טור אורח חיים – סימן תקיז

מותר לומר לחנוני ישראל תן לי ביצים או אגוזים, או לרועה הרגיל אצלו תן לי גדי או טלה, ולטבח תן לי כתף או ירך, ולנחתום תן לי ככר, ולחנוני תן לי ה' ביצים וי' רמונים, וכל כיוצא בזה.

ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה - לומר לו תן לי קב או קבים, ולא סכום דמים - לומר אטול כך וכך ואשלם לך דינר, ולא סכום מנין - לומר כך וכך יש לך בידי תן לי כך וכך ויהיה לך בידי כך וכך.

והני מילי חנוני ישראל, אבל חנוני עו"ג אסור ליקח ממנו דבר שבמינו מחובר שמא נלקט היום, ולא דבר שמחוסר צידה שמא ניצודו היום, ולא ביצים שמא נולדו היום. אבל דבר שאינו במינו במחובר, אפילו הובא היום מחוץ לתחום שרי. וכן קמח שנטחן היום, שרי בעיר שרובה עו"ג דאדעתא דעו"ג טחני ליה, ומשום מוקצה ליכא דחיטין נמי חזי לכוס בין השמשות ולעשות מהן קליות ודייסא.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה לא התירו לקנות בי"ט אלא כדרך שמפרש בגמרא הולך אדם אצל חנוני וכו', אבל ישראל שאומר מערב י"ט שתקנה לי יונים למחר, לא יפה עשה, אבל אם עשה כבר מותר לאכול מהם אפילו בו ביום, ובלבד שלא יהיו מפריחין ולא יהיו אסורין משום מוקצה. אבל אם רגיל בכך, אסור לאכול מהן אפילו קנה כבר, דאין זה חשוב דיעבד כיון שרגיל בכך.

מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה אפילו הוא מיוחד למדה, ובלבד שלא יזכיר בו שום מדה - לומר תן לי מדה פלונית. והרמב"ם ז"ל אוסר בכלי המיוחד למדה, ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל.

לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו, אבל קודר הוא קב או קביים ונותן לפניה. ופירש רש"י קודר - נוקב נקב בכרי עצמו וממלא שלא כדרך מדה, ורי"ף פירש קודר - משער לפי אומד דעתו.