טור אורח חיים – סימן צח

מחשבתו כיצד? דתניא: המתפלל צריך שיכוין לבו, שנאמר: "תכין לבם תקשיב אזניך". פירוש, שיכוין פירוש המילות שמוציא בשפתיו. ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, שנאמר: "שויתי ה' לנגדי תמיד". ויעיר הכוונה, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו. ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ולמחר בקבר, היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך לכוין אף מחשבתו, כי לפניו המחשבה כדיבור, כי כל המחשבות הוא חוקר. וכן היו עושין חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפילתן עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכלית עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפילה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה.

ולא יתפלל לא במקום שיש בו דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו, דאמר ר' חייא בר אשי אמר רב: כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל. רבי חנינא ביומא דרתח – פירוש, שהיה כועס – לא הוה מצלי. רבי אליעזר אומר: הבא מן הדרך אל יתפלל תוך ג' ימים. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אף המיצר. שמואל לא הוה מצלי בביתא דאית ביה שכרא, מפני הריח שטורדו. רב פפא לא הוה מצלי בביתא דאית ביה הרסנא. וכתב הר"ם מרוטנבורג: אין אנו נזהרין עתה בכל זה, שאין אנו מכוונין כל כך בתפילה.

ויתפלל דרך תחנונים, כרש המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תיראה עליו כמשוי ומבקש ליפטר ממנה. ואחר שיעשה כל זה מובטח לו שתתקבל תפילתו, שהתפילה היא במקום הקרבן, דכתיב: "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד ג), וכתיב: "ולעבדו בכל לבבכם", וכי יש עבודה בלב? אלא איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר זו תפילה. ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה, ולא יערב בה מחשבה אחרת, כמו מחשבה שפוסלת בקדשים, ומעומד, דומיא דעבודה דכתיב: "לעמוד לשרת", והשוואת הרגלים ככהנים בשעת העבודה, וקביעות מקום, כמו הקרבנות, שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו. ושלא יחוץ דבר בינו לבין הקיר ובינו לקרקע, דוגמת הקרבן, שחציצה פוסלת בינו לבין הכלי ובינו לרצפה. וראוי הוא שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה, כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה, ומ"מ טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפילה, משום נקיות. ואחר שיעשה דוגמת הקרבן, עולה לריח ניחוח למקום שהקרבן עולה, והמלאך עושה אותו כתר לקונו.

ואל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה את בקשתי כיון שכיוונתי בתפילתי, דאדרבה זהו המזכיר עוונותיו, אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בקשתו בחסדו, ויאמר בליבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה? אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו.