טור אורח חיים – סימן פח

כל הטמאין קורין בתורה וקורין שמע ומתפללין, חוץ מבעל קרי שבא מקלות ראש, לכך אסור בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפילה. והאידנא שרי, דאמר רב נחמן בר יצחק: נהוג עלמא כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה, דאמר: דברי תורה אין מקבלין טומאה ואין צריכין טבילה. וכן כי אתא זעירי אמר: בטלוה לטבילתא כר' יהודה בן בתירא. ולאו דווקא לטבילתא אלא הוא הדין נמי רחיצה בט' קבין לא בעי, דהא ר' יהודה לא מצריך אפילו רחיצה, וקאמר דנהוג עלמא כוותיה לגמרי.

כתב רב אלפס: איכא מאן דאמר, הא דאמר בטלו לטבילתא, בין לדברי תורה בין לקריאת שמע ותפילה; ואיכא למאן דאמר, דווקא לדברי תורה, אבל לתפילה בעי טבילה, ולאו דווקא טבילה אלא רחיצה בט' קבין. ורבינו האי ז"ל כתב, כיון דבגמרא ליכא האי מילתא בהדיא, נקוט מנהג כל ישראל בידך, שבעלי קריין אף על פי שאין להם מים אינן מתפללין עד שירחצו.

וה"ר ישעיה כתב שאין חילוק בין קריאת שמע לתפילה, וכן כתב בהלכות גדולות: והשתא נהוג עלמא דקרי בעל קרי בתורה בק"ש ותפילה, ויורד לפני התיבה קמי טבילה.

ונראה כיון דתלי במנהגא אזלינן בכל דוכתא בתר מנהגא דנהיגי ביה, והאידנא לא נהוג בטבילה ולא ברחיצה, לא לדברי תורה וקריאת שמע ולא לתפילה. וכן כתב הראב"ד: לא נהוג עלמא כר' יהודה אלא בטבילה, אבל ברחיצה לא נהוג כוותיה וזעירי מצריך ט' קבין. ומיהו בכל מקומותינו לא נהוג [ס"א נהוג] כוותיה אף בט' קבין, וסמכו על הירושלמי, דגרסינן התם גבי יום הכיפורים אסור בתשמיש המיטה: השתא ברחיצה אסור בתשמיש לא כל שכן, כלומר: אסור לו להתפלל בעודו בעל קרי עד שיטבול, וכיון שאסור ברחיצה כל שכן בתשמיש המיטה. ומשני, במקום שאין טובלין, ואם איתא שצריך ט' קבין, מאי משני? אכתי ברחיצה אסור, כל שכן בתשמיש המיטה: