טור יורה דעה – סימן שלט

הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו.

אין קושרין את לחיו, ואין סכין אותו, ואין מדיחין אותו, ואין פוקקין את נקביו, ואין שומטין הכר מתחתיו, ואין נותנין אותו לא על גבי חול ולא על גבי חרסית ולא על אדמה, ואין נותנין על כריסו לא קערה ולא מגריפה ולא צלוחית של מים ולא גרגיר מלח.

ולא משמיעין עליו עיירות, ואין שוכרין חלילין ומקוננות.

ואין מעמיצין עיניו עד שתצא נפשו. וכל המעמץ עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים.

ואין קורעין ואין חולצין ולא מספידים עליו ולא מכניסין עמו ארון לבית עד שימות. כללו של דבר כל שהוא משום עסקי מיתה אין עושין לו עד שתצא נפשו. ואין פותחין עליו בצידוק הדין עד שתצא נפשו.

וכתב הר"מ מרוטנבורק דדוקא בעודו לפנינו חשוב כחי לכל, אבל מי שאמרו לו ראינו בנך או אחיך גוסס היום ג' ימים, הוא בחזקה שמת וצריך להתאבל עליו.

תניא: כשמת רבי נכנס רבי חייא אצלו ומצאו בוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה והא תניא מת מתוך השחוק סימן יפה לו מתוך הבכי סימן רע לו, פניו כלפי העם סימן יפה לו כלפי הכותל סימן רע לו, פניו למעלה סימן יפה לו למטה סימן רע לו, פניו צהובין סימן יפה לו ירוקין סימן רע לו, עצובין סימן רע לו, מת בערב שבת סימן יפה לו במוצאי שבת סימן רע לו, במוצאי יום הכיפורים סימן יפה לו בערב יום הכפורים סימן רע לו, בחולי מעים סימן יפה לו - שרובן של צדיקים מתים בחולי מעים, אמר לו אתורה ואמצוות קא בכינא.

תנו רבנן: מת פתאום זו מיתה חטופה, חלה יום אחד זו מיתה דחופה, ר"ח ב"ג אומר זו מיתת מגיפה, ב' ימים זו מיתה דחויה, ג' ימים זו מיתת גערה, ד' ימים זו מיתת נזיפה, ה' ימים זו מיתת כל אדם. ובאבל רבתי תניא: לד' ימים ולה' ימים זו מיתה דחופה, לו' ימים מיתה האמורה בתורה, לז' ימים מיתה של חיבה, יותר מכן ביסורין, בן נ' שנה זו מיתת כרת, בן נ"ב שנים זו מיתת שמואל הרמתי, בן ס' שנים זו מיתת כל אדם, בן ע' שנים שיבה, בן פ' שנים גבורה. ר"ח בן אנטיגנוס אומר זקן שחלל שבת או אכל חלב מי מודיעני שמת בהכרת, אלא המת בג' ימים מת בהכרת, מת לד' וה' מיתה דחופה, לו' מיתה האמורה בתורה, לז' מיתה של חיבה, יותר מכן ביסורין.