דלא גזרינן גזירת נו"נ כלל והא דלא מקדמינן ליה בערב פסח שחל בשבת קודם שבע ומחצה היינו משום מוספין קודמי' לבזיכין אבל בשאר ימות השנה שתמיד נשחט בחול בשמונה ומחצה מקדמינן ליה בשבת בשבע ומחצה דבשבת ליכא נו"נ קמ"ל כסדורו בחול סתמא כך סדורו בשבת סתמא דתמיד שבת וחול שוי' דגזרינן גזירתנו"נ ולכך לא הקשה רבה ב"ע על אביי והקשה רק על רבא

ומעתה עפ"י הוצעה הנ"ל אני אומר דלסברת בעה"מ שכתב ליישב קושייתו דמשום מוכמר בישרא נאחרי' לפסק לחוד וכ' הבעה"מ דאי אפשר לאחר הפסח ולהקדים התמיד משום דאי אפשר לעכב כל ישראל מלשחוט פסחיהן אם לא על ידי עיכוב התמיד שאז על כרחיהם מתעכבים שצריכין להמתין שיוקרב התמיד תחלה אם כן נסתר קושיית רבה ב"ע וגם על רבא לא הקשה כלום דאיכא לשנויי כנ"ל דכסדורו בחול דעלמא כך סדורו בשבת תמיד בין בשבת של ע"פ בין בכל שבתות השנים וקמ"ל חדא דאית בה תרתי קמ"ל בע"פ דלא מקדמינן ליה משום פסח דחיישינן למיכמר בישרא ואכתי ה"א דדוקא בשבת ע"פ לא מקדמינן ולא משום גזירת נו"נ אלא משום מיכמר בישרא דפסח לחוד הוצרכו לאחר התמיד דא"א לעכב על כל ישראל מלשחוט פסחיהן כ"א ע"י איחור של התמיד אבל בשאר שבתות דליכא חשש מיכמר בישרא וליכא נו"נ מקדימין התמיד משום זריזין מקדימין קמ"ל כך סדורו בשבת סתמא בשאר ימות השנה שבת שוה לחול משום גזירת נדרים ונדבות דחול

ואומר אני דאעפ"כ שפיר הקשה רב"ע דהרי אי ר' ישמעאל כך סדורו בשבת כייל כל שבתות בין שאר שבתות שבכל השנה ובין שבת ע"פ על כולם אמר שסדורו כסדורו בחול דעלמא וא"כ גם ר"ע דפליג ואמר כסדורו בע"ע ג"כ על כל שבתות השנה קאי דבכל השבתות תמיד בז' ומחצה כסדורו בע"פ א"כ משנתינו ששנינו תמיד נשחט בשמונה ומחצה וכו' בין בקול בין בשבת אמאן תרמיי' לא ר"י ולא ר"ע דלר"י נשחט בכל השבתות בשמונה ומחצה אפי' בע"פ שחל בשבת ומשנתיני אמרה דנשחט כמו בחול בע"פ וכר"ע לא אתיא משום רישא דתמיד נשחט בשמונה ומחצה בין בחול ובין בשבת ולר"ע בשבת דעלמא נשחט בשבע ומחצה אלא דלכאורה הא טעותא היא דמשנתינו שפיר אתיא כר"ע ובין בחול ובין בשבת ששנינו במשנתינו לא קאי ארישא אלא אערב פסק דהרי רבה ב"ע גופיה מפרש לה רק אע"פ וכמבואר בתוס' בד"ה ד"ה היא ונראה דכך היא הוצעת הסוגיא דהא ודאי אוקימתא דרבה ב"ע היא אוקימתא היותר מרווחת דמוקי כסתמת הברייתא שלא הוזכר ע"פ כלל ובשלמא אביי לא מוקי כרבה ב"ע דלא סבירא לי' כלל גזירת נו"נ בשבת ואביי מפרש במשנתינו בין בחול ובין בשבת אסיפא וכמו"ש התוס' בד"ה ד"ה היא אבל רבא לפמ"ש לעיל דר"י על כל שבתות השנה קאמר כסדורו בחול דעלמא ע"כ ס"ל גזירת נו"נ א"כ קשה למה לא מוקי כרבה ב"ע ולכן נ"ל דודאי אוקימתא דרבה ב"ע מרווחת יותר והיינו אם לאוקימתא דידי' אתיא משנתינו גם כר"ע אבל אי הוה צריכי לאוקימתא ההיא לאוקמי משנתינו כר"י ולא כר"ע אז יותר ניחא אוקימתא דרבא דתתי מתניתין כר"ע דהוא סתימתאה וגם הלכתא כוותיה ולהכי באמת רבה ב"ע מוקי משנתינו כד"ה אלא שבזה צריכין אנו לסבול דוחק גדול ולמימר דבין בשבת ובין בחול לא קאי רק אסיפא ולא ארישא וכמו"ש התוס' כנ"ל ולאוקימתא דרבא שפיר קאי בין ארישא ובין אסיפא ועל זה בא רבה ב"ע והקשה מידי כסדורו וכו' כך סדורו בשבת בע"פ קתני ועל כרחך צריכת למימר דרבי ישמעאל על כל שבתות השנה קאי דסדורו כחול דעלמא ולפ"ז גם ר"ע פליג ג"כ על כל שבתות השנה וא"כ גם לדידך סיומא דמתניתין דתנן בין בשבת ובין בחול לא קאי ארישא רק על סיפא וא"כ שוב ממילא יותר ניחא אוקימתא דרבה ב"ע ובזה ובין קושיית הגמרא לעיל אי לא חיישינן נעבדיה בשש ומחצה ולכאורה הדבר יפלא דכשם שבכל שבתות השנה התמיד קרב כהלכתו בחול משום גזירת נו"נ דחול ה"נ בשבת ע"פ ראוי לתמיד להיות קרב כהלכתו בחול בע"פ משום גזירת נו"נ דע"פ דחול ולדידי ניחא דהרי קשה ורבא איך נעלם ממנו קושית רבה ב"ע וצריך לומר כפי מ"ש דכסדורו בחול כך סדורו בשבת דקאמר ר"י על כל שבתות קאי בין שבתות כל השנה בין שבת ע"פ ואם כן גם ר"ע על כל השבתות פליג דתמיד כסדורו בחול בע"פ וא"כ לא ס"ל לר"ע גזירת נדרים ונדבות שהרי בחול קרב בשמונה ומחצה ובשבת בשבע ומחצה אם כן נעבדי' בשש ומחצה: