טור אורח חיים – סימן תקיח

כל הוצאה שיש בה קצת צורך, אפילו אינה לצורכו אלא לצורך מצוה, כגון קטן למולו, וספר תורה לקרות בו, ולולב לצאת בו, מותר. וכשם שמותר להוציא, כך מותר להחזירו.

וכן אם צריך לילך לבית הכנסת, או לטייל לשמחת יו"ט, ואינו יכול להניח קטן בבית יחידי, יכול להוציאו עמו. וכן מפתח שסגר בו האוכלים שירא להניחו בבית, יכול להוליכו עמו. וכתב רבינו שמואל דוקא להוליכו בידו, אבל ברצועה כדרך חול לא, ואין נראה לחלק דלא מיחזי כ"כ עובדא דחול מה שהוא תלוי ברצועה.

וכן כל צרכי תכשיט יכול להוציא כדי להתקשט בו בי"ט.

אבל דבר שאין בו צורך אכילה ולא צורך תכשיט, כגון מפתח שסוגר בו הכלים וכיוצא בו שאין בו צורך כלל, אסור להוציא בי"ט.

וכל דבר שאסור לטלטלו בשבת, אסור לטלטלו ביום טוב.

לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וצלה בו בשר, אסור לטלטלו אח"כ שאינו כלי, אלא שומטו ומניחו בקרן זוית כדי שלא יוזקו בו, אפילו אין עליו בשר כלל.

מותר לטלטל הסולם משובך לשובך אפילו ברשות הרבים, והני מילי סולם קטן כגון של שובך, אבל גדול כגון של עלייה, אסור לטלטלו ואפילו בבית.

מותר להוציא גרף של רעי לאשפה, ואסור להחזירו אלא אם כן יתן לתוכו מים. ואפילו רעי בלא גרף מותר להוציאו. אף על פי שאסור להביא לפניו דבר שעתיד לימאס כדי להוציאו לכשימאס, מותר לקבוע ישיבתו אצלו כדי להוציאו לכשימאס.

בהמה שהיתה מסוכנת מערב יום טוב ומתה ביום טוב, מותר לטלטלה אפילו לר' יהודה. היתה בריאה ומתה, אפילו לר' שמעון אסורה. היתה חולה קצת, פלוגתא דר"י ור"ש.

מתחילין בערימת התבן שהוא מוכן שעומד להסקה, אבל לא בעצים שהן מוקצין. והא איכא לאוקומי כר"ש וסיפא בארזי ואשוחי דמודי בה רבי שמעון כיון שעומדין לבניין הוי מוקצה מחמת חסרון כיס, ואיכא נמי לאוקומי כר"י ובכל מיני עצים ורישא איירי בתיבנא סריא דאית ביה קוצי ואינה ראויה אלא להסקה, וזה תלוי בשינוי דעת הפוסקים בענין מוקצה.

העושה סוכה בעצרת לצל, אסור ליטול ממנה עצים ביום טוב, ואפילו היתה רעועה ונפלה, ור"ש מתיר ברעועה ונפלה. ואם לאחר שתקנה בדפנותיה ובסככה סמך לה עוד חבילות ולא חברם שמה, או שזרקם עוד יותר על הסכך, מותר ליטלו לכולי עלמא. ואם התנה ליטול ממנה ביום טוב ונפלה, מותר אף לתנא קמא אפילו מעיקר סככה. אבל בסוכת החג לא מהני תנאה.

בית שאינו טוח בטיט אלא לבנים מסודרים זה על זה והוא מלא פירות ונפחת ביום טוב, מותר ליקח מהם במקום הפחת, ולא אמרינן מוקצין הן כיון שאין בפחיתתו אלא איסור דרבנן לא אסח דעתיה מינייהו. אבל אם היה בנוי בניין גמור, אפילו ר"ש מודה שאסור ליטול ממקום הפחת.