טור יורה דעה – סימן שפה

אבל אסור בשאלת שלום.

כיצד, שלשה ימים הראשונים - אינו שואל בשלום כל אדם, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו, צריך להודיעם שהוא אבל ולא ישיבם.

מג' עד שבעה - אינו שואל, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו, משיב להם.

מז' עד שלשים - הוא שואל בשלום אחרים שאחרים שרויין בשלום, ואין אחרים שואלין בשלומו, וכל שכן שמשיב למי ששאל בשלומו.

לאחר שלשים - הרי הוא כשאר כל האדם.

במה דברים אמורים בשאר קרובים. אבל על אביו ואמו שואל בשלום אחרים אחר שבעה, ואין אחרים שואלין בשלומו עד אחר י"ב חדש.

תניא: המוצא חבירו אבל - תוך ל' יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, ולאחר ל' יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין כדרכו, אבל מדבר עמו מן הצד, שאינו מזכיר לו שם המת אבל אומר לו "תתנחם".

מתה אשתו ונשא אחרת - אינו נכנס לביתו לדבר עמו תנחומין. מצאו בשוק, אומר לו "תתנחם" בשפה רפה ובכובד ראש. וכתב הרמב"ן: אבל לא נשא אחרת, מדבר עמו תנחומין עד שיעברו שתי רגלים, כיון שכל כך מתאבל עליה שאינו רשאי לישא אחרת, ועל אביו ואמו מדבר עמו תנחומים כל י"ב חדש, לאחר י"ב חדש מדבר עמו מן הצד.

ירושלמי: מקום שנהגו להיות שואלין בשלום אבלים בשבת, שואלין. רבי אושעיא רבה אזל לחד אתר וחמא תמן אבליא בשבתא ושאל בהון, ואמר איני יודע מנהג מקומכם אבל שלום עליכם כמנהג מקומי.