טור יורה דעה – סימן שפג

אבל אסור בתשמיש המטה.

ותניא באבל רבתי: אבל בתשמיש המטה אסור, מעשה באחד ששמש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גווייתו. ואמר ר' יוחנן אבל ששמש מטתו חייב מיתה.

וכתב הראב"ד: אבל בשאר דבר קורבה מותר, אפילו במזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו, בין באבילות דידיה בין באבילות דידה, וכל שכן שמותרת לאכול עמו בקערה. ובפרק קמא דכתובות משמע שמותרת לישן עמו במטה, והדעת מכרעת שעל ידי דבר חוצץ בינו לבינה קאמר, ומיהו משום לך לך אמרין נזירא מבעי ליה לרחוקי שלא לישן עמה במטה כלל. עד כאן.

ור"י ן' גיאת פירש שמותרין לישן במטה אחת, ודוקא כל אחד בבגדו, אבל בלא בגדים אסורים אפילו אם סינר מפסיק ביניהם, אפילו בשבת ורגל.

ודוקא באבלות דעלמא, אבל אם מת אביו של חתן או אמה של כלה שמכניסין המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונותנין ז' ימי המשתה ואחר כך ז' ימי אבילות - אסורין ליחד כל י"ד הימים, כדפרישית לעיל בדין מי שמתו מוטל לפניו.

אבל אם כנס לחופה והתחילו ימי המשתה שלו ואחר כך מת לו מת - מותר ליחד עמה כמו בשאר אבילות, והוא שבעל. אבל אם לא בעל, לעולם אסור להתייחד עמה בין בחול בין בשבת.

וכתב הראב"ד דמי שארעו אבל ברגל, שאסור להתייחד עם אשתו. והרמב"ן התיר, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.