טור יורה דעה – סימן שכט
אין חיוב חלה אלא בלחם, דכתיב (במדבר ט"ו) "באכלכם מלחם הארץ".
לפיכך הסופגנין העשויין כספוג, רכיכים רכים, והדובשנים, והסקריטין והן מטוגנין בדבש - פטורים מן החלה.
ועיסה שבלילתה רכה ובשלה במים או טגנה בשמן - פטורה. אבל אם אפאה בתנור, או אפאה במחבת בלא שמן והרתיח תחילה ואחר כך הדביק בו העיסה - לכולי עלמא חייבת. אבל אם הדביק ולבסוף הרתיח - בזה פליגי, רבי שמעון ב"ל פוטר ורבי יוחנן מחייב. ורבינו חננאל פוסק כרשב"ל, ורב אלפס כר"י, וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל, ובלבד שלא על ידי משקין.
ועיסה שבלילתה עבה שבשלה במים או טגנה בשמן - כתב רבינו תם שחייבת, דכבר נתחייב בשעת גילגול. ורבינו שמשון כתב דאפילו העושה עיסה גמורה, אם דעתו לבשלה או לטגנה פטורה, אבל אם בשלה ולא היה בדעתו לבשלה אלא לשה סתם ואחר כך נמלך לבשל, חייבת. וכן כתב הרמב"ם שהכל הולך אחר דעת האדם, כיצד, העושה עיסה ותחילתו וסופו על דעת סופגנין פטורה, גלגלה על דעת עיסה ונמלך לעשותה סופגנין חייבת שכבר נתחייבה משעת גילגול, גלגלה על דעת סופגנין ונמלך שלא לעשות סופגנין אלא עיסה סתם חייבת. וכן מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
ומיהו כתב הר"ש: אפילו כשעושה אותה על דעת לבשלה, אם דעתו לאפות ממנו מעט, אפילו אין באותו המעט שיעור חלה, כולה מתחייבת על ידו. וכן היה מנהג הר"מ מרוטנבורג בביתו, כשהיו עושין עיסה כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן, לאפות מעט ממנה ועל ידי כך נתחייב כולה בחלה, ומכל מקום לא היה מברך עליה ברכת המוציא אחר שנתבשלה או נטגנה, וגם לא היה אוכל אותה בלא המוציא, אלא היה מברך על לחם אחר המוציא ואחר כך היה אוכל.
טריתא - והיא עיסה שבלילתה רכה ושופכין אותה על הכירה ומתפשט עליה ונאפת, פטורה. אבל אם יש בכירה גומא ושופכין אותה לתוכה - חשוב לחם וחייב.
בצק שאופין אותו בשפוד ומושחין אותו בביצים או בשומן או במי פירות - פטור.
לחם העשוי לכותח ומייבשין אותו בחמה - פטור. במה דברים אמורים כלמודין, פירוש שלא ערכו ועשאו כצורת לחם, אבל כעכין, פירוש שערכו ועשאו צורת לחם, חייב.
חלט עיסה ברותחין - בין שנתן הרותחין על גבי הקמח, או שנתן הקמח ברותחין, חייבת, בין שנאפה בתנור או באלפס בלא משקים.
עיסה שנילושה במי ביצים או ביין או דבש בלא שום מים - כתב הרמב"ם שחייבת בחלה, ואדוני אבי ז"ל היה מסתפק בדבר, וכתב: טוב ליזהר שלא ללוש עיסה במי ביצים לבדן בלא תערובות מים, כדי לצאת מידי ספיקא.
מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.