טור אורח חיים – סימן תקיט
חניות שאינן מחוברין בקרקע, אלא כעין מגדל של עץ וסוגר אותו בדלת וכשרוצה לפותחו מסלק הדלת ונותנו לפני החנות ומסדר עליו צרורות רוכלין למוכרן, מותר לסלקו ולהחזירו. אבל אם יש לו כיוצא בזה בבית, מותר לסלקו ואסור להחזירו. והא דשרי בחנויות, דוקא כשיש לו ציר באמצע - פירוש באמצע הדופן יש ציר ויש לדלת שם בליטה כנגדו שתוחבין אותו בציר, ואינו נראה כל כך כבונה. אבל יש לו ציר למעלה ולמטה, אפילו בחנויות אסור. ואם אין לו ציר כלל, אפילו בבית נמי מותר.
חותמות שבכלים, כגון שידה תיבה ומגדל שהכיסוי קשור בהן בחבל, יכול להתירו או לחותכו בסכין או להתיר קליעתו. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל דווקא כגון קשירת חבל וכיוצא בו, אבל פותחת של עץ או של מתכת אסור להפקיע ולשבר, דבכלי נמי שייך בניין וסתירה גמורה. ובספר המצוות קטן כתב ובשבירת פותחת של כלים נחלקו בו, ה"ר אליעזר ממיץ מתיר וה"ר שמעון אוסר, ומיהו ע"י עו"ג יש להקל עד כאן. ושל קרקע, כגון דלת של בור שקשור בו בחבל, יכול להתירו דלאו של קיימא הוא שהרי עומד להתיר, אבל לא מפקיע וחותך משום דהוי סותר.
אוכלי בהמה אין בהן משום תיקון כלי. הלכך מותר לקטום קש או תבן לחצוץ בו שיניו אפילו בסכין. אבל קיסם שאינו אוכל בהמה, אפילו ליטלו בלא קטימה ולחצוץ בו שיניו אסור.
מותר לטלטל עצי בשמים כדי להריח בהן. וקוטמין ומוללין להריח בהן אפילו אם הן קשין.
קמטים שעושים הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי שוקיהן, אסור לעשותן משום תיקון מנא.
מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.