טור יורה דעה – סימן שצא

אבל אסור בשמחה כל ל' יום.

אפילו תינוק אין לו ליקח בחיקו, שמא מתוך כך יבוא לידי שחוק.

ומיהו זהו דוקא תוך ז'. ותניא: על כל המתים - נכנס לבית המשתה לאחר ל', ועל אביו ואמו - לאחר י"ב חדש, ואף אם השנה מעוברת, מותר לאחר י"ב חדש.

ומטעם זה אסור לו לילך בדרך בשיירא גדולה כל י"ב חדש, מפני שהוא כמו שמחה ששמחים הרבה בדרך, ולשאר קרובים ל' יום.

אמר רב הונא ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר. פירוש כמו שעושין ריעים זה עם זה, שאוכלים ושותים זה עם זה היום וחוזרים ואוכלים זה עם זה למחר, מותר מיד, אף על פי שאוכלים ושותין זה עם זה אין בו שמחה כמו בחופת חתנים. במה דברים אמורים שצריך לפרוע יומו, כגון שכבר אכל עם ריעיו והגיע יום הפירעון בימי אבלו, אבל אסור להתחיל ולעשות סעודת מריעות עד לאחר ל' יום. ועל אביו ואמו אסור בין להתחיל בין לפרוע עד לאחר י"ב חדש.

תניא באבל רבתי: על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד לאחר ל' יום, ולאביו ואמו כל י"ב חדש. ואם היה חבורה לשם מצוה, כגון קידוש החדש, מותר מיד בין תוך ל' לשאר קרוביו ותוך י"ב חדש לאביו ואמו.

וכתב הראב"ד: וכן משיא יתום או יתומה או עני ועניה לשם שמים, שאם לא יאכל שם ויעשה הוא יתבטל המעשה מותר, וכל זה לא התירו אלא מל' ואילך באביו ואמו, אבל תוך ל' יום הוא אסור לכל סעודת מצוה שבעולם. והרמב"ן כתב: ואינו מחוור להתיר סעודת של משיא יתום ויתומה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הביא דברי הראב"ד.

ויש נוהגין להקל בכניסת בית המשתה ולהסב שם בשעת שמחה, והם אמרו שלא אסרו אלא לאכול עמהם בשעת שמחה אבל הכניסה שם מותרת, שאין שמחה בלא אכילה ושתיה. וה"ר יהודה אלברצלוני כתב כן, שכתב: יש נוהגים ליכנס תוך י"ב חדש לחופה לשמוע הברכה או לבקר אבל לא לאכול, ויש מחמירין שאין נכנס כלל. והרמב"ן כתב שאסור ליכנס שם כלל, בין בשעת אכילה בין בשעה שעוסקים שם במזמוטי חתן וכלה. וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל. וכן נוהגים באשכנז דכל י"ב חדש עומד חוץ לבית לשמוע הברכות ואינו נכנס לבית כלל.