טור יורה דעה – סימן רמד

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", שמצות עשה לקום מפני כל חכם אפילו אינו זקן אלא יניק וחכים אפילו אינו רבו, וכן מפני שיבה שהוא מופלג בזקנה דהיינו בן שבעים מצוה לקום מפניו.

ומאימתי חייב לקום מפניהם, משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו. ורכוב חשוב כמהלך.

ואסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ד' אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ד' אמותיו.

אין עומדין מפניהם לא בבית הכסא ולא בבית המרחץ, דכתיב "תקום והדרת", קימה שיש בה הידור.

אין בעלי אומנות חייבים לעמוד ממלאכתן בפני ת"ח. ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו ולעמוד מפניו, אינו רשאי.

אין ראוי לחכם שיטריח על הציבור לכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו, אלא ילך בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד. ואם יכול להקיף בדרך כדי שלא יעבור לפניהם, זכות הוא לו.

ואפילו זקני נכרים מצוה להדרם לקום קצת מפניהם ולסומכן בידו.

לשון הרמב"ם: מי שהוא זקן מופלג בזקנה אע"פ שאינו חכם, עומד לפניו, ואפילו חכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה, ואינו חייב לעמוד כדי קומתו אלא כדי להדרו, ואפילו זקן נכרי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו. עד כאן.

ואיני יודע למה כתב שאינו חייב לקום מפני הזקן כדי קומתו, דהא מהך קרא ילפינן זקן וחכם וכמו שצריך לקום מפני חכם מלא קומתו כך צריך מפני הזקן. ואפשר שלא אמר שאין צריך לעמוד לפני הזקן מלא קומתו אלא ילד חכם, שכיון שצריכין לנהוג בו ג"כ כבוד, אין לו להתבזות לקום מפני הזקן אלא שיעשה לו הידור, אבל כל אדם צריך לקום מפני הזקן מלא קומתו. והכי מסתבר נמי בשני חכמים או בשני זקנים, שאין אחד צריך לקום מפני חבירו אלא יעשה לו הידור.

הרואה חכם עובר ברשות הרבים, אינו עומד מלפניו עד שיגיע לתוך ד' אמותיו, וכיון שעובר מלפניו ישב. ומיירי כשאינו רבו או רבו שאינו מובהק, אבל ברבו מובהק עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שיתכסה מעיניו או עד שישב במקומו כדפרישית לעיל.

ואפילו אם הוא עוסק בתורה צריך לעמוד, דליתא לדרבי אלעזר דאמר אין ת"ח רשאי לעמוד לפני רבו בשעה שעוסק בתורה.

וה"ר פרץ כתב שאם הוא מופלג בחכמה, אפילו אינו רבו דינו כרבו מובהק. וכן רבו מובהק ואפילו אינו מופלג בחכמה. ואם אינו רבו כלל וגם אינו מובהק ומופלג בחכמה, פטור. ומיהו כיון שהוא חכם קצת, נכון לעשות לו הידור.

והרמב"ם כתב: מי שגדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו, אפילו לא למדו כלום צריך לקום מפניו ולנהוג עמו כתלמיד עם רבו. ואם אינו גדול ממנו ולא למדו כלום, אין צריך לקום מפניו אבל צריך לעשות לו הידור.

ומי שהוא חסיד ובעל מעשים, הכל צריכים לעמוד מפניו, אפילו הגדולים ממנו בחכמה הרבה.

ראה אב בית דין, עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיעבור מלפניו ד' אמות. ראה את הנשיא, עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו. וכולם שמחלו על כבודם כבודם מחול, אלא שאפילו הכי מצוה לכבדם ולקום מפניהם קצת.

וכשיושבין שורות שורות בבית המדרש, נוהגים עמהם בזה הסדר: כשהנשיא נכנס - עומדין כל העם ואינן יושבין עד שיאמר להם שבו. כשאב בית דין נכנס - עושין לו שורות עומדין מכאן ומכאן עד שיכנס ויושב במקומו ושאר העם יושבין במקומן. חכם שנכנס - כל שיגיע לו בד' אמותיו עומד מלפניו, אחד עומד ואחד יושב עד שנכנס במקומו. בני חכמים ות"ח בזמן שהרבים צריכין להם - מפסיעין על ראשי העם ונכנסים למקומן. ואין שבח לת"ח שיכנס באחרונה. יצא לצרכיו, נכנס וחוזר למקומו. ודוקא שיצא לצורך קטנים, אבל יצא לצורך גדולים לא יחזור, שהיה לו לבדוק עצמו תחילה. בני חכמים שהיו אבותיהם ממונין פרנסין על הצבור - בזמן שיש בהם דעת לשמוע, נכנסים ויושבין לפני אביהם והופכים את פניהם כנגד אביהם, ואם אין בהם דעת לשמוע, הופכים את פניהם כלפי העם.

היו ביחד חכם שמופלג בחכמה והוא בחור וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת אבל לא כבחור - בישיבה של דין או של תורה, הולכין אחר החכמה, להושיב החכם ובחור בראש ולדבר תחילה, ובמסיבה של משתה או של נישואין, הולכים אחר הזקנה להושיבו בראש. ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה, בכל מקום הולכין אחר החכמה. ואם הזקן מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה, בכל מקום הולכין אחר הזקנה, והוא שיהא זקן חכם קצת אפילו אם הבחור חכם ממנו. ואם אין שום אחד מהן מופלג, לא זה בחכמה ולא זה בזקנה, הזקן קודם בכל מקום.