טור אורח חיים – סימן תקו

אין מודדין קמח ביום טוב כדי ללוש, אלא יפחות או יוסיף מעט על המדה.

ויש מתירין בפסח מפני שצריך לדקדק במדידה שלא יפחת משיעור חלה ושלא יוסיף משום חשש חימוץ.

ורב אלפס אוסר וכן כתב הרמב"ם ז"ל.

ואין מרקדין הקמח בתחילה ביום טוב אפילו על ידי שינוי.

אבל אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קיסם ורוצה לרקדו פעם שנית, מותר אף בלא שינוי.

לא נפל בו דבר אלא שרוצה לרקדו שנית כדי שיהא הפת נאה, צריך שינוי קצת כגון על גבי שולחן, אבל אין צריך שינוי גדול לרקד אחורי הנפה.

הלש עיסה ביום טוב, יכול להפריש ממנה חלה ולהוליכה לכהן.

וכן מתנות כהונה, יכול להוליכם לכהן אפילו הורמו מאמש.

ועיסה שנילושה מערב יום טוב -

בארץ ישראל - לכולי עלמא אסור להפריש ממנה חלה ביום טוב.

אבל בחוצה לארץ - דקיימא לן 'אוכל והולך ואחר כך מפריש' רק שישייר ממנה מעט יותר מן החלה, פסק רבינו חננאל שיכול להפריש.

ורי"ף וכן רש"י פסקו שאין להפריש.

ורבינו חיים כתב בשם רש"י דאפילו מה שאוכל ומשייר החלה הוי בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות.

וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב שלא להפריש, אלא אוכל ומשייר.

וכשיפריש החלה ביום טוב, לא ישרפנה מיד אלא יניחנה עד הלילה.

וביום טוב של פסח שאסור להניחה משום חימוץ, כתבתי בהלכות פסח מה יעשה בה.

מותר לעשות פת עבה ביום טוב - פירוש פיתין גדולים, ולא חיישינן שמתוך כך יבוא לאפות יותר ממה שצריך.

היה לו קמח או עיסה בשותפות עם העו"ג, אסור לאפות ביום טוב.