טור אורח חיים – סימן פט

זמן תפילת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, שהיא כנגד תמיד השחר, ומאותה שעה ואילך הוא זמנה. ומכל מקום עיקר מצותה עם הנץ החמה, אלא שאם התפלל משעלה עמוד השחר יצא.

ונמשך עד סוף ד' שעות. ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות [ס"א: ואם עבר ולא התפלל אחר ד' שעות, יתפלל עד חצות], אף על פי שאין לו שכר כתפילה בזמנה, שכר תפילה מיהא איכא.

וכיון שהגיע זמן תפילה, אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום, אבל אם פגע בו, יכול ליתן לו שלום.

ואסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל, ולא לאכול ולא לשתות. ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ואותי השלכת אחרי גויך, אל תקרי גויך אלא גאיך; אחר שנתגאה זה, מקבל עליו עול מלכות שמים? וכתב אבי העזרי שמותר לשתות מים, דלא שייך בהו גאוה. ודוקא בחול, אבל בשבת ויום טוב כתב דאסור משום הקידוש. ואדוני אבי ז"ל היה שותה מים בשבת בבוקר קודם תפילה, שאין הקידוש אוסרו, כיון שעדיין לא הגיע זמנו.

ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר, כתב הרמב"ם ז"ל שאין צריך להפסיק. ואדוני אבי ז"ל כתב בשם ר"י שצריך להפסיק.

ואפילו ללמוד פירש רש"י שאסור משהגיע זמנה. ור"י מפרש דבריו, דהיינו דווקא מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת, דאיכא למיחש דילמא מיטריד בגירסיה ויעבור זמן קריאת שמע ותפילה; אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת אין למיחש.

אף על פי שעיקר מצותה עם הנץ החמה, מי שהוא אנוס, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר, וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנו. ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפילה, הכי עדיף טפי, שיתפלל בביתו מעומד, ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפילה. כי הא דאבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו מקדמי ומיזל לאורחא הוו מקדמי ומצלי, פירוש, מקדמי לעיקר מצותה שהוא הנץ החמה, והיו הם מקדימין מעלות השחר. כמאן? כי האי תנא: השכים לצאת לדרך, מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, ומתפלל; ולכשיגיע זמן קריאת שמע קורא. רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל; פירוש, בזמנה. במאי קא מיפלגי? מר סבר תפילה מעומד עדיף, ומר סבר מיסמך גאולה לתפילה עדיף. ופסק רבינו חננאל כאבוה דשמואל ולוי, והלכות גדולות פסק כרבי שמעון בן אלעזר. ואדוני אבי ז"ל הסכים לפסק רבינו חננאל: