טור אורח חיים – סימן תקסו

בתענית ציבור אומר ש"צ "עננו" בין גואל לרופא, וחותם "ברוך אתה ה' העונה לעמו ישראל בעת צרה".

וכתב אבי העזרי ששמע מאביו רבינו יואל ומרבו רבי שמשון ז"ל שהיו תמיהין על מה סמכו הראשונים שמתפלל ש"צ עננו בין גואל לרופא כשמתפללין על גזירה או על כל צרה שלא תבוא עליהם, וכן למה קורין ויחל, דכיחידים דמו כדחזינן אפילו באנשי ננוה דחשיבי כיחידים לענין שאלת מטר.

אבל תענית בה"ב שאחר הפסח ואחר החג, נהגו בהן בכל תפוצות ישראל ולא הוי תענית יחיד. והראב"ד כתב על אלו שהן תענית יחיד ולא יאמר בהם ש"צ עננו בין גואל לרופא ולא יקראו בהן ויחל. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ובאשכנז עשאום קבע והכל מתענין בהם, וסמכו על מעשה דאיוב ד"כי הקיפו ימי המשתה והעלה עולות למספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני", וכן בשמחה ומשתה של החג אולי חטאו, נ"ל דנהי דכיחידים דמו לענין שאלה, היינו טעמא כדמפרש בירושלמי שאין לשנות מטבע ברכות, די"ח ברכות תיקון נביאים הם ואין לשנות בהם, אבל קהל שמקבלין עליהם תענית ודאי רבים איקרו ויכולין לקבוע ברכות. עד כאן.

ומיהו נראה שצריך שיהו עשרה שמתענין, ואפילו לרבינו תם שכתב שאם יש ששה או שבעה שלא שמעו קדיש וברכו יכולין לומר קדיש וברכו אף על פי שהשאר שמעו, הכא מודה דבעי עשרה, דהתם היינו טעמא כמו שכתב אדוני אבי ז"ל מידי הוא טעמא אלא שכל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה, והרי הוא מקדש השם בעשרה, אבל הכא לענין קביעות ברכה צריך שיהו עשרה, ואפילו אם יש עשרה בעיר שמתענין, אם אין י' בבית הכנסת אינן יכולין לקבוע ברכה.

ונוהגין להרבות סליחות בברכת סלח לנו. ופירש ר"י שסומכין על הא דאמרינן (ע"ג ח.) ואם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר, רק שיתחיל מעין הברכה ואח"כ יכול להאריך בדברי ריצוי ותחנונים כפי רצונו, בין יחיד בין רבים. והא דאמר רבי יהושע בן לוי שיכול לומר אחר תפילתו אפילו כסדר יום הכיפורים, לא בא למעט בסוף כל ברכה וברכה אם התחיל מעין הברכה, אלא שלאחר התפילה יכול להתחיל ולומר היאך שירצה מה שאין כן בתוך התפילה. ויש מקומות שנוהגין לומר סליחות אחר סיום י"ח ברכות, וכ"כ רב עמרם שיכולין לומר סליחות בסלח לנו, והכי קאמר רב נטרונאי מנהג ב' ישיבות בתענית צבור בשחרית אומרים ז' סליחות ובמנחה ג' ואם יש פנאי אומר ה', וכ"כ רב שר שלום בתענית צבור אין מנהגינו לומר סליחות אחר י"ח ברכות אלא בסלח לנו.

כתב רב נתן: ש"צ שאינו מתענה אינו יכול להתפלל, שכיון שאינו מתענה אינו יכול לומר עננו. ואיני יודע למה, שאינו אומר "ביום תעניתי" אלא "ביום תענית הזה", ותענית הוא לאחרים, ודאי אם אפשר שיהיה ש"צ המתענה טוב הוא מאחר, אבל אם אי אפשר נראה לי שיכול להתפלל.

איתא במדרש "אהרן וחור תמכו בידיו" מכאן שאין פוחתין מג' העוברין לפני התיבה בתענית ציבור. לכך צריך בתענית ציבור שיעמדו שנים אצל ש"צ שיאמרו עמו סליחות.

וי"א שכל תענית שיארע בב' וה', שקורין שחרית פרשת היום ובמנחה ויחל דתדיר קודם, או יקראו שנים בפרשת היום והשלישי ויחל. ורב עמרם כתב שבתעניות הכתובים בפסוק דוקא קורין ויחל חוץ מבט"ב. ורב שר שלום כתב שבכל תעניות צבור וכל תעניות שגוזרים על הגשמים וכל דבר הצריך להם אומרים ויחל בשחרית ומנחה, בין בב' ובה' בין בשאר ימים.

כל תענית יש בו נשיאות כפים במנחה, חוץ מביום הכפורים שתחת מנחה נושאין כפיהן בנעילה, וכן נוהגין בשתי ישיבות.