טור יורה דעה – סימן קפח

דבר תורה חמישה דמים טמאים באישה ותו לא. והאידנא שנתמעט הבקיאות, חזרו לטמאות כל שיש בו מראה אדום, בין אם הוא כהה הרבה או עמוק, וכן כל מראה שחור. ואין טהור אלא בשני מראות שהן הלבן והירוק, בין ירוק ככרתי בין צהוב כזהב, אפילו אם יש בו סמיכות דם והוא עב הרבה.

ונאמנת האשה לומר כזה ראיתי ואיבדתיו, ואם הוא מראה לבן או ירוק טהורה. אבל אם הביאה לפנינו דם והחזקנוהו בטמא, או אפילו נסתפקנו בו בטמא או בטהור, והיא אומרת חכם פלוני טיהר לי כיוצא בזה, אין סומכין עליה.

הכניסה שפופרת וראתה בו דם טהורה. וכן אם ראתה דם בחתיכה, אפילו אם היא מבוקעת והדם בבקעים בעניין שנוגע בבשרה, טהורה כיון שאין דרך לראות כך. וכן עשה רבינו שמשון מעשה, באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון, ולא הייתה פוסקת לראות כל זמן שאותן החתיכות היו בבית החיצון, וטיהר אותה לבעלה, כיוון שאין דרך אשה לראות כך. ודווקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת, אבל חתיכה גדולה טמאה, אפילו לא ראתה כלום, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ואפילו בנפל שלא נגמרה צורתו.

כל דם היוצא מן האישה בין לח בין יבש, טמא. ולא עוד, אלא אפילו אם יוצא ממנה דם בצורת בריה, כמין קליפות או כמין שערות או כמין יבחושים אדומים, טמאה. והוא שיהו נימוחים בתוך מעת לעת, על ידי שרייה ששורין אותן במים פושרין, ויהיו המים פושרין כל משך מעת לעת שהן בתוכו.

ושיעור החימום, כמו מים ששאבו בקיץ מן הנהר או מן המעיין, ועמדו מעט בבית, שחום הבית מחממתן. וכחימום של אלו כך הוא שיעור פושרין בימות החורף.

ואם הן קשין כל כך שאינן נימוחין בתוך מעת לעת, טהורה, אפילו אם הם נימוחין על ידי מיעוך שממעכן בציפרניו.

וכתב הראב"ד, דווקא במפלת כמין קליפות ושערות הוא שצריך בדיקה על ידי שרייה, ואם אינן נימוחין, אז צורתן מוכחת עליהם שהן ברייה ובאין מחמת מכה. אבל, חתיכת דם קשה כאבן ואינו נימוח טמאה. והרב זרחיה הלוי כתב, שגם חתיכה אם אינה נמוחית טהורה, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.