טור יורה דעה – סימן שפד

אבל אסור לקרות בתורה ונביאים וכתובים, ואסור לשנות במשנה תלמוד הלכות ואגדות.

ויש אומרים שאין איסור זה אלא ביום ראשון כמו תפילין, ולא נהירא, אלא אסור כל ז'.

ואם רבים צריכין לו מותר, ובלבד שלא יעמיד תורגמן אלא יאמר לאחר ואחר יאמר למתורגמן והמתורגמן ישמיע לרבים. וכתב הרי"ץ גיאות דוקא בשרבים צריכין לו להתלמד, אבל אם האבל כהן ואין שם כהן אחר אלא הוא, אסור לקרות הואיל וסגי לישראל שיקרא במקומו, וכל שכן במקום תלמיד חכם דרב קרא בכהני. וכתב הרמב"ן: כיון שאין האבל יוצא לבית הכנסת, אין צריך לומר שאינו עומד וקורא ואין כאן משום דרכי שלום.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: כשמתפללין בבית האבל, אם אין שם מי שיתפלל יכול האבל להתפלל ולהוציא הרבים שהרי הוא חייב בכל המצוות.

יש אומרים אף ע"ג שבט' באב מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה, באבל אסור כמו שהוא חמור מט' באב גם כן בשאר דברים. ויש מתירין, וכן דעת אדוני אבי הרא"ש שכתב: וכן נהגו שהאבל קורא במסכת מועד קטן בהלכות אבלות, אף ע"ג דבאבל רבתי משמע שהוא אסור, דתניא התם רב תלמיד חכם שמת לו מת באין ויושבין ונושאין לפניו בהלכות אבלים, ואם טעו משיבן בשפה רפה והוא אינו שואל, ואם רצה מדבר על ידי עצמו ואם לאו אחר מדבר על ידו, פירוש כשמשיבן בשטעו אבל לישאול אינו שואל כלל. ויש לומר דבינו לבין עצמו מותר לשנות, אבל כשאחרים נושאין ונותנין לפניו איכא פירסום טפי ואסור. ומיירי כשאין רבים צריכין לו, אבל אם צריכין לו, אפילו בהלכות אחרות מותר לדרוש כל היום. עד כאן.