טור אורח חיים – סימן תקז
אופין בפורני, ולא חיישינן לטירחא.
ובלבד שלא תהא חדשה - דחיישינן שמא תפחת וימנע משמחת יום טוב.
ומחממין חמין באנטיכי.
אף על פי שעצים שנשרו מן הדקל ביום טוב או בשבת שלפניו אסור להסיקן.
אם נשרו בתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן, כיון דקליא לאיסוריה מותר לבטל איסור דרבנן.
ובלבד שלא יגע בהן עד שיתבטלו ברוב.
ואחי הרב רבינו יחיאל ז"ל כתב - שאם נפלו בתנור בשבת, אסור להסיקן ביום טוב שלאחריו אפילו על ידי ביטול ברוב.
ולא דמי לנשרו ביום טוב, דבההיא ליכא אלא איסור דרבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש, אבל הנך שנשרו בשבת אסורין מדאורייתא ביום טוב משום הכנה, ובאיסור דאורייתא אין מבטלין איסור.
אסור ליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש בתנור, דהוי ליה מתקן מנא.
תנור שנפל לתוכו מטיח הטיט, אם אפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפה - אסור לגורפו.
אבל מותר להשכיב האש והאפר שבו כדי שיהא חלק ולא יגע בפת.
אבל אם צריך לגורפו, אפילו אם אפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפה, ואינו גורפו אלא כדי ליפות הפת או הצלי שלא יגע בו הטיח ויחרך, שרי.
ודוקא בתנורים שלהן שהיו מדבקין הפת סביבם ואין צריכין לגורפן אלא מהטיח שנופל לתוכו.
אבל בתנורים שלנו שמכבין הגחלים בגריפתן, אם אפשר לאפות זולתה אלא שרוצה לגרוף כדי ליפות הפת, אסור.
אבל אם אי אפשר לאפות בלא גריפה מותר.
תנור וכיריים חדשים, הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר.
אבל אין סכין אותן בשמן, ולא טחין אותן במטלית, ולא מפיגין אותן בצונן כדי לחזק.
אבל היסק ראשון מותר אף על פי שהוא חדש, שאינו נגמר להתחזק עד שיפיגנו.
ואם צריך להפיגו כדי לאפות בו כגון שהוסק יותר מדאי, יכול להפיגו בצונן.
ולכך היה אומר הרב רבינו מאיר מרוטנבורק - שמותר לשרות במים המכבדת שמכבדין בו התנור אף על פי שמכבה.
מותר לאפות תנור מלא פת אף על פי שאין צריך אלא פת אחד.
ופירש רש"י - דוקא להם שתנוריהם היו קטנים, והיו מדבקין הפת בדפנותיהן, ומתוך שהוא מלא אין מקום לחומו להתפשט והפת נאפה יפה.
אבל בתנורים שלנו אין לאפות יותר ממה שצריך.
אסור לגבל טיט לטוח בו פי התנור.
אבל יכול ליקח מהטיט שעל שפת הנהר לטוח בו, ובלבד שייחדו לכך מערב יום טוב - שיציין אותו.
ואפר - מותר לרש"י לגבלו ולטוח בו.
ולר"י - אסור, אלא אם כן נתן עליו מים מאתמול.
ורבינו תם פירש - דאפר נמי אסור לגבלו, ופירש הוא "אפר מותר" - פירוש להניחו על פי התנור כדי שישמור חומו, אבל עפר אסור להניח עליו.
מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.