דלג לתוכן הראשי
כוונות

טור יורה דעה – סימן שכז

אין חיוב חלה להתחייב על האוכל בלא חלה עד שתדבק העיסה ונעשה גוף אחד.

ומיהו מיד כשיתערב ממנה ה' רבעין קמח במים, יכול להפרישה. אבל אם הפרישה קודם, אין שם חלה עליה לפטור העיסה, ואפילו נתנה לכהן צריך להחזירה, ואם יש בה ה' רבעים צריך להפריש ממנה חלה כמו משאר חולין. ומיהו קאמר רבי יהושע אע"פ שהכהן צריך להחזירה, אסור לזר לאוכלה משום מראית העין, דכיון שראו שבא לידי כהן יאמרו ראינו זר אוכל חלות, אלא הישראל מוכרה לכהן, ורבנן פליגי עלה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא פסק כדברי מי, ונראה שהלכה כחכמים, וגם הרמב"ם לא כתב בו לאיסור.

וכתב ה"ר אליעזר ממי"ץ דוקא באומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח, אבל מפריש קמח ואומר כשתעשה עיסה יחול עליה שם חלה, דבריו קיימין.

אע"פ שיכול להפרישה מיד אחר שיתערבו ה' רבעים, מכל מקום עיקר מצותה לאחר שתגמר כל העיסה אלא שיכול להפרישה מיד אם ירצה, ובלבד שלא ישארו עדיין ה' רבעים שלא נתערבו במים. ומיהו אם מתנה שתחול החלה אף על מה שמתערב אחר כך, אין לחוש אם היו עדיין ה' רבעים שלא נתערבו. וטוב ללמד הנשים שיתנו שתהיה החלה אף על מה שמתערב אחר כך, מפני שדרך לערב הרבה קמח בפת. וצריך ליזהר שלא לשרוף החלה עד אחר כל העריכה, שאם לא כן אינו חלה על המתגבל אחר כך אע"פ שהתנה.

לא הפריש חלה מן העיסה, יפריש מן הפת אחר שנאפה.

מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?