טור יורה דעה – סימן שצב

כל ל' אסור לישא או ליארס, אפילו בלא סעודת אירוסין ונשואין. ולאחר ל' - מותר אפילו על אביו ואמו, ואפילו לעשות סעודות אירוסין ונשואין כדרכו. והרמב"ם כתב: כל ל' לנישואים, אבל ליארס מותר אפילו ביום המיתה. ולא נהירא.

מתה אשתו - אסור לישא אחרת עד שיעברו עליה ג' רגלים, רבי יהודה אומר ראשון ושני אסור שלישי מותר. ופסק הרמב"ם כתנא קמא, והרי"ץ גיאת והרמב"ן פסקו כרבי יהודה, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל, לא שנא אם הרגלים קרובים כמו פסח ועצרת, לא שנא אם הם רחוקים, אבל ראש השנה ויום הכפורים לא חשיבי כרגלים לדבר זה.

ודוקא לישא אסור, אבל ליכנס לבית המשתה הוי דינא כמו בשאר קרובים.

והיא שמת בעלה - אינה מתאבלת אלא ל' יום, אלא שאסורה ליארס ולינשא עד ג' חדשים משום הבחנה כדאיתא ביבמות.

תניא: אין לו בנים, מותר לישא לאלתר משום פריה ורביה, ואם יש לו בנים קטנים, מותר לישא לאלתר משום פרנסתן, או אם אין לו מי שישמשנו מותר לישא לאלתר. ופירש הרמב"ן דלעולם אסור ל' יום, וקורא אותו לאלתר משום דזמן נישואין אחרי מיתת אשתו ג' רגלים או ב' לכך קורא לאחר ל' יום לאלתר. ושאר כל המפרשים פירשו לאלתר ממש תוך ל', אבל תוך ז' ודאי כתב רבינו תם שאסור לכנוס.

תניא: אף על פי כן אסור לבוא עליה עד לאחר ל' יום. ופירש רבינו תם דהיינו דוקא למי שיש לו בנים קטנים, או מי שאין לו מי שישמשנו, שאין ממהר לישא אלא כדי שתשמשנו, אבל מי שאין לו בנים וממהר לישא משום פריה ורביה, מותר לכנוס ולבעול מיד אחר ז'. והרמב"ם לא חילק ובכולם התיר ליארס ולכנוס מיד ולבעול אחר ל'. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כרבינו תם.

וכל זמן שאין לו בן ובת, חשיב לא קיים פריה ורביה. היו לו בנים ומתו, לא קיים פריה ורביה. אבל הניחו בנים כבר קיים, לא שנא ברא לברא וברתא לברתא, או ברא לברתא וברתא לברא, ודוקא תרי מתרי, אבל תרי מחד לא.

מעשה באחד ששדך ומת אחי המשודכת קרוב לחופה אחר שהזמין הקרואים - והתיר רבינו תם שתכנס לחופה תוך ל' יום משום פריה ורביה שלו, כיון ששדך זאת ואם לא ישאנה לא ישא אחרת, אבל אם לא שדך, אף על פי שחפץ בזאת יותר מבאחרת, דבר זה אסור. וכן הורה אדוני אבי הרא"ש ז"ל הלכה למעשה לאחד ששדך והכין כל צרכי חופה ומתה אחות המשודכת והוא לא קיים פריה ורביה, והתיר לו לכנוס ולבעול אחר ז', שהיה סומך על רבינו תם כיון שהיה לו הפסד בדבר אם לא יכנוס, אבל בלא הפסד אמר שלא היה מתיר.