טור אורח חיים – סימן פז

גרף של רעי ועביט של מי רגלים הן כצואה, לפניו מלא עיניו ולאחריו ד' אמות ממקום שכלה הריח, אפילו אם אין בהם כלום, ואפילו אם הטיל בהן מים לא מהני.

ודווקא אם הן של חרס או של עץ שנבלע בתוכו ומלאין זוהמא, אבל אם הן של זכוכית או של חרס מצופין באבר או כלי מתכת, מותר.

כתב אבי העזרי, שאם כפאו על פיו – מותר, הואיל ומכוסה, דלא גרע מצואה בעששית. ונראה לי, כיון שהוא בלוע בתוכו – שהוא אסור, דברו כתוכו.

ואם הגרף והעביט בבית, בהא פליגי ביה תנאי. רבי שמעון בן אלעזר אמר: אפילו בית של מאה אמה חשיב כולו כד' אמות, ולא יקרא עד שיוציאנו, או יניחנו תחת המיטה, דאז חשיב כאילו הוא ברשות אחרת. ורבי שמעון בן גמליאל לא מחשב כל הבית כד' אמות, וסבר דאם הן אחר המיטה – קורא מיד, דמיטה חוצצת וחשיב כאילו הוא ברשות אחרת. לפני המיטה מרחיק ממנו ד' אמות. ורבנן סברי, אין חילוק בין לפני המיטה ולאחריה, אלא בכל עניין מרחיק ממנו ד' אמות. ולית הלכתא כרבי שמעון בן אלעזר דחשיב כל הבית כד' אמות, דרבא פסק דלא כוותיה.

ולעניין מיטה אם תחוץ, פסק גאון כרשב"ג שחוצצת, מהא דבעי רב יוסף מרב הונא: מיטה פחותה מג' כלבוד דמי. גדה"ו זח"ט מאי? אמר ליה: לא ידענא. עשרה לא מיבעיא לי, דכרשותא אחריתא דמיא. אמר רבינא: הלכתא פחות מג' כלבוד דמי, י' רשות אחריתי היא, גדה"ו זח"ט בעי מיניה רב יוסף מרב הונא ולא פשיט ליה, ולחומרא. והגאון מפרש להך בעיא אליבא דרשב"ג, דפחות מג' אינה חוצצת ודאי, ובי' חוצצת, מג' עד י' מבעיא ליה; וכיוון דמבעיא ליה אליביה פסק כוותיה, דעד י' אינה חוצצת. ומיהו לפירוש רש"י אין ראיה משם לפסוק כרשב"ג, שהוא פירש הבעיא אליבא דרבי שמעון בן אלעזר ואתחת המיטה קאי, דפחות מג' כלבוד דמי וחשיב כמכוסה, למעלה מי' כאילו הוא ברשות אחרת ולא חשיב כמכוסה, תחתיה מג' עד י' מבעיא ליה. ולפי זה, תחת המיטה עד ג' שרי דחשיב כמכוסה, וכן כתב הראב"ד, דאפילו רבי שמעון בן אלעזר דמחמיר – מודה בהא: