טור יורה דעה – סימן שלח

מי שחלה ונטה למות, אומרים לו התודה, שכן דרך כל המומתין מתודין.

אדם יוצא לשוק דומה לו כמי שנמסר לסרדיוט, חש בראשו דומה לו כמי שנתנוהו בקולר, עולה למיטה ונפל למשכב דומה לו כמי שנתנוהו לגרדום לידון, שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול, ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים טובים.

וכדי שלא ישבר את לבו, אומרים לו "הרבה התודו ולא מתו והרבה שלא התודו ומתו והרבה שהולכין בשוק ומתודין שבשכר שאתה מתודה אתה חי וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא".

אם יכול להתודות בפיו יתודה, ואם לאו יתודה בלבו. אחד המתודה בפיו או בלבו ובלבד שתהא דעתו מיושבת עליו. ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור "תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי".

וכל אלו הדברים אין אומרים לו לא בפני עמי הארץ ולא בפני נשים ולא בפני קטנים, שמא יבכו וישברו את לבו.

ובלשון הוידוי פליגי, רבי מאיר אומר עויתי פשעתי חטאתי, וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי. ופסק הרי"ץ גיאת כר"מ, ובעל הלכות ורב אלפס פסקו כחכמים, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

כתב הרמב"ן: בסדר וידוי שכיב מרע קבלנו מחסידים ואנשי מעשה "מודה אני לפניך י"י או"א שרפואתי בידך ומיתתי בידך, יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלימה, ואם אמות תהי מיתתי כפרה על כל עוונות וחטאים ופשעים שעויתי ושחטאתי ושפשעתי לפניך, ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים". ואם נתרפא צריך (להתודות) [להודות] בעשרה, וכתב באורח חיים בסוף ברכות.